מקומות קטנים סוגיות גדולות: מבוא לאנתרופולוגיה חברתית...

ספר זה הוא מבוא רגיל למדי לאנתרופולוגיה חברתית ותרבותית. כפי שכותרות הפרקים מלמדות, הספר אינו מתיימר להמציא מחדש את התחום או לחולל בו מהפכה. מטרתי היא רק להציג את הכלים העיקריים של המקצוע, את הדיונים התיאורטיים המתנהלים בו, את הנתונים המספריים העיקריים, את תחומי העניין העיקריים ומדגם מייצג של שדות אמפיריים שאנתרופולוגים חקרו. במילה "רגיל", אגב, אינני מתכוון בהכרח ל"משעמם". (המצאה אינה תמיד דבר טוב. מי רוצה ללכת לרופא שיניים רב־המצאות? או לטוס עם טייס יצירתי שגמר אומר לחקור עולמות ידע חלופיים?)

האנתרופולוגיה בימינו היא דיסציפלינה גלובלית, אך היא אינה מחולקת באופן שווה על פני כדור הארץ. אנגלית היא השפה הדומיננטית של השיח האנתרופולוגי, היום יותר מכפי שהייתה בראשית התהוותו, אך מחקרים חשובים נעשים גם בשפות אחרות - מרוסית ויפנית ועד צרפתית וספרדית. לא אוכל לחלוק כאן את הכבוד הראוי לכל המסורות הלאומיות הללו של האנתרופולוגיה, אך עשיתי כמה מאמצים רפים בכיוון זה. מכל מקום, אין להכחיש שספר זה נכתב מנקודת הראות של האנתרופולוגיה האנגלופונית. במשך שנים רבות היה נהוג להבחין בין אנתרופולוגיה בריטית "חברתית" לאנתרופולוגיה אמריקנית "תרבותית". היום גבול זה מטושטש, ואף שהטקסט מזכיר הבחנה זו לעתים, לא במקרה בחרתי בכותרת המשנה "אנתרופולוגיה חברתית ותרבותית" בניסיון להתגבר על גבול שבסופו של דבר אינו מביא תועלת.

ההיבט השנוי ביותר במחלוקת של ספר זה הוא אולי החשיבות המיוחסת למחקרים אנתרופולוגיים קלאסיים בכמה מפרקיו. לדעתי, היכרות עם המחקרים הקלאסיים תורמת תרומה חשובה להבנת מגמות וּויכוחים מאוחרים, ויותר מכך, היכרות של ממש עם האנתרופולוגיה של אמצע המאה ה־20 חיונית לביצועם של מחקרים טובים במאה ה־21. מאחר שסטודנטים רבים כבר אינם קוראים בשיטתיות מונוגרפיות ומאמרים קלאסיים, הסקירות התמציתיות שאני מספק כאן יכולות גם לתרום להבנת המחקרים בני־זמננו בהקשרם הנכון - להבהיר את מקורותיו האינטלקטואליים של הקשר זה ואת הוויכוחים התיאורטיים העומדים בבסיסו. אינני רוצה ליצור את הרושם שהאנתרופולוגים בני־זמננו הם גמדים הניצבים על כתפי ענקים, אך הם ניצבים על כתפי אנתרופולוגים הראויים להוקרה רבה, שעבודותיהם צריכות להיות מוכרות, ולו באורח שטחי, על מנת להבין כראוי את אשר עושים חוקרים אנתרופולוגים היום.

ההתקדמות הכללית של ספר זה, הן ברמה התיאורטית והן ברמה האמפירית, מתנהלת מסביבות וממודלים חברתיים־תרבותיים פשוטים לסביבות ומודלים מורכבים יותר ויותר - החל באדם החברתי וכלה בחברת המידע הגלובלית. הספר מיועד ללוות מונוגרפיות אתנוגרפיות, שנותרו חלק בלתי נפרד מהכשרתו של האנתרופולוג, למרות התקצירים שספר לימוד יכול לספק.

