מברלין לירושלים ובחזרה: גרשם שלום בין ישראל...

 מבוא הליצן המטאפיסי

"אני קורא לעצמי ליצן מיטאפיסי", אומר שלום; "ליצן מחביא את עצמו בתוך תיאטרון". [...] כמה מפרופסור שלום זה תיאטרון? שלום: "תשאלי את גב' שלום". גב' שלום: "מאה אחוזים".

סינתיה אוזיק 1974 1

המסכות

כאשר הצעיר היהודי הברלינאי Gerhard Arthur Scholem – בנם הרביעי והצעיר של בעל בית הדפוס ארתור שלום ואשתו בטי – החליט להחליף את שמו לגרשם שלום הוא ביקש לבטא שני שינויים גדולים בחייו. הראשון, על ידי השמטת שמו של אביו שהוענק לו כשם שני,2 הפניית גבו אל העבר: אל התרבות הבורגנית הגרמנית יהודית אותה ייצג עבורו אביו. השני, על ידי הפיכת שמותיו הנותרים לעבריים, הפניית פניו כלפי העתיד: אל תחיית העם והתרבות העברית, תחילה בברלין ולאחר מכן בארץ־ישראל. הפעם הראשונה בה מופיע שמו הפרטי העברי של שלום בכתביו הנדפסים היא בחתימתו בסוף מכתב אל ידידו הארי היימן (Heymann) מתחילת 1917, מתחתיה הוא הוסיף: "נ.ב. כעת כולם משנים את שמם, עכשיו אני 'גֵר־שם'".3 נטילת השם 'גרשם' קשרה את גרהרד הצעיר אל בנו של משה המקראי, שנולד בעת שבת אביו בארץ מדיָן, ושקראו כך "כי אמר גר הייתי בארץ נכריה" (שמות ב, כב). כמובן אימוץ שם זה, מלבד הצליל הדומה לשם הגרמני, ביטאה את תחושתו כלפי ארץ מולדתו. בנטייתו להפוך את שמו לעברי לא היה שלום בודד, כפי שגם נרמז במכתבו, אלא השתייך לדור של צעירים וצעירות שעברו תהליכים דומים ובשלב מוקדם בחייהם היגרו לפלשתינה מתוך מניעים ציוניים. כעבור כחצי שנה כבר חתם שלום במכתב לידידו אהרן הלר (Heller) בשמו העברי המלא ששימש אותו כל חייו: 'גרשם שלום'.4

לפני מספר שנים רכשתי בחנות לספרים משומשים את הכרך הגרמני של התכתבותו של שלום עם ידיד נעוריו וולטר בנימין. ספר זה ראה אור בגרמניה ב־1980 ונמכר לי מתוך עזבונה של הדי שטראוס, שעלתה מגרמניה ב־1938 ועבדה בירושלים כעורכת לשונית בגרמנית ובאנגלית.5 בדף הראשון של הספר נמצאה הקדשה קצרה ולא אישית בכתב ידו של שלום וזו לשונה: "Für Hedi Strauss, mit herzlichem Dank und zur guten Erinnerung, Gerhard Scholem". העובדה ששנים כה רבות לאחר נקודת המפנה והשינוי שבחר לעצמו חתם שלום כך בספר שהוא העניק במדינת ישראל של שנות השמונים לבת מולדתו, עוררה אותי לחשוב כי אולי הצעד שהוא עשה לא היה ככלות הכל כל כך נחרץ והחלטי כפי שהוא עצמו הציג זאת.

תפיסתו הרפלקטיבית של שלום את הגירתו הציונית מתוארת בפרוטרוט לכל אורך ספרו האוטוביוגרפי 'מברלין לירושלים', שראה אור לראשונה בגרמניה ב־1977 ובנוסח עברי מורחב ב־1982 שבועות ספורים לאחר מותו. כבר מכותרת הספר עולה התנועה החד־כיוונית ששלום ייעד לחייו, תנועה המתקיימת בין שני קטבים: ברלין וירושלים. סיפור תולדות חייו של שלום יוצר עבור הקורא ניגוד בין שני מקומות אלה: מקור מול יעד, עבר מול עתיד. בהתאם לכך גם בחר שלום לסיים את ספרו ב־1925, עם כניסתו אל האוניברסיטה העברית שזה מקרוב נוסדה, בהיותו בן 28. התנועה המוכרזת בכותרת הספר ומתוארת לארכו היא למעשה הנרטיב האישי של שלום, הסיפור "על דרכו של יהודי צעיר, שהוליכה אותו מברלין של ילדותי ונעורי לירושלים ולישראל".6 אך על אף הכתיבה הרהוטה המתארת בעוצמה ספרותית רבה עולם שאבד, הקריאה בספר מותירה אצל הקורא שאלות רבות: מדוע בחר שלום את נקודת הסיום דווקא אז, כאשר לפניו עוד יובל של עשייה מדעית וציבורית? מדוע הוא בחר להאיר דווקא פרק זה בחייו ולהשאיר פרקים מאוחרים יותר ומרתקים לא פחות באפילה? מדוע פירסם שלום את ספרו לראשונה בגרמנית? והאם ישנו קשר בין התנועה החד כיוונית שעולה מכותרת הספר לשאלות אלה? הרהורים אלה הם נקודת המוצא למחקר הנוכחי. העובדה שבין תיאורו של שלום את מעברו מברלין לירושלים בספרו ובמעמדים ציבוריים שונים לבין הנגלה מתוך מקורות אחרים ישנו פער גדול, מובילה להנחה כי מסע־חייו היה תהליך מורכב ואמביוולנטי הרבה יותר מאשר שהוא עצמו ביקש להציגו. תהליך זה היה רצוף סתירות פנימיות עמן התמודד שלום ואותן ניסה ליישב לאורך חייו. מטרת ספר זה היא לחשוף את אותה האמביוולנטיות שליוותה את הגירתו של שלום וחייו בישראל, להציגה ולנתחה בהקשרה ההיסטורי. כהמשך לכך שואף הספר גם להיות צעד מקיף ראשון בהצגתו של שלום כאדם אשר פעל בתוך נסיבות היסטוריות וחברתיות מסויימות ובאינטראקציה עמן – דבר שטרם נעשה במחקר.

