מסכת‭ ‬אבות‭ ‬עם‭ ‬גדולי הדורות – חלק...

"מָה הַפְּרָטִים?!"

"הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין"

(פרק א משנה א)

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע, כַּאֲשֶׁר דַּיָּנֵי אֶחָד מִבָּתֵּי הַדִּין בָּאָרֶץ הֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֶל הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, אִשָּׁה שֶׁבִּקְּשָׁה הֶתֵּר נִשּׂוּאִין. הָאִשָּׁה טָעֲנָה כִּי הִיא גְּרוּשָׁה, אוּלָם מֵהַבָּעַת פָּנֶיהָ נִכָּר הָיָה כִּי הִיא אֵינָהּ דּוֹבֶרֶת אֱמֶת...

כָּאָמוּר, נִדְבְּרוּ הַדַּיָּנִים בֵּינֵיהֶם וְהֶחְלִיטוּ לִשְׁלֹחַ אֶת הָאִשָּׁה אֶל הָרַב עוֹבַדְיָה יוֹסֵף, עַל מְנָת שֶׁיִּבְדֹּק אֶת הָעִנְיָן. בְּתוֹךְ הַתִּיק הֵם צִיְּנוּ אֶת חֲשָׁדָם...

הָאִשָּׁה הִתְיַצְּבָה לִפְנֵי הָרַב עוֹבַדְיָה, וּבִקְּשָׁה שֶׁיַּתִּיר לָהּ לְהִנָּשֵׂא. אַךְ כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנֵן הָרַב בַּתִּיק וְהִבְחִין בָּאַזְהָרָה, עָלָה רַעְיוֹן מְחֻכָּם בְּרֹאשׁוֹ.

הוּא בִּקֵּשׁ מִן הָאִשָּׁה לְהַגִּיעַ לַמָּחֳרָת, בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, וּפָטַר אוֹתָהּ לְשָׁלוֹם. לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ אֶל מַזְכִּיר בֵּית הַדִּין וְאָמַר לוֹ: "מָחָר תָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל בֵּית הַדִּין. הִיא אֲמוּרָה לְהִכָּנֵס בְּשָׁעָה עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, אוּלָם עָלֶיךָ לְעַכֵּב אוֹתָהּ וְלֹא לְהַכְנִיס אוֹתָהּ אֵלַי, עַד סוֹף הַיּוֹם! מְצָא אֲמַתְלָאוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, וּבִלְבַד שֶׁתַּעֲמֹד בִּמְשִׂימָה זוֹ!"

וְאָכֵן, לְמָחֳרַת הַיּוֹם הִגִּיעָה הָאִשָּׁה לְבֵית הַדִּין, וּמָצְאָה מוּלָהּ מַזְכִּיר אָטוּם וַחֲסַר רֶגֶשׁ. בִּתְחִלָּה הֻכְנְסוּ בְּנֵי זוּג אֲחֵרִים לְפָנֶיהָ, לְאַחַר מִכֵּן טָעַן הַמַּזְכִּיר כִּי יֵשׁ בִּלְבּוּל בַּיּוֹמָן וְכִי הִיא מֻזְמֶנֶת לְשָׁעָה אַחַת עֶשְׂרֵה. וְכָךְ, הִמְתִּינָה הָאִשָּׁה שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה, וְעוֹד שָׁעָה וְעוֹד שָׁעָה, כְּשֶׁעֲצַבֶּיהָ הוֹלְכִים וְנִמְתָּחִים...

בְּשָׁעָה שָׁלֹשׁ וָחֵצִי אַחַר הַצָּהֳרָיִם, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה עַל סַף הִתְפָּרְצוּת, נִרְאֲתָה דְּמוּתוֹ שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה בְּפֶתַח אוּלַם הַדִּיּוּנִים.

הָרַב הִבִּיט בָּאִשָּׁה וְעָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמִתְפַּלֵּא. "מָה?! עֲדַיִן לֹא הִכְנִיסוּ אוֹתָךְ?!" הִתְרַעֵם, "מַה זֶּה, אֲנִי אֲפַטֵּר אֶת הַמַּזְכִּיר! כָּל הָאַחֲרָאִים כָּאן יֵעָנְשׁוּ!"

הָאִשָּׁה חָשָׁה כִּי הָרַב עוֹמֵד לְצִדָּהּ וְהֵחֵלָּה לִשְׁפֹּךְ אֶת זַעְמָהּ, וְהָרַב נִצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת וְשָׁאַל: "אִמְרִי נָא לִי, מָה הַפְּרָטִים שֶׁלָּךְ, וְשֶׁל בַּעְלֵךְ..."

מִתּוֹךְ לַחַץ וּבִלְבּוּל מָסְרָה הָאִשָּׁה אֶת פְּרָטָיו שֶׁל בַּעְלָהּ, וְאָז שִׁנָּה הָרַב אֶת טַעְמוֹ וְהִטִּיחַ בָּהּ: "אִם כָּךְ, אַתְּ נְשׂוּאָה! מַדּוּעַ אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁאַתְּ גְּרוּשָׁה?!"

הָאִשָּׁה קָפְאָה עַל מְקוֹמָהּ בְּאֵימָה. הִיא הֵבִינָה כִּי נָפְלָה בַּפַּח שֶׁטָּמַן לָהּ הָרַב, וְהוֹדְתָה בְּשָׂפָה רָפָה בִּמְזִמָּתָהּ...

כָּךְ הִצְלִיחוּ הַדַּיָּנִים, בִּמְתִינוּתָם, לְהַצִּיל אֶת הָאִשָּׁה מֵאִסּוּר חָמוּר.