מעשה בכבשה ובחלון פתוח

1

ביום שישי בבוקר, במהלך אחת ההפסקות, קרה משהו בקומה הראשונה של בית הספר הקתולי לבנות במחוז בּוֹסקֶה. חלונות הכיתה, מזכוכית אטומה, היו סגורים דרך קבע. באותו יום, אחד החלונות היה פתוח מעט, ושתי תלמידות הציצו דרכו החוצה. לא ראו משם הרבה. עצי האורן שצמחו בשורה לאורך החומה שמפרידה בין בית הספר למשק הסמוך, יצרו מחסום צפוף. אולם באחת הסופות שפקדו את האזור לאחרונה, קרס אחד העצים, ונוצר חריץ בדיוק מול החלון הפתוח. מעבר לחומה השתרע שטח ללא עצים, ובקצהו ניצב מבנה מפח. סמוך לו עמד מבנה לבן ומרובע מבטון: בית המגורים ובית המלאכה של הנגר. הקיר של מבנה המגורים היה מורכב בחלקו הגדול מחלון רחב ידיים. מבעד לחלון הזה קלטו שתי הבנות מחזה משונה שהתחולל בתוך הבית. הנגר, עומד, התנועע קדימה ואחורה כשכרסו צמודה לזנבה של כבשה. תלמידות נוספות הצטרפו לחברותיהן, וכמה דקות אחר כך כבר הצטופפו כולן בניסיון לראות ולהבין את המתרחש.

הפעמון כבר צילצל, אות שהסתיימה ההפסקה, אבל הדקות חלפו, והבנות הוסיפו לעמוד במקומן, שבויות בקסם המחזה של הנגר המתנועע בקצב מאחורי הכבשה. הן לא דיברו. רק אחת מהן שאלה:

"מה הוא עושה?"

אף אחת לא ענתה לה.

האחות בֶּנֶדיקטָה הופיעה בקצה המסדרון, ראתה את קבוצת הבנות ונחפזה לברר מה קורה שם. די היה לנזירה במבט חטוף מעל ראשיהן כדי להבין מה מרתק אותן כל כך, ומיד היא קראה בקול גדול:

"כולן לכיתות."

התלמידות התפזרו בצעדים מהירים. הנזירה התעכבה עוד כמה רגעים כדי לוודא שמה שהתרחש לנגד עיניה אכן קורה, ואחר כך סגרה את החלון. היא רצה בעקבות התלמידות, השיגה אותן בכיתות ושאלה אותן בזו אחר זו מי פתחה את החלון. הן ענו לה שאף אחת מהן, שהחלון היה פתוח. מתנשפת ונסערת, אחוזת אימה ובהלה, ירדה האחות בנדיקטה במדרגות בדילוגים גדולים. בתולה קדושה, היי בעזרי. בתולה קדושה, הושיעיני. בתולה קדושה, הציליני. היא חצתה בריצה את החצר של קומת הקרקע ונקשה על דלת המשרד של אם המנזר. אם המנזר בדיוק היתה בפגישה ושאלה מי זו.

"אני צריכה לדבר איתך בדחיפות," אמרה האחות בנדיקטה.

היא נאלצה לחכות רבע שעה. במהלך הזמן הזה היא פסעה הלוך ושוב לאורך המסדרון והידקה צלב קטן בידיה. בתולה קדושה, חוסי עלי. האחות בנדיקטה היתה נזירה צעירה בעלת פנים עגלגלות ועור רענן, והרכיבה משקפיים.

אם המנזר שילחה את האורחים והזמינה אותה להיכנס. האחות בנדיקטה נשמה עמוקות וניסתה לדבר, אבל גילתה שאין לה מושג איך לפתוח או איך לספר את סיפור המקרה. היא הסתכלה על הרצפה וידיה התפתלו בחיקה. היא ניסתה למצוא מונחים מתאימים, אבל המילים סירבו לצאת מפיה. אכולת חרטה היא אמרה לעצמה שהיה עליה להכין את ההסבר שלה מראש.

"על מה רצית לדבר איתי?" שאלה אם המנזר.

"קרה משהו בקומה הראשונה," מילמלה הנזירה.

ולא הצליחה להמשיך. כשראשה מושפל וכפות ידיה מתפתלות בלי הרף, היא הרגישה במבטה החמור, החוקר והתובעני של אם המנזר. התחשק לה לבכות.

"מה קרה בקומה הראשונה?"

