מבוא
הערות אחדות על מעמד המלאכים בהגות היהודית
א. התפתחותה ההיסטורית של תורת המלאכים מחתימת המקרא ועד למאה ה-ט"ז
זהותם, מעמדם ותפקידם של המלאכים הם בין הנושאים החוזרים ונשנים בסוגות השונות של הספרות היהודית. למרות שבמקרא תופס נושא זה תפקיד שולי בלבד, בספרות היהודית שנכתבה מיד לאחר חתימת המקרא, עולים דיונים רבים ומגוונים על־אודות מלאכים שונים. כך הדבר בספרות האפוקליפטית והאפוקריפית, בספרות ים־המלח, בספרות הרבנית, אך מעל לכול - בסוגות הספרותיות השונות העוסקות במאגיה ובספרות ההיכלות. לדעתי, הדבר מלמד כי היה גם שלב מוקדם יותר של עיסוק בנושאים הקשורים למלאכים, עיסוק שלא ניתן לו מקום בספרות המקראית ואשר עלה על פני השטח לאחר חתימת המקרא. במיוחד ברור הדבר מעיון בספרות החֲנוֹכית, שפיתחה והרחיבה את נושא המלאכים, ויתר על כן - תיארה את עלייתו של חנוך אל עולם המלאכים, ולפעמים גם את המהפך שעבר. התפקידים החשובים שהוטלו עליו, המצוינים בספרות הרבנית בשמות כגון "שר העולם", "שר הפָּנים" ובספרות ההיכלות גם "שר התורה", בתוספת העדויות על אמונה במלאכים בכתות שהיו קרובות ליהדות, מלמדים כי האמונה בעולם של מלאכים התפשטה בסוגים אחדים של יהדות בתקופה מוקדמת מאוד. בין השאר, יש בידינו מסורות שנשתמרו מימי־הביניים על אמונתה של כת מסתורית עתיקה, המכונה לפעמים כת המע'ארייה, דהיינו, כת אנשי המערות, במלאך גדול, שהיו חשוב במיוחד ושברא את העולם וגילה את התורה.1
גם בכת האיסיים, לפי תיאורו של פילון מאלכסנדריה, היתה אמונה במלאכים. ומעמדם הבולט של המלאכים בספרות ים־המלח הוא דוגמה לעליית חשיבותם בחיבורים הכתובים עברית וארמית.
יש להניח כי העלייה בחשיבותם של המלאכים בשלהי תקופת הבית השני - שבמשנה אין לה ביטוי - קשורה גם בשינויים מסוימים שחלו לעומת תפישות האלוהות שבמקרא. בעוד שבמרכז התפישה המקראית עמדה ההנחה כי רצון האל מתבטא בהיסטוריה ובטבע במישרין, לפי הספרות הבתר־מקראית לסוגיה - האל נוטה עתה להסתגר יותר בעולמו ויש לעלות אליו, או שהוא שולח את שלוחיו כדי שיתמלא רצונו. האל פועל עתה יותר כמלך הזקוק למלאכים, ופחות כבעל־בית המתערב במהלך האירועים בעולם הזה בצורה שוטפת.
ההיקלטות של נושא המלאכים בסוגות הספרותיות השונות, שנבנתה במידה רבה על גבי כמה מהחיבורים השייכים לספרות שהזכרנו לעיל, מובנת מאליה. בימי־הביניים ניכרה היטב נוכחותן של תפישות רבות באשר למלאכים, בעיקר בפיוט האשכנזי, בספרותם העיונית של חסידי אשכנז ובחיבוריו של בן דורם - רבי נחמיה בן שלמה הנביא מארפורט. יש להניח כי מחברים אלה, שפעלו בעיקר בשלהי המאה הי"ב ובראשית המאה הי"ג, שאבו את השראתם לא רק מספרות ההיכלות ומהספרות המאגית, שנתחברו ככל הנראה בארץ ישראל, אלא גם מהשלבים המאוחרים יותר של מעבר המסורות הללו. בין השאר, עברו המסורות מן הספרות היהודית המגוונת שנכתבה באיטליה במאות הט' והי"א - הן אל אזור התרבות הביזנטית והן לדרומה ולצפונה של איטליה. כפי שאנו למדים מעדויות שונות, גם בצרפת היתה התעניינות ערה במלאכים, ובכלל זה - הזדקקות לטכניקות שתאפשרנה לקבל מהם תשובות בנושאים שונים.2 יש להדגיש כי רבי נחמיה היה מחברם של שני פירושים הקשורים למטטרון, פירוש לשבעים שמות של מטטרון וכן פירוש אלפא־ביתא של מטטרון, המלמדים על עליית קרנו של מלאך זה באירופה בימי־הביניים. רציפותה של ההתעניינות בנושא בארבעת המרכזים - בארץ ישראל, בבבל, באימפריה הביזנטית ובאשכנז־צרפת - יכולה להסביר את תחייתה של התעניינות במלאכים: הן בספרות הידועה כקבלית - שנפוצה בייחוד במחציתה השנייה של המאה הי"ג בספרד - והן בספרות המאגית היהודית הענפה שנכתבה במהלך ימי־הביניים.
רבים התנגדו, כמובן, במובלע להיבטים שונים הקשורים למלאכים. ניתן ללמוד זאת מהעדרה של אנגלולוגיה בספר יצירה, ומן הפרשנות שרווחה בספרות הפילוסופית בימי־הביניים, בייחוד בכתבי הרמב"ם ונושאי כליו. עובדה זו צמצמה את ההתעניינות באנגלולוגיה בחוגים מסוימים. אפשר לתאר מתאם ברור בין התנגדות לאנתרופומורפיות בתחום התיאולוגיה ולמאגיה הלשונית מצד אחד, ובין ההתנגדות - או ההסתייגות - מהנושאים הקשורים למלאכים מצד שני. גם אם שלושת הנושאים אינם תמיד חלק ממערכת מלוכדת, הופעתם המשותפת היא מאוד נפוצה, ומבטאה זיקה משמעותית ביניהם. לדעתי, יש לפנינו גישה דתית בעלת משקל רב בהגות היהודית באלף הראשון לספירה, שהמשיכה להקרין על הרבה סוגיות בהגות היהודית במחצית הראשונה של האלף השני לספירה. אך מכאן ואילך, דומה כי משקלה הלך ופחת במידה משמעותית. הדבר ניכר לא רק בהגות הפילוסופית החל בימי־הביניים, אלא גם במיסטיקה היהודית כפי שהתנסחה בחסידות החל במאה הי"ח. עליית משקלו של הצדיק כדמות מרכזית, הן בחברה והן בקוסמוס, ובעיקר כמתווך בין החסיד ובין האלוהות, גרמה לפיחות גדול גם במעמדם של המתווכים האחרים, כגון הספירות, או גרמי השמיים. למרות המגמה הכללית הזו, מגמת הפיחות במשקלם של המלאכים בהגות היהודית, נדפס בשנת תס"א באמסטרדם ספר רזיאל המלאך, חיבור מאגי יהודי שתוכנו רצוף דיונים שעוסקים במלאכים, ושאחד ממקורותיו העיקרייים היה הספרות של חסידי אשכנז ושל רבי נחמיה הנזכר לעיל. הספר זכה להשפעה גדולה ביותר, בכלל זה על מייסד החסידות במאה הי"ח, רבי ישראל בעל שם טוב. מעניין לציין עוד, כי לפחות שתי דמויות חסידיות ידועות נתכנו בשם מלאכי: "המלאך" - במקרה של רבי אברהם בנו של המגיד ממזריטש - או "השרף" - במקרה של רבי אורי מסטרליסק, ואילו על רבי ישראל מרוז'ין נאמר כי "לקח לו דרך של חנוך, מלאך מטטרון." ועם זאת, השוואת הספרות החסידית הענפה לקבלה של מקובלים אשכנזים בפולין במאה הי"ז, שהיתה רצופה בדיונים על מלאכים, מצביעה על ירידה זו.3 בצורה עקיפה יותר, אפשר להסיק על ירידת קרנם של המלאכים בספרות החסידית, מן העובדה שהבעש"ט בחר לו כמורה את אחיה השילוני, ולא התגלויות שמקורן באליהו, במלאכים או במגידים.4
סביר להניח כי התחדשות חשיבותה של ההגות הפילוסופית בתקופת ההשכלה והשפעתה על האליטה היהודית במרכז אירופה ובמערבה, תרמו גם הן לשינוי עמוק ביחס למלאכים בקרב האליטות היהודיות שם, החל בשלהי המאה הי"ח. האמונה במלאכים היתה מן הנפגעים העיקריים בשל התקבלותם של רעיוניות ההשכלה, גם אם השפעתה על המוני העם היתה קטנה הרבה יותר.
יש לציין כי כפי שאירע לנושאים רבים בהגות היהודית, גם משמעות המונח מלאך ותפקיד המלאכים עברו שינויים רבים ביותר במהלך הדורות. בתקופה הקדומה ההדגשה היתה על היות המלאכים שליחים המוציאים אל הפועל את רצון האל. ראייה זו הלכה והתעמעמה בחוגים שונים עם היווצרותן של מערכות מתווכות חזקות, גם אם במסגרתן היה למלאכים מקום בעל משמעות. הדבר ברור לגמרי בהגות הפילוסופית היהודית, שבה עלתה חשיבותה של החוכמה האלוהית על זו של הרצון האלוהי, והמלאך הפך לשכל קוסמי שאין בינו ובין המושג "רצון אלוהי” ולא כלום. הדבר ניכר במידה רבה גם בכתביו של רבי אברהם אבולעפיה, מחדש הקבלה הנבואית. השפעת הרמב"ם על הגותו ברורה לגמרי, אך את ההתעניינות בנושא המלאכים שאב מהמקורות האשכנזיים, שהטביעו את חותמם על הגותו ועל המיסטיקה שלו.5 אולם, גם בענף המרכזי של הספרות הקבלית, בקבלה התיאוסופית־תיאורגית, שהושפעה מההגות הפילוסופית הרבה פחות, נצטמצם הקשר הישיר בין המלאכים ובין האל ונצטמצם תפקידם כמוציאים־לפועל ישירים של רצון האל. את חשיבותם היחסית של המלאכים בנפח הדיונים ובמעמד האונטולוגי, תפשו המערכות השונות של עשר ספירות, והדיונים הרבים שעסקו בבירור מהותן ותפקידן. יתר על כן, כפי שנראה במיוחד בפרק הראשון להלן, מבנים אנגלולוגיים בזרם המרכזי של הקבלה הפכו להשתקפותם של המבנים הנחשבים לגבוהים יותר מבחינה אונטולוגית, דהיינו של מערכת עשר הספירות. בכך נשתעבדו המסורות המוקדמות יותר בענייני מלאכים למבנים שיטתיים קשוחים, האופייניים בייחוד לימי־הביניים. למעשה, אפשר לקבוע כי ההגות בנושאים הנוגעים למלאכים תלויה תלות גדולה מאוד בתיאולוגיה שבמסגרתה התפתחה. זהו חלק ממה שאפשר לכנות בשם קוהרנטיות־תבניתית, שבמסגרתה משתלבים חלקים שונים, שהיו אולי מלכתחילה עצמאיים, ויוצרים זיקות הדדיות בין חלקיה השונים של המערכת, על ידי העברת תכונות מרובד אחד למשנהו.
חריג מעניין למגמה הכללית של השעבוד ושל הפיחות במעמדם של המלאכים בספרות הקבלית, מצוי בחיבורים הקבליים הרבים והמקיפים שנכתבו בדור שלפני גירוש ספרד ושלאחריו, הידועים כספרות ספר המשיב. חיבורים אלה, המצויים כולם בכתבי־יד, מתארים מערכות מסועפות של גילויים מפי הגבורה ומפי מלאכים שונים, העוסקים בנושאים רבים. בין השאר, כוללים החיבורים את גילוי הקץ ואת הפעולות הקשורות אליו: מאגיה - המכונה כאן קבלה מעשית, אלכימיה, וביקורת הדת הנוצרית, המדע והפילוסופיה. עלייה זו בחשיבות המלאכים נמשכה, כאמור, גם בדור שלאחר הגירוש מספרד, ועברה עם המגורשים מספרד לירושלים.6 אחד המקובלים שהכירו ספרות קבלית זו מקרוב, רבי אברהם בן אליעזר הלוי, התלונן באיגרת שכתב למצרים על מעין פולחן למלאכים הכולל גם התכוונות בתפילה אליהם, שכנראה היה נהוג בסביבתו.7 מצד שני, יש להדגיש את עלייתה של קטגוריה מיוחדת של מלאכים, שעד למאה הט"ז אנו מוצאים לה עדויות מעטות, כוונתי למלאכים המיוחדים לאישים מסוימים. כבר אצל חסידי אשכנז, ובצורה אחרת בספרות ההרמטית, יש הנחה כי לכל אדם יש מלאך משלו, בין אם קוראים לו בשם "מזל" או "הטבע המושלם". אולם רק במאה הט"ז הלכו העדויות על "מגידים" והתרבו, כפי שאפשר למצוא בחוגם של רבי שלמה הלוי אלקבץ ורבי משה קורדובירו. שם השתמשו בכינוי זה בצורה טכנית, לפעמים בהקשר לגילויים שייחסו לרבי יוסף קארו, שהיה חלק מחוגם. לפי אחת העדויות, גם קורדובירו זכה למגיד. לפי תיאוריו של רבי יוסף קארו עצמו, לעומת זאת - השונים לדעתי מאלו שבני דורו מתארים אותו - דומני כי לא זכה להתגלות של מגיד, אלא של כוח עליון נקבי, שלפעמים הוא מתאר כאמו, או כשכינה ועוד ביטויים דומים בעלי אופי נשי.
אולם במקביל לעלייה זו, מתברר כי בחיבורים קבליים חשובים אחרים בני התקופה, תקופת עלייתה של הקבלה הצפתית, כגון בספריהם של רבי יהודה חייט ורבי מאיר אבן גבאי, ניכרת יפה הירידה בהתעניינות במלאכים. בייחוד בולטת הירידה בחשיבותם של המלאכים בחיבורים בעלי מגמה שיטתית ומקיפה, כגון אלה של רבי משה קורדובירו, ושל ממשיכיו - למשל ספר ראשית חכמה של רבי אליה דה וידאש - או רבי יצחק לוריא ורבי חיים ויטאל - בספר עץ חיים. בחיבוריהם, תופסים המלאכים מקום משני ביחס. הדבר ברור ביותר בבחירת הנושאים לדיוניו הנרחבים של רבי משה קורדובירו בחיבורו השיטתי והמקיף המסכם את הספרות הקבלית בשלמותה, ספר פרדס רימונים.
ב. על האמונה במלאכים כתופעה דתית
מבחינה פנומנולוגית, המלאכים כיֵשים בודדים וכחלק ממערכות מקיפות יותר, מהווים שלב מעניין במיוחד במבנים המאוד מורכבים של העולם שצמח ביהדות של ימי־הביניים. בשל מעמדם המתווך של המלאכים, הם מגשרים בין העולמות אך גם מפרידים ביניהם. אפשר לראות זיקה משמעותית ביותר בין ראייה אנגלולוגית בחוג מסוים, ובין מערכות הערכים של חוג זה. במילים אחרות, כפי שציינתי לעיל, תופעת הקוהרנטיות המערכתית מחברת בין בחינות שונות של מערכת הגותית מסוימת. כך למשל, הראייה המסורתית של המלאכים כמבטאים את רצון האל וכמבצעים אותו, קשורה לגישה פרטנית ברורה שהיא חלק מתפישה הגורסת כי לכל אומה יש מלאך ממונה משלה, ומלאכים אלה "ממונים" - לפי ניסוחים מסוימים - גם על חבל ארץ מסוים. כך נוצרת זיקה בין טיבו של מלאך, אופיה של האומה שהוא ממונה עליה וחבל ארץ מסוים.
מבחינה פנומנולוגית יש לציין גם את הזיקות הברורות בין טיבם של המלאכים ובין שמותיהם, כחלק מספקולציות לשוניות האופייניות למחברים יהודיים. כך, למשל, הרבה דיונים מימי־הביניים קושרים בין שמו של מטטרון ובין השם שדי, שיש להם ערך גימטרי משותף - 314 - ומבקשים להסביר כך את משמעות המימרה הרבנית כי שמו כשם רבו. כמו כן, יש כמה מחברים, בעיקר רבי נחמיה ורבי אברהם אבולעפיה, שמבארים בצורות שונות את הגימטרייה יהואל = אליהו = ואלהי = בן = 52.8 כפי שנראה בפרק הראשון של ספר זה, הזיקות המרובות בין מלאכים ובין אותיות ושמות חוזרות הרבה אצל מחברים יהודים שונים, ומקורן ככל הנראה בתקופה העתיקה.
אופיים המתווך של המלאכים כמבצעים את רצון האל, מסביר גם את בולטות תפקידם של המלאכים בהקשרים שונים הדנים במאגיה. תקצר היריעה מלפרט את כל המשאלות שהמלאכים התבקשו למלא, מפתיחת הלב ללימוד תורה ועד למאגיה ארוטית. יש לציין כי בימי־הביניים התקיים תהליך של היווצרות שמות חדשים של מלאכים, שקשור, לדעתי, בעליית צרכים חדשים של העת ההיא. כך, למשל, אפשר למצוא בהשבעה מחוגו של רבי נחמיה שמות כגון דרשיאל, גימטריאל, היכלותיאל מרכביאל או תוספתאל, שהם מעין הרחבה של תפישת שר התורה שבספרות ההיכלות, דהיינו השבעת מלאך ממונה על חיבור מסוים כדי להקל על לימודו המהיר.9 עם התרבות החיבורים שנלמדו, נתרבו גם המלאכים הממונים עליהם, שאפשר להשביעם. במידה מסוימת, ריבוי זה של שמות המלאכים מקביל גם לריבוי ההולך ונמשך עם הזמן של המידות האלוהיות, כפי שאפשר להיווכח מהתרבות מספר הספירות.
מבחינה אחרת, אפשר לזהות התעניינות מיוחדת בנושא המלאכים אצל מיסטיקונים יהודים המדגישים את נושא ההתגלות. הדבר ניכר בכתביהם של רבי נחמיה בן שלמה הנביא, רבי יעקב בן יעקב הכהן, ורבי אברהם אבולעפיה - המזכיר במיוחד את התגלותם של שני מלאכים: של רזיאל, שערכו הגימטרי הוא כערך שמו - אברהם - ושל יהואל. נושא ההתגלות מודגש גם בספרות ספר המשיב שנכתבה בשנות השבעים של המאה הט"ו, ואצל רבי משה חיים לוצאטו (הרמח"ל). מעניינת במיוחד בהקשר זה היא העדות על מלאך שהתגלה לנער נסים בן אברהם מאווילה שבקסטיליה, בשלהי המאה הי"ג. המלאך הכתיב לנער - לפי עדות אביו - חיבור ארוך ופירוש מקיף על החיבור, כפי שאנו למדים מתשובתו המפורסמת של רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת, הרשב"א, א' סימן תקמ"ח. סוגיית האנגלופאניה (התגלות מלאך) מעניינת ביותר בתולדות המיסטיקה היהודית. אפשר להבחין בין מלאכים הנגלים בשליחות האל, בהיותם מעין הסתעפות שלו, דעה המופיעה כבר בעת העתיקה,10 ובין מלאכים המייצגים את האני השני של המיסטיקון, המתגלה אליו. לצורה זאת של התגלות קראו המקובלים בשם "המגיד".11
יש להוסיף כי הזיקה בין ערכים המקובלים בחברה מסוימת ובין סוג האנגלולוגיה שהחברה ההיא מפתחת, אינה מוגבלת לחברות דתיות בעבר. משהחלה האינטליגנציה האירופאית לסגוד להיסטוריה, כפי שהדבר ניכר החל במאה הי"ט, הופיע מלאך חדש - מלאך ההיסטוריה. כך פּוֹרַש ציורו המפורסם של פול קלי, המלאך החדש (Angelus Novus) שזכה להתעניינות רבה כל כך הן אצל גרשם שלום והן אצל וולטר בנימין. קלי היה מעוניין במלאכים כפי שמעיד גם ציורו האחר - Vergesslicher Engel (המלאך הנשכח). בדור שלאחריהם ניכרת התעניינות ערה ב"מלאכים הנחוצים" - Necessary Angels - כפי שמלמדת כותרת אחד החיבורים של אורי אלטר: דור דור ודורשי מלאכיו. אולם מה שמעניין הוא כי המאמינים במלאך ההיסטוריה, הפכו למלאכים בעצמם תוך דור אחד. התעניינות ערה בשאלות הקשורות למלאכים ניכרת במחקריו הרבים של הנרי קורבן (Henry Corbin), חוקר המיסטיקה המוסלמית המפורסם והפורה שהיתה לו השפעה גדולה,12 כמו גם בחיבורו של אנדרי פלשו (Andrei Plesu) Despre Ingeri (על המלאכים), שנדפס לאחרונה ברומנית ושהולך מכמה בחינות בעקבותיו של קורבן. יש להניח את האפשרות שהיתה השפעה מסוימת של האנגלולוגיה היהודית, ובכלל זה הקבלית, על הדת המורמונית שמייסדה למד עם המומר אלכסנדר נייבאור (Alexander Neibaur). דמות זו הגיעה לארצות הברית מלונדון אך מוצאה היה באזור אלזס־לורן. יש בידינו רשימה מוסמכת למדי של תוכן הספרייה היהודית שלו שהיו בה כמה ספרי קבלה חשובים, כגון ספר עבודת הקודש של רבי מאיר אבן גבאי וספר עמק המלך של רבי נפתלי בן יעקב בכרך.13 ייתכן כי המגמה האפותיאוטית הבולטת האופיינית כל כך לדת המורמונית, קשורה לדעות המופיעות בכמה טקסטים במיסטיקה היהודית, המדגישים את אפשרות האפותיאוזה, כפי שנראה בייחוד בפרק ג' בהמשך. לאחרונה ניכרת התעניינות בנושא המלאכים גם בין היהודים בארצות הברית, בין השאר אצל טוני קושנר במחזהו מלאכים באמריקה ובחיבוריו של הרולד בלום: Omens of the Millennium (בשורת בוא המילניום), ו־Fallen Angels (מלאכים נופלים) - שנדפס לאחרונה, ושרואה בחזרה המשמעותית לאמונה במלאכים בארצות הברית את אחד מסימני האלף החדש. באחד מדיוניו קובע בלום כי המלאך מטטרון הוא "רב־המלאכים של זמננו".14
ג. לעניין מבנהו של ספר זה
חמשת המחקרים המובאים בחמשת הפרקים להלן, עוסקים בשלושה נושאים שעניינם מלאכים: הספר נפתח בדיון בהנחה המצויה בהגות היהודית החל בעת העתיקה המאוחרת, הגורסת כי יש מבנה שמארגן את המלאכים בצורה אנתרופומורפית. ביטוייה השונים של הנחה זו נאספו ונותחו בפרק הראשון. שלושת הפרקים הבאים עוסקים בנושאים שונים הנוגעים לאחד מהמלאכים שהם בעלי מעמד מרכזי בספרות היהודית - מטטרון. יש כמובן זיקה מסוימת בין שני הנושאים, כיוון שמטטרון מכונה במקורות רבים מאוד בשם שר הפָּנים והכוונה במקרים מסוימים לשר הממונה או הקשור לפניה של האלוהות. הפרק החמישי והאחרון עוסק במלאך יהואל ובכתביו של רבי נחמיה הנזכר לעיל, שחלק מהחומר שנידון בפרק הראשון גם הוא קשור בו.
המחקרים שנדפסים כאן מחדש יחד, נכתבו במקורם בנסיבות שונות ובתקופות שונות והם אינם חלק ממאמץ שיטתי לעסוק בנושא המלאכים בספרות היהודית לסוגיה. גם אילו ניסיתי למצות את החומר הרלוונטי הנוגע לכל אחד מהנושאים הנדונים בכל אחד מהמחקרים האלה, מיצוי שלם איננו אפשרי בשלב זה של המחקר, כפי שאיננו אפשרי בכל נושא אחר שעובר כחוט השני בסוגות ספרותיות שונות שהתפתחו בתקופה של כמעט אלפיים שנה. מה עוד, שחומר רב ביותר נמצא עדיין גנוז בכתבי־יד רבים שטרם נחקרו. גם האישיות שהתעניינה מאוד בנושא זה והרבתה לכתוב עליו, רבי נחמיה בן שלמה הנביא, טרם זכתה לתשומת הלב הראויה במחקר העוסק בתרבותם של יהודי אשכנז.15 לדעתי, אפשר לזהות בחיבוריו מוטיבים אנגלולוגיים רבים ביותר ולפעמים שונים מאלה שהיו ידועים בסביבתו, שהגיעו אליו כנראה מדרום איטליה - לאו דווקא ממסורתם של בני משפחת קלונימוס - והם דומים לחומר שנשתמר בפיוטיו של רבי אמיתי בן שפטיה.16 יש לציין בהקשר זה את פירושיו של רבי נחמיה לקולות השופר אשר קשורים לדעתו למלאכים שונים, פירוש שהפך לחלק מהריטואל האשכנזי של תקיעת השופר עד עצם היום הזה.17 לדעתי, חיבוריו של רבי נחמיה מהווים אחת החוליות המרכזיות בהעברת מסורות על מלאכים מהעת העתיקה המאוחרת במזרח התיכון לימי־הביניים באירופה. סביר להניח כי משם הגיעו כמה ממסורות אלה גם למקובלים הספרדיים.18
בנוסח שנדפס כאן ניסיתי לעדכן את המחקרים שראו אור זה מכבר, בציונים למחקרים חדשים ולטקסטים שנתגלו לאחר פרסומם. אני מקווה שהדבר הצליח, לפחות ככל הנוגע לאותם מחקרים שהם בעלי חשיבות ישירה לדיוני במחקרים אלה. כמו כן, תיקנתי וניסחתי מחדש בכמה מקומות את מה שנראה לי טעון שיפור. החזרה לפרטי הדיונים הללו והניסיון לעדכנם הבהירו לי את העדרם של חיבורים מקיפים אשר ישרטטו את השלבים השונים של התפתחויות הרבות בתורות המלאכים בספרות ההגותית היהודית למיניה. נחוצים מחקרים מפורטים על מלאכים חשובים במיוחד, בעיקר על מטטרון, ענפיאל19 ויהואל,20 על הסוגיה החשובה של התפתחות האגדה על־אודות המלאכים שנפלו.21 גם על אליהו, האדם שהפך - לפי כמה מסורות בעלות השפעה - למלאך שמתגלה תדיר, נחוצים מחקרים, במיוחד כרקע לציורה של תמונה מקיפה ומבוססת של נושא מעניין אך זנוח למדי בחקר המיסטיקה והמיתוסים היהודיים.22 תמונה זו, לכשתצטייר, תסייע בלי ספק להבנה טובה יותר של סדרת התפתחויות הן ביהדות והן מחוצה לה.23 רובם של פרקים אלה הם חלק מתיאור מה שאני קורא הווקטור האפותיאוטי, דהיינו הדחף להתעלות של בני אדם ונסיונם להיכנס לעולמות עליונים. כפי שארחיב בפרק השני, וקטור זה - יחד עם הוקטור התיאופני - דהיינו הדגשת חשיבותה של ההתגלות - בגילגוליהם השונים, מהווים שניים מעמודי התווך של התפתחות המיסטיקה היהודית.24 מטטרון, המלאך שלדמותו ייוחדו רבים מהדיונים בהמשך, מגלם בתולדותיו ובתפקידיו יסודות חשובים מכיוונים אלה. במידה מסוימת, ממלא מלאך זה תפקיד דומה לתפקידו של ישו בהגות הנוצרית, כמי שמבטא את ההתגלות האלוהית וכמי שזכה לעלות למרום ולשבת לימין האל, ולהפוך למתווך בין האל לעולם.25 ייתכן כי התפקידים שיוחסו מאוחר יותר למלאך מטטרון - וכמה מהם היו קשורים למלאך יהואל - השפיעו על היווצרות דמותו של ישו במסורות הנוצריות השונות. ייתכן גם כי השפעתה של האנגלולוגיה היהודית הקדומה על התפתחויות שונות בהגות הדתית בשלוש הדתות המונותאיסטיות, חשובה יותר משאפשר להעריך כיום, בשלב ראשוני כל כך של המחקר בתחום זה.26
בעוד שהמחלוקות בענייני תיאולוגיה בין נציגי הדתות הללו ידועות, דומה כי בנושא המלאכים המעבר מדת לדת היה הרבה יותר חלק ופשוט.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.