מעבר לחומר ורוח

מבוא

החיפוש אחר המשותף שמעבר לריבוי

משחר קיומו מנסה האדם להבין את העולם שסביבו ולגבש מערכת מושגים כוללת ומאחדת שתסביר את המציאות. אפשר לומר כי כאשר תחושות של פשטות והרמוניה מלווֹת את החתירה לגיבושה של מערכת מושגים מעין זו, הן עשויות לתת לנו את ההרגשה שאנו בכיוון הנכון. הספר שלפניכם מתמודד גם הוא עם השאלה המדעית-פילוסופית רבת-השנים בדבר הבנת המציאות והאחדות שבבסיסה, והוא מציג גישה גישה החותרת למציאת המשותף בין מערכות שונות, אך בה בעת, נותנת מקום לשונה ולנבדל.

שאלות כלליות המחפשות המשותף, כמו: מה מקור היווצרותו של השלם ומהו מקורה של המורכבות המאפיינת אותו? מה מאפשר למערכות לתפקד? כיצד מתחברים מרכיבי המערכת זה לזה ומתקשרים ביניהם? האם וכיצד מערכות מתקשרות זו עם זו? וכו׳, עומדות כיום במרכז הדיון של הגישה המערכתית ושל תורת המורכבות. חוקרים שונים הציגו עקרונות של ארגון עצמי במערכות וניסו לתאר את השפעת השלם על מרכיביו. אך עדיין לא ניתנה תשובה ברורה לשאלה: מהו הדבר שקיים בבסיס המערכת, ובאיזה אופן הוא מבטיח את יכולתה להתארגן? בנושא זה אנסה לתרום את הבנתי.

הטענה המרכזית של הספר

בספר זה אטען שמידע המתעד תהליכי ארגון שבבסיס המערכות הוא מושג מרכזי בהבנת העולם. מערכות מסבירות את מרקם העולם בהיבט הפיזי והרוחני כאחד. בכל מערכת יש מידע, ובכל מערכת מתרחשים תהליכים של ארגון מידע. מידע ותהליכים של ארגון מידע הם מעין שכבה בסיסית של מערכות באשר הן. כשנלמד להבין טוב יותר את אופי המידע שבבסיס מערכות, ואת תהליכי התארגנותו והשתנותו, נבין טוב יותר את המערכות עצמן ולמעשה את העולם כולו.

מטענה מרכזית זו נובעות כמה טענות משנה:

הראשונה מדגישה כי המידע המאורגן שבבסיס מערכת הוא מה שעושֶה מערכת, כל מערכת, ליותר מסכום חלקיה. בהשאלה נטען כי הוא מהווה את ׳התכנה׳ של המערכת, שחיונית למערכת לא פחות מן ׳החָמרה׳ שלה. מידע זה עשוי לכלול את אופן התארגנות המערכת ומבניה, את אופן התארגנותה נוכח שינויים שחלים בה או בסביבתה, ואת האופן בו המערכת מעבדת מידע או מייצרת מידע. במילים אחרות, אי אפשר להבין מהי מערכת מבלי להתייחס למידע שנמצא בבסיסה.

הטענה השנייה מדגישה כי מעבר לשוֹנוּת בין מערכות ולהבדלים במידע הספציפי הגלום בהן, מערכות דומות זו לזו באופן שבו מתארגן בהן המידע. כלומר, גם אם לא ניכר מכנה משותף במופעיהן החיצוניים של מערכות שונות, הרי כשאנו מתבוננים בתהליכים הפנימיים של התארגנות המידע שבבסיסן, אנו יכולים לגלות כללים משותפים של פעולה, שבה בעת נותנים מקום גם לנבדל ולשונה.

הטענה השלישית מדגישה כי התארגנות זו מתרחשת על פי כללים משותפים, ואלה נכללים במודל לארגון מידע, שהוא עיקר עניינו של ספר זה.

הטענה שאופן ההתארגנות של המידע במערכות שונות ומגוונות הוא דומה, אינה פשוטה והיא מעוררת כמה שאלות מהותיות:

מהו הקשר שקיים בין ארגון וסדר ובין מידע? האומנם כללי ארגון המידע שבמערכות יכולים להיות תקפים למגוון רחב של מערכות הקיים בעולם החומר ובעולם הרוח, והם אלו אשר יכולים להסביר את השונות המתהווה ומתחדשת בטבע באופן תמידי? האם כל המערכות, גם מערכות בטבע הלא אנושי, פתוחות במידה זו או אחרת אל סביבתן, והאם הן יכולות לקלוט מידע מהסביבה ולפעול על פיו? האם ייתכן שאפילו במערכות של עולם החומר יש מנגנון, מעין זיכרון פעיל, או בהשאלה – סוג של ׳מוח׳, המסוגל לתעד את כללי הארגון של המערכת ולפעול על פי המידע הנקלט בה? האם מתקיימים תהליכי בחירה ובררה במערכת? ואם כן, האם תהליכי הבחירה הם שרירותיים, או שהם מתנהלים לפי עקרונות מוגדרים המשמעותיים למערכת הבוחרת או למערכת גדולה ממנה?