לבסוף השתחררה קצת האחות בנדיקטה. היא פתחה ואמרה שהחלונות של הקומה הראשונה בדרך כלל סגורים, אבל הבוקר היה אחד מהם פתוח, נראה שככה מצאו אותו התלמידות, היא כבר דיברה איתן וחלקן גם אישרו את הסברה הזאת, התלמידות דיברו בכנות, מן הסתם כַּרמֶלָה התרשלה יום קודם לכן, כשניקתה את הזגוגיות אחר הצהריים, זה ההסבר האפשרי שעלה בדעתה, מכה משמים, פשוט מכה משמים. וכאן נתקעה האחות בנדיקטה. במשך כמה דקות היא המשיכה לדוש בצרה שהמיט עליהן החלון הפתוח. סבלנותה של אם המנזר פקעה:

"אבל מה קרה?"

"הבנות הציצו."

"נו, אז?"

הנזירה שוב נאלמה דום. אם המנזר נאלצה לדובב אותה.

"מה עוד?"

"הבנות ראו משהו בבית השכן."

"הן ראו משהו? אבל מה?"

הנזירה לא ענתה. היא ניצבה לפני הרגע הקשה ביותר בדיווח שלה והתאמצה להתגבר על המחסום בראשה, אבל דבר לא הועיל, היא לא מצאה שום דרך להתייחס למקרה.

"מה ראו הבנות?"

הנזירה טילטלה את ראשה כמה פעמים, התנשמה פעם נוספת ולבסוף הצליחה להגיד:

"לנגר יש כבשה."

"כן."

"הנגר היה עם הכבשה בתוך הבית."

"כן."

"הוא היה בתוך הבית שלו, והחלון היה פתוח."

"כן, והחלון היה פתוח."

"והבנות ראו."

"מה הן ראו? את הנגר, את הכבשה, מה עוד?"

שוב השתררה שתיקה.

"אני לא מסוגלת."

דמעות איימו לפרוץ מעיניה. אם המנזר חיכתה שהיא תתעשת. הנזירה אזרה כוחות.

"האיש הזה עשה משהו עם הכבשה."

אם המנזר קמה וקרבה אליה.

"הוא עשה משהו?"

"כן. והבנות ראו את מה שהוא עשה."

"מה הן ראו? מה הוא עשה?"

לראשונה העזה הנזירה להסתכל לאם המנזר בעיניים.

"הנגר עמד מאחורי הכבשה, צמוד לכבשה, והתנועע."

היא אמרה את זה מהר, בנשימה אחת, וכשסיימה פרצה בבכי מר. אם המנזר קרבה אליה עוד קצת.

"מה זאת אומרת התנועע?"

הנזירה כבשה את פניה בידיה.

"הוא התנועע קדימה ואחורה, קדימה ואחורה."

כשהורידה את הידיים נשקף מעיניה מבט מתחנן, כאילו ביקשה מחילה על חטא כבד. היא הסירה את משקפיה, ניקתה אותם בממחטה וניגבה את לחייה.

אחר כך השתררה שתיקה ממושכת. כעת הרצינו פניה של אם המנזר. היא הפנתה את הגב לאחות בנדיקטה ופסעה הלוך ושוב בחלל החדר. האחות בנדיקטה עקבה אחריה בדריכות. השוטטות הזאת נמשכה דקות ארוכות. בסוף עצרה אם המנזר והשעינה את שתי ידיה על שולחן הכתיבה שלה בהחלטיות.

"אז את רומזת שהנגר והכבשה קיימו מאחורי החלון ההוא מגעים מהסוג הנהוג בין גבר לאישה? זה מה שאת מסיקה ממה שאת והתלמידות ראיתן?"

פני הנזירה האדימו.

"כן," לחשה.

"אקט מיני."

הביטוי הזה היה מעל ומעבר לכוחותיה של האחות בנדיקטה, והיא שוב פלטה יבבה.

"כן," מילמלה.

"כמה תלמידות ראו את זה?"

"הרבה, אני חושבת שרוב התלמידות של הקומה הראשונה."

אם המנזר שוב השתתקה, ושתיקתה ארכה כמה דקות. חומרת המצב דרשה ממנה מחשבה. היא שיחררה את האחות בנדיקטה. אבל תחילה ביקשה ממנה להפריד בסוף יום הלימודים בין התלמידות של קומת הקרקע לבין הבנות שבקומה הראשונה, לדאוג שהקבוצות יֵצאו בהפרש של עשר דקות, כדי למנוע ביניהן מגע ושיח במידת האפשר, לפחות עד שיזמנו את ההורים של כל התלמידות כדי לדווח להם על מה שקרה. כמו כן, היא פקדה עליה לדאוג לכך שיסירו את הידיות מעל כל החלונות שפונים מהקומה הראשונה אל שטח הנגרייה, כדי שלא יהיה אפשר לפתוח אותם עוד.