לשחרר את עזה

פתח דבר: לנצח את השטן

בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. אחר כך הסתפק האל בתפקיד השדכן, והטיל את עיקר העבודה האלוהית על מלאכי השרת. השטן, לעומת זאת, אינו זקוק לאלוהים כדי להוציא לפועל את תוכניותיו. הוא פועל באמצעות בני אנוש המשתפים עמו פעולה לאחר שגייס אותם לצרכיו בדרכי הונאה. זהו עידן השטן, עידן שבו המין האנושי אמנם הגיע לפסגת ההתפתחות הרציונלית, המאפשרת לו לשוחח עם מכונות בשפת אדם, אך הרשע ומעשי הזדון עודם מתקיימים במחוזותינו. הכלים העיקריים המשמשים את השטן הם שקר והונאה. באמצעותם הוא מפלס את דרכו אל מוחות תמימים ונואשים. זהו לא השטן בן הפמליה השמימית, הקורא תיגר על אלוהים בספר איוב, אלא השטן שמקומו מחוץ לבריאה. הוא מופרד מהטבור ומנשמת אנוש גם יחד. הוא מרושע באמת.

הדורות האחרונים של הפלסטינים ברצועת עזה נפלו קורבן בידי השטן ועוזריו. הייאוש של תושבי עזה הוא תוצאה ישירה של העוני. הדלות משמשת קרקע פורייה לצמיחתו של פונדמנטליזם, המעודד אנשים להאמין שניתן להגיע לישועה באמצעות מעשי שטן כמו שקרים, ליבוי שנאה, רצח, אונס ועינויים של מי שנחשבים כופרים מלידה. לפי אותו היגיון מעוות, מי שיקריבו עצמם על מזבח הג'יהאד - מלחמת הקודש - יזכו להיכנס בשערי גן העדן, ומי שישרדו יזכו לחסות תחת כנפיו של חמאס.

לא לצפות את הבלתי צפוי, להתעלם מהנבואה, לא לשמוע, לא להקשיב, לצלול לאפלה ולהסתופף בקרבת הגיהינום - אלה הם מעשי רשע. כאשר החושים חסומים, או אז השטן פועל. שלטון חמאס הכין את הבמה למחול של השטן בעת שחושיו של הקורבן התקהו. השטן מתכנן את תוכניותיו בסבלנות ולאורך זמן. לעתים התכנון השטני מתחיל בפנייה לאלוהים, לחסד ולרחמים, כמו במקרה של חמאס, שהיה במקורו מיזם רווחה דתי שסיפק תמיכה עממית, וסלל את דרכו להצלחה בבחירות המקומיות והכלליות. חמאס ביצר בהדרגה את כוחו כשאנשים הנזקקים לסעד, שמטה לחמם תלוי בארגון, נסחפו אחר מנהיגיו שטופי השנאה. זהו תהליך המוביל לציות, שבו מוּסרת כל אחריות אישית מכתפיהם של המצטרפים אל ההמון המוסת. הייסורים של היחיד מקבלים משמעות באמצעות ההמון, שהוא חלק ממנו. ניתן לכנות תהליך זה "קרַאודיפיקציה" (crowdification), מאחר שהוא מעודד את היחיד למצוא גאולה, מזויפת כמובן, בחיק ההמון. באמצעות השרשת הציות ותהליך הקראודיפיקציה הופכת השנאה לאכזריות. לעתים קרובות, הקורבנות האזרחים של חמאס הנם אנונימיים מבחינתו. אופן הפעולה של חמאס מוכיח כי הוא אינו רואה במלחמה אמצעי להשגת מטרה. בניגוד גמור לאִמרה הנודעת של קלאוזביץ, חמאס אינו תופס את המלחמה כאמצעי להשגת מטרה, אלא כמטרה בפני עצמה. לדידנו, מי שמצדיקים ומבצעים פעולות מלחמתיות מסוג זה חייבים למות. ראוי להתייחס, בהקשר זה, ל"תובנה" הצדקנית הנפוצה בימים אלה, שהרעיונות של חמאס יוסיפו להתקיים גם אם הארגון עצמו יוכחד. לדברים אלה, המתיימרים להישמע אובייקטיביים, אין כל בסיס במציאות; רעיונותיו של חמאס שוכנים בראשם המעוות של חבריו, שאצלם אין כל מרווח בין החלטה לפעולה. הטרור הוא אמצעי לתפיסת השלטון ולשימורו, כמו גם להתעשרות אישית וקולקטיבית של מנהיגי הטרור. מבחינת אותם מנהיגים, סחיטה באמצעות החזקת בני-ערובה, עינויים ורציחות אכזריות הנם אמצעים כשרים להשגת מטרותיהם.

ההצלחה הרת-האסון של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 מוכיחה כי הטרור השטני לא נעלם עם חיסולם של בן-לאדן ודאעש. הטרור, כדרך צינית לצבירת עושר ולתפיסת שלטון, ממשיך בפעולתו, וימשיך לעשות כן עד שהמעצמות הגדולות יכריעו ויחליטו להכחיד אותו. מתברר כי העולם הנאור אינו כה נאור כפי שהוא מחשיב את עצמו. בסופו של דבר, אי-אפשר להביס את הרשע השטני בטרם יבין העולם הנאור מהם שורשיו. המין האנושי הגיע לרמות חדשות של עושר וליכולת טכנולוגית כמעט בלתי נתפסת. הטרגדיה היא, שריכוזי ההון נוסקים לשמים, אך טרם נוצלו להכחדת תהומות העוני והשנאה.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר ומעשי הטרור של דאעש בעיראק ובאפגניסטן, כָּשַׁל עולם המחקר בארצות הברית בניסיונו לעקוב אחר הטרור ולהתחקות אחר שורשיו, והסתפק בפתרונות סימפטומטיים. ההכרה בכך שהטרור צומח וניזון מרקבובית העוני פירושה הודאה באשמתו ובכישלונו של ההון העולמי בהתמודדות עם העוני. לפיכך, לא ניתן להתעלם מהנימה האפולוגטית של הדוקטרינה, המתחקה אחר הסיבות הפסיכולוגיות, הפסיכופתולוגיות, הנסיבתיות והאחרות לטרור.

עליית הטרור הפשיסטי בגרמניה, באיטליה ובספרד, במחצית הראשונה של המאה ה-20, המחישה את הסכנה הטמונה בעוני, העלול לדרדר ציוויליזציות לתהומות הפונדמנטליזם והטרור. התוצאות החיובית של גישת ה"ניו דיל" שאימצו האמריקאים מעידות על האפשרות להצליח במלחמה בעוני, המזין את הטרור.

עם זאת, ראוי לזכור כי עוני לא תמיד מוליד טרור שטני ורצחני. לפי המִשנה, קיימות דרגות שונות של קדושה ודרגות שונות של טומאה. הפופוליזם הלאומני שהתפשט בעולם נחשב לדרגה נמוכה יותר של טומאה, והוא צובר תאוצה בעיקר בקרב שכבה שלמה של בני אדם שנותרו מאחור על אף עושרן הבלתי נתפס של המדינות שבהן הם חיים. הייאוש של מי שאינם רואים עתיד לקיומם או סיכוי לצמיחה הוא זה שמוביל את הקבוצות שנותרו מאחור לתִחזוק הפופוליזם הלאומני, שמהווה בעיה כרונית ואיום קיומי על הדמוקרטיה. במקביל, הטרור מתקשר, בדרך כלל, בתודעת המערב למהגרים מארצות שונות, בעיקר מוסלמים. קישור נפוץ זה מלבה שנאה כלפי המהגרים ותורם להתפשטות הפופוליזם. אף על פי שהעוני הוא ערש הטרור, ראוי לזכור כי הוא אינו ערש הטרור היחיד. הטרור ניזון לא רק מעוני ומהגירה, אלא גם מהתפשטותם של שקרים, לאומנות, חינוך פונדמנטליסטי, תהליכי קראודיפיקציה ועוד.

