כננת האווירונאוט ב’



צריח אלביון, קרת נחיתה, פונדק הסוס השחור

השעה הייתה הרבה אחרי חצות, גוון הרגישה רפת שכל מרוב תשישות, והמאסטר, האתראי של ראש הצריח, שר בראש הנוכחים בבר ברוב התלהבות את "המלפפון הארוך של האיכר", שיר שכלל כמה וכמה רעיונות מזעזעים שגוון בקושי נתקלה בהם לפני הלילה הזה, בשילוב עם מספר אינסופי ככל הנראה של בתים.

"באמת, בנדיקט," היא התלוננה. "אין לי שמץ של מושג איפה היית יכול ללמוד גסות רוח כזאת, זבל נצלני."

"... והיא החביאה אותו שוב!" שר בנדיקט בחיוך, ואז נפנה אל דודניתו. "מאסטרברוק, כמובן."

"נבל שכזה. לפחות כבר שרתם כמעט את כל הבתים?"

בנדיקט לגם מן המשקה שלו וענה לה בארשת פנים למדנית. "מתברר שחיילים שמשרתים על ספינות אוויר נוהגים לכתוב בתים נוספים לשירים שהם אוהבים. רק הטובים ביותר –"

"זאת אומרת הגסים ביותר," התערבה גוון.

בנדיקט הרכין ראש בהסכמה. "רק הטובים ביותר נשמרים, אבל גם כך, אחרי מסורת של מאות שנות הפלגה..."

גוון עיקמה את פרצופה. "אתה אומר לי שתמשיכו כל הלילה, מה?"

"הרבה יותר, אם לא יימאס להם," אמר בנדיקט. הוא פזל אל האתראי אדום הלחיים. "אם כי, יש מקום לתהות איפה מאסטר פרוס למד אותם."

"שירתתי על ספינת אוויר, כמובן!" הרעים פרוס בקולו. ואז הוא וכמה לקוחות בפאב צעקו פה אחד, "סמפר פורטיטודו!"

גוון נאנחה.

"פורטיטודו, העלמה לנקסטר," אמר מאסטר פרוס וצנח מן השולחן לכיסאו בחן (או לפחות בפזיזות שיכורים) של אדם צעיר בהרבה. "מילה עתיקת יומין עד מאוד, אפילו באמות המידה שלי. את יודעת מה משמעותה?"

"כוח," אמרה גוון מיד, " 'תמיד חזק'."

"אה, אבל איזה מין כוח?" שאל פרוס על רקע שאגתו של זמר חדש שהשתלט על בתים נוספים בשיר.

בבית הנוכחי המלפפון הארוך של האיכר נפל לבור בוץ, וגוון לא רצתה שום קשר אליו. "אדוני?"

"יש סוגים רבים מאוד של כוח. פורטיטודו מתייחס לדבר מה מסוים מאוד." הוא נעץ אצבע בשרירי הזרוע של בנדיקט להמחשה. "לא סוג כזה של כוח חייתי, כלל וכלל לא. מדובר במשהו שהוא מעבר לכך - כוח פנימי, נחישות מטרה, אומץ מוסרי. הכוח הנדרש כדי להילחם כאשר נדמה שהתבוסה ודאית. הכוח להמשיך בנאמנות כאשר נדמה שאיש לא יודע, ולאיש לא אכפת." הוא סובב את הנוזל בכוסו ובחן את גוון. "והכוח להקריב את עצמך כאשר הקורבן הזה נדרש למען טובתם של אחרים, אפילו כאשר היית יכול להציע מישהו אחר כקורבן. בעיקר אז."

גוון חייכה קצרות. "כמה, אה..."

"טריוויאלי, חסר תוחלת?" הציע פרוס במהירות.

"התכוונתי לומר 'מעניין'," אמרה גוון בנעימות.

"וזה שיא הדיפלומטיות שלה," ציין בנדיקט.

גוון בעטה בקרסולו של דודנה מתחת לשולחן. "מאסטר פרוס, השעה כבר מאוחרת."

"בהחלט," אמר האתראי והחניק פיהוק ביד אחת. "אולי כדאי לשקול דחייה של החקירה שלנו עד אשר נשמע מן הסוכנים בשטח."

"אתה מתכוון לחתול?" שאלה גוון.

"אכן." מאסטר פרוס הביט פתאום בבנדיקט. "אמור לי, בחור. מה מעניין אותך שם?"