הפיגומים

הרצון לכתוב ביוגרפיה מקיפה וכוללת על דמותו של שלום נידון להתקל בקשיים רבים "מפאת קוצר המשיג ועומק המושג", אם להשתמש בלשונו המיסטית של תלמידו יוסף וייס. בשל העושר האינטלקטואלי שאפיין את דמותו של שלום ופעילותה בעולמות שונים בו בזמן מחד, ובשל מוגבלותו של היסטוריון בכתיבת ביוגרפיה שתקיף במלואה את כל תחומי חייו, פעילותו והגותו של אדם אחד מאידך, ניתן לקרוא לחיבור המונח כאן לפני הקורא: מונוגרפיה היסטורית בעלת אופי ביוגרפי.7 מונוגרפיה מעין זו אינה שואפת להציג את מכלול חייו של נושאה על כל היבטיו, אלא מעדיפה להתמקד בנושא חתך אחד, שדרכו ניתן להאיר ולנתח אספקט או מספר יסודות מרכזיים שיהוו תרומה משמעותית להבנת הדמות בה עוסק המחקר. בספר זה ייתמקד הדיון בדמותו של של שלום כעומדת בין ישראל וגרמניה – שני הקטבים אותם הוא עצמו החשיב למרכזיים בעת כתיבת ספרו האוטוביוגרפי, כאשר הביט לאחור על תולדות חייו. בו בזמן תעמוד במרכז הדיון התקופה שלאחר תום הספר האוטוביוגרפי – פרק הזמן עליו בחר שלום שלא לדווח. בנוסף, מונוגרפיה מעין זו מבקשת להתחקות גם במבנהּ אחר קווים מרכזיים המאפיינים את החיים האנושיים אשר אותם היא באה לתאר, ובראש ובראשונה היותם מלאים בסתירות אשר אין להן פתרון חד־משמעי, ובהיות אדם – כל אדם – מוגבל ביכולתו להבינם ולהסבירם באופן חד וחלק. בהתאם לכך בחרתי להתמקד באפיזודות ופרגמנטים מרכזיים מחיי שלום המציגים בצורה ברורה את המתח העומד בהצגת השאלה המרכזית של החיבור. במלים אחרות, דרך תיאור וניתוח פרקים שונים מחיי שלום תוצג בספר האמביוולנטיות שאפיינה את יחסו אל שני העולמות המרכזיים בחייו ואת מורכבות עמידתו הדיאלקטית ביניהם.

משה צימרמן, במאמרו על ביוגרפיה כמונוגרפיה היסטורית מונה שלושה גורמים שהופכים חיבור ביוגרפי למונוגרפיה בעלת ערך: התופעה ההיסטורית בה החיבור עוסק, הממד הפסיכולוגי שמעבר להסבר הקאוזאלי והאינטראקציה החברתית כמאפיינת את הפרט.8 התופעה ההיסטורית בה עוסק חיבורי חוצה גבולות גיאוגרפיים וזמניים, תחילתה בברלין הפרוסית של ראשית המאה העשרים וסופה במדינת ישראל בשנות השמונים של מאה זו. בין שני קצוות אלה נטל גיבור ספר זה חלק בעולמות שונים, והוא ייצג תופעות היסטוריות רבות: תולדות ציוני גרמניה והגירת אנשי־רוח לארץ ישראל בשנות העשרים; היישוב היהודי ותגובתו אל השואה ותוצאותיה; קורות האוניברסיטה העברית והחיים האינטלקטואליים בירושלים; תולדות מדינת ישראל; חוגי אינטלקטואלים דוברי גרמנית באירופה, שובם של אנשי רוח יהודיים לגרמניה אחרי המלחמה ומקומם בבנייתם המחודשת של חיי הרוח שם במחצית השנייה של המאה העשרים. מבחינה זו פרקי חייו של שלום מייצגים גם נתח נכבד של תולדות חיי הרוח היהודיים במאה העשרים, ומשמשים גם – על פי ניסוחה של ברברה טוכמן – כמנסרה דרכה ניתן להתבונן לא רק על המקרה הפרטי, אלא גם על תולדותיה של תקופה שלמה.9

העיסוק הביוגרפי דורש הליכה על חבל דק בין ניתוח שאינו מסתפק בדיווח על האירועים החיצוניים המתרחשים בחייו של גיבור הביוגרפיה, אלא גם מחפש את המניעים לפעולות, ובין הסכנה שבנפילה לניתוח־יתר פסיכולוגי של כוונות. בכדי למנוע זאת מתקיים הדיון כאן תוך הדגשת ההקשר ההיסטורי של פרקי חייו השונים של שלום, והוא מסתמך על מגוון רחב של תעודות שונות באופיין המאפשרות לשער מניעים אישיים של דמות היסטורית על סמך נתונים וביטויים של רגשות. גרשם שלום עצמו העניק במחקריו מקום נכבד לרגש ולדמיון האנושיים ככוחות פועלים ומניעים בהיסטוריה, הן עבור יחידים והן עבור המונים. הדבר בולט במיוחד בביוגרפיה המכוננת שכתב על שבתי צבי,10 אשר עמדה לנגד עיני־רוחי לעתים קרובות בשעת כתיבת הספר.