אי-אפשר להתעלם מהעובדה, שהפונדמנטליזם והטרור הג'יהאדיסטי ניזונים מפערי העושר, החמורים במיוחד במצרים, באיראן, בסוריה, בעיראק, בערב הסעודית, וביתר מדינות המפרץ, לעומת שאר חלקי המזרח התיכון. אף כי במדינות האזור מתרכזת אוכלוסייה של כ-380 מיליון איש, 70% מסך התמ"ג - תוצר מקומי גולמי - האזורי נמצאים בבעלותם של 10% מהאוכלוסייה בלבד. בקטאר, המדינה העשירה ביותר באזור, התמ"ג לנפש הנו יותר מ-110 אלף דולר, כלומר כמעט פי שניים מהתמ"ג לנפש במערב אירופה. מצב זה יוצר תחושת חורבן, בבחינת "מנגד תראה את העושר אך אף אל קמצוץ ממנו לא תבוא".

חמאס מיהר להעמיד את היהודים אל הקיר, ולהמציא עלילה שלא יכול היה להמציא אפילו השׂטן. כשיהודים נרדפו בתקופת השואה, ארצות הברית הצטרפה למלחמה נגד הטרור רק לאחר שכמעט נשלמה מלאכתו של השׂטן הנאצי. אין פשע חמור יותר מאשר לעמוד מנגד, לא לעצור את עקדת יצחק, לא להושיט יד לטובע, לא להגיש פת לחם לגווע, לא להציע קורת-גג לקופא מקור, ולא לעצור את קטרי השטן שהובילו רכבות אל התופת. אני הייתי שם, היכן שהפשעים האלה התרחשו. סייעתי לעורך הדין המנוח, שמואל תמיר, לחשוף במשפט קסטנר את מי שמכר את נשמתו לשטן.1

היום אני זועק את זעקתם של החטופים הישראלים המוחזקים בעזה. הפקרה היא פשע, ולהיות מופקר זאת חוויה מזוויעה. כשהשערים ננעלים והמפתחות מושלכים, אתה מת. אף אם אתה עדיין בחיים, אתה נמצא בגיהינום. לעזאזל! אף על פי כן, התגלה צדיק אחד בדורו: ג'ו ביידן. כבר בימים הראשונים של המלחמה מיהר הנשׂיא האמריקאי להביע את תמיכתו הבלתי מעורערת בזכותה המלאה של ישׂראל להגן על עצמה מפני האיום הקיומי שנשקף לה מחמאס, והכריז כי יש לשחרר את עזה מידי ארגון הטרור. הוא ניסח זאת כך: "לעם הפלסטיני מגיעה מדינה משלו - ועתיד ללא חמאס". כפי שטוען ספר זה, הדוקטרינה של ביידן מתבססת על הרעיון, שניצחון במלחמה העולמית נגד הטרור תלוי בפיתוח כלכלי ובדמוקרטיזציה של אזורים מוכי-טרור. הדוקטרינה הזאת הובילה את ביידן להכיר בנסיבות החברתיות-כלכליות של טרור חמאס, ולגבש את חזונו לגבי פתרון הבעיות החברתיות-כלכליות ברצועת עזה. לפיכך, ארצות הברית ונשיאהּ צריכים למלא תפקיד מרכזי בגיבוש תוכנית לשיקום עזה, כמו גם בעקירת הטרור מן השורש, ובהבטחת יציבות אזורית עם סיום המלחמה.

עידן שרון, אולמרט וביידן

בשלהי תקופת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלת ישראל, המחלוקת הטריטוריאלית בין ישראל לעזה באה אל סיומה עם אישור תוכנית ההתנתקות. הועלתה אז האפשרות לפתור את הבעיה של עזה באמצעות שיקום ופיתוח, ולמצוא פתרון למחנות הפליטים, הגדלים בלי הרף, שבהם מתרכז העוני. ביידן, ששימש אז סנטור, ערך ביקור אצל ראש הממשלה שרון בישראל, שבמהלכו ביטא את תמיכתה הפוליטית והכלכלית של ארצות הברית בקידום ההתנתקות ובפתרון חברתי-כלכלי של בעיית עזה. לאחר מתקפת 7 באוקטובר 2023 מיהר הנשיא ביידן להגיע שוב לביקור, ולבטא את תמיכתה המלאה של ארצות הברית בישראל. מימי כהונתו כסנטור ועד לכהונתו כנשיא, הדוקטרינה של ביידן, לגבי הקשר בין עוני וטרור, לא השתנתה. המחקר שלפנינו מתחקה אחר עמדתו העקבית, לפיה הנחלת תבוסה לטרור מחייבת מציאת פתרון סוציו-אקונומי.

במהלך שני העשורים האחרונים עסק המכון לרפורמות מבניות במחקר ובהסברה על אודות יחסי הגומלין בין עוני, פונדמנטליזם וטרור, תוך התמקדות במשבר הסוציו-אקונומי בעזה, המאיים על ביטחונה של ישראל ועל עתידו הגיאופוליטי של המזרח התיכון בכללותו. באמצעות סדרת מחקרים אקדמיים, כנסים בינלאומיים ופרסום ניירות עמדה, הקדים המכון להתריע על כך שלא רק שמתקיים קשר שטני בין עוני, פונדמנטליזם וטרור, אלא שקשר זה מאיים על בני האדם החיים משני עברי הגבול. למרבה הצער, המסקנות של המחקרים שערכנו במסגרת המכון התאמתו באחרונה.

מלחמת אוקטובר - מלחמת טרור מדינתית

בעת שספר זה רואה אור, חלפה יותר משנה מאז פרוץ מלחמת ישראל-חמאס באוקטובר 2023. המלחמה, שפרצה בדיוק 50 שנה ויום אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, עדיין ממשיכה לגבות קורבנות. לכאורה, מדובר בעוד מלחמה על רצף המבצעים והמלחמות הארוך בין ישראל ועזה, הנמשך כבר קרוב לשני עשורים, מאז עליית חמאס לשלטון. אך, למעשה, מדובר במלחמה מסוג חדש, שאינה ממשיכה את קודמותיה. אין זה עימות בין מדינה מפותחת לאספסוף טרוריסטי, אלא מלחמה בין מדינות; זהו מאבק בין איראן וגרורותיה לישראל וארצות הברית. זאת מלחמה חדשה מכל הבחינות: אופיו של שדה הקרב, השימוש בציוד צבאי ובכלי משחית חדשניים, משך הלחימה והיקף הנלחמים נגד ישראל בכל החזיתות, המגיע לכמעט 80 אלף לוחמים מאומנים בשירות ארגוני הטרור. כל אלה נחושים לחסל את הכופרים באשר הם, כשהם לוחמים תחת הדגל הדתי והדגל הלאומני גם יחד, ומוכנים למות כדי לרצוח. אם כן, כמעט הכול השתנה, אך נותר על כנו העוני של המשפחות שמהן מגיעים הטרוריסטים, ונותרה על כנהּ השליטה התאוקרטית של מנהיגי הטרור בעזה ובתושביה.

