מעגל של עצמות 1: המעגל

ב־329 השנים מאז נוצרתי, למדתי להעריך את הדברים היוקרתיים יותר בחיים. יופי הזכוכית הצבעונית החתוכה בקפידה בחלונות המקושתים ואלומות האור המרהיבות שהם הטילו על אריחי האבן הכהים באולמות של אוניברסיטת הולו'ס גרוב — היו רק חלק מהם. וזה לא נפל מריח דם המכשפות המפתה שנישא מהשליחה אשר ליוותה אותי אל חדר בית הדין.

ברית המכשפות לא תחכה זמן רב לאיש, גם לא לזכר שהן מינו כמנהל בית הספר היקר שלהן. אבק וקורי עכביש כיסו את דרכנו, וגרמו לי לעקם את אפי מהאופן שבו האוניברסיטה הידרדרה להזנחה מאז שכף רגלי דרכה כאן לאחרונה לפני כחמישים שנה.

המכשפה לצידי נעצרה לפני שערי בית הדין בקצה המסדרון. היא נופפה ביד מטופחת מול המנעול והביטה בו בזמן שמנגנון הברזל והזהב נע עד שנפרד. גלגלי השיניים הסתובבו באיטיות באפקט של גל שטיפס למעלה ויתר המנעולים נפתחו בעקבותיו. הסורג שננעל על התפר שבו נפגשו שתי הדלתות נסוג לבסוף. צליל הנקישה העדין של פתיחתן סימן למכשפה לאחוז בידית.

"כמה דורות מפרידים בינך לבין אחותו של ג'ורג' קולינס?" שאלתי, ואילצתי את המכשפה להדק את שפתיה כשהביטה בי מעבר לכתפה.

"תשעה דורות מפרידים ביני ובין הברית," היא אמרה בזלזול.

המכשפות תמיד היו כל כך מתוחות כשדנו במה שקרה למנהיגים שלהן, המכשפה והמכשף ששלטו עליהן לאורך השנים.

סוזנה מדיזה וג'ורג' קולינס לא היו עוד — הם הוחלפו בשני חצאי הברית, כאשר שרלוט הקטה העלתה אותם מקברם.

"חבל," אמרתי בחיוך. "שרה קולינס הייתה נחמדה מאוד לפני שמתה. חבל שהיא לא הורישה את זה לצאצאים שלה."

פניה של המכשפה נראו המומות כשצעדתי מבעד לשער שפתחה. פניתי ימינה והתקדמתי לכיוון חדר בית הדין, היכן שהברית חיכו לי. בשער מאחור נותרה המלווה שלי, הכלבלבה הקטנה והטובה שהסבתא רבתא־רבתא־רבתא או מה שזה לא יהיה שלה מצאה לנכון לגדל אותה להיות.

"מי שמדבר, חתיכת ממזר אל־מת!" היא קראה מאחוריי.

סידרתי את ז'קט החליפה שלי ויישרתי את הדש, אחזתי בשתי הדלתות הפנימיות של אולם בית הדין ופתחתי אותן במשיכה מהירה.

הברית ישבו בכיסאות מוזהבים שעוצבו לפני מאות שנים. אצבעות שלד אחזו במשענות היד ומה שהיה בעבר סוזנה מדיזה רכנה קדימה. הברדס שלה זז מעט הצידה, ואפשר לאור השמש שחדר מבעד לחלונות הקליידוסקופיים שבצד החדר העגול להאיר את מה שנשאר מפניה.

הבשר נרקב מזמן מגופה, ונותר רק השלד הכחוש להביט בי. צווארה היה מוטה בזווית הלא טבעית שבה נשבר כשהם תלו אותה. הטיה קלה ביותר הצידה הציגה את אופן מותה לפני כל אותן שנים.

ארובות העיניים שלה היו ריקות, אפילו שבאופן כלשהו היא ראתה אותי. "שוב מענה את הילדים שלנו, המנהל ת'ורן?" היא שאלה באותו קול מוזר וחסר גיל. היא הקישה בקצה אצבעה השלדית על משענת היד, בקצב אחיד שהרגיש כמו מכה לחוסר הסבלנות שלי.

