צחוק הגורל

"זה נראה כמו כדור."

"כדור?" אמרתי, "זה נראה כמו נקודה."

"איזה שטויות, יא סתומה, את לא רואה את הכחול והירוק שיש שם? כמו גולה. כן, גולה, לא כדור."

"קבלי את הגלים בקצה המערבי העליון של הגולה."

"לפעמים הים שקט ואין גלים..."

"לא היום, הטבע החליט לנקום בך על החולצה המזעזעת ששמת..."

"אחותך מזעזעת!"

"אבל את אחותי..."

שמישהו יסביר לי מה הפאקינג קטע עם הגולה הזאת, היא קיימת 4.54 מיליארדי שנים, רחוקה כ-149,598,023 קילומטרים מהגולה השנייה, נו... הכתומה, צהובה הזאת.

מסתובבת סביב עצמה ב-23.934 שעות, מה שמקיף אותה... איך הם קוראים לזה... אה! אטמוספירה, אז האטמוספירה מכילה 78.08% חנקן, 20.94% חמצן, 0.93% אַרְגּוֹן, 0.038%, כ-1% אדי מים, וכל זה מצטבר ל-100 אחוזים שלמים ויפים של זריקת זין, עליי. עליי ועל אחותי.

גולה ששוקלת - חמש נקודה תשעת אלפים שבע מאות ארבעים ושתיים, כפול עשר בחזקת עשרים וארבע - שזה בקירוב המשקל של האגו של כל הגברים והנשים יחד, כשזה נוגע ליום האהבה.

לא משנה כמה אנחנו עובדות קשה במהלך השנה, ביום הזה כמעט כל האנשים שגרים על הגולה מוצאים את עצמם מעט מתוסכלים ומעט אופטימיים. כי, היי, הנה עברנו עוד שנה בלי להודות שאנחנו חלק מכל השִיט הזה שקורה פה בעולם, ולמרות כל העבודה שהגורל עושה עבורנו והרבה מהאחריות שהוא לוקח מאיתנו, אנחנו לא מעריכים כלום.

יודעים ליהנות מכל ההטבות שיש לעולם הזה להציע לנו, יוצאים לדייטים, מתאהבים ונפרדים, וחוזרים ושוכבים עם כל מה שזז - זה, כן. אבל כשמשהו משתבש, כולם יודעים טוב מאוד את מי להאשים.

פייי, כמה צחוקים.

להסתכל על כל זה מלמעלה, לזרוק איזו טיפה, ולחכות לראות על מי ייפול המזל היום. את מי אני אפתיע, באיזה משפט משנה חיים של איזה סיני זקן וחכם מאוד, או אדהים במשהו כמו זכייה בלוטו או בכלל בלמצוא את אהבת חייו.

אני מנדנדת את הרגליים מצד לצד, מרגישה את מגע הרוח שמלטפת לי את הפנים וכמו לוחשת לי, היי, אני כאן... וגם את כאן, אז למה שלא נהיה כאן יחד?

מתה על הרוח, על הרוח ועל צחוקים, צחוק הגורל הם קוראים לזה, וואלה צודקים.

וואלה מצחיק לי, מצחיק כמה שהכול קטן אבל גם כל כך גדול, כמה שהכול צפוי וידוע מראש, והם לא קולטים, פשוט לא מבינים שהעולם הזה שלהם הוא כמו כפר גלובלי אחד גדול, מיקרוקוסמוס מטורף של קשרים, בין אנשים, בין בעלי חיים, בין האדם לטבע, בין האדם לאלוהים, בין האדם לעצמו, ובין האדם לגורל שלו.

בעצם... כולנו כאן למען 7.6 מיליארד מטרות שונות. שאין לדעת מה הן, ומה בדרך יעזור לנו להגשים אותן.

יצא לי לפגוש לא מעט אנשים שלא יודעים מהי מטרת חייהם.

לפעמים, זה קורה כי כל המטרה שלהם בחיים היא פשוט למצוא את המטרה.

לחפש אותה בטירוף ובתשוקה, וככה, כשהעיניים שלהם פקוחות לרווחה כדי לצוד אותה, הם יזכו לראות את הדברים היפים באמת בחיים.

לראות את הדברים היפים בחיים זו כל המטרה בלחיות, זה, והרוח והצחוקים.