את תולדות חייו של שלום ניתן לתאר גם כתולדות מיקומו בין ובתוך רשתות חברתיות (Social Networks) שונות. על אף שמתוך יומניו המאוחרים ורשימותיו הפרטיות עולה לעתים תמונה של אדם בודד,11 חלק גדול מחייו וממרצו הוקדש לתקשורת עם סובביו, קרובים כרחוקים. מודל הרשת החברתית שנבנה על מנת לתאר מבנה חברתי הפועל בהיסטוריה הינו כלי מועיל להבנת תיפקודו של שלום ביחסו לסובביו. רשת הנה קבוצה מוגבלת בכמותה של אלמנטים המחוברים ביניהם על ידי קוים. בהקשר חברתי האלמנטים הם כמובן ישויות חברתיות – בני אדם, והקוים המקשרים ביניהם הם מידע או משאבים חמריים הנעים בכיוון חד־ או דו־סיטרי בין מרכיבי הרשת.12 כריסטוף בוייר, שדן באפשרות יישומה של תיאוריית הרשת החברתית עבור המחקר ההיסטורי, תיאר אופנים שונים בהם יכולה תיאוריה זו מתחום מדעי החברה לשרת גם את מדעי הרוח. במאמרו הוא נמנע מלהכריע האם ניתן לכנות אינטראקציה בין פרטי הרשת בשם תקשורת.13 סבורני שכאן ניתן לאפיין את הקשר שבין האלמנטים השונים של הרשת כתקשורת אישית של שלום עם סובביו, תקשורת המוּנעת במידה רבה על ידי רגשות. עקרון חשוב נוסף למודל הרשת החברתית ככלי לתיאור יחסים בין פרטים בחברה הוא מרכזהּ, הנותן לה את הממד הדינמי והמשתנה במקמו את האלמנטים אחד ביחס לשני ובקבעו את המרחקים ביניהם שבהיותם תוצאה של יחסי אנוש, הם לעולם משתנים.14 אם ליישם את הדברים על דמותו של שלום ניתן לראות שבחלק מהרשתות החברתיות בהן הוא השתתף היה הוא המרכז או מקורב למרכז (כמו בחוג פילג"ש) ובחלק אחר היה הוא מרכיב שולי יותר (כמו ב'חוג העול'). גם בגרמניה בשלב מאוחר יותר של חייו ניתן להצביע על מקומו המשתנה בין ובתוך רשתות שונות – לעתים בו בזמן – כגון 'אראנוס', אסכולת פרנקפורט, הוצאת זוהרקמפ וה־Wissenschaftskolleg zu Berlin. הצגת וניתוח מיקומו של שלום בכל רשת חברתית תורם רבות להבנתו דמותו בהקשר יחסיה עם סובביה, והבנת השפעת נוכחותו של שלום על סביבתו. במידה רבה סיפור חייו של שלום הוא תולדות תנועתו המשתנה, כיחיד, בין ובתוך רשתות חברתיות שונות.

ספר זה הושפע גם מתחום המחקר המתפתח של היסטוריה של רגשות, תחום אליו הוא שואף להוות גם תרומה. במקומות רבים השפיעו על מחקרי רעיונותיהם של מפתחי תחום זה כגון המונח 'קהילה רגשית'.15 בבסיס המחקר עומד הרעיון כי רגשות אנושיים הם תופעה תלויית זמן ומקום ולכן הם כפופים להיסטוריה וראויים להוות גורם משמעותי בעיון היסורי וביוגרפי, ככוח המניע פרטים וחברות בתולדות האנושות.16 כאמור, רגשות הינם מרכזיים בכל תקשורת אנושית ולכן הם גורם מכריע להבנת האופן בו פועלת רשת חברתית.

עיקרון נוסף שהנחה אותי במחקרי הוא הנסיון להבין את יחסו של שלום אל שני הקטבים בחייו כיחסי מרכז ופריפריה. קטגוריות אלה היו במידה רבה גם חלק מעולם המושגים של שלום עצמו – גם אם הוא לא תמיד קרא להן כך. מעברו של שלום מברלין לירושלים נתפס גם בעיניו כמעבר ממרכז אל פריפריה במזרח, במטרה להפוך את אותה הפריפריה למרכז בפני עצמו ואת המרכז בהווה להפוך עם הזמן לפריפריאלי. אך על אף כוונה זו לא תמיד מוכן המרכז לציית לרצונו של המהגר ולהפוך עבורו לפריפריה, והתהליך המלווה ניסיון זה רצוף מהמורות רבות. המתח שביחסי הכוחות מרכז־פריפריה בין שני הקטבים בעולמו של שלום עובר כחוט השני לאורך החיבור כולו ודרכו ניתן להבין את מיקומו המורכב בין שני הקצוות של חייו.

נושא מרכזי נוסף העולה כמעט בכל חלקי הספר הוא עניין השפה. היחס בין 'גרהרד' ו'גרשם' התבטא בשימושו של גיבור ספר זה בשפה הגרמנית ובעברית ובתפקיד שהוא ייחס להן בחייו. דוגמה ליחסו המורכב לשתי השפות ניתן לראות ביומניו המאוחרים המצויים בכתב ידו בעיזבונו. כל עוד חוברו היומנים בעת שהותו בישראל כתב בהם שלום בשפה הגרמנית, אולם היומן היחיד שנכתב בגרמניה – הוא היומן שניהל ב־1946, במהלך מסעו בעקבות אוצרות הגולה – כתוב עברית. שתי השפות ייצגו עבורו תהליכים מקבילים אך מנוגדים בחייו: העברית כשפה דינמית מתחדשת, המתנתקת מהקשרה הדתי ועוברת לשמש חיי יום־יום, והגרמנית שנותרה קפואה בפיו כפי שדוברה בתקופה הטרום נאצית, ולא עברה את השינויים ששנים אלה הטביעו בה. שתי השפות של שלום, יחסו אליהן ושימושו בהן, מייצגות את שני העולמות אשר להם הן משמשות כלי ביטוי. בשל כך ניתן לראות ביחסו של שלום לשפות אלו פריזמה להבנת מורכבות חייו בין שני הקטבים.

