קיצור תולדות היהדות

1 סקירה כללית מה זו היסטוריה

ספר זה סוקר סקירה כללית ויסודית את ההיסטוריה היהודית על כ-4,000 שנותיה.

למען האמת, רק לשמע המילה "היסטוריה" מתכסים אנשים רבים בזיעה קרה. בזיכרונם עולים ימי בית הספר — שינון מייגע של שמות, תאריכים, מקומות ואירועים חסרי חשיבות לצורך בחינות, שלאחריהן שוקע החומר בתהום הנשייה. אולי זו הסיבה לדבריו של מארק טוויין: "מעולם לא אפשרתי לבית הספר להפריע להשכלתי."

לאור זאת, לפני שנצלול להיסטוריה היהודית, הבה נדון מעט בשאלה מדוע ללמוד היסטוריה. מהי היסטוריה? מה איננו היסטוריה? מה התועלת שמפיקים מלימוד היסטוריה?

ראשית כול, היסטוריה היא מעבדת המבחן של הרעיונות. המדינאי האנגלי בן המאה ה-18 הלורד הנרי בולינגברוק טוען כי "ההיסטוריה היא פילוסופיה שמלוּוה בדוגמאות." אפשר להכביר במילים על רעיונות כאלה ואחרים, אך רק מהלך הזמן מלמד אותנו אילו רעיונות נכונים ואילו מוטעים. למשל: לפני מאה שנה יכלו קומוניסט וקפיטליסט להתווכח בשאלה איזו מבין שתי השיטות תצליח להשתלט על העולם, אך בחלוף הזמן נוכחנו שהקומוניזם כשל, אך הקפיטליזם — אף שספג כמה מכות — המשיך להתקיים (אפילו בסין הקומוניסטית).

ניתן ללמוד לקחים רבים מן ההיסטוריה, וכפי שניסח זאת הפילוסוף הספרדי-אמריקאי ג'ורג' סנטיינה, "אלו שאינם מסוגלים ללמוד מ[שגיאות] העבר, נידונים לחזור עליו."

הסיבה המרכזית לעיסוק בהיסטוריה היא שבני אדם אינם משתנים. אימפריות נבנות ונופלות, טכנולוגיות משתנות, והמציאות הגיאופוליטית של העולם משתנה, אך בני אדם נוטים לחזור על אותם מעשים שוב ושוב. אם לא נלמד את העבר, ולא נסיק לקחים לקראת העתיד, אנו צפויים ליפול באותם מכשולים ולחזור על אותן השגיאות.

בהיסטוריה היהודית זהו, ללא ספק, המוטיב המרכזי, כפי שמלמד ספר דברים: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ."3 אך יש ביהדות יותר מהמשתמע במילים אלו: מאז נולדה מַחְדירה היהדות בצורה מעוררת התפעלות רעיונות מהפכניים בתחומים רבים, כגון מוסר והיסטוריה, לתוך ההיסטוריה האנושית. אחד הרעיונות הוא שהבורא פועל בהיסטוריה, והאחר הוא שההיסטוריה היא תהליך מתוכנן ונשלט המוביל ליעד מסוים.

פירושו של דבר הוא שעלינו ללמוד את ההיסטוריה לא רק כדי להימנע משגיאות העבר, אלא גם מכיוון שלאנושות יש יעד. זהו רעיון בעל עוצמה אדירה בהיסטוריה האנושית: אנו מתקדמים לעבר יעד מסוים, קו סיום. זוהי סיבה נוספת שלא לחזור על אותן שגיאות — אנו רוצים להגיע ליעדנו מהר ככל האפשר ומבלי להינזק. משום כך בחרנו להתמקד פחות בשמות, בתאריכים ובמקומות (שגם הם יופיעו), ויותר בתבניות ובדפוסים החוזרים על עצמם ובמשמעותם.