בעשורים האחרונים, מערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה השתנתה לחיוב, וללא הכר, מאחר שירדן, מצרים, איחוד האמירויות, ובפועל גם ערב הסעודית, שומרים על הסכמי השלום או על הסדרי שלום דה-פקטו עם ישראל. התפתחויות אלה מעבירות, באופן בולט, את הפעילות של חמאס וישראל מההקשר המקומי, המכריע לכאורה, למצב הדורש הכרעה בין-מעצמתית. מאחר שלא מומשו ההסכמים בין ישראל והרשות הפלסטינית (להלן: הרש"פ) עבר השרביט לידי איראן וגרורותיה, חמאס וחזבאללה. המשמעות - רק ועידת פסגה, שתכונן הֶסדר בין המעצמות, תצליח לסגור על חמאס המרוסק, ולהביא להתחדשותה של עזה באמצעות דה-חמאסיזציה ומיגור העוני.

סין מפעילה את כל כוחה הכלכלי, הפוליטי והצבאי כדי להיות שותפה ריאלית בכל הסדר בין-מדינתי, בתחומי השפעתה. באמתחתה השקעות בסך כולל של יותר מטריליון דולר במסגרת גלובליזציה נוסח סין, שעיקרה במזרח התיכון. גלובליזציה זאת כוללת הסדרים כלכליים, בעיקר בתחום הנפט, עם ערב הסעודית; תיווך של סין בהסדרים מדיניים עם איראן וגרורותיה, כמו במקרה של מלחמת הפרוקסי בתימן, בין כוחות המקורבים לערב הסעודית ולאיראן; פריסה של מערכות ניהול ועבודה בפרויקטים רבים לאורכה של דרך המשי החדשה; וניהול של כ-20 ועידות, כנסים ומפגשים מכוננים עם הצדדים השונים כדי להגיע לפתרון הסכסוך במזרח התיכון - בשיתוף הליגה הערבית וארגונים מוסלמיים נוספים - כדי להגיע לשעת הכושר שבה יושג הסדר כולל במזרח התיכון.

האינטרסים הפוליטיים והמוחשיים של סין במזרח התיכון הנם רבים ומגוונים, וכוללים, בין השאר, את בנייתה של "קהיר החדשה" במצרים; התקנת מערכת האנרגיה בנמל יאנבו הסעודי שלחופי הים האדום; השקעות בבנייה של עיר סעודית חדשנית ושמה נֵאוֹם (NEOM) מדרום לעַקַבָּה; שמירה אסטרטגית על הפרוזדור הפקיסטני שמתחבר אל סין המזרחית; והשקעות בפיתוח "הדרום הגלובלי". כל אלה מלוּוים בקריאות אין-סופיות של סין לקיום ועידות שלום אזוריות, בהשתתפותה הפעילה, לצד ארצות הברית, להשגת הסדר באזור. המפגשים של ראשי השלטון הסיני עם שותפיהם האמריקאים, שבהם נדון נושא זה, מצביעים על קיומם של יחסי "תן וקח" גלובליים בין שתי המעצמות.

ארצות הברית מחזיקה במזרח התיכון כוח צבאי קבוע המונה עשרות אלפי חיילים, באוויר, בים וביבשה. לכך מתווסף סיוע כלכלי משמעותי למדינות שבתחום השפעתה, ומימון ושיווק נשק לבעלות בריתה, בהיקפים העולים על שיווק הנשק של כל אחת מאותן מדינות גם יחד, כדי לסייע להן להכריע את הכף. שאלת המפתח העומדת בפנינו היא: האם ארצות הברית תיענה להפצרותיה של סין להכיר בה כמעצמת-על, ולקיים ועידת פסגה בהשתתפותה עוד בתקופת שלטונו של ביידן? האם ארצות הברית תשכיל לנצל, באמצעות שותפות זו, את תלותה של איראן בסין ואת השפעתה מרחיקת הלכת של סין על איראן, לנטרול גרורותיה של איראן?

המלחמה בטרור היא גלובלית: המלחמה של ישראל בחמאס ובחזבאללה הג'יהאדיסטיים המשיכה את מצעדהּ, והיתה למלחמה בין שתי המעצמות על עיצוב מאזן כוחות חדש בשליטה הגלובלית. למתקפות מצד איראן, שמתנהלות הן במישרין והן באמצעות גרורותיה, יש השפעות אזוריות ואף גלובליות מרחיקות לכת. השימוש באלימות לשם הפחדה ושליטה נמשך. השימוש בחטופים חפים מפשע לצורכי סחיטה איומה גם הוא נמשך. אף נמשכים יתר סוגי הטרור, ללא הבחנה בין גזע, גיל ומין. זהו רצח אנונימי, שמבחין רק בין מוסלמים קנאים לבני שאר הדתות, כשכל מאמציו מופנים להשגת מטרות-העל שלו: השתלטות תחת דגל הג'יהאד - והתעשרות. מבוקשם של ארגוני הטרור הוא להתעשר!

יום ההתפכחות הגיע. הדרך החדשה, המוצגת בדפים אלה, תבטיח מפת דרכים ביצועית לחידושה ולהתחדשותה של עזה, בהתבסס על הסכמה וערבויות מצד שתי המעצמות וגורמי הפיתוח השונים. לשם כך דרושים אֲמָנוֹת, הסכמים וערבויות, שלא תתאפשר כל סטייה או חזרה מהן. כולן צריכות להבטיח את סיום המלחמה ואת השלמת חיסולו של הטרור באמצעות פיתוח מסיבי. בסופו של דבר, ההסכמים צריכים להבטיח את הקמתה, לצד מדינת ישראל, של מדינה פלסטינית שתהיה מפורזת לחלוטין ומטוהרת מכל סוג של טרור, שלה או של מי מטעמה.

מיגור חמאס ומשטר הטרור שהוא משליט ברצועה מותנים במימושו של עתיד אלטרנטיבי לעזה, שבבסיסו שינוי מבני, שייטיב את מעמדם החברתי-כלכלי של מרבית תושבי הרצועה. הדרך היחידה להבטיח את ביטחונה של ישראל ואת שגשוגה היא "הריגת הנחש במחילתו", ופתיחת עידן חדש נטול עוני, מרמה ודיכוי. כינונו של עידן זה יאפשר לישראל להביא לשיקומם של הנגב המערבי ושל הצפון המוכה, ולהשיב את תושבי האזור מוכי היגון לבתיהם. בדרך זאת ניתן יהיה לשים קץ למעמד הפריפריאלי של שתי הפריפריות בישראל, הצפונית והדרומית, תוך פיתוחן המרחבי והסוציו-אקונומי ויצירת אינטגרציה של העיר והכפר. מי שתומך במדינת ישראל, ובה-בעת מסכים עם המשך קיומן של הפריפריות במצבן הנוכחי, ראוי לכל גנאי; הנצחת הפריפריה, במעמדה הנוכחי, היא זריית מלח על הפצע הלאומי. במקביל, יש להבהיר לתושבי עזה, שהפונדמנטליזם והטרור נכפו עליהם, וכי רק שחרור הרצועה ממלחמת הטרור, ועקירת העוני השורר בה, יבטיחו את עתידם. זאת משימה ישימה, שיש לבצעהּ כאן ועכשיו. הסכם בין המעצמות צריך לכלול את הקמתו של כוח משימה בינלאומי, בשליטתן, שיפעל במהלך תקופת מעבר של כמה שנים. במהלך אותה תקופה תשוקם רצועת עזה באמצעות השקעות, ולא באמצעות פילנתרופיה. כוח המשימה הבינלאומי ישלים את עקירת חמאס ואת הפיכת הרצועה למרחב פורח, בהתבסס על משאבי הטבע הקיימים ומוקדי ההשקעה החדשים.