ספר זה מציג גם את נושאי המחקר של האנתרופולוגיה וגם את הלך המחשבה האנתרופולוגי. אני משוכנע שמחקר השוואתי של חברה ותרבות הוא פעילות אינטלקטואלית בסיסית שיש לה השלכות חשובות על צורות אחרות של מפגשים עם העולם. באמצעות חקירתן של חברות שונות אנו למדים דבר מה חיוני לא רק על העולמות של עמים אחרים, אלא גם על עצמנו. מבחינה מסוימת, האנתרופולוגים מצטיינים בהפיכת המוכר לאקזוטי ובהפיכת האקזוטי למוכר באמצעות השוואות ושימוש במושגים השוואתיים. מסיבה זו, השוואות עם חברות עירוניות מודרניות עומדות כל הזמן לנגד עינינו, גם כשהנושא הוא הענקת מתנות במלנזיה, טקסים מלגשיים (Malagasy) או פוליטיקה של בני הנואר (Nuer). בעצם, אפשר לקרוא את כל הספר כאילו היה תרגיל בחשיבה השוואתית.

במהדורה זו ישנו פרק על אנתרופולוגיה מעורבת וכן דוגמאות אתנוגרפיות וויכוחים תיאורטיים מעודכנים. כמו כן מוצגים בספר תחומי מחקר חדשים וישנים. התלות ההדדית הגוברת בין העולמות האנושיים (המתוארת לעתים תחת כותרות של גלובליזציה, על־לאומיות וכולי), מקבלת התייחסות של דבר מה מובן מאליו. כשם ששום אדם איננו אי, כך איש אינו יכול עוד לדבר על חברות מבודדות.

יתרה מזאת, החוזקות הגלומות באנתרופולוגיה החברתית והתרבותית, בהיותן דרכים של ידיעה, מקבלות דגש בספר. בשנים האחרונות האנתרופולוגיה נתקלת יותר ויותר באתגרים מצד דרכים חלופיות לאחדות ולרבגוניות האנושית, דרכים שהן מוכרות היטב לציבור ומוצגות ברהיטות רבה מאוד. מצד אחד, התחומים האקדמיים ההומניסטיים (הזוכים לעתים לכינוי המשותף "לימודי תרבות"), ומצד שני, גישות המבוססות על מדעי הטבע (פסיכולוגיה אבולוציונית, או בשמה האחר סוציו־ביולוגיה מדור שני, היא אולי הבולטת שבהן) מציעות תשובות לכמה מן השאלות האופייניות לאנתרופולוגיה חברתית, והן עוסקות באופייה של החברה, במורכבות אתנית, בשארוּת, בטקסים ועוד. במצב זה, לא תחרות אנטגוניסטית בין שני התחומים וגם לא מיזוגם ל"תחום־על" של מדע סוציו־תרבותי הם בגדר אפשרות מושכת; תחת זאת אני ממליץ על פתיחות, על דו־שיח ועל גישה בין־תחומית כשהדבר אפשרי. עם זאת, בגלל שכיחותן של טענות מתחרות, אני משתדל להבהיר במפורש אילו יתרונות קיימים בשיטות המחקר, בתיאוריות ובחומר המחקרי באנתרופולוגיה בכל הנוגע למחקרים של העולם בן־זמננו. טענתי היא שתיאורים אמינים של התרבות ושל החברה צריכים לכלול רכיב אתנוגרפי, וכן שהכרת החברות המסורתיות או ה"רחוקות" תורמת תרומה ניכרת להבנת תופעות כמו תיירות, אלימות אתנית או הגירה. אם צפוי לאנתרופולוגיה החברתית עתיד מזהיר, הרי זה בגלל, ולא למרות, השינויים הגלובליים.