החצי השני של הקסם שלה ישב לצידה — המקביל הזכרי לנקביות שלה.

לג'ורג' קולינס לא היו צאצאים משלו להתגונן מפניהם הודות לנבואה שקבעה את חוקי הקהילה, שאילצו מכשפים ממין זכר לבחור — ילדים או קסמים.

הוא היה שלדי לא פחות מסוזנה, והצוואר שלו התעקל לצד השני. הבחנתי בחתכים העמוקים שהיו חרוטים בעצמותיו, עדויות לעינויים שעבר בשעות שלפני מותו.

"אני מניח שלא זימנת אותי הנה כדי לדון בהתנהגות שלי אל האחיינית מדרגה שנייה שלך, בעלת ברית," אמרתי וחשקתי את שיניי.

בני מיני לא נועדו להיות כנועים בפני איש, אבל הקסם ששמר עלינו כבולים לבשר הכלי שלנו, הפך אותנו לתלויים במכשפות אם אי פעם נרצה להשתחרר מהגופים שכלאו אותנו.

חשבנו שזו תהיה ברכה, לעולם לא להזדקק לשינוי צורה חדש, שיהיה לנו גוף שיוכל להכיל אותנו לנצח.

ובכן... חשבנו לא נכון.

"החלטנו לפתוח מחדש את האוניברסיטה," מיהר ג'ורג' לומר לפני שהעמיתה הנקבית שלו תוכל להתערב. "כולנו זקוקים לדם חדש. תשומת הלב שממנה סבלנו כתוצאה מאותו יום דעכה זה זמן רב מהזיכרון."

"עד כמה שגם אני הייתי רוצה דם חדש שיזין אותי, אני חייב להזהיר מפני פתיחת הדלתות שלנו פעם נוספת. שמועות יתפשטו ברגע שנכריז על הפתיחה," אמרתי והעברתי את המבט בין שני השלדים שבהו בי.

"שני דורות של מכשפות הותרו ללמוד את הקסם שלהם בפרטיות בביתם," אמרה סוזנה והתרוממה מהכס שלה. הגלימה השחורה שעטפה אותה הסתירה את עצמותיה מהעין בזמן שהיא ירדה במדרגות הבמה. "הגיע הזמן שיקבלו השכלה ראויה. נפתח את הדלתות שלנו לשנים־עשר תלמידים חדשים בלבד מחוץ לקריסטל הולו בכל שנה. בחרנו באופן אישי את אלו שיצטרפו אלינו בהתבסס על הכוח שאיתרנו. לא תהיה שום הכרזה רשמית." היא החזיקה רשימה שנכתבה בכתב ידה המבולגן והציגה את השמות של אלו שבחרה.

"איזו הבטחה יש לנו שלא נסבול כמו בפעם הקודמת?" שאלתי בזמן שחשבתי על ביטחון בני המין שלי בלבד. על אף שהיה קשה להרוג אותנו, חלק מאיתנו נפגעו בטבח שהתרחש לפני חמישים שנה, שבו מישהו צד שלושה־עשר מהתלמידים בהולו'ס גרוב וכלי אחד במהלך תקופה של שבוע.

"אם לא נפתח שוב את הדלתות שלנו, למכשפות לא יישאר עם מי להתרבות. אם נדעך ונמות, כך יקרה גם לבני המין שלך. אל תשכח שאתה זקוק לדם של עמנו כדי לקיים את עצמך, אלריק," אמרה סוזנה, הפנתה אליי את גבה ועשתה את דרכה אל הכס שהמתין לה.

חשקתי את שיניי תוך כדי שהכרחתי את גופי להתכופף לקידה הקלה ביותר שיכולתי. "כאילו אי פעם תיתני לי לשכוח דבר כזה," אמרתי, וקימטתי את הרשימה בידי. "למרות שאולי עלייך להתרכז בסיבה שאוכלוסיית המכשפות מידלדלת מהר יותר משציפינו. אני תוהה מדוע זה קורה, בעלת ברית."

הפניתי אליהם את גבי בלי לחכות לתגובה במשחק ששיחקנו, והשריר בלחי שלי קפץ כשהם כבר לא יכלו לראות.

מכשפות ארורות.