החידוש וההתחדשות של עזה - הפרויקטים המרכזיים לפיתוח עסקי על בסיס של הפרטה להשקעות עסקיות

מאז הסכמי אוסלו, לפני כשלושה עשורים, התוכניות לפיתוח כלכלי ברצועת עזה הולכות ומשתדרגות למעמד של "תוכניות חלום". זאת, אפילו בשעה שכוח שלטון הטרור של חמאס הולך ומתעצם. אותם פרויקטים של פיתוח והשקעה חושפים את פוטנציאל הפיתוח של עזה, ומתגלים כפרויקטים המתאימים להשקעות עסקיות מניבות. סוגיות הפיתוח השונות חוזרות ועולות על השולחן מאז הסכמי אוסלו. אך המלחמות התכופות והמשטר בעזה הניזון מעוני - המהווה למעשה את מקור ההכנסות המטורפות של ממשלת חמאס - אינם מעודדים מימוש של תוכניות, השקעות פרטיות של חברות עסקיות או יזמות מכל סוג שהוא.

עם השנים, התוכניות לפיתוח עזה גדלות בהיקפן ובמורכבותן, משתנות ומשתכללות בהתאם לקִדמה הטכנולוגית העולמית, בהובלת גורמי הפיתוח הבינלאומי, כגון הבנק העולמי ודומיו. החזון שבבסיס אותן תוכניות פיתוח הוא "חלומי" מבחינת כל אחד ממרחבי הפיתוח של עזה הענייה וההרוסה. אך חזון זה מתנפץ אל מול המציאות הביטחונית בעזה; הסיכון המתמיד שיפרצו מלחמה או סכסוך אלים מונע, בדרך כלל, נגישות להשקעות בינלאומיות. במקרה של עזה, כבר לא מדובר בסיכון שתפרוץ מלחמה, אלא במלחמה של ממש: מימי אוסלו ועד 2023 חוותה הרצועה ארבע מלחמות תוך השתלטות מוחלטת של חמאס על כלכלת הפילנתרופיה. כלכלה זאת הובילה, בתורהּ, לצמצום היזמות, התעסוקה והפיתוח הכלכלי למינימום האפשרי; ההון נוצל, בעיקר, להתחמשות ולהתעשרות של כנופיות הטרור. כך נוצר פער בין התוכניות הנפלאות לפיתוח עזה ומימושן הבלתי אפשרי בתנאים של טרור חיצוני ופנימי.

הסכמי אוסלו כללו רשימה של פרויקטים לפיתוח רצועת עזה בתחומי המים, החשמל, בעיית הדיור, התעסוקה, מוסדות הציבור והתשתיות, האנרגיה, הפיננסים, התחבורה, המסחר, התעשייה, יחסי העבודה, הרווחה, הגנת הסביבה והתקשורת. אך רובם המכריע של הפרויקטים הללו לא הגיעו לידי ביצוע. עם השנים פורסמו תוכניות חדשות על ידי גורמי פיתוח בינלאומיים, כגון הבנק העולמי, USAID ושותפיהם, בהתאם לביקוש הגדל, בתחומים השונים, ולחידושים הטכנולוגיים של המאה ה-21. התוכניות כללו פרויקטים מפורטים, וכמעט מוכנים למימוש, בנושאי אספקת מים וסניטציה, חשמל, הקמת צינור גז בין עזה וישראל (G4G), מסחר ועוד (ראו פירוט בנספח ו'). הבנק העולמי הדגיש את החשיבות של הכנסת מערכות דיגיטליות מתקדמות לרצועה במסגרת אותם פרויקטים. על אף הסכסוכים האלימים הבלתי פוסקים, נעשו ניסיונות לעודד השקעות של חברות בינלאומיות וגופים פיננסיים באותם פרויקטים, אך בין מלחמה אחת לאחרת הדבר היה הזוי ובלתי ניתן למימוש.

הפרויקטים שנזכרו לעיל, כמו גם פרויקטים נוספים, בהיקפים ריאליים של השקעות, עשויים לעודד תחרות בינלאומית בין חברות עסקיות, במסגרת הסדר של שתי המעצמות, שיחסל את המלחמה ואת הסיכון שיפרצו מלחמות נוספות. כך יתאפשרו פיתוח והשקעה בעזה במהלך תקופת שליטתו של כוח המשימה הבינלאומי, בהובלתן של שתי המעצמות, ובהתאם להסכם שיושג בוועידת פסגה. כך, למעשה, גם תיפתר הבעיה הקריטית של הפיתוח. תוכניות הפיתוח של עזה, שהוצעו על ידי ארגונים בינלאומיים לאורך השנים, מספקות תמונה חיונית של פרויקטים שניתן להתחיל במימושם באופן מיידי, כגון נמל עזה, מאגר הגז לחופיה, וכן פרויקטים בתחומי החשמל, המים, הדיור והתשתיות למגורים. אותן תוכניות "חלומיות" ניתנות למימוש מיידי, במסגרת הפרטה של כל הפרויקטים. הפרטה זאת תאפשר מימוש השקעות עסקיות של גורמים פרטיים בינלאומיים תחת המטרייה של שתי המעצמות וכוח המשימה הבינלאומי. פיתוח זה, שצריך להתמקד מיד עם תחילתו בנושא הדיור כדי לחלץ את תושבי עזה מההריסות, יוציא את האוכלוסייה ברצועה מתהומות העוני ויאפשר לה לחיות במרחבי הכלכלה החופשית בחסות שתי המעצמות.

הדרך הטובענית אל בִּיצת הפונדמנטליזם

חיי אדם ראשיתם במרוץ ההתרבוּת ובהגחה לאוויר העולם. מעט לאחר הלידה האדם מבין שלחייו יש התחלה אך אינו יודע כיצד יגיע אל סופם. מספר ה"סופים" הוא אין-סופי. הפופולרי ביניהם הוא גן העדן, שם ממתינים למאמינים חיים יפים, מאושרים ועשירים - אם היו צדיקים במהלך חייהם.