מבחינה מסוימת, זוהי המהדורה השביעית של הספר. המהדורה הראשונה בנורווגית, Små steder, store spørsmål, ראתה אור בשנת 1993. אן ביץ' (Anne Beech) מהוצאת פלוטו (Pluto Press) הזמינה אותי להכין גרסה אנגלית, אך גרסה זו הייתה צפויה להיות קצרה במידה ניכרת מן המקור, שהיה ספר גדול, יקר וגדוש איורים. הותרתי בעינם את המבנה הבסיסי ואת שמות הפרקים, אך צמצמתי את התוכן והתאמתי אותו לקהל קוראים לא סקנדינבי. בשנת 1998 ראתה אור מהדורה מתוקנת ועדכנית של המקור הנורווגי, ובשנת 2001 הופיעה המהדורה השנייה של Small Places, מעודכנת באותו אופן. כששקלו בהוצאת פלוטו להוציא מהדורה שלישית, כבר פנה אלי המו"ל האקדמי הנורווגי שלי, Universitetsforlaget, בנוגע לספר זה. העורך, פר רובסטד, רצה מהדורה מעודכנת של Små steder, store spørsmål, אך טען שמהדורת 1998 גדולה מדי עבור המבנה הנוכחי של ההוראה האקדמית בנורווגיה, המבוססת היום (כמו בעולם דובר האנגלית) על קורסים קטנים וממוקדים יותר מאלה שקדמו לרפורמת בולוניה שנערכה בשנת 2003. מסקנתנו הייתה שהכנת תרגום נורווגי למהדורה האנגלית תפתור את הבעיה. סיימתי את המהדורה השלישית של הספר באמצעות תרגום לנורווגית של המהדורה השלישית של הספר שתורגם לאנגלית (כמו תמיד, עם כמה תיקונים קלים). וכך אפשר לומר שהשלמתי מעגל שלם בספר זה. ועתה, חמש שנים לאחר מכן, דומה שיש צורך בתיקונים נוספים בספר המנסה לסקור דיסציפלינה המוטמעת בעולם המשתנה במהירות, מתוך מאמץ לא לפגר אחריו. מדרך הטבע, כשכתבתי בשנת 1992 את הטיוטות של הפרקים הראשונים, הייתי אדם צעיר ומאושר למדי שזה עתה סיים את טקס המעבר (rite of passage) של הדוקטורט שלו, ולא העליתי בדעתי שאמשיך לעבוד על ספר זה גם כעבור עשרים שנה. עם זאת אוסיף שכלל איני מצטער על כך, גם אם מהדורה מתוקנת זו היא תזכורת מתמשכת לעובדה שלאריקסן הצעיר היו כמה נטיות שיכולות להיות מתישות למדי עבור אריקסן בגיל העמידה. אולי דווקא המבנה הקונבנציונלי של הספר הוא זה שעבר את מבחן הזמן; כך או כך, אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לפתח, ובעיקר לעדכן ולנסות לשפר, את תפיסת האנתרופולוגיה שלי באמצעות טקסט מקיף מסוג זה.

במשך השנים קיבלתי הצעות והערות רבות על המהדורות הקודמות של הספר מאנשים מכל קצות העולם, ועל כך אני מכיר תודה. אני סבור שהפקת מידע והפצתו הם משימה קולקטיבית בעיקרה, בדומה לכלכלת המתנות מן הסוג המתואר בעיקר בפרק 12. זוהי אפוא מתנת התשובה שלי למוריי - הרלד אידהיים (Harald Eidheim), אדוארדו ארצ'טי (Eduardo Archetti), פרדריק בארת' (Fredrik Barth), אקסל סומרפלט (Axel Sommerfelt), ארנה מרטין קלאוסן (Arne Martin Klausen) ואחרים - לתלמידיי, לעמיתיי, למתרגמיי לשפות אחרות ולכל מי שטרחו לקרוא את הספר ולהפנות אליי את הערותיהם ושאלותיהם. ולבסוף, אני חב חוב מיוחד של הכרת תודה לאן ביץ' מהוצאת פלוטו על תמיכתה הנמרצת בעבודתי הנמשכת כבר כמה שנים.

אוסלו, אביב 2015