מגילת ששת הימים

זכינו בדורנו להיות עדים לגילוי שכינה עצום בנס הגדול של שיבת עם-ישראל לארצו. בתוך המהלך הגדול הזה, שבו מתגשמות הנבואות של נביאי ישראל וחכמיו בתנ”ך ובתלמוד, מאיר במיוחד הנס הגדול של הניצחון במלחמת ששת הימים. במהלך שישה ימים הביסה ישראל הקטנה שלוש מדינות ערביות – מצרים, סוריה וירדן – שנעזרו בכוחות שהגיעו ממדינות נוספות, ושחררה חלקים מארץ-ישראל הגדולים פי שניים ויותר משטחה של המדינה. העולם כולו הוכה בתדהמה. איש לא ציפה לתוצאות כה מוחצות במהירות כה גדולה. לא היתה בהיסטוריה היהודית מלחמה שהתגלתה בה יד ההשגחה הא-לוהית בצורה כל כך ברורה וגלויה כמו במלחמה זו.

חובתנו בדור זה ובדורות הבאים לספר בניסים ובנפלאות שזכינו להם במלחמת הצלה וישועה זו. לא פחותה מכך גם חובתנו לספר ולפרסם את גבורתם ומסירותם של חיילי צה”ל, בסדיר ובמילואים, שבהם התגלו עוצמות הרוח ותעצומות הנפש של עם ישראל. אלה הפכו אותנו לראויים לכל אותם ניסים וגילויי שכינה שזכינו בהם.

מגילת ששת הימים נועדה לממש את החובה ולמלא את החלל. מטרתה היא לספר את הסיפור של מלחמת הישועה שהתרחשה בשנת תשכ”ז (1967), ולהדגיש את המימד האמוני, הניסי שלה.

הסיפור נאמן לעובדות ההיסטוריות כפי שהן מופיעות בפרסומים הרשמיים של מדינת-ישראל, אבל הוא פתוח וקשוב ליד ההשגחה העליונה המנהיגה ומלווה אותנו.

הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום כ”ח באייר כיום הלל והודיה על שחרור ירושלים, עיר קודשנו, ושמו נקבע כ”יום ירושלים”. ואכן, הציבור נענה לקריאה וחוגג את יום ירושלים בצורות שונות. אבל אסור לנו להסתפק בהודיה מצומצמת ומוגבלת זו.

ההודיה חייבת להקיף את כל מהלך המלחמה מראשיתה ועד הניצחון הגדול ולא רק את המלחמה בירושלים. ההודיה חייבת להקיף את כל חלקי ארץ-ישראל ששוחררו במלחמה ולא רק את ירושלים – ביום הראשון שוחרר חבל עזה, ביום השני שוחררו הרי השומרון, ביום השלישי שוחררה ירושלים, ביום הרביעי שוחררו הרי חברון, ביום החמישי שוחרר חצי האי סיני, וביום הששי שוחררה רמת הגולן. חובתנו להודות על כל יום, להודות על כל חלק של הארץ שזכינו לחזור אליו.

עפ”י התפיסה הזאת בנויה מגילת ששת הימים. בכל אחד מששת ימי המלחמה מתואר מהלך המלחמה באזור ששוחרר באותו יום. כך מתקבלת התמונה השלמה של המלחמה.

לששת הפרקים של ימי המלחמה נוספו הפרקים המקדימים המתארים את הרקע למלחמה, ואת מבצע השמדת חילות האויר של מדינות ערב, שפתח את המלחמה. בסוף המגילה פרק סיום וסיכום.

יהי רצון שהמגילה תעזור לעם-ישראל לשיר את שירת ההודיה הגדולה “על הניסים ועל הנפלאות, על הגבורות ועל המלחמות, על התשועות ועל הנחמות”, שזכינו להם באותם שישה ימים נוראי הוד באייר-סיון תשכ”ז. הבה נהיה ראויים לניסים הגדולים ולא נהיה, חלילה, “דור שלא אמר שירה”. שירת ההודיה שאנו חייבים בה היא מקור עצום ובלתי נדלה של אמונה בה’, גואל ישראל, ובהשגחתו הנפלאה על עמו.

מן הראוי שבכל בית-ספר, בכל תלמוד תורה, בכל בית ובכל משפחה תוקדש לפחות שעה אחת בכל יום מששת הימים ללימוד סיפורו המיוחד של אותו יום. הבה נהפוך את יום ירושלים לחג של שישה ימים – מכ”ו באייר עד ב’ בסיון. המהדרין יציינו שמונה ימים – מכ”ה באייר ועד ג’ בסיוון. ראויה הישועה הגדולה שזכינו לה בדורנו לחג שאיננו נופל מחג החנוכה.

המגילה מוקדשת לאדם שהיה עמוד האש לפני המחנה הגדול של ההתיישבות בארץ-ישראל לאחר מלחמת ששת הימים – מורנו הרב חנן פורת ז”ל. חנן זכה להיות ממשחררי ירושלים במלחמה, והרוח החיה של השיבה לכפר עציון, הישוב היהודי הראשון שהוקם לאחר המלחמה. רוחו ומורשתו מהדהדים בין דפי המגילה וימשיכו להדריך אותנו ואת הדורות הבאים לאהבת ה’, לאהבת התורה, לאהבת עם-ישראל ולאהבת הארץ.

וכיון שבענייני הודיה עסקינן, חובתי להודות לכל השותפים בגיבוש מגילת ששת הימים: לעיתונאי ולחוקר חגי הוברמן, שידע רב שאבתי מספריו על ארץ-ישראל ותולדות ההתיישבות בה; לתלמידתי החביבה מרים שרה שטיבל, שעזרה לי באיסוף החומר; לאסתר ששון, המדפיסה הותיקה והמסורה, שטרחה בהדפסת כתב היד ובעריכתו והוציאה מתחת ידה מלאכה מתוקנת; לשמעון אבוטבול, מנכ”ל ספריית בית-אל, שהוא שותף מלא ונלהב בהוצאת המגילות של דורנו; למרים העורכת ולראומה ותמי הגרפיקאיות שטרחו והשלימו את המלאכה. ומעל לכל לבורא עולם וגואל ישראל, שזיכני לחיות בדור הגאולה ולהגשים את החלום שמלווה אותי ממלחמת ששת הימים.

“זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה’, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ” (תהלים קי”ח).

“מָה אָשִׁיב לַה’ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי. כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם ה’ אֶקְרָא” (תהלים קט”ז)

חגי בן-ארצי

בית-אל תשע”ד