המרוץ האנושי להשגת שפע חומרי ממשיך, ודלי האמצעים רואים כיצד אחיהם צוברים הון, בעוד הם עצמם נאלצים להשקיף על העשירים מהשוליים בעוד הם עצמם שקועים במחסור. הם רואים כיצד בני אנוש כמותם בונים לעצמם גן עדן עלי אדמות, בעוד אנשי השוליים ייאלצו להסתפק באומללות בהווה ובעתיד, כשמותם הבלתי נמנע יהפוך אותם לגל עצמות חסר חיים ותו לא. זהו הרגע שבו נולדת הקנאה, וההבטחה לחיי עולם הבא, שם נמצא גן העדן, מסתמנת כישועה היחידה. קנאה זאת מתבטאת בכעס, ואילו הכעס מתבטא בברוטליות, וזאת, בתורהּ, מתבטאת ברצח. בספרו על אודות שימוש פוליטי במעשי טבח וברצח עם, מסביר ז'אק סֵמֶלָן:

על העידן הזה, שבו גוברים היצרים, רובץ משקלן של מלחמות חדשות. אין צורך לומר כי אלה יוצדקו שוב בשם הציוויליזציה והביטחון [ובשם המאמץ] למצוא מחדש את אלוהים ואת הטוהר, וכן הלאה. שוב יהיו אלה אזרחים שישלמו את המחיר של אותן מתקפות מזעזעות על האנושות. 2

החשיבות של גן העדן להבנת הכזב הפונדמנטליסטי באה לידי ביטוי במסמך שנמצא בידי סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית (הסִי-אַיי-אֵי) בין חפצי הטרוריסטים האחראים לפיגועי 11 בספטמבר 2001 (ראו נספח א'), שבו מופיעות הנחיות רוחניות לביצוע הפיגועים:

תמיד התרכז במה שתעשה אילו תיפול עליך צרה. כיצד לפעול, להישאר יציב, ולעמוד שוב על הרגליים. דע שאין הדבר בכוחך [להשפיע] על מה שקורה לך. הסבל הזה הוטל עליך בידי אללה, המבורך והנעלה, במטרה להביא להתעלותך ולכפר על חטאיך. דע שבעוד רגעים ספורים, אם ירצה אללה, זה ייפתר... ברכותי, אתה זכית בפרס הגדול מאללה, הנשגב, שאמר, "אתה שקיווית להיכנס לגן-עדן, אללה מכיר את אלו שנאבקו ומכיר את אלו הסבלנים".

מהו העיקרון הבסיסי של הפונדמנטליזם, תופעה בעלת מופעים כה מגוונים, המשתנים בהתאם לנסיבות המקום והזמן? מהי מטרתו המרכזית, הנדמית לבלתי אפשרית? שכנוע המאמינים למות כדי לרצוח. ואולם אי-אפשר להכריח אנשים למות כדי לרצוח - כפייה כזאת אינה אנושית, שהרי היצר הבסיסי של אדם הוא לחיות, לשמור על קיומו ועל חייו מכל פגע. הפונדמנטליזם מצליח לעשות זאת באמצעות פופוליזם ודמגוגיה דתית. הפופוליזם הוא "מכירה" להמונים של מנהיג שהולך עם העם במאבקו נגד כל האחרים. הדמגוגיה, הנאום, ה"הצגה" וה"ייחום" הלאומני הם, בדרך כלל, כלי העבודה של הפופוליזם. הדמגוג, הפופוליסט, הטרוריסט הפונדמנטליסטי-דתי הן דמויות שונות, שמופיעות בנסיבות שונות, מבחינת האוכלוסייה, המשטר הנהוג באזור, סוג המצוקה שממנו סובלת האוכלוסייה והתמשכותו. ואולם הדבר הבסיסי, המשותף לכלל הדמויות המסוכנות האלה, הוא לא רק השקר אלא גם הולכת השולל (deceit) המתוחכמת. כשדמגוג פופוליסטי ופונדמנטליסט פנאטי נמזגים לדמות אחת, מופיע על במת העולם מנהיג עריץ, השולט על עמו האומלל בדרכים מתוחכמות. וכאשר הפופוליסטים והפונדמנטליסטים הדתיים, משני צדי המלחמה, נמצאים בעמדות כוח, המלחמות אינן מסתיימות. אין כדם וכאדמה כדי ללהט את הקורבנות. זהו המצב.

אל לנו לשכוח את מקומן הבולט של הנשים בין הקורבנות הרבים של הטרור הפונדמנטליסטי האלים. ההיקף הנרחב של תופעת הטרור נגד נשים ניצב בניגוד חריף לשיעור ההשתתפות המצומצם עד בלתי קיים של נשים וילדות בביצוע פעולות טרור, שכן נשים הן אלה שמעניקות חיים ונושאות אותם ברחמן, ונדמה כי הן נוטות פחות לפגוע בהם. בה-בעת, נשים ונערות סובלות, לעתים קרובות, מדיכוי מצד משטרים פונדמנטליסטיים, שהופך את המחאה נגד הטרור לכמעט בלתי אפשרית מבחינתן. טרור המופנה נגד נשים בכלל, ונגד אמהות בפרט, הוא אחת התופעות המזעזעות באכזריותן, ועל כך נרחיב בהמשך (ראו בפרק "טרור נגד נשים").

מנהרות המזרח התיכון אל מול העידן החדש

מנהרות תת-קרקעיות, כגון אלה שנמצאו ברצועת עזה ובדרום לבנון, מצויות בשפע ברחבי המזרח התיכון. הרעיון היהודי של "גלגול מחילות" מתקשר אף הוא לנתיבים תת-קרקעיים, שבהם מתגלגלות עצמותיהם של אלה שמתו מחוץ לארץ ישראל, בדרכם לירושלים, שם יעמדו לדין ביום תחיית המתים. אך גם על פני הקרקע מתקיימות מנהרות רבות. אלה מתבטאות באופני חשיבה מעוותים ונסתרים, המוליכים לפתרונות כזב של בעיית הטרור. במשנה נאמר כי אלה הזועקים כלפי העבר, בניסיון לשנות את מה שכבר התרחש, נושאים תפילת-שווא. אם כך, במקום לנסות לשנות את העבר, עלינו לתכנן תוכניות לקראת העתיד וללמוד כי יש לצפות לבלתי צפוי, כולל החידושים שעולם המאה ה-21 צופן לנו; זהו עולם של עושר בלתי נתפס ובלתי נדלה, עולם של בינה מלאכותית, שיכולותיה הולכות ומשתכללות, והופכות לחלק מרכזי בייצורו של העושר החדש.

הטרור הנמשך תחת דגל הג'יהאד

יותר מ-36 מיליון פליטים חיים ברחבי העולם, כשיותר מ-12 מיליון מהם מגיעים משתי מדינות מוסלמיות בעיקרן: סוריה ואפגניסטן. חלק מהפליטים המוסלמים תומכים באסלאם הפונדמנטליסטי במערב, כמו גם במדינות ערב ובאפריקה. עד עצם היום הזה, ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) מוסיף לפעול ברחבי העולם ולגבות אלפי קורבנות, כמעט בלי שתינתן תשומת לב בינלאומית לזוועות שהוא מחולל. האסלאם הפונדמנטליסטי מתרכז בעיקר בטיפוח אמונות פנאטיות, קיצוניות, בהטלת עונשים קשים על מי שמפֵרים נורמות דתיות, בדיכוי פתולוגי של נשים, בהתנגדות לתרבות המערב, המוקעת ככופרת, ובדחייה של המדע המודרני. המטרה של ארגוני אסלאם פונדמנטליסטי היא השגת שליטה אסלאמית עולמית. מבחינתם, מטרה זאת מקדשת את כל האמצעים, כולל רצח, עינויים וזוועות נוספות שהיינו עדים להן במהלך מלחמת 2023 בין ישראל וחמאס.