שאלות אלו נוגעות לכל תחומי חיינו. הן קשורות לאופן שבו אנו נוטים להבין מערכות, ודרכן את העולם שסביבנו – הפיזי, הרוחני, הנפשי והחברתי כאחד. הן עשויות על כן להשפיע על יכולתנו לפעול בעולם ולהשפיע עליו.

מבנה הספר וכיצד אפשר לקרוא בו

הספר בנוי בשלושה חלקים הבנויים כנדבכים זה על גבי זה: חלק א׳ מניח את היסודות. הוא מציע עקרונות משותפים להגדרת מערכות בעולם החומר ובעולם הרוח. חלק ב׳ מציג את המודל שנבנה על יסוד עקרונות אלה. הוא מגדיר את מרכיבי המודל ואת קשרי הגומלין ביניהם, ונותן בידינו מפתח כללי להבנת האופן שבו אפשר לעבד ולארגן מידע בעולם מוצף מידע. חלק ג׳ מביא דוגמאות ליישומים של המודל. מקצתם של היישומים הם תיאורטיים ומקצתם – מעשיים.

רצוי כמובן לקרוא את הספר מההתחלה ועד סופו ולעקוב אחר ההיגיון שבו הוא נכתב. כדי להקל על הקורא הוכנס תקציר בתחילת כל פרק וסיכום קצר בסיומו. אבל אפשר גם להתחיל בדילוג בין הפרקים, להתמקד בפרקים שנראים מעניינים יותר, ואז לחזור לפרקים האחרים. זה אפשרי, משום שכל פרק עומד גם בפני עצמו. עם זאת, דרך אחרת לקרוא בספר, היא מהסוף להתחלה. כלומר, להתחיל דווקא בהתרשמות מהיישומים המעשיים של המודל (המופיעים בפרקים 15-13), ואז לחזור למודל עצמו (שמופיע בחלק ב׳) ולהנחות שעליהן המודל מתבסס (שמפורטים בחלק א׳).

להלן תאור תמציתי של כל פרק:

חלק א׳ כולל חמישה פרקים. כל פרק מבסס הנחת יסוד אחת ומציג שאלות כלליות העולות ממנה. חמשת הפרקים הללו מציגים חמש טענות בסיסיות המשותפות למערכות בעולם החומר ובעולם הרוח.

בפרק 1 מוצגת הטענה שמרקם העולם שבו אנו חיים מורכב ממערכות הנמצאות באינטראקציה עם מערכות אחרות, או עם הסביבה שבה הן פועלות. הסביבה גם היא מהווה מערכת; מערכת גבוהה יותר בהיררכיה של מערכות. הפרק מוקדש לאפיונים של מערכות, ובייחוד – לאפיונים של מערכות סתגלניות מורכבות, לקשר שקיים בינן ובין סביבתן, ולהנחה שכל מערכת ממלאת פונקציה כלשהי בתוך עצמה או במערכת גדולה ממנה.

פרק 2 עוסק בארגון, במשמעות הארגון ובסדר שבבסיס הקיום. הוא מנסה להראות שללא מרכיב הארגון אי אפשר להבין את המורכבות ואת עושר ההתבטאות של עולם החומר ושל עולם הרוח גם יחד. בכל אחד מעולמות אלו ובסוגים השונים של מערכות שמהן הם מורכבים, יכול מספר סופי ומוגבל של מרכיבי יסוד להתארגן במספר אין-סופי של צורות. רק אופני ההתארגנות השונים של אותם מרכיבי יסוד יכולים להסביר את הגיוון העצום שאנו חווים סביבנו.

