כל אחד יכול – לחיות חיים בריאים יותר

ארבעה עשורים האמנתי בלב שלם בתירוצים שסיפרתי לעצמי.

חייתי על פיהם, ובעיקר שמנתי. תחילתו של השינוי הייתה להתמודד עם כל אותם התירוצים שאימצתי לעצמי, ולהיפרד מהם.

אין ספק שהייתי יצירתית ומגוונת מאוד, ולזכותם (של התירוצים) ייאמר, שהם היו לגמרי נכונים בהרבה מקרים ומבוססים במציאות. הבעיה הייתה שהם לא קידמו אותי לשום מקום, אלא היו הסיבה להמשיך לעשות "שום דבר".

אני כותבת אותם כאן, שחור על גבי לבן, ומשחררת אותם לדרכם. את התירוצים.

אחרי הכל, חיים רק פעם אחת. ביום ראשון. אחרי האירוע. אחרי החגים. קודם ארזה קצת, אחר כך אתחיל עם הספורט. היום ניקיתי את הבית. זה שווה שעה בחדר כושר, לא? אני עסוקה. למי יש זמן לבשל בשביל הדיאטה ועוד לעשות ספורט? אחרי שאגמור עם הלידות. כשהילדות יגדלו. בעלי אוהב אותי ככה. קבעתי לי תור לדיאטנית בעוד שבועיים, עד אז אני יכולה לאכול מה שבא לי. יש לי עצמות כבדות ומבנה רחב. שנים שאני סובלת מחילוף חומרים אטי. לפני המחזור/ הביוץ אני סופחת נוזלים, שזה שווה ערך לשניים-שלושה קילוגרמים. בכל זאת, לא מזמן ילדתי. אני לגמרי מרגישה טוב עם עצמי. הגיל עושה את שלו. חילוף חומרים משתנה וכל זה. אולי פיתחתי רגישות ללקטוז/ לגלוטן. אני בקושי אוכלת. פשוט יש לי בעיה בבלוטת התריס. זה גנטי. אצל אמא שלי זה אותו הדבר. אוכלת מעט ולא מרזה. _______________________________________ _______________________________________ _______________________________________ _______________________________________