מעבר לשני היבטים מתודולוגיים אלה, במקומות שונים בעבודתי השתמשתי במודלים נוספים בכדי להציע מסגרת תיאורטית לפרקים מחייו של שלום. כך למשל בחלק הדן בנסיעתו לאירופה ב־ 1946 – שם נבחנים דפוסים של עלייה לרגל בכדי להבין את מסעו של שלום בהקשר תרבותי־דתי; וכן בפרק על 'אראנוס' – שם יושמו תיאוריות הנוגעות לתחושות של נוסטלגיה, שאפיינה מפגשים אלה. בסיום חיבורי נעזרתי במחקרים הבוחנים את מלאכת הכתיבה האוטוביוגרפית בכדי להבין את נסיבות כתיבת הספר 'מברלין לירושלים'. בכל פרשה ופרשה מחייו של שלום ניסיתי למצוא את המסגרת התיאורטית המתאימה לה, העולה מתוך הדיון עצמו. מונח נוסף הנזכר לעתים קרובות לאורך הספר הוא 'זהות'. על אף מרכזיותן של שאלות הקשורות בזהות נמנעתי מלהשתמש במונח זה כפרדיגמה להבנת מקומו של שלום בין העולמות. בחירתי להימנע ממודל זה נובעת מאופיו המעורפל ובהיותו עמוס לעייפה במשמעויות שונות, לעתים סותרות, שהוענקו לו עם השנים במחקר.17 בנוסף השימוש במודל מעין זה סותר את העיקרון המנחה את מלאכת כתיבתי, לפיו אני מנסה להמנע מלהשתמש בדפוס מוכן מראש אליו ניתן "לדחוס" תופעות שונות ומגוונות באופיין הקיימות באדם אחד. ככלל ניסיתי בכל פרק ופרק לצאת מן המקרה הפרטי בהסתייעי במודלים קיימים. כך המודל, על כל מגבלותיו הנתונות מראש, מסייע להבין תהליכים ודפוסים כלליים של הגירה אינטלקטואלית וציונית מחד, ומאידך משליך על המקרה הפרטי – תולדות חייו של שלום – אור חדש.

הבמה

ספר זה לא נכתב בחלל ריק, אלא צמח מתוך קרקע פוריה של שנות מחקר רבות בארבע שפות שונות על דמות גיבורה.18 גרשם שלום הוא נושאם של מחקרים רבים מאוד הדנים בעבודתו המדעית, בהגותו וביצירתו עד כי ניתן לגדור תחום עיסוק בין מקצועות מדעי היהדות המוקדש ל'חקר גרשם שלום'. אוסף גרשם שלום שבבית הספרים הלאומי בירושלים אינו רק מקום המוקדש לחקר הקבלה, אלא גם מחלקה במוסד אקדמאי ישראלי המנציחה את דמותו ופועלו של שלום. לאור זאת, בולטת העובדה כי בשפה העברית ישנו חוסר במונגרפיות שעוסקות בשלום או בהגותו. למעשה המונוגרפיה היחידה עד כה היא חיבורו הפולמוסי של אליעזר שביד שראה אור סמוך למותו של שלום בו הוא יצא נגד מחקרו ודמותו כאחד.19 כרך חשוב נוסף העוסק בשלום נערך בעקבות יום עיון לציון שלושים למותו. ההרצאות שנישאו באירוע זה ראו אור בחוברת דקה שהוקדשה לזיכרו.20 שני חוקרים ישראלים מדור תלמידיו של שלום העניקו מקום מרכזי לדמותו ועבודתו במחקרם. הראשון הוא יוסף דן, שהופקד עד לא מזמן על הקתדרה ע"ש גרשם שלום באוניברסיטה העברית. מחקריו של דן נכתבו במידה רבה מתוך עמדה המייצגת את 'בית מדרשו' של שלום, והמנסה לשמר את דמותו כפי שנתפסה על ידי תלמידיו בימי חייו – להדגיש את הצד הסטטי שבה ולגונן עליה מפני מגמות של ביקורת ושינוי תוך שימת דגש על הפרדה מוחלטת בין חייו של שלום למחקרו.21 החוקר השני הוא משה אידל, המייצג את המגמה ההפוכה של רויזיה וביקורת. אידל ביקר במחקריו את עבודתו המדעית של שלום, והדגיש את הצד הדינמי בהגותו לצד השפעתן של נקודות מפנה בחייו על מחקרו.22 הן דן והן אידל עוסקים בקשר שבין מחקרו של שלום לתולדות חייו ומנסים להבין דרכם מגמות בביוגרפיה של שלום ובתולדות ישראל.

שני חיבורים חשובים אשר סייעו לי רבות במהלך עבודתי, הן רשימת כתבי שלום שנערכה בידי משה קטן וראתה אור עוד בחייו, וקטלוג תערוכת זיכרון שהוצגה בירושלים לציון חמש שנים לפטירתו של שלום. הקטלוג שנערך בידי מרגוט כהן ורבקה פלסר מכיל מידע רב כמות וערך על תולדות חיי שלום והיבטים שונים בהם. על כך ניתן להוסיף את קטלוג ספריית גרשם שלום בעריכת יוסף דן, אסתר ליבס ושמואל ראם.23 נסיון חשוב נוסף לשרטוט תולדות חייו של שלום ניתן לראות במפעלו של אברהם שפירא, שליקט כתבים שונים של שלום, ערכם והביאם לדפוס בשלושה כרכים שונים.24 שני כרכי מאמרים לציון 25 שנים למותו של שלום ראו אור בירושלים בעריכת יוסף דן, ובהם מאמרים העוסקים חלקם בדמותו וחלקם מוקדשים למיסטיקה יהודית בכללה.25 תרומה נוספת להבנת חייו של שלום היא חליפת המכתבים בינו ובין יוסף וייס, שראתה אור בעריכת כותב שורות אלו.26 אלו הם כל הכרכים העוסקים בשלום ובמחקרו שפורסמו בעברית.

