כשהאיילה תחלוף

האם יש לנו האומץ לקפוץ לתוך העין של הזולת? נדמה שרק עיוור – או משורר – יעז לנתר לתוך העין של האחר בלי חשש.

“כשהאיילה תחלוף”, ספר שיריה הראשון של לילך גליל, עומד כולו בסימן זה, על העיוורון ועל הפיקחון. האהבה על פי גליל היא תמיד על קצה העפעף, על חוט השערה, ניצבת על פני תהום ואינה חוששת מן “האבן הגדולה” בקרקעית; אך האבן הזו, יותר מאשר היא עונשו של סיזיפוס, היא גם ברכתו: שיריה של גליל מלמדים את כולנו כיצד להפוך את האבן למראָה עצמית, עד שכבר לא בטוח מי נושא את מי במעלה ההר.