עיני החתול של בנדיקט היו ממוקדות בבר בצדו המרוחק של החדר, שם דיבר הבעלים בקול חרישי ובמבט מרוכז עם מישהו שרק הגיע. הברנש היה איש רחב גוף וחסון בבגדי תעופה מעור ירוק. שולי מעילו הארוך היו מעוטרים בפרווה אפורה־חומה עבה של יצור כלשהו מפני השטח, מה שגרם לכתפיו, שהיו אדירות ממדים מלכתחילה, להיראות רחבות במידה בלתי אנושית. על שרוולי המעיל היו שתי טבעות רחבות, דרגת קפטן של ספינת אוויר. פניו הרבועים היו סמוקים, סומק שהלך והעמיק, והוא הטיח בבר אגרוף מוצק בעוצמה שנשמעה אפילו מעל קול השירה של הקהל. "מה!?"

אגרוף גדול אחד נשלח אל מעבר לבר ולפת את בעל הפונדק בחזית חולצתו.

האיש המבוהל העיף מבט עצבני לעבר השולחן שלהם, ודיבר בקול חרישי ודאוג אל האווירונאוט החסון.

"אה," אמר בנדיקט. "אני חושב שאני מבין מדוע המארח שלנו כל כך לא רצה להשכיר לך את החדר, דודנית. הוא כבר הבטיח אותו למישהו אחר."

"אלה לא מדי הצי," ציינה גוון.

"לא," אמר בנדיקט. "אלה בכלל לא מדים. הוא כנראה קפטן עצמאי."

"אולימפי, הייתי אומר, לפי הצבעים ושולי הפרווה של המעיל שלו," הוסיף מאסטר פרוס. "אולימפי וגם, כך נראה לי, להוט לנקמה. זה מצחיק, אם יודעים מספיק היסטוריה."

האולימפי שחרר את בעל הפונדק אחרי עוד כמה מילים נבחרות שלחש לו, ואז התקדם אל השולחן שלהם בחמת זעם. גוון בחנה אותו כפי שלימדו אותה לשקול יריבים אפשריים, וגילתה שעולה בה דאגה. קלות התנועה שלו הייתה מופרזת ביחס למבנה גופו החזק כל כך, ושיווי המשקל שלו (כצפוי אצל אווירונאוט) היה מצוין. גרוע מכך, עיניו סרקו את החדר בזמן שהתקדם, מהירות ודרוכות, ללא ספק סימן לאדם המצפה לצרות.

גוון צברה מיומנות צנועה כלשהי באמנות הלחימה פנים־אל־פנים של אנשי הדרך, אבל לא היו לה שום אשליות, או שכך לפחות חשבה, באשר ליכולתה להתמודד מול יריב גדול בהרבה או מיומן יותר, בלי להיעזר בגורם ההפתעה. "בני?" אמרה גוון. "אלא אם כן אתה חושב שכדאי שנירה בו..."

"אני לא האיש שקנה את המיטה שחיכתה לו, דודנית," אמר בנדיקט. "נראה לי שהמצב דורש החלקה."

"הייתי מעדיפה לא להפוך למשחה בניסיון לבחון את העניין," אמרה גוון.

בנדיקט נשען לאחור בכסאו, בעיניים משועשעות, ואמר בהיסוס, "שקלת, ולו לרגע, לנסות לדבר איתו? רק לשם החידוש שבדבר?"

"הוא לא נראה כמו אדם שיגיב טוב לאיומים."

"מעיל משובח ביותר," הרהר מאסטר פרוס. "לא נותנים אותם לסתם אחד, מה?"

בנדיקט קימר גבה לעבר האתראי ואמר לגוון, "אמרתי לדבר, בניגוד ללאיים. אם כי לא קשה לראות שקיימת אפשרות שאת אולי לא מבינה את ההבדל ביניהם."

"אתה מדבר עלי כאילו אני מפלצת מושלמת," אמרה גוון.

"אבל מפלצת צחת לשון, עשירה וטובת טעם, דודנית," אמר בנדיקט. "וגם יפה. תנסי. רק לשם השעשוע. ואם זה לא יצליח, תמיד אפשר יהיה לטחון לו את העצמות ולאפות מהן לחם."

"או שאולי," הרהר מאסטר פרוס, "להיטחן בעצמנו, איך שיצא."

הקפטן האולימפי הגיע לשולחן שלהם, הטיח בו אגרוף בעוצמה שהקפיצה מעלה את כל כלי החרס והמתכת, ותבע, "תסתלקו מהחדרים שלי."

האיום המופגן לא הפריע כל כך לגוון. אלוהים שבשמיים יודע שהיא פיזרה כמה איומים בעצמה בימים האחרונים. אבל היא לא אהבה איומים, ולא פחדה מהם במיוחד. היא הרי עוטה כסיה - אם כי, הבחינה, כך גם האולימפי.

"אני מצטערת מאוד שגרמנו לך אי נוחות, אדוני," אמרה גוון. "אבל שותפי ואני צריכים את החדר. אולי יהיה טוב יותר אם תחפש במקום אחר."