פרק 3 מתמקד במידע הגלום במערכות. השאלה המרכזית שפרק זה מתמודד אתה היא – כיצד מצליחה המערכת לתעד, לשמור ולהשליט בתוכה את הסדר ואת הארגון שעל פיהם היא פועלת? נברר ונסביר את הטענה שלמעשה הסדר של המערכת מתועד בה כמידע. מידע הוא שעובר בין מרכיבי המערכת כדי שיהיו מתואמים זה עם זה ויפעלו יחדיו כמערכת אחת. הוא גם הדבר שהמערכת קולטת מהסביבה, והוא המאפשר לה להסתגל לסביבתה ולפעול בה. ככל שהמערכת מורכבת ומשוכללת יותר היא יכולה לקלוט מידע מגוון יותר, להעביר אותו באופן יעיל יותר ולעבד אותו לצרכיה שלה באופנים מפותחים ומורכבים יותר. פרק זה מתמקד אפוא בהיותו של המידע – שכבת קיום בסיסית של המערכת (מעבר לאנרגיה ולחומר הבונים אותה), ובאופן שבו הוא מועבר בתוכה.

המושגים סדר, ארגון, מערכת ומידע הם מושגים בסיסיים בספר שלפנינו הקשורים זה בזה. המושג ארגון קרוב למושג סדר, המושג מערכת קשור במושג ארגון, ושלושת המושגים הללו – ארגון, סדר ומערכת – קשורים במושג מידע.

פרק 4 מציג את הטענה שמערכות הן ישויות דינמיות ומיוצבות גם יחד: ההיבט הדינמי מאפשר למערכת להשתנות, להתפתח ולהסתגל לסביבתה, ואילו ההיבט המייצב מאפשר למערכת להתארגן, להתגבש ולשמור על ייחודיותה. ארגון המידע במערכת גם הוא משקף שילוב של תהליך דינמי ומבנה מיוצב. בפרק זה יוסבר כיצד האופי הדינמי-מיוצב של המערכת נובע משני עקרונות דיאלקטיים הפועלים במערכת כל הזמן: עיקרון התנועה וההשתנות ועיקרון ההתייצבות לצורך התארגנות ופעולה.

פרק 5 מוקדש לדיון בתהליכי הבחירה והברֵרה במערכת. תוצג בו הטענה כי המידע הנקלט במערכת עובר סינון באמצעות תהליכים של בררה ובחירה על פי עיקרון של אופטימיזציה בתוך מרחב אפשרויות נתון, וכי תהליכים אלו מקבעים את האפשרות הנבחרת מתוך מרחב אפשרויות נתון. בתוך כך נברר אם תהליכים של בררה או בחירה מתרחשים בדרגות חופש שונות במערכות שונות. נדון גם בשאלות: האם החופש מוטבע בעולם או שמא הדטרמיניזם? מה הופך בחירה לבחירה חופשית? והאם הבחירות שבטבע הן שרירותיות או פועלות על פי עיקרון כלשהו? בפרק יוצג עיקרון האופטימליזם ונראה כיצד הוא מתבטא בחוקי יסוד בפיזיקה, בביולוגיה ובהתנהגות אנוש.

חלק ב׳ של הספר מוקדש להצגת המודל לארגון מידע מכוּוָן משמעות, או בשמו המקוצר: המודל לארגון מידע. עקרונות היסוד המשותפים לעולם החומר ולעולם הרוח המוצגים בחלק הראשון של הספר סוללים את הדרך להצגת המודל בחלקו השני. מודל זה מתאר את האופן שבו המידע מתארגן במערכות. בחלק זה ששה פרקים.

פרק 6 הוא פרק מבוא לחלק ב׳. בפרק זה יוגדר מהו מודל ובמה הוא נבדל מצורות אחרות של הכללות בתפיסת המציאות, ובהן: פרדיגמה, תאוריה, היפותזה וכו׳. המודל עצמו כולל ארבעה מרכיבים המשלימים זה את זה, ולכל אחד מהם מוקדש פרק.

פרק 7 עוסק במרכיב הראשון של המודל. מרכיב זה מתאר את ההיבט המייצב יותר של המערכת, המכונה תבנית ההתארגנות הבסיסית. התבנית מתארת שלושה סוגים של מידע בסיסי המוטמע במערכת: מידע על המערכת כשלמוּת, מידע על החלקים הבונים את המערכת, ומידע על תפקודה של המערכת בהיותה חלק ממערכת גדולה ממנה. תבנית זו מציעה גם דרך מובנית לארגון מידע בדרך משמעותית ולהתמודדות עם הצפת המידע באופן יעיל ואפקטיבי.

פרק 8 עוסק במרכיב השני של המודל, ההיבט הדינמי יותר של המערכת, ומוצגים בו ארבעה סוגים של כוחות הפועלים במערכת ומבטיחים את יכולתה להמשיך להתקיים בסביבה דינמית ומשתנה. ארבעת הכוחות הבסיסיים הפועלים במערכת מסבירים גם את הדחפים בעולם החי ואת המוטיבציות בעולמם של בני אדם.

