מדריך מטרופוליס קורסיקה

(Dino Olivieri)

בצדק זכתה קורסיקה לכינוי האי היפה בים התיכון. אלף קילומטרים של חופי ירח עם חולות לבנים ומימי טורקיז, הרי גרניט אדומים ומחודדים המתנשאים לגבהים שמעל לאלפיים מטרים, יערות אורנים עתיקים ובהם עצים תמירים בגובה של חמישים מטרים, חורש ים תיכוני מפותח וצפוף, קניונים שוצפים מים, נחלים מנוקדי בריכות ומפלים קטנים המזמינים את המטייל לקפוץ למים ולהתרענן.

חוקי שמירת טבע וסביבה קפדניים, יחד עם רצון עז של התושבים לשמר את סביבת חייהם, שמרו על האי ומנעו ממנו להפוך לעוד קוסטה דל סול ספרדית או ריוויירה צרפתית. תולדותיו של האי מפותלים ומרשימים. שורות, שורות, של פסלים פרהיסטוריים ניצבים בשדות עלומים, זכר לעולם קדום ומסתורי. מבצרים ומגדלי חוף שנבנו בתקופת שלטון גנואה באי, ערים ימי ביניימיות שכאילו לא השתנה בהן דבר, וכפרים הרריים שנבנו במקומות קשים להגעה כהגנה מפני פיראטים שפשטו פעם אחר פעם על האי. עד לפני כחמישים שנה, עוד נאבקו כאן הרועים הנודדים בחקלאים היושבים על אדמותיהם, ושנים של ונדטות — נקמות דם אכזריות, חייבו כל קורסיקאי אמיתי להסתובב עם רובה צמוד.

הקורסיקאי המפורסם בעולם הוא נפוליאון, שנולד באג'אקסיו, כיום בירת האי. מפורסם פחות במחוזותינו, אך חשוב מאין כמותו, הוא פסקל פאולי שבמאה השמונה עשרה ניסה, ללא הצלחה, להביא את האי לעצמאות. אולם החוקה שהעניק לבני ארצו הייתה ראשונה מסוגה, ייחודית, דמוקרטית ונועזת, היא קדמה למהפכה הצרפתית והייתה אף בסיס לחוקה האמריקנית.

המאבק לעצמאות מאפיין את קורסיקה מזה מאות בשנים. המחתרת האחרונה שניסתה להשיג עצמאות היא מחתרת האף. אל. אן. סי. (FLNC) שהסכימה להניח את נשקה רק בשנת 2014 לאחר שלחמה נגד הצרפתים במשך 40 שנה. בקורסיקה עדיין לוהטות הרוחות סביב שאלות של אוטונומיה, עצמאות, או הפרדות מצרפת. אולם, כפי שיודע כל קורסיקאי, אלה הן שאיפות סרק.

8,000 קילומטרים רבועים הוא שטחו של האי, ומספר התושבים הרשומים כמתגוררים בו הוא 310,000. מתוכם מתגוררים בו במשך כל השנה רק 150,000 נפש. וככזה, להוציא את חודשי יולי ואוגוסט, עת נוחתים על האי 3 מיליון תיירים, בעיקר בחודשי האביב והסתיו זהו אחד המקומות הקסומים בים התיכון.

אפשר לשבת כאן בכפר קטן ליד הים או בעיירה ימי ביניימית וליהנות משקט שאין שני לו. קורסיקה מרושתת במסלולי הליכה לרוב, ממסלול ההליכה הקשה ביותר באירופה — ה־GR20 ועד למסלולים קצרים ונגישים המובילים למפרצים חבויים, לבריכות בתוך היער, או למנזר ישן וכפר שהגישה אליו היא רק ברגל. קורסיקה היא גן עדן לרוכבי אופניים — וגם לרוכבי אופנועים האוהבים את כבישיו הצרים והמפותלים של האי. היא גן עדן לאוהבי טבע, למטפסי צוקים, לצוללנים, ובעיקר למי שרוצה פשוט לנוח.

ישראלים עוד לא גילו את האי הנפלא הזה. אין לשם עדיין טיסות סדירות, להוציא טיסות למועדון הים התיכון (Club Med) היחיד באי. אבל אפשר להגיע לקורסיקה בקלות, בטיסה לניס ובמעבורת אל האי — וזוהי בהחלט הדרך המומלצת להגיע — מהים, לאט ובשקט כאשר האי מתגלה מעבר לאופק בהדרגה והמעבורת הענקית נכנסת לתוך מפרץ שקט. לא צפופים בכיסאות קטנים, שורות של סרדינים עצבניים בתוך חלל לחץ צר של מטוס.