באנגלית לעומת זאת זכה שמו של שלום להתנוסס מעל כריכות ספרים רבות יותר. עוד במהלך חייו נכתב החיבור היחיד עד כה שעסק מתחילתו ועד סופו בדמותו, על ידי דוד ביאל. 27 חמש שנים לאחר מותו של שלום פרסם יוסף דן ספר אנגלי הבוחן את תחומי מחקרו השונים.28 עבודת דוקטור שנכתבה לאחרונה בארה"ב והעוסקת בחייו ועבודתו עד ל־1941 תראה אור בעתיד הקרוב.29 שלושה כרכים אלה הם עד היום המונוגרפיות היחידות באנגלית העוסקות בשלום בלבד. עם זאת ספרים אנגליים רבים עוסקים בשלום בהקשרם של אינטלקטואלים אירופיים אחרים, בין עם על סמך קשר אישי או רעיוני שהיה ביניהם או בשל דמיון בין נסיבות חייהם. בעיקר נכרכה דמותו שלום יחד עם אלה של ולטר בנימין ופרנץ קפקא, אך גם זיגמונד פרויד, עמנואל לוינס, מירצ'ה אליאדה, הנרי קורבין, חנה ארנדט, ויקטור קלמפרר, הנס יונס וליאו שטראוס.30 כמו כן ראה אור כרך שירים של שלום בו נדפס המקור הגרמני לצד תרגום אנגלי בתוספת הערות ביוגרפיות.31 מקור חשוב נוסף להבנת שלום בהקשר העולם האקדמי בארה"ב הוא כרך התכתבותו עם מורטון סמית, שראה אור לאחרונה בעריכת גדליהו סטרומזה.32 בצרפתית פורסמו שתי מונוגרפיות האחת של סטפן מוזס, הדנה בדמותו של שלום לצד זו של רוזנצווייג ובנימין,33 והשניה של מוריס־ראובן חיון.34 לאחרונה הוקדש כרך בסדרת L'Herne לשלום.35

התרומה הגדולה ביותר עד כה להארת תולדות חייו של גרשם שלום נעשתה בשפה הגרמנית. ראשית לכל יש לציין את ארבעת כרכי התכתבות שלום בעריכת איטה שדלצקי, בשיתוף עם תומס שפאר, שמהווים את האוסף החשוב והמקיף ביותר של מקורות ראשוניים הקשורים בדמותו של שלום.36 יומני שלום שנדפסו בשני כרכים עבי כרס הן התעודה החשובה ביותר להבנת שנות נעוריו בגרמניה בשנים שטרם עלייתו.37 מכתביו אל ורנר קרפט, שנערכו על ידי האחרון, והתכתבותו של שלום עם חנה ארנדט, שראתה אור לאחרונה, משלימות פרטים רבים על חייו ומאירות את יחסיו עם ידידיו.38 בנוסף לכך פורסמו שתי מונוגרפיות המבוססות על דיסרטציות ודנות במחקרו והגותו של שלום,39 וכרך הדן בפרשת יחסי שלום־בובר.40 ספר נוסף העתיד לראות אור בקרוב הוא ביוגרפיה של וורנר שלום, המהווה תרומה חשובה להבנת שנות נעוריו של שלום על רקע משפחתו והנוף הפוליטי־תרבותי של רפובליקת ויימאר.41 שני קבצי מאמרים פורסמו בגרמניה המוקדשים כולם לשלום: האחד בעקבות כנס שנערך בברלין ב־1992 לציון עשור למותו של שלום,42 והשני נערך ב־Wissenschaftskolleg zu Berlin ב־1997 לציון מאה שנה להולדתו.43 בגרמניה נעשו גם מאמצים לאחר מותו של שלום לסייע בשימור מורשתו תוך שיתוף פעולה עם גורמים בישראל. כך למשל מייד לאחר מותו תרמה קרן פולקסווגן 340,000 מארק להקמת אוסף שלום בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ולקיטלוגו.44 בכל המאמרים שראו אור באסופות אלה בולט החוסר בדיון בהיבט הביוגרפי של דמותו של שלום. יוצא דופן, ואולי אף צעד ראשון בכיוון זה, ניתן לראות בחוברת השניה של כתב העת Münchner Beiträge zur jüdischen Geschichte und Kultur, שהוקדשה לדמותו ההיסטורית של שלום.45

על אף ששלום נחשב כיום לאחד מאנשי המדע וההוגים היהודיים החשובים והמרתקים של המאה העשרים,46 ועל אף המחקרים הרבים שהוקדשו להגותו ולמפעלו האקדמי, דמותו ההיסטורית וקורות חייו נותרו מיותמים מצד המחקר הביוגרפי. עובדה זו מפתיעה אף יותר לאור שפע החומר המצוי בארכיונו של שלום. ייחודו של המחקר המוגש כאן לפני הקורא הוא בהיותו צעד מקיף ראשון בהצגתו של שלום כאדם אשר פעל בתוך נסיבות היסטוריות וחברתיות מסויימות ובאינטראקציה עמן. מסגרת ביוגרפית זו מהווה פעמים רבות גם את ההקשר של מחקריו ומסותיו והבנה טובה יותר שלה תוכל להרחיב את האפשרויות העומדות לרשות פרשני דמותו והגותו של שלום ולסלול דרך לקריאה מחודשת בחלק מכתביו או לחזק ולבסס קריאות קיימות.