מספר הקורבנות שהטרור העולמי גבה בשנים 2007-2023 עמד על למעלה מ-145 אלף. למספר עצום זה של קורבנות היו אחראים ארגוני טרור בודדים, רובם ג'יהאדיסטים, ובהם ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) וחמאס. מספר קורבנות הטרור בולט במיוחד על רקע הסדר העולמי המוכתב בידי המדינות הנאורות לכאורה והמוסדות הבינלאומיים האמונים על שמירת הביטחון העולמי. מהגרים מוסלמים רבים, הנמלטים ממשטרי טרור, מניפים את דגל האנטישמיות, וזאת במקום לערער על הטרור הפושה בעולם ולבקר את שכיחותו. אנו חושפים את היקפיו המשמעותיים של הטרור העולמי, כמו גם את המניעים החייתיים הניצבים בבסיסו. הטרור רוחש במקומות שבהם רוב האוכלוסייה נטולת קול ואינה מסוגלת לאתגר את המשטרים המשליטים עליה טרור. אם יש תפקיד מקודש למדינת ישראל בפרט, ולעם היהודי בכללותו, שהיה נרדף וקורבן לטרור מסוגים שונים במהלך הדורות, ובעיקר במלחמת העולם השנייה, הרי שאין זה פיזור הצהרות ריקות על אודות הצורך במיגור הטרור, אלא הקמתו של גוף אופרטיבי שיורכב ממדינות ידידותיות, שמעוניינות להפוך את המלחמה בטרור מהצהרתית למעשית. מחקרנו רב השנים על אודות יחסי הגומלין בין עוני, פונדמנטליזם וטרור מסיק כי ראוי שגוף זה יטפל בשורשי הטרור ולא רק בסימפטומים שלו. יאה כי מציון תצא תורה זאת. בכל מקום שבו מופיע הטרור, יש לרדוף אותו ולהילחם נגדו, מלחמה של ממש שמטרתה להכחידו. מלחמה זאת צריכה להתנהל בדרכים יותר מתוחכמות ויותר יצירתיות מאלה המקובלות היום, תוך ניתוק ארגוני הטרור מהמערכות הפוליטיות שעומדות מאחוריהם ומזינות אותם.

המחקר שלנו על תופעות העוני, הפונדמנטליזם והטרור בעזה החל לפני עשרות שנים, כשראינו מה הרוע מעולל לקורבנות חפים מפשע, וכיצד קיצוניות פנאטית הופכת אנשים לרוצחים תחת דגל הג'יהאד, ומקימה לתחייה את האנטישמיות. ראינו כי לאחר מלחמת ששת הימים (1967) והעברת השליטה במזרח ירושלים לידי ישראל, השלטונות הישראליים הפכו את האוכלוסייה הערבית המקומית לאזרחים שווי-זכויות וסיפקו להם שירותי רווחה, תעסוקה, בריאות, פנסיה, חינוך ועוד. גישה זאת הובילה, באופן כמעט מיידי, להפניית עורף לטרור ולפונדמנטליזם מצד הרוב המוחלט של האוכלוסייה המקומית. "איחודה" של ירושלים תוך חתירה לשוויון חברתי-כלכלי כמידת האפשר, שממנו ייהנו תושבי מזרח העיר, הוביל לתוצאות חיוביות. אלה מוכיחות, פעם נוספת, את הקשר בין מיגור העוני והמאבק האפקטיבי נגד הטרור. כעבור כמה עשורים ניסו אריאל שרון ואהוד אולמרט לפתור את בעיית עזה, לאחר ההתנתקות, באמצעים חברתיים-כלכליים. אף למדנו על פגישותיהם עם הסנטור דאז ג'ו ביידן, בניסיון להשיג תמיכה אמריקאית בפתרונות חברתיים-כלכליים ברוח זאת.

מאז התמקד המכון לרפורמות מבניות בחקר המתרחש בעזה. ב-2019 פרסם המכון מאמר אקדמי, שכותרתו "הכלכלה הפוליטית של רצועת עזה: עוני, פונדמנטליזם, אלימות פוליטית ופתרונם". 3 באותו מאמר הוכחנו כי העוני מהווה כר גידול לפונדמנטליזם ויוצר מסגרת אפולוגטית עבור ארגוני הטרור. ככלל, המחקר על אודות יחסי הגומלין בין עוני, פונדמנטליזם וטרור משקף דוקטרינה שהוּכחה בדם ובדמעות בעזה.

אנו סבורים כי כוח משימה בינלאומי, בראשות שתי המעצמות הגדולות שיפעלו יחד, עשוי לשקם את עזה, לחדש את ימיה, לבנות אותה מחדש ולפתח אותה. זאת, בלי להילכד באשליית ה"דמוקרטיה", לפחות עד שיטוהר האזור מהסם הרעיל של הפונדמנטליזם, ועד שתתאפשר דמוקרטיה ייצוגית מהותית. נזכיר כי במרבית מדינות המזרח התיכון לא נוהג משטר דמוקרטי מהותי. בה-בעת, במדינות כדוגמת איחוד האמירויות, ערב הסעודית, קטאר ומצרים, הואילו השלטונות לכונן מנגנונים בסיסיים המזוהים עם מדינת הרווחה. אך הפיתוי הניצב בפני פוליטיקאים במזרח התיכון ובמקומות אחרים, להיות אבירי הדמוקרטיה, עלול להוביל לחזרה אומללה על העבר, שבו חמאס עלה לשלטון בבחירות דמוקרטיות בשנים 2005 ו-2006. ה"ניצחון" באותן בחירות היה האות לתחילת משטר הטרור של חמאס. עם סיום העימות האלים עם פת"ח, השתלט הארגון האסלאמיסטי על הרצועה באמצעות כוח צבאי.

נזכיר כי הדמוקרטיה היא זאת שהעלתה לשלטון את הפשיזם בגרמניה, באיטליה ובספרד. רוסיה הסובייטית אמנם הביסה את הפשיזם במלחמת העולם השנייה, ופתחה את שעריה בפני העם היהודי, אך כעבור שנים מעטות, סטלין ואישיותו הפתולוגית יצרו את עלילת הדם האנטישמית המכונה "משפט הרופאים". גם בעשורים האחרונים מוסיפה הדמוקרטיה הפורמלית להתגלות כמנגנון, שבאמצעותו הפופוליזם הלאומני מבסס את מקומו בממשלות ברחבי העולם. מתברר כי הדמוקרטיה הפורמלית אינה הפתרון לכל בעיה, ואף להפך - היא עלולה לסלול את הדרך להפיכה משטרית. 4

הדמוקרטיה האתונאית חייתה מפיהם של נואמים (אורטורים) אשר להם האזין הקהל בכיכר העיר. הדמוקרטיה במאות ה-19 וה-20 היתה חשופה לתעמולה חדשותית ולפלטפורמות מדיה חד-צדדיות נוספות. כיום, במאה ה-21, מגיעה התעמולה לשיאים חדשים באמצעות המדיה החברתית. תעמולה זאת, לצד ה"מחקר" האקדמי המגמתי, מבקשים להמעיט בחשיבותו של העוני, ולא להכיר בכך שהוא משמש כמדגרה לפונדמנטליזם ולטרור. הסיבה לכך ברורה למדי. אם מנהיגים, פוליטיקאים וחוקרים יודו שהעוני אכן נמצא בשורש של אותן רעות חולות, הם ייאלצו להודות באחריותם להחמרת העוני, ובכך שלא עשו מספיק כדי לשפר את המצב. יתרה מזאת, הם ייאלצו להודות כי הרפורמות החברתיות הנחוצות אינן עולות בקנה אחד עם סדר היום הנוכחי שלהם. התעמולה הפופוליסטית אינה אלא טיוח של הסיבה האמיתית לעוני ולצורך לגדוע אותו היכן שהוא מתחיל. לסיכום, אנו סבורים כי רק בתום תקופת ביניים ארוכה דיה, שתאפשר למגר את העוני, הפונדמנטליזם והטרור המצויים בחייהם, במוסדותיהם ובמוחותיהם של תושבי עזה, יוכלו תושבי הרצועה המשוחררים לשאת את קולם, ולזכות להגשים את החלום הערבי של מדינה פלסטינית - ברצועת עזה ובגדה המערבית - במסגרת מרחב מפורז, שבו נוטרל כל סיכון לאזרחי ישראל. כבודו, שלומו ורווחתו של כל אחד מן העמים במקומו מונח.