פרק 9 דן במרכיב השלישי של המודל ועונה על השאלה כיצד המידע שבמערכת עובר סינון ומתגבש באמצעות תהליכים של בחירה אופטימלית ומשמעותית, כלומר על פי היות הדבר הנבחר בעל ערך למערכת הנדונה או למערכת גדולה ממנה שבתוכה היא מצויה ומתפקדת.

פרק 10 עוסק במרכיב הרביעי של המודל. שלושת המרכיבים הראשונים של המודל מאורגנים יחד במבנה המכונה פעימת מידע. בפרק יודגם כיצד פעימה זו חוזרת על עצמה במערכות בקני מידה שונים (באופן פרקטלי), ובאופן ייחודי המאפיין כל מערכת. פעימות המידע מסבירות כיצד ניתן ליישב בין ראיית המערכת כמבנה וכתהליך, וכיצד ניתן להסביר את הקשר הבלתי נפרד שבין כל מערכת לסביבתה ואת יכולות ההשתנות של המערכת בהתאם לשינויים שמתרחשים בסביבתה.

פרק 11 מראה כיצד ניתן לנתח מערכת כלשהי באמצעות המודל בשלמותו. המערכת אותה בחרנו להביא כדוגמה היא מערכת העין. הפרק מציג גם תובנות כלליות על המודל ועל דרך גיבושו.

חלק ג׳ של הספר מוקדש לאפשרויות ליישום המודל יישום עיוני ומעשי. בחלק זה ארבעה פרקים:

פרק 12, שנכתב בשיתוף פרופ׳ יעקב שהם, מראה כיצד המודל לארגון מידע יכול לשמש מבנה בסיסי משותף המבליט את הדמיון בין תופעות שנראות שונות באופן מהותי. הפרק עוסק בהבנת המשותף בין מערכות שונות בעולם החומר ובעולם הרוח. הדוגמאות מהתחומים השונים תמחשנה כיצד המודל ומרכיביו השונים יכולים להבליט קשרים בין מערכות שכל אחת מהן עומדת כביכול לעצמה.

פרקים 13–15 עוסקים ביישומים המעשיים של המודל.

בפרק 13 נראה כיצד המודל יכול לשמש מתודולוגיה מובנית, דרך פרקטית ויעילה לבנייתה של גישת התערבות מעצימה וסלוטוגנית (בונת כוחות) בתחום הפסיכולוגי, החברתי והחינוכי (גישת גבהי"ם).

בפרק 14 נראה כיצד מיושמת גישת גבהי"ם בתכנית הורי"ם – תכנית לטיפוח מיומנויות הורים ולקידום יכולות של ילדים במסגרת המשפחה.

פרק 15 שנכתב בשיתוף ד"ר נעמה שלם, מדגים כיצד המודל וגישת גבהי׳ם יכולים לשמש כלי מנחה לשיפור דרכי הוראה, לטיפוח כישורי למידה ולהשבחת מיומנויות חקר וארגון מידע.

דברי תודה

בחרתי להקדיש את הספר לזכרם של פרופ׳ יובל נאמן ז"ל ופרופ׳ יוסף בן שלמה ז"ל. במסגרת לימודֵי התואר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, למדתי פילוסופיה כללית מפי פרופ׳ יוסף בן שלמה ז"ל. כשהתחלתי לנסח את ההיבטים התאורטיים של המודל ולסכם מחשבות שהתעוררו בי, היה בן שלמה אחד האנשים הראשונים שביקשתי את חוות דעתו. בכל נושא ושאלה שהעליתי לפניו הוא פרש לפניי תמונה מעמיקה ועשירה של האופנים שבהם התייחסו פילוסופים שונים לנושאים אלו. המפגשים אתו היו לי מסע פילוסופי מרתק. כך גם המפגשים שהיו לי עם פרופ׳ יובל נאמן ז"ל. נפלה בחלקי הזכות להיות התלמידה האחרונה שפרופ׳ יובל נאמן ז"ל הדריך לדוקטורט. פרופ׳ נאמן חלק עמי את הידע העצום שלו בתחום הפיזיקה ובתחומים אחרים במדעי הטבע, באופן שהתאים לי כמי שבאה מתחום הפסיכולוגיה והחינוך. השיחות אתו האירו לי את הנושאים שדנו בהם מזוויות מפתיעות ורחבות. פרופ׳ יוסף בן שלמה ופרופ׳ יובל נאמן היו לי מורים דגולים, רחבי אופקים, נדיבים וצנועים, שניהם העשירו את עולמי. יהי זכרם ברוך.

