'חת, 'חת, טו-טו
'חת, 'חת בחוץ ־ מישהו בחוץ חוטב עץ.
'חת, 'חת בפנים ־ מישהו בפנים חוטב עץ.
טו־טו בחוץ ־ צופר של רכבת שורק. טו־טו בפנים ־
השריקה
נושפת בתוך עולם זעיר. בילדותי נהגתי לנעוץ עיניים
בשפופרות שבצדו האחורי של הרדיו שהיה בביתנו, בידיעה, שאם אסתכל מספיק
מקרוב אוכל לראות כנרים מיניאטוריים ישובים בשורות
בתוך הענבר הזוהר והכחולים המהבהבים של העיר המוארת
הזאת.
עכשיו, מהנדס גמדי באוזן שלי משמיע שוב את שריקתו של
הצופר ־ טו־טו ־ ממש מאחורי עור התוף. אין זו שריקת הרכבת שאותה אני
חש, אלא את הרעידה של עור התוף.
כשיש לך חור באיזו שן טוחנת, הלשון שלך ממששת אותו
כאילו מדובר במערה. בתוך תעלת האוזן שלי, עור התוף המזערי גדול כמו
שדה רחב־ידיים. 'חת, 'חת. אני יכול לחוש בלחץ על קצות עור התוף, ולחוש
ברעידות החוזרות שזורמות לאורך הקרום. במוחי אני יכול להאט את
הוויברציות האלה, עד אשר אני מקפץ על פני התוף כמו ילדון קטן על
טרמפולינה. עכשיו אני אטום שגולש לו דרך הגבעות והעמקים של גלי עור
תוף עצום ממדים. אף גל אינו זהה למשנהו. אי אפשר לצפות את ההפרעות
החוזרות. רק לדהור בפרעות. לפתע, ילד מצחקק ליד מסילת הרכבת מחוץ
לחלוני ואני הופך לעמוד שדרה מדוגדג, עורי נשטף צבע. איך יכולתי, איך
יכולתי להיעשות צחוקו של ילד בצורה מושלמת כל כך?
צליל הוא חוש, והוא יכול להיות מהנה בעוצמה רבה
יותר,
ככל שאוזניכם פתוחות יותר. שמיעה חשופה תואמת את טבעו
החושני של העולם; זוהי פעולה בסיסית שנותנת תחושה טובה, חד וחלק. אהבו
את חושניות הצלילים באוזניכם. התענגו על השמיעה. חושו כיצד העולם
הגדול מצטמצם אל תוך הבהוב קל בתוך האוזן שלכם, ושמחו מכך שהוא גדל
לכדי קוסמוס שלם, כשאתם מאפשרים לו זאת. היו אתם עצמכם פליאתו של ילד
בשומעו פעמון, או מוזיקה, בפעם הראשונה בחייו. חושו בפלא הטמון במה
שאתם שומעים כעת.
החושים מתעדנים מתוך התנסות, מסוכר צמר גפן לרוטב
הולנדיז, משירי ערש
לסימפוניות. המשמעות מתגלה בהדרגה במשך חיים שלמים, ככל שמבשילה הברית
השוררת בין הפנימי לחיצוני. אבל עולם החושים קודם למשמעות, הוא מעניק
משמעות למשמעות. זכרו לאהוב את חוש השמיעה שלכם, אהבו את הדהוד העולם
הקורא לנו להתעורר בתוך ראשנו. אהבו אותו עכשיו, בעודכם קוראים עמוד
זה.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.