הגלובליזציה החדשה והגלובליזציה הישנה אל מול שיטפונות העושר

הגלובליזציה, שבעבר האמינו כי היא בחזקת חלום שהתגשם עבור רבים, היא זאת שאפשרה, בשל מהותה, את עלייתן של מדינות בעלות משטר פופוליסטי לאומני. במסגרת הגלובליזציה, מדינות רבות בעולם החלו לנצל את היתרונות של כוח העבודה הזול שהגיע מעבר לים. תהליך זה עורר, בסופו של דבר, מרד נוסח הבְּרֶקְזיט (Brexit) בקרב אוכלוסיות מקופחות במערב, ולהופעתו של "אינטרנציונל חדש" של לאומנות פופוליסטית בהונגריה, בצרפת, באיטליה, בהולנד, ובמדינות נוספות. המרד נגד הגלובליזציה הוביל לעלייתן של מפלגות לאומניות בפרלמנט האירופאי בבחירות של 2024, ואף לעלייתן של מפלגות נאו-נאציות בכמה מדינות בגרמניה, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני כמה עשורים. במקומות אלה, בזכות תמיכתם של מצביעים נואשים, עלתה כמנצחת הדמוקרטיה הפורמלית, והיא זאת שסללה את הדרך לעליית הפופוליזם הלאומני לכס השלטון. סוג זה של דמוקרטיה פורמלית מעקר את הדמוקרטיה מכל תוכן או ערך ממשיים, כמו גם ממוסכמות הדמוקרטיה הליברלית המהותית והערכית, הנשענת על יסודות איתנים שלא ניתן לערער עליהם. במקביל לעלייתה של הדמוקרטיה הפורמלית - המנוגדת, כאמור, לדמוקרטיה המהותית - הפערים הכלכליים ממשיכים להעמיק, ומתנפץ החלום על עולם המאפשר חופש תנועה של אנשים, סחורות ורעיונות. מכאן עולה השאלה, הייתכן סוג אחר של גלובליזציה?

המדינה שהשקיעה בגלובליזציה יותר מכל מדינה אחרת היא סין. השקעתה יצרה לימים את "הנס הסיני", שבמסגרתו התקדמו מאות מיליוני אנשים מעוני כפרי מרוד אל פסגות העושר, החינוך והתרבות. סין מצהירה כי היא מקדמת גישה חדשה ביחס לגלובליזציה, שהיקפה והצלחתה ניכרים בכל רחבי מזרח אסיה ובמזרח התיכון. היקפן המרשים של ההשקעות הסיניות באזור המזרח התיכון, בהשראת "דרך המשי" היבשתית ההיסטורית, שקישרה בין המזרח הרחוק והודו למזרח התיכון, לצפון אפריקה ולאירופה, מאפשר את מימוש החזון הסיני על אודות "דרך המשי החדשה". העניין הרב של ממשלת סין באזורנו, ומחויבותה כלפיו, דוחפים את סין להיות מעורבת בקידום הסכמים בין-מדינתיים ובשיחות שלום ברחבי המזרח התיכון. כך, למשל, היתה זאת סין שדחפה באחרונה לסיומה של המלחמה בתימן בין צבאות הפרוקסי של ערב הסעודית ואיראן, לאחר שנים של לחימה. לאור הצלחתה של סין מתעוררת השאלה, האם מעצמה זאת יכולה להיות שותפה גם למיגור הטרור ולשיקומה של עזה? ננסה להשיב על שאלה זאת לאורך הספר, מתוך הבנה חד-משמעית שנדרשת הכרה של ארצות הברית בסין כמעצמה שוות-זכויות. אנו סבורים כי יש לחתור למצב שבו שתי המעצמות נושאות באחריות גלובלית למציאת פתרון למלחמת עזה. זאת, מאחר שלסין יש השפעה מכרעת על איראן (כמפורט בפרק הבא).

"...Ich bin" - אנו, ערבים ויהודים, כולנו - שֵמיים

"Ich bin ein Jude! Ich bin ein Araber!a" - זו קריאתי היום, ברוח הכרזתו של הנשיא האמריקאי ג'ון פ' קנדי ב-1963, בביקורו ההיסטורי במערב ברלין, שבו הביע את תמיכתה של ארצות הברית בברלין השסועה. נאומו האייקוני של קנדי נהפך לאחד הנאומים הזכורים ביותר מתקופת המלחמה הקרה. זאת, בין היתר, בזכות קריאתו הקולעת בגרמנית: "Ich bin ein Berliner!a" (אני ברלינאי!)

זאת קריאה אחת אשר לה שתי פנים, אך אינה משתמעת לשתי פנים; ההזדהות העמוקה שלי עם העם היהודי והערבי כאחד היא תוצאה ישירה של שבעת העשורים האחרונים, שבהם חווינו על בשרנו את הסבל והצער של שני העמים, שהושלכו למלחמות שאינן בטובתם אלא בטובת גורמים אחרים. חמאס החל במלחמת טרור מדינתית, ביודעו היטב את ההרס והחורבן שהיא תמיט על רבבות נפגעים ונרצחים המביטים בעיני השטן בעיניים שמיות ומדברים בלשון שמית. דמם הוא דם של בני אדם, אדום בשני המחנות - אין הבחנה בין עליון ותחתון. מי שהחל במלחמת חורמה כדי לרצוח, לענות, לאנוס ולקחת בני ערובה, ידע היטב כי מלחמה זו תחרוץ את גורלם של אלפי ערבים בני-שֵׁם, שייפגעו וייהרגו במלחמה, אך מבחינתו, גורלם לא נמנה עם השיקולים לפתוח במלחמה. ההרס והחורבן, שעזה חווה בפעם המי-יודע-כמה, מובילים אל גלגול נוסף של עוני ופונדמנטליזם. מבחינת חמאס, זאת אינה תקלה אלא חלק מהתוכנית. לפיכך, חמאס אינו רק אויב רצחני של יהודים וישראלים, אלא גם אויב רצחני של בני עמו שלו. בספר זה אנו נלחמים למען שני העמים כאחד.