לצדם, יבדל לחיים ארוכים, אני רוצה להודות לאישי, פרופ׳ יעקב שהם, רופא פנימי וחוקר בתחום מדעי החיים. משנישאנו היה לי יעקב באופן טבעי הקורא המתבונן המשמעותי שאתו יכולתי ללבן רעיונות ולבדקם. בהמשך הדרך הוא קיבל על עצמו גם את העריכה המדעית של הספר, במסגרתה הקפיד לבדוק את הדוגמאות מתחומי הידע השונים, ובמידת הצורך – לשפץ, להרחיב, להוסיף ולהבהיר את הטעון הבהרה. הערותיו המחכימות חייבו אותי לחדד דברים וסייעו לנסחם טוב יותר. הטעויות, אם נותרו, הן שלי בלבד. יעקב השתתף באופן פעיל בכתיבת פרק 12, הפרק הבודק את היכולת ליישם את המודל במגוון של מערכות בעולם החומר ובעולם הרוח. ספר זה מוקדש גם לו באהבה.

תודה מקרב לב שלוחה גם לפרופ׳ אסא כשר על קריאת הספר בשלבים המוקדמים ועל דברי ההקדמה החמים והמעודדים.

תודה שלוחה גם לפרופ׳ תמר לוין. שנים רבות עסקתי בנושאים אלו ביני לבין עצמי והכנתי אותו כחיבור עב כרס. פרופ' לוין הסכימה להנחות אותי לדוקטורט על בסיס חיבור זה וסייעה בידי להציג בו יישומים ודוגמאות רלוונטיים בתחום החינוך. אף שבשל קוצר היריעה, לא הכנסתי לספר זה היבטים שונים שפותחו יחד עם פרופ׳ לוין, אני מודה לה על תרומתה החשובה בהנחיית הדוקטורט.

יבואו על הברכה והתודה גם המנחות הרבות שעבדו בצוותות שהקמתי במכון הורי"ם ובהן מרגלית פכלר, ד"ר דורית טובין, בתיה פריד ורבות אחרות. בזכות עבודתן הסתייע בידי לבחון באופן מעשי במשך שנים רבות את יישום הרעיונות התאורטיים שפותחו על סמך המודל. תודה גם לידידים קרובים שליוו את כתיבת הספר, ובמהלך השנים תמכו, עודדו ושאלו שאלות שחייבו מחשבה והעמקה נוספות. כמה מהם כבר הלכו לעולמם – פרופ׳ שרה סמילנסקי ז"ל, פרופ׳ יצחק לוין ז"ל ופרופ׳ דניאל ברונר ז"ל. מבין האחרים, ייבדלו לחיים ארוכים, אציין את ד"ר שמואל הירשפלד, דפנה רובנר, רות בן חיים ובלה ברמן.

לתמר בורשטיין העורכת הלשונית, למגיהה רסל דיקשטיין ולאריה לייב שעזר לי בתחילת הדרך, תודה רבה על העריכה הלשונית של הספר. הערותיהם חידדו את המקומות שהיו צריכים הבהרה נוספת וחידוד. לאיתמר חפץ שעיצב את הכריכה, לזאקרי טילנר שעימד מחדש את הספר, ולשלהבת זוהר שליוותה באופן נעים ומקצועי את תהליך ההוצאה לאור, תודה רבה על הסבלנות והעצות לאורך כל הדרך.

אחרונים חביבים יבואו על התודה ילדיי ובני זוגם – ד"ר נעמה ונתנאל שלם, דוד ולימור לוז, ד"ר איתם ואביטל לוז, גפן וד"ר עומרי בן צבי, ואבי ילדיי מתתיהו לוז. הם ליוו את כתיבתי רבת השנים בהערכה, עידוד, התעניינות ושאלות מעוררות ומאתגרות, ואלה הניבו תובנות חדשות. תודה מיוחדת לעומרי, חתני, על העזרה בגיבוש שמו של הספר; לגפן, על הסיוע בליטוש האחרון של הספר; ולבתי הבכורה, נעמה, על שיישמה את המודל כמתודולוגיה מובנית לארגון מידע והפיכתו למשמעותי, הן בתחום של תכנון והכנת שיעורים הן כסיוע לתלמידים בפיתוח מיומנויות חקר ובכתיבת עבודות. נעמה הייתה שותפה פעילה לכתיבת פרק 15, הפרק המציג מגוון יישומים של המודל בתחום ההוראה.

 

אביה שהם לוז