עובר ושב

זהו סיפור על בנק שכמעט ועבר מן העולם ושב לחיים רק בזכות התעקשותם של קומץ אנשים. זהו גם סיפור על פקידי ממשלה, שבעידודה של עיתונות מתלהמת ולעתים גם בורה, התעקשו להיצמד לנוהל ולחוק היבש, באופן שמעורר תהייה עד כמה הביאו בחשבון את טובתם של המדינה, בעלי המניות, המפקידים והלווים.

אין בכוונתו של ספר זה לחרוץ משפט על מי מן המעורבים, אם משום שעניין זה מסור לידיהן של מערכות רשמיות שונות, ואם מפני שכמו בפרשות רבות אחרות, גם כאן, האמת, התבונה והצדק אינם נחלתו של גורם אחד בלבד. עם זאת, נראה כי הגורמים שהיו מעורבים בדרך זו או אחרת בתהליך קריסתו והצלתו של הבנק לפיתוח התעשיה, חסרו בדרך כלל תכונה אחת: מחויבות לכלל, ואלמלא נחישותם של כמה אנשים, ובעיקר שניים - שבמקרה נקלעו לעמדות ניהול במועד קריסתו של הבנק - היו הציבור והמדינה - בעלת הבנק בפועל - נאלצים לספוג נזקי עתק.

בשישים שנות קיומה של מדינת ישראל אירעו בה לא מעט קריסות של מוסדות פיננסיים, שחלקן אף התאפיינו במרכיבים דרמטיים יותר מאלה שיתוארו בעמודים הבאים. עם זאת, הפרשה שבה הבנק לפיתוח התעשיה כמעט ונמחק מרשימת המוסדות הפיננסיים בישראל וברגע האחרון ניצל, ראויה למחקר ולהתייחסות, שכן היא אינה תופעה העומדת בפני עצמה. הפרשה מייצגת את המתח השורר בהוויה הישראלית בין צרות אופק לרוחק ראות, בין התנערות לאחריות, בין אדישות לאכפתיות - ואם לנקוט לשון עממית יותר: בין כסת"ח ל"ראש גדול".

בנקאות היא עניין דיסקרטי, וכישלון בנקאי - על אחת כמה וכמה. מסיבה זו בחרו חלק מן המעורבים בפרשה שלא למסור את גרסתם למאורעות, אף שחלקם ידעו כי יהיה בכך כדי לפגום בתדמיתם. אחרים שוחחו עמי שלא לציטוט, ודבריהם שימשו להערכה ולאינדיקציה. כל יתר החומר מבוסס על מידע שנמסר לי באופן וולונטרי על ידי המעורבים, או על מקורות גלויים: הודעות לבורסה, פרוטוקולים של ישיבות ממשלה ושל ישיבות מועצת המנהלים של הבנק, מסמכים שונים, ובמידה רבה עיתוני התקופה. מקור אחרון זה תופס מקום מרכזי בפרשת קריסתו והצלתו של הבנק לפיתוח התעשיה, משום שכפי שיוסבר ויומחש, במקרה זה העיתונות לא הסתפקה בדיווח על המציאות, אלא השתתפה באופן פעיל בעיצובה.

אני חש חובה נעימה להודות לידידַי, ד"ר רענן כהן, יו"ר הדירקטוריון, ומר אורי גלילי, מנכ"ל הבנק, אשר גוללו באוזני את הקורות אותם לאורך כל הדרך אל הבנק המשוקם, מן הרגע שבו מצאו עצמם בראשו של עסק מתמוטט ועד שהפכו אותו בחזרה למוסד נושא רווחים, המועמד להפרטה. תודה מיוחדת גם לחברי הנהלת הבנק לפיתוח התעשיה - אריה סביר, עו"ד מיכאל ורזגר, רימון שמעיה, נתן דקל ונתן אטלס - שסייעו לי בהסבר ובעצה, וכן למר יהושע איכילוב, מר ניסים כהן, מר יהודה יהודאי, ד"ר משה מנדלבאום, מר ניר גלעד, מר משה גביש, גב' שולי אשבול, מר יחזקאל ביניש ועוד כמה אישים, אשר ביקשו ששמם לא יוזכר. כולם הסכימו בטובם לשוחח עמי ולחלוק מידיעותיהם ומתובנותיהם, ובכך תרמו להרחבתה ולהשלמתה של התמונה שתתואר בעמודים הבאים.

אמנון ז'קונט, תל אביב, יולי 2009