לא ניתן להתעלם מכך שמרבית האנשים החיים במזרח התיכון, ובתוכם מרבית הישראלים והערבים, מעוניינים, ביסודו של דבר, בשלום; אין להם רצון של ממש בכיבושים מרחיקי לכת או במלחמות על דת ואידאולוגיה. מלחמות אלה מעניינות רק את הפונדמנטליסטים היהודים והערבים, המהווים מיעוט קטן, אף אם זהו מיעוט קולני וכוחני. בראש מעייניהם של מרבית יושבי המזרח התיכון נמצא ביטחון משפחתם, ועמו השאיפה לקיום חומרי מכבד; הם רוצים ליהנות ולשמוח בילדיהם, ולא להקריב קורבנות נוספים על מזבח המלחמה. מרבית המפלגות הוותיקות בישראל מבינות, במידה זאת או אחרת, את הצורך בשלום עם הפלסטינים. הדבר נכון גם לגבי רבים בהנהגה הפלסטינית המתונה. והיום אני שואל: כיצד ניתן לממש את רצונם של מרבית יושבי המזרח התיכון? כיצד ניתן לספק לאחַי היהודים והערבים אפשרות לבטא את הפטריוטיות שלהם בצורה שתועיל להשגת הסדר כלכלי, חברתי ופוליטי, לטובת שני העמים?

ארץ ישראל היתה נתונה לכיבושים אימפריאליים וקולוניאליים שונים, ותושביה המקומיים לא זכו לריבונות או לשלטון עצמי; גורלם היה נתון דרך קבע בידי אחרים. יתרה מכך, הגורל של ארץ ישראל היה, למעשה, גורלו של המזרח התיכון כולו. לאורך המאה ה-20, יותר ויותר מדינות במזרח התיכון זכו לעצמאות, ובתוכן ישראל. עם זאת, ההשפעה הגיאופוליטית של המעצמות הגדולות על האזור הורגשה לכל אורכה של המאה ה-20, ועודנה מורגשת היטב. תלות של מדינות חלשות בחזקות עלולה לפגוע בריבונותן ובעצמאותן. חמור מכך, סכסוכים בין המעצמות, שבבסיסם חתירה לשליטה עולמית או באזורים נרחבים, עלולים להצית ולעורר סכסוכים מקומיים בקרב שלוחותיהן, ואף לכפות, בדרכים מגוונות, מעורבות של העמים המקומיים באותם סכסוכים. כך איראן מבעירה את המזרח התיכון, בהיותה נותנת החסות הגדולה ביותר בעולם לטרור, שרובו מרוכז באזור. המימון, ההכשרה, והתמיכה האידאולוגית והפוליטית של איראן הם המנוע העיקרי שמאחורי מלחמת ישראל-חמאס, המאיימת להפוך בהדרגה למלחמה אזורית ואף עולמית.

העם היהודי למד על בשרו, שוב ושוב, כי אסור לו לסמוך על אף אחד. היום ישראל צריכה לשתף פעולה עם מדינות שחולקות איתה ערכים משותפים ומשמשות שותפות סחר, כגון ארצות הברית. בה-בעת, אסור לה להסתמך באופן אוטומטי ועיוור על מדינות אחרות שיבטיחו את ביטחונה, במיוחד אל מול האנטישמיות שמרימה שוב את ראשה המכוער במקומות רבים בעולם.

אנו מוכיחים בספר זה כי הפתרון המוצע על ידנו הוא לטובת שני העמים, הערבי והיהודי גם יחד. זהו פתרון שיביא לשלום וליציבות למזרח התיכון בכלל, ולתושבי ישראל והשטחים הפלסטיניים בפרט. אנו מאמינים כי הפתרון הצודק טמון בשגשוגן של שתי מדינות זאת לצד זאת - ישראלית ופלסטינית - שחולקות עתיד משותף. עם זאת, בניגוד לפתרונות פופוליסטיים, הנשמעים מראשית קיומו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הדרך שאנו מציעים היא ארוכה ומורכבת, ואינה כוללת פתרונות-קסם. הפתרון שאנו מציעים כרוך בהסכמה בין-מעצמתית, שתנטרל את הסרטן האיראני, ולא רק את גרורותיו. הסכמה כזאת תאפשר בנייה מחדש של רצועת עזה ושטחי הגדה המערבית באמצעות כוח משימה, שיוכיח כי הפעם אין אלה הבטחות בעלמא, אלא השקעות המגובות בערבויות עסקיות ובערבויות של המעצמות. רק הסכמה כזאת יכולה לשמש בסיס לשתי מדינות לשני עמים שיחיו בשלום, זה לצד זה. רק הכרעה של המעצמות מסוגלת להניב תוצאה כזאת כאן ועכשיו, במקום חזרה בלתי פוסקת על שורה ארוכה של תוכניות נטולות אפשרות מימוש.

אם תגיעו לגן עדן - או לפחות לירח - ותביטו מטה, רצועת עזה תתגלה לנגד עיניכם כאזור מרהיב: אור שמש, ים תכול ממערב, מדבר מדרום, הרים ממזרח, ופלגים ומפלים מצפון. אך במציאות הקיימת, עזה היא המקום העני, הכעור והעלוב ביותר בעולם. שטחה הגיאוגרפי הקטן משתרע על פני 365 קילומטרים מרובעים, וחיים בו יותר משני מיליון איש, רובם בתנאים אומללים ומסַכני חיים. אנו סבורים כי יש לשחרר את עזה מעונייהּ, כאן ועכשיו.

טביעות רגליו של הפונדמנטליזם ניכרות בכל מקום ברצועת עזה. במהלך 15 השנים האחרונות, בסיוע משתפי פעולה רבים, הצליח הפונדמנטליזם העזתי ליצור מפלצת. המנהרות התת-קרקעיות של עזה חייבות להפוך לקברה של אותה מפלצת.

הברוטליות של מפלצת הטרור הפונדמנטליסטי מורגשת גם במקומות אחרים כמו סוריה, עיראק ואפגניסטן. לפיכך, מיגור המפלצת הזאת כאן ועכשיו, בתמיכת כל העולם המתורבת, הוא אינטרס של האנושות כולה. אם קורבנותיה העזתים של המפלצת יבינו כי ביום שלאחר ניצחוננו במלחמה ייפתח עידן חדש בחייהם - עידן של שגשוג שיאפשר ליופייה של עזה לשוב ולהתגלות - אז הם עשויים להתקומם כנגד חמאס. חשוב לגבש מראש תוכנית שתבהיר לאוכלוסיית עזה, שהעידן החדש המיוחל עשוי להתחיל כבר מחר. לאחר מכן תגיע העת למדינה פלסטינית שממנה ייהנו חמשת מיליוני הפלסטינים החיים כעת בעזה ובגדה המערבית. זהו חלום שאסור לזנוח: שתי המעצמות הגדולות, ממערב וממזרח - ארצות הברית וסין - ישלבו כוחות, ברוח השקפת העולם הג'פרסונית ודרך המשי ההיסטורית.

1. הקוראים המתעניינים במשפט הדיבה של קסטנר מוזמנים לקרוא את ספרו של בן הכט, כחש (1961).

2. Jacques Sémelin, Purify and Destroy: The Political Uses of Massacre and Genocide, Reprinted (London: Hurst & Company, 2013), 375

3. Amit Loewenthal et al., The Political Economy of the Gaza Strip: Poverty, Fundamentalism, Political Violence, and Their Resolution (The Institute for Structural Reforms, November 2019),

https://www.ref-inst.org/en/articles-and-studies/poverty-fundamentalism-a and-terrorism.

4. להעמקה בנושא, ראו:

David Van Reybrouck and Liz Waters, Against Elections: The Case for Democracy (London: The Bodley Head, 2016); John Keane, The Shortest History of Democracy: 4,000 Years of Self-Government - A Retelling for Our Times, Shortest History Series (The Experiment, 2022).