האיש, שתקע מבט עז בבנדיקט, הפנה את עיניו אל גוון במבט קצר, ואז חזר אל הלוחם מלידה. "היא מדברת בשמך?"

"למטרות הדיון הזה, כן, לצערי," השיב בנדיקט.

"בסדר גמור," אמר האיש ופנה להתייצב מול גוון, נישא מעליה. "את. לכי, תאספי את כל החפצים שלכם, ותוציאי אותם מהחדר שלי, ילדה. עכשיו."

גוון זיהתה את נימת הסמכות המוחלטת בקולו של האיש, והיא לא מצאה חן בעיניה כלל וכלל. "שמות," אמרה קצרות.

האולימפי נעצר לרגע. "מה?"

"לא הצגת את עצמך בשמך, אדוני," אמרה גוון בקול קשה. "אבקש לדעת מה שמך לפני שאחליף איתך מילה נוספת."

האיש הזדקף, עיניו התכווצו, ואז הוא טלטל את ראשו. "נודניקים אלביונים מחורבנים..." הוא נשם נשימה עמוקה במאמץ מופגן להבליע ניבולי פה מופלגים יותר, ואז אמר, "פיין. קומודור הורשיו פיין, מחברת הסוחר 'חצי ירח' מאולימפיה. ולא מעניין אותי בעשירית הכתר מי אתם. הסוויטה הזאת שמורה לקפטנים שלי ולי, הלכנו עכשיו שני קילומטרים על פני השטח כדי להגיע לצריח המחורבן הזה, והצי המחורבן שלכם כמעט ירה בנו כשהצלחנו סוף סוף להגיע. אין לי מצב רוח למשחקים."

גוון הנהנה. "שמי גוונדולין לנקסטר מבית לנקסטר - כן, לפני שתשאל, הלנקסטרים האלה, אלה שמייצרים את הגבישים שככל הנראה מחזיקים את הספינות שלך באוויר, אדוני, ואני אמנם מבינה את מצוקתך, אבל לצערי, החדרים האלה עדיין נחוצים לי."

"כדי שאת והחברים שלך תוכלו לשתות לכם בנוחות?" ירק פיין. "יש לי אנשים פצועים שצריכים חדרים טובים וטיפול רפואי, והקרת המחורבנת הזאת מלאה עד הגג. צאו מהחדרים האלה, אחרת בשם אלוהים שבשמיים והדרך הארוכה גם יחד, אני אשאיר את כולכם חסרי הכרה בסמטה ואכניס את האנשים שלי לחדרים איך שלא יהיה."

"אולי ביריונות אלימה כזאת היא הדרך שבה עושים דברים באולימפיה," אמרה גוון, בקול שהיה כהצלפת שוט, "אבל באלביון, אדוני, יש שלטון חוק, ואני לא אהסס להגן על עצמי מפני אלימות."

פיין צמצם את עיניו. ואז אמר לבנדיקט, "אתה בטוח שהיא מדברת בשמך?"

בנדיקט נאנח, נשען קדימה, וחבט קלות במצחו בשולחן. כמה פעמים.

"לא איימתי עליו!" מחתה גוון בפני דודנה.

נשמע קול חד של שבירת כלי חרס, וגוון הסתובבה וגילתה שהספל של מאסטר פרוס צנח מאצבעותיו שהתרפו לפתע. הוא פלט קול רפה והתפתל בכמה עוויתות. ואז נרעד ועיניו נעצמו.

גוון החליפה מבט עם בנדיקט וביד שלוחה קדימה סימנה לקומודור פיין לעצור. "מאסטר פרוס?" שאלה אחרי רגע. "מאסטר פרוס, אתה בסדר?"

פרוס פקח עיניים, התרומם ברוגע, ואמר בקול מדוד, "סר בנדיקט, אנא ממך, שלוף את חרבך. העלמה לנקסטר, הכיני את הכסיה שלך, בבקשה." הוא אחז בכסאו והחליק אותו לעבר קומודור פיין. "זה בשבילך, אדוני. הוא ישמש אותך היטב, אני חושב."

פיין מצמץ פעמים מספר. "מה?"

"גוון," סינן בנדיקט, ואז קם ושלף את חרבו כשעיניו מתרוצצות לכל עבר.

גוון בלעה רוק והצמידה אינסטינקטיבית את גבה אל גבו של בנדיקט, וכפי שהורה מאסטר פרוס, דרכה את הכסיה שלה, וגביש הנשק על כף ידה זהר ונעור לחיים.

ואז דלתות הסוס השחור התפצחו, וצווחות זרות, צורמניות, מילאו את האוויר.