ההיסטוריה שלמדנו בבית הספר היא היסטוריה של כוח ועוצמה — מלחמות גדולות, אימפריות גדולות, אנשים שגרמו לכאוס או השאירו את חותמם. עם זאת, ההיסטוריה היהודית אינה היסטוריה של כוחניות, אלא היסטוריה של רעיונות, היסטוריה מעודנת, הזורמת מתחת לפני השטח, מאחורי פרגוד האירועים.

כאשר אנו מביטים בהיסטוריה מנקודת מבט רעיונית, אנו בוחנים את הדברים בצורה שונה לחלוטין. הפרספקטיבה אינה משנה את העובדות, אלא את הדרך שבה אנו מבינים אותן. חשוב מאוד להיות מודעים לכך, כאשר אנו בוחנים את יחסי הסיבה והתוצאה הפועלים מאחורי הקלעים.

מעגלים בהיסטוריה

תרומה משמעותית נוספת להבנת ההיסטוריה תורם רעיון המעגלים בהיסטוריה. במשך אלפי שנים הובילה השקפתה של יוון העתיקה בנוגע לזמן, השקפה שלזמן אין התחלה ואין סוף — הוא התקיים מאז ומעולם והוא אינסופי. היוונים (ותרבויות נוספות של עובדי אלילים) האמינו שהאלים השונים זקוקים לעבודתם ולפולחנם של בני האנוש. בני האנוש הם כחומר ביד היוצר ונעדרי כל שליטה בגורלם. בספרות היוונית העתיקה רוחשת מתחת לפני השטח בכל הטרגדיות התמה שאין תועלת במאבק בגורל.

אם משלבים את רעיון אינסופיות הזמן בתפיסה הפטליסטית, מגיעים לתפיסת עולם שלילית ולא מוסרית של ההיסטוריה ושל גורל האנושות. נוצר כאן מעין הליכון שאינו מתקדם לשום מקום, ואינו תלוי כלל במעשינו.

התפיסה היהודית של ההיסטוריה והגורל שונה לחלוטין: בהיסטוריה מופיעים מעגלים החוזרים על עצמם, כאשר בכל "סיבוב" נמצא המעגל בנקודה גבוהה יותר. אם נשרטט את מהלך ההיסטוריה, נבחין בספירלה ענקית, במעגלים היסטוריים החוזרים על עצמם במישורים גבוהים והולכים.

תבנית זו משתקפת גם בחגים היהודיים: בחגיהם של עמים אחרים מצוינים אירועים היסטוריים מהעבר, ואילו חגי היהודים, המציינים את העבר, פותחים פתח להזדמנויות עתידיות. ביהדות בכלל, ובקבלה ובעולם המחשבה היהודית בפרט, לכל חג במעגל השנה יש כוח רוחני משלו. למשל: חג הפסח הוא חג החירות, והוא מעצים בקרב האדם את הבחירה החופשית; חג הסוכות, המוגדר במקורות "זמן שמחתנו", מלמד כיצד להתייחס כיאות לשמחה ולאובדן בעולם הפיזי. במהלך המסע במעגל השנה וחגיו מפתח היהודי בקרבו את הרעיונות המגולמים בחגים — אִתחול שנתי של התוכנה. מי שמחמיץ את ההזדמנות ממתין שנה לבואו של החג מחדש.

כך פועל גם מעגל ההיסטוריה: בשונה מהיוונים, הדוגלים בפטליזם, היהדות מאמינה בבחירה חופשית, היא מאמינה שלהחלטותינו יש ערך והשפעה, ושביד האדם לשלוט בגורלו. לאור תפיסה זו עלינו לזכות בהתקדמותנו ביושר, אם באופן אישי במהלך שנות חיינו ואם כחלק מקולקטיב אנושי במהלך שנות ההיסטוריה. עלינו להחליט החלטות נכונות ולהתקדם באמצעותן. מאחר שעלינו להתקדם באמצעות הבחירות שלנו, אנו נגלה שוב ושוב את אותם אתגרים המאפשרים לנו להשתמש בבחירה החופשית, כאשר בצומת ההחלטות מוענקת לנו ההזדמנות לקבל את ההחלטות הנכונות ולהתקדם. אם לא נחליט, או אם נקבