השוודי

ידי אנשי הצוות בחדר המיון של וַייקוף הַייטס היו עסוקות לעייפה בטיפול בחולה החדש שהגיע אליהם. בית־החולים שכן בקרבת מקום, אבל הצעקות משם לא הגיעו עד לכאן. כאן הכול היה שלֵו.

הוא עצמו נשם נשימות יציבות, אפילו חשב על כך, על השלווה שנפלה עליו. איך האדרנלין אזל מגופו שעה שישב, שפוף, ושטף את הידיים במים. החצץ חרק תחת סוליות נעליו. רוב הדם היה על ידיו, כאילו טבל אותן בדם. אבל לא מעט מהדם ניתז על הז'קט, ולכן הוא הניח שגם פניו מוכתמות. הוא שטף ושיפשף, הקדיש לכך זמן רב. לא היתה לו מראָה. הוא רק שמע מאחוריו את שאון התנועה ואת חיי הלילה. איסט ריבֶר וכל קו הרקיע של מנהטן ניצבו לפניו. תמונת סטילס של אור וחושך בלי חיים ניכרים לעין. הוא קפץ פעם נוספת ואחרונה את שפתיו, כדי שמי הנהר לא יחדרו אל פיו. איסט ריבר, שאת הזוהמה והשמנוניות שלו לא רואים בלילה.

ואז הזדקף, פלט נחרה וניער את המים מכפות ידיו. עדיין לא עזבה את גופו התחושה של האיש שנאבק והתפתל כמו נחש מתחתיו. סוג של גועל, כשל צלופח הכורך את עצמו סביב הזרוע. אם לא תחנוק אותו למוות, הוא לעולם לא יוותר. הוא הביט בידיו, פרש את אצבעותיו, הפך אותן. ידיים שעשו הרבה יותר מסתם להתנגד. כפות ידיים מגואלות בדם.

עכשיו הן נקיות דיין.

הוא הוציא שקית ניילון תפוחה שהיתה מוסתרת מאחורי שיחים במגרש הנטוש. אחר כך פשט מעליו את כל בגדיו ושלף מהשקית את מה שנזקק לו. הוא לא חש בצינת הלילה, לא חש בשום אי נוחות, רק בשלווה. אי־שם רחוק ממנו נשמעו קולות של סירנות. במרחק, בין בניינים כהים, ביצבץ מגדל השעון של ברוקלין. בגדים ישנים וחדשים החליפו מקום. הוא קשר את השקית עם הבגדים המגואלים בדם וניקב חורים בניילון בעזרת דקר, שאותו השליך הרחק אל תוך מימי הנהר. אחרי הדקר הגיע תורה של השקית. הזרם סחף אותה איתו והיא החלה אט־אט לשקוע. הוא עמד שעה ארוכה והתבונן בנעשה, דמות פשוקת רגליים, ידיה בכיסים. אור וחושך, צללית בודדה במגרש נטוש ליד הנהר.

ואז הגיעו הרעידות, כעין צמרמורת שאחזה בכל גופו. לא מהפחד, מהמאבק. הכול או לא כלום במאבק נגד האיש שהתפתל כדי להשתחרר מאחיזתו. והוא עצמו אחז בו ביתר שאת, הוא לא רק התנגד לו אלא מיסמר את פניו באחיזת ברזל. הרעידות האלה היו רעידות של אפיסת כוחות, של האדרנלין שאזל. גם אם מישהו היה מכריח אותו, הוא לא היה מסוגל לעשות אפילו צעד אחד. כמה דקות עמד כך. אפילו גרונו רעד.

ואף על פי כן – הקלה.

או אז פרץ ועלה מתוך השקית אשכול אחרון של בועות אוויר והותיר את פני השטח חלקים. הוא הסתובב והלך משם בצעד איטי.

בחדר המיון של וייקוף הייטס שכב גבר וצרח מלוא הגרון. נהג משאית ששוחרר בערבות תמורת הבטחה לפיה ימסור עדות, גנב קטן גבה קומה מברוקלין שנכנס לקטטה שהיתה למעלה מיכולותיו בעולם הזה. אפילו בין האחיות, שכבר ראו הכול, היו מי שהסבו ממנו את פניהן כדי לא לראות. הוא יישאר בחיים, אבל עם ארובות עיניים חלולות. הוא לעולם לא יוכל עוד לזהות או להצביע על איש, לעולם לא יוכל לספר את מי ראה או מתי.

והיה שוודי, שיישאר לעד בבחינת רוח רפאים חומקת.