1
"מה זאת אומרת שאני לא אוכל לקבל את ויויאן?" אמר ג'ק. "אני תמיד מקבל את ויויאן."
נייג'ל החניק אנחה. הוא לא רצה לאכזב את הלקוח הכי טוב שלו, אבל לא היתה לו ברירה.
"מצטער, ג'ק, אבל החל מאתמול מיס סוואן כבר לא עובדת אצלנו בעיצובים קלאסיים."
ג'ק הטיל את ראשו לאחור בתדהמה. "אתה פיטרת אותה?"
עכשיו נייג'ל נראה המום. "ממש לא. ויויאן היתה אחת מהמעצבים הטובים ביותר שלי. לא," הוא הוסיף בנימת עצב כנה בקולו. "היא התפטרה."
ג'ק לא הצליח להסתיר את תדהמתו מהחדשות האחרונות. האמת שהוא לא הכיר את ויויאן כל-כך טוב אף שהיא עבדה אצלו בשלושת פרויקטי הבנייה האחרונים שלו. היא היתה בחורה צעירה מופנמת מאוד שלא נהגה לפטפט. בזמן שעבדה היא התרכזה תמיד אך ורק בעבודתה, שהיתה פשוט מבריקה. הוא שאל אותה לא מזמן למה היא לא פתחה חברה לעיצוב משלה, והיא ענתה שהיא לא רוצה את המתח הכרוך בניהול עסק עצמאי, בייחוד לא עכשיו כשהיא מאורסת ועומדת להינשא. היא אמרה שהיא לא רוצה יותר לחיות רק בשביל לעבוד. גישה שג'ק לא העריך – עד ליום הקודם.
בזמן שנסע באזור פורט סטיבנס וחיפש שטח מתאים לכפר גמלאים נוסף, הוא הבחין בשטח אדמה קטן למכירה שהקסים אותו לחלוטין. זה לא היה מה שהוא חיפש, אפילו לא במקצת. קודם כול, השטח לא התאים למטרתו, היות שלא היה שטוח מספיק. מלבד זאת, באמצע המגרש עמד בית ענקי שניצב על ראש גבעה. בית שלא דמה לאף בית אחר שג'ק ראה מעולם, והיה לו שם ייחודי כמו הבית עצמו.
ועל אף הידיעה שהוא מבזבז את זמנו, ג'ק הרגיש שהוא חייב לבדוק את בית ההבלים של פרנצ'סקו. ומהרגע שהוא פסע לתוך הבית, ומשם אל אחת ממרפסותיו הרבות שכולן השקיפו אל המפרץ, הוא ידע שהוא רוצה את הבית. ולא רק שהוא רוצה את הבית, אלא שהוא רוצה לגור בו. רעיון מטורף למדי מאחר שפורט סטיבנס היה במרחק של לפחות שלוש שעות נסיעה צפונית לסידני. מקום המגורים הרגיל של ג'ק היה במיקום נוח יחסית, בדירת שלושה חדרי שינה, מודרנית למדי, שהיתה באותו בניין משרדים שבו נמצא המשרד הראשי של חברת הבנייה שלו. מלבד המיקום הלא נוח שלו, היה בית ההבלים של פרנצ'סקו – בעל שמונת חדרי השינה, ששת חדרי האמבטיה ובריכת השחייה המקורה, שלא היו מביישים אחוזה הוליוודית – רחוק מאוד מלהיות בית מגורים מודרני.
כרווק מושבע שלא נהג לארח בכלל בביתו לא היה לג'ק כל צורך בבית בגודל כזה, אבל לא היה לו אכפת. הוא פשוט הרגיש שהוא חייב לקנות אותו, כשהוא אומר לעצמו שאולי הגיע הזמן להירגע ולחיות קצת. אחרי הכול הוא מתיש את עצמו כבר שני עשורים, עובד שישה ולפעמים שבעה ימים בשבוע, ותוך כדי מרוויח מיליונים. אז למה שהוא לא יפנק את עצמו לשם שינוי? הוא הרי לא חייב לגור בו עשרים וארבע שעות ביממה. הוא יוכל להשתמש בו כבית נופש בסופי שבוע ובחופשות. וכך גם שאר בני משפחתו. וכשחשב עד כמה ישמחו בני משפחתו אם בית חלומות כזה יעמוד לרשותם, גמלה ההחלטה בלבו של ג'ק, והוא קנה את בית ההבלים של פרנצ'סקו כבר באותו אחר הצהריים, ועוד במחיר מציאה, גם משום שהבית היה בבעלות המדינה, אך בעיקר משום שפנים הבית היה מיושן להחריד – ולכן הוא היה זקוק למעצב פנים מצוין, כזה שטעמו ומוסר העבודה שלו יתאימו לשלו. הרגיז אותו כל-כך שדווקא האדם היחיד שהוא יכול לסמוך עליו שיעשה את העבודה הזאת, ויבצע אותה טוב, לא היה זמין בשבילו.
אבל אז פתאום עלה בדעתו של ג'ק שאולי זה לא היה המצב.