השפעת המאורעות ההיסטוריים החיצוניים על חייו של שלום הייתה רובה ככולה במישור האישי. כאינטלקטואל, לא הייתה לו במשך רוב חייו תודעה של שליחות ציבורית, ומלבד לשנות פעילותו באגודת 'ברית שלום' הוא לא ניסה להשפיע על המציאות הפוליטית שסביבו. על פי רוב, ניתן לראות בשלום אספקלריה ששיקפה את המאורעות החיצוניים אך לא נטלה חלק פעיל בהם, והמסקנות שהוא הסיק מהן היו במישור האישי. ככלל הוא לא שאף להפיץ את דעותיו על ענייני השעה ברבים ולא ליטול חלק פעיל בעיצוב המציאות וסדר היום הפוליטיים.47 לפיכך מוענק כאן מקום מרכזי למקורות בעלי אופי אישי. לצד המכתבים הרבים שפורסמו במהדורות השונות ישנו עוד מאגר בלתי נדלה של התכתבויות עם עמיתים וידידים בארכיון שלום. יומניו המאוחרים של שלום ורשימות אישיות אותן כתב לעצמו – הנמצאים אף הם בכתב יד בארכיונו – היו מקור חשוב נוסף להבנת עולמו הפנימי. מן הצד הגרמני שימשו אותי תיקי התכתבויות בארכיונים של עמיתיו הגרמנים או מוסדות גרמניים אשר עמם הוא עמד בקשר. בנוסף מספר ראיונות ושיחות עם ידידיו הגרמניים של שלום האירו את קשריו האישיים עם דמויות מרכזיות בעולם האינטלקטואלי הגרמני. בשל הטיפול המועט באופן יחסי בחומר ארכיוני פרי עטו של שלום ועליו, שימשו אותי המקורות המשניים בכדי לבנות את ההקשר לקראת הדיון בחומר הראשוני. במקום בו כבר נותחו מקורות ארכיוניים או נדפסים השתמשתי גם במחקרים הקיימים והסתמכתי עליהם בבניית נדבכי.

המחזה

עקרון נוסף שעמד לנגד עיני במלאכת הכתיבה הוא אימוץ סדר התפתחות חייו של שלום בכדי להבינם בהקשרם ההיסטורי. בעבודתי הענקתי חשיבות רבה לכרונולוגיה ככלי בתיאור סיפור־חיים של אדם המתפתח אף הוא על ציר הזמן. יוצא דופן הוא הפרק הראשון, בו ישנן קפיצות כרונולוגיות לאחור, אל אירועים בחייו של שלום שהתרחשו עוד בגרמניה – לפני מסגרת הזמן בה עוסק מחקרי. מטרת חזרות אלה הוא להבהיר את תחילתן ושורשיהן של תופעות שהמשכן בארץ־ישראל מהווה מרכיב חיוני להבנת השאלה המרכזית. הביוגרפיה השומרת על הרצף הכרונולוגי מרחיבה במידה רבה את אפשרויות ההבנה של נושאה, הן בהעניקה "חיקוי מסוים לקורא של איך יכולה הייתה להיות ההרגשה לחיות חיים, בזמנו",48 והן בהציגה בפני הקורא הקשרים מעוגנים מבחינה היסטורית, שבדרך אחרת לא ניתן היה לחבר ביניהם. שמירה על הרצף הכרונולוגי בעת סיפור תולדות חיים מניחה תמיד מראש כי האדם הוא יצור משתנה שאינו ניתן להגדרה בעזרת מושגים מוכנים מראש.49 מצידו של החוקר מגינה הכרונולוגיה מפני סכנת הטלאולוגיה, הקיימת בכל עבודה היסטורית בעלת אופי קונסטרוקטיבי. כאן, תיאור האירועים לפי הסדר שהם התרחשו מבליט את האופן בו הצגת יחסו הדיאלקטי של שלום אל גרמניה נובע מתוך המקורות והמאורעות ההיסטוריים עצמם, זאת אומרת מתוך הנושא הנחקר ולא רק מנקודת מבטו של החוקר.50 הספר עצמו מחולק לשלושה שערים, כאשר הראשון עוסק בשנים שבין עלייתו של שלום ופרוץ מלחמת העולם השנייה; השני דן ביחסו הישיר אל השואה ועוסק בתקופת המלחמה ובמסעו לאירופה בשנה שלאחריה; והשלישי דן בזיקתו אל העולם האינטלקטאלי דובר־הגרמנית בעשורים שלאחר המלחמה.

חלקו הראשון של הספר מציג את שלום בתוך מסגרת המפעל התרבותי הגדול שאפיין את התחייה הלאומית היהודית, הוא מפעל הכינוס. בהקשר זה נבחן יחסו אל האוניברסיטה העברית, השפה העברית ואל שניים מהיוצרים העבריים המרכזיים בני הזמן אותם הכיר באופן אישי, הם חיים נחמן ביאליק ושמואל יוסף עגנון. במקביל מוקדש הפרק לבחינת מקומו וחלקו של שלום בתחיה התרבותית היהודית בברלין של שנות העשרים ובמהלך דעיכתו של עולם זה בשנות השלושים. בשנים אלה פירסם שלום חלק גדול ממחקריו מעל במות יהודיות בגרמניה ובשפה הגרמנית. לאחר מכן מוקדש הדיון לחלקו של שלום ב'ברית שלום', החוג הפוליטי בו נטל חלק בשנות העשרים. פעילותו בחוג זה, שהיה מורכב בחלקו הגדול מציונים דוברי גרמנית וחלק נכבד מפעילותו היה בגרמנית, הנחילה לו אכזבה מדרכו של היישוב ויחסו לשאלת ערביי ארץ־ישראל. חוג נוסף בו נטל שלום חלק בשנות השלושים ותחילת שנות הארבעים היה 'פילג"ש'. חוג זה היה מצומצם ופרטי באופיו וחבריו – כולם ציונים דוברי גרמנית – נפגשו מדי שבת בבית אחד ממשתתפי החוג בכדי לדון בענייני חולין. השיחות במפגשים אלו נערכו כולן בגרמנית ובמבנהו ביטא החוג את רצון חבריו ליצירת חלל אינטימי ומוגן בתקופה בה התרבות הגרמנית זוהתה ביישוב עם האויב. פן נוסף הנידון בחלק זה הוא יחסו של שלום אל הממד הדתי של היהדות כפי שהתעצב בשנים אלה. מחד אל הקבלה תחום מחקרו, ומאידך אל תפיסתו העצמית של שלום כאדם דתי שאינו כפוף לכל סמכות דתית.

השער השני מוקדש לשני ההיבטים המרכזיים ביחסו של שלום אל השואה – תחום שטרם זכה לדיון מעמיק במחקר. ראשית מוקדש הדיון לתגובתו של שלום על השואה בעת התרחשותה ובהקשר תגובתו הכללית של היישוב, בין השאר תוך ניתוח מסתו מ־1944 'מתוך הרהורים על חכמת ישראל'. חלקו השני של השער בוחן בפירוט מסע שערך שלום בין פברואר לאוגוסט 1946 בחיפוש אחר ספרים יהודיים שנשדדו על ידי הנאצים ונמצאו באיזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה. במהלך מסע זה הוא נאלץ להתמודד באופן בלתי אמצעי עם תוצאותיה של השואה ושל מלחה"ע השנייה. למסע זה היתה משמעות סמלית חשובה עבור שלום והוא הותיר עליו רושם עמוק, שניתן להבינו גם כנקודת מפנה בחייו וביחסו אל המפעל הציוני מצד אחד ואל גרמניה מצד אחר.

השער השלישי מוקדש לבחינת פעילותו ההולכת וגוברת של שלום בגרמניה ובשפה הגרמנית בשנים שלאחר המלחמה. כאן מוקדש הדיון למקומו במפגשי 'אראנוס' שנערכו באסקונה שבשווייץ, ובהם נטל חלק לעתים קרובות בין 1949 ל־1979. מקומו של שלום במפגשים אלה, בעיקר בשנות החמישים, ויחסיו עם עמיתיו נבחנים כאן על רקע יחסו אל התרבות הגרמנית. בהמשך מתמקד הדיון בשלוש פרשיות שעמדו במרכז פעילותו האינטלקטואלית של שלום בשנות השישים, הן פולמוסו עם חנה ארנדט על ספרה 'אייכמן בירושלים' שראה אור ב־1963, הויכוח סביב שאלת 'הדיאלוג היהודי־גרמני' לפני השואה, וחלקו בתולדות קבלתם בגרמניה של כתביו ודמותו של ידידו ולטר בנימין. כאן מתמקד הדיון בשני כרכי התכתבותו של בנימין שראו אור בעריכת שלום ותאודור אדורנו ב־1966. העבודה המשותפת על מכתבי בנימין היוותה גם כר לשיתוף פעולה חשוב עם ה־Institut für Sozialforschung והוצאת זוהרקמפ שבפרנקפורט, מה שהיווה גורם מכריע בכניסתו אל העולם האינטלקטואלי בגרמניה. הפרק האחרון של הספר דן בתולדות קבלתו של שלום בגרמניה במהלך שנות השבעים עד לשיאו של תהליך זה ב־1981, עם קבלתו מינוי לעמית בשנה הראשונה של ה־Wissenschaftskolleg zu Berlin, שהייתה גם השנה האחרונה לחייו.

החלק הנועל חיבור זה דן בספרו האוטוביוגרפי של שלום, אותו כתב בסתיו חייו. העיון בספר זה כתעודה הנעה על שני צירי זמן שונים – ההווה בה היא נכתבה והעבר אותו היא מתארת, וזאת לאור כל המאורעות שהתרחשו ביניהם – חוזר אל השאלות המרכזיות שהועלו בתחילת הספר ונידונו בהרחבה במהלכו. דרך ניתוח סיפור חייו של שלום כאדם העומד בין ארץ מוצא ליעד אידיאולוגי מסופר כאן גם פרק בתולדות הציונות והגשמתה בארץ־ ובמדינת־ישראל ופרק חשוב בחיי הרוח היהודיים במאה העשרים. במישור רחב אף יותר ניתן לראות בספר זה גם תרומה להבנת האופן בו מתנהגות אוטופיות אישיות לאחר מימושן.

על אף שמחקר ביוגרפי זה מרים את חוט סיפור תולדות חייו של שלום במקום הגיאוגרפי והזמני שהוא החליט להניחו, אין היא שואפת – כבאוטוביוגרפיה של שלום – להציג תמונה עגולה ושלמה. ידיעותיו של הביוגרף על נושא מחקרו, והעקרונות המנחים את הדיאלקטיקה שבין גילוי וכיסוי בכתיבתו, שונים לחלוטין מאלו של הכותב את תולדותיו הוא. הדיאלקטיקה שבין השאיפה לגלות כמה שיותר ובין המגבלות שגזר מרחק הזמן, טבעה המופשט והחמקמק של נפש האדם ורגשות בן־האנוש, היא הנתיב בו מתפתח סיפור חיים זה – עלילה מעלילות חייו של גרשם שלום.

Ozick, 'The Fourth Sparrow', 148

ראו את עדותה של בטי שלום, בתוך: שלום ושלום, גרשם שלום ואמו, 516.

גרשם שלום אל הארי היימן, מכתב מיום 27 בינואר 1917, בתוך: Scholem, Briefe I [1994], 68

גרשם שלום אל אהרן הלר [גרמנית], מכתב מיום 17 ביולי 1917, בתוך: Ibid., 83

שטראוס הייתה מזכירתו של קורט בלומנפלד עד למותו ב־1963, וגם סייעה לשלום בהקלדת המהדורה הגרמנית של ספרו 'מברלין לירושלים', אותו הוא הכתיב לה. על פי עדותה עבדה שטראוס עבור שלום עד למותו ב־1982. ראו: Strauss & Voss, Mein immergrünes Dorf, 88

שלום, מברלין לירושלים [תשמ"ב], 9.

העיסוק התיאורטי בביוגרפיה כתחום עיסוק מדעי וכסוגה ספרותית הוא עצום ותולדות העיון בכתיבה הביוגרפית רצופים דברי שבח וביקורת כאחד. לרשימה מקיפה ומוערת של פירסומים בתחום הביוגרפיה עד ל־1992, ראו: Rollyson, Biography. לרשימה מעודכנת יותר, מ־2009, ראו: Fetz & Schweiger (eds.), Die Biographie, 537-346

Zimmermann, 'Biography as Historical Monograph', 453-454

Tuchman, 'Biography as a Prism of History'

שלום, שבתי צבי [תשי"ז].

ראו על כך גם: שפירא, 'המורשה כמקור לתחיה', 16

רבות נכתב על הרשת־החברתית ככלי תיאורטי להבנת תופעות חברתיות. ראו למשל: Wassermann & Faust, Social Network Analysis. על השימוש בתיאוריה זו במחקר האיכותני, ראו: Hollstein & Straus (eds.), Qualitative Netzwerkanalyse. על דיון תיאורטי בכתיבה ביוגרפית הנשען על תיאורית הרשת־החברתית, ראו: Schweiger & Holmes, 'Nationale Grenzen'

Boyer, 'Netzwerke und Geschichte', 48-49. ראו גם: Neurath & Krempel, 'Geschichtswissenschaft und Netzwerkanalyse'

Boyer, Ibid., 49

המונח Emotional Community נטבע על ידי ברברה רוזנוויין בספרה: Rosenwein, Emotional Communities והוגדר גם במאמרה: Rosenwein, 'Worrying about emotions in History', 842. רעיון זה עמד לנגד עיניי בייחוד בפרק העוסק בחוג פיל"ש, ובתיאור חודשי חייו האחרונים של שלום בברלין. במקומות אחרים הוקדש הדיון גם לרגשות כגון אכזבה ונוסטלגיה. ראוי לציון כאן מאמרו של תיאודור זלדין על הרגש האנושי והמחקר ההיסטורי: Zeldin, 'Personal History and the History of the Emotions'

לדיונים עדכניים ולמגמות השונות בענף מתפתח זה בתחום חקר ההיסטוריה, ראו: Palmer, 'The History of Emotions'; Rosenwein, 'Problems and Methods'; Frevert, 'Was haben Gefühle in der Geschichte zu suchen?'

לסקירה על תולדות מחקר ה'זהות', ראו: Cerulo, 'Identity Construction'. לביקורת על השימוש במונח זה המטילה ספק בחיוניותו ככלי להבנת תהליכים ומאורעות, ראו: Brubaker & Cooper, 'Beyond "Identity"'

בסקירה ביבליוגרפית זו אני מתייחס לשפת המקור בה פורסמו המחקרים בלבד, ולא לתרגומים מאוחרים לשפות שונות.

שביד, מיסטיקה ויהדות.

גרשם שלום: על האיש ופועלו.

מאמריו של דן על שלום קובצו לאחרונה בכרך: דן, על גרשם שלום. ראו למשל את אמירתו כי שלום קבע לעצמו "את דרכו הרעיונית עוד בנעוריו, וביצע באופן עקיב את אשר הציב לעצמו במשך כל ימי חייו ללא סטיה או היסוס" (שם, 213).

חלק ממאמריו של אידל על שלום נדפסו כעת מחדש בתוך: Idel, Old Worlds, New Mirrors. על תפיסתו הדינמית של אידל את שלום, ראו במאמר (שנדפס בתרגום אנגלי בספר הנ"ל): אידל, 'מקומו של הסמל', 72־69. ובהקשר חקר הקבלה בישראל: Idel, 'Academic Studies of Kabbalah'

ראו בהתאם: קטן (עורך), ביבליוגראפיה של כתבי גרשם שלום; כהן ופלסר (עורכות), גרשם שלום (תרנ"ח־תשמ"ב); דן, ליבס וראם (עורכים), ספריית גרשם שלום.

שלום, דברים בגו [תשל"ו]; שלום, עוד דבר [תש"ן]; שלום, רציפות ומרד [תשנ"ה].

ספר זיכרון לגרשם שלום.

שלום ווייס, חליפת מכתבים [תשע"ב].

Biale, Gershom Scholem

Dan, Gershom Scholem

Engel, Re־Writing the Myth

ראו בסדר כרונולוגי: Bloom, The Strong Light; Alter, Necessary Angels; Handelman, Jewish Thought and Literary Theory; Wasserstrom, Religion After Religion; Aschheim, Scholem, Arendt, Klemperer; Jacobson, Metaphysics of the Profane; Lazier, God Interrupted

Scholem, The Fullness of Time. את ההערות חיבר סטיבן וסרסטרום.

Smith & Scholem, Correspondence [2008]

Mosès, L'ange de l'histoire

Hayoun, Gershom Scholem

Kriegel (ed.), L'Herne

Scholem & Scholem, Mutter und Sohn [1989]; Scholem, Briefe I [1994]; Scholem, Briefe II [1995]; Scholem, Briefe III [1999]

Scholem, Tagebücher 1 [1995]; Scholem, Tagebücher 2 [2000]

Scholem, Briefe an Werner Kraft [1986]; Scholem & Arendt, Der Briefwechsel [2010]

Hamacher, Gershom Scholem; Weidner, Gershom Scholem

Davidowicz, Gershom Scholem und Martin Buber

Zadoff, Dein Bruder Hiob

Schäfer & Smith, Gershom Scholem

Mosès & Weigel, Gershom Scholem

ראו על כך מודעה ב־Frankfurter Allgemeine Zeitung מה־25 בנובמבר 1983, 25.

ראו גם: Brenner, 'Einleitung', 5

ראו למשל: Aschheim, 'The Metaphysical Psychologist', 903-904

שפירא, 'הקיומי וההיסטורי', 22־21.

Kinkead-Weekes, 'Writing Lives Forward', 251

Ibid., 245, 251

Ibid., 238