"אז מי הנחש הערמומי שצד אותה?" הוא תבע לדעת, נרגש מהאפשרות שהוא בכל זאת יוכל לשכור את המעצבת שרצה לביצוע העבודה הזאת.
"ויויאן לא עובדת בשביל אף אחד אחר," הסביר לו נייג'ל.
"איך אתה יודע?"
"היא אמרה לי. טוב, ג'ק, אם אתה מוכרח לדעת, אז ויויאן לא מרגישה כל-כך טוב כרגע. היא החליטה לקחת קצת פסק זמן מעבודה."
ג'ק הופתע. "למה אתה מתכוון שהיא לא מרגישה טוב? מה קרה לה?"
"אני משער שזה בסדר אם אני אספר לך. זה ממילא ידוע כבר לכולם."
ג'ק קימט את מצחו. הוא בהחלט לא ידע כלום.
גם נייג'ל קימט את מצחו. "אני מנחש לפי הבעת הפנים שלך שלא קראת את עמודי הרכילות בעיתוני סוף השבוע ולא ראית את התמונות."
"אני אף פעם לא קורא את עמודי הרכילות," ענה ג'ק. לפעמים הוא מרפרף בעיתון סוף השבוע – בעיקר במדור הנדל"ן – אבל הוא היה עסוק אתמול. "אז מה החמצתי? אם כי באמת קשה לי להאמין שבחורה כמו ויויאן יכולה לככב באיזשהו טור רכילות. היא לא בחורה מסוג כזה."
"לא ויויאן. ארוסה לשעבר."
"ארוס לשעבר... מה אתה אומר? היא היתה בהחלט מאורסת כשראיתי אותה בפעם האחרונה, לפני כמה שבועות."
"כן, טוב, דריל ביטל את אירוסיהם לפני כחודש. הוא סיפר לה שהתאהב במישהי אחרת. הבחורה המסכנה היתה הרוסה, אבל היא היתה מאוד אמיצה והחזיקה מעמד. הבוגד הזה טען, מן הסתם, שהוא לא בגד בה בזמן שהם היו מאורסים, אבל לפי מה שפורסם אתמול בעיתון, ברור עכשיו שזה היה קשקוש מוחלט."
"בחייך, נייג'ל, פשוט ספר לי מה היה כתוב בעיתון הארור!"
"העניין הוא שדריל לא זרק את ויויאן בשביל סתם איזו בחורה אחרת. הוא עזב אותה בשביל קורטני אליסון. אתה יודע... הבת המפונקת של פרנק אליסון. ויויאן עיצבה את האחוזה ליד הים שבנית לאליסון, אז אני מניח שככה נפגשו זוג הנאהבים. בכל אופן, הכתבה בעמוד הרכילות היתה על הכרזת אירוסיהם. בתמונות – היו כמה תמונות בכתבה – נראתה אליסון כשהיא מציגה לראווה טבעת אירוסים עם יהלום בגודל של ביצה – כמו גם את הבטן ההריונית הגדולה שלה, שמשמעותה שהרומן ביניהם התחיל לפני די הרבה זמן. מובן שלא היתה שום התייחסות לכך שבעלה לעתיד החתיך של קורטני היה מאורס עד לא מזמן לאישה אחרת. אבא'לה היקר היה הורס את מי שהיה מעז לפרסם את הידיעה. אתה לא הופך למיליארדר בעל אימפריית כרייה במדינה הזאת בלי שיהיו לך הרבה קשרים בתקשורת. כמו שאתה יכול לתאר לעצמך, ויויאן מאוד נפגעה מהסיפור הזה. היא בכתה כשדיברה איתי אתמול בטלפון, וזה ממש לא מתאים לה."
ג'ק הסכים איתו לחלוטין. בכי לא היה הסגנון של ויויאן. הוא מעולם לא פגש אישה שהיתה קרת רוח ומיושבת בדעתה כמו ויויאן. אבל הוא מניח שלכולם יש איזו נקודת שבירה. הוא התחרט עכשיו שהמליץ עליה לפרנק אליסון והניד בראשו. המחשבה שהוא היה אחראי באיזשהו אופן לאומללותה של ויויאן הכאיבה לג'ק. אבל איך הוא היה יכול לדעת שבתו טורפת הגברים של פרנק אליסון תנעץ את מלתעותיה בארוסה של ויויאן?
ובכל זאת... אם היה גבר שרצה והיה מוכן שנשים כמו קורטני אליסון יטרפו אותו, זה היה ארוסה לשעבר של ויויאן.
ג'ק פגש את דריל רק פעם אחת – כשקפץ לזמן קצר למסיבת חג המולד של עיצובים קלאסיים בשנה שעברה – אבל פעם אחת הספיקה לו כדי לגבש דעה על דריל. בסדר, אז דריל היקר נראה כמו שחקן קולנוע יפהפה. וכובש לבבות, הניח ג'ק, אם אוהבים טיפוסים חלקלקים שמחייכים הרבה, נוגעים הרבה ומכנים את ארוסותיהם "מותק". ברור שוויויאן אהבה טיפוסים כאלה היות שתכננה להתחתן איתו.
ג'ק הצטער שלבה של ויויאן נשבר בגלל טיפוס כזה, אבל לא היה לו ספק שעם הזמן היא תבין שהיא ניצלה ברגע האחרון מסבל מתמשך בזכות נטישתו של דריל. ובינתיים, הדבר האחרון שהבחורה הזאת צריכה זה שיניחו לה להתבוסס בכאב הנוכחי שלה. ג'ק תיאר לעצמו שוויויאן מרגישה מן הסתם אומללה, אבל שום דבר טוב לא יצא מכך שהיא תתנתק מהדבר שהיא היתה הכי טובה בו ושיכול לגרום לה להרגיש טוב עם עצמה – עבודתה.
"אני מבין," הוא אמר והחליט מיד על דרך פעולה. "אין לך במקרה את הכתובת של ויויאן, נייג'ל? אני רוצה לשלוח לה פרחים," הוא הוסיף לפני שנייג'ל הספיק להרצות לו על ענייני פרטיות.
נייג'ל הביט בג'ק במשך רגע ארוך, ואז חיפש בקבצי החברה במחשב שלו וכתב את הכתובת על פתק.
"אני לא מאמין שתצליח," הוא אמר כשהושיט את הפתק לג'ק.
"במה אני לא אצליח?" שאל ג'ק בפנים חתומות.
נייג'ל חייך חיוך ציני. "בחייך, ג'ק, שנינו יודעים שאתה לא רוצה את הכתובת של ויויאן רק כדי לשלוח לה פרחים. אתה רוצה ללכת אליה כדי לנסות לשכנע אותה לעשות את העבודה שאתה רוצה שהיא תעשה. אגב, איזו עבודה זאת? עוד פרויקט של דיור מוגן?"
"לא," אמר ג'ק, אף שחשב שבית ההבלים של פרנצ'סקו יוכל לשמש לו כבית מושלם אם הוא אי פעם יפרוש באמת לגמלאות. "זה פרויקט אישי, בית נופש שקניתי שחייבים לעצב אותו מחדש. תראה, זה יועיל לוויויאן אם היא תהיה עסוקה."
"היא מאוד רגישה כרגע," הזהיר נייג'ל. "לא כולם קשוחים כמוך, ג'ק."
"לא פעם נוכחתי לדעת שבנות המין החלש הרבה יותר קשוחות ממה שנדמה לנו הגברים," אמר ג'ק כשקם והושיט את ידו לפרידה.
נייג'ל התאפק שלא לעוות את פניו כשידו הארוכה של ג'ק נסגרה סביב ידו הקטנה בהרבה. האיש הזה באמת לא היה מודע לכוחו לפעמים. והוא גם לא הכיר נשים טוב כפי שחשב. אין סיכוי שוויויאן תיענה ללחציו ותעבוד בשבילו. מלבד העובדה שהיא היתה במצב נפשי קשה כרגע, היא מעולם לא חיבבה כל-כך את הבעלים של סטון – חברה לבנייה – דבר שג'ק כמובן לא ידע.
אבל כשהיו לבדם היא חשפה את דעתה בפני נייג'ל וסיפרה לו שהעבודה עם ג'ק מייגעת, מכור לעבודה עם סטנדרטים גבוהים בלתי אפשריים, שאף שמבחינה מסוימת היו ראויים להערצה, הם היו קשים ביותר ליישום. אמנם הוא שילם הרבה כסף, אבל זה לא יועיל לו עם ויויאן. כסף לא עניין אותה יותר מדי, קרוב לוודאי משום שהיא ירשה הרבה כסף כשאימא שלה נפטרה לפני כמה שנים.
"אם אתה רוצה עצה," קרא נייג'ל לעבר ג'ק שהתקדם אל הדלת, "אז אתה כמובן יכול להביא לוויואן פרחים – רק תשים לב שלא יהיו ורדים אדומים – ואז הסיכויים שלך להצליח יגדלו."
אם כי נייג'ל פקפק בכך לחלוטין.
הדס (בעלים מאומתים) –
עצוב פנימי
ספר נחמד וקליל,נחמד לראות שחושבים שנמצאים בתחתית אםשר לראות את האור ושכל דבר קורה לטובה .
לימור –
עיצוב פנימי
וואו איזה רומן רומנטי מתוק ומקסים, נהנתי מאוד לקרוא, עלילה מעניינת עד לסוף הטוב, פשוט תענוג מומלץ בחום.
יעל (בעלים מאומתים) –
עיצוב פנימי
אהבתי את הספר דווקא כי יש בו משהו מאד מחובר לאפשרות שזה יכול לקרות במציאות. הגיבורה מדיכאון של התחתית מתחברת לגיבור שמחבב אותה ולא תיכנן יותר מדי. פתאום מתלקחת אהבה והכל ממש מסתדר לסוף הטוב. בסך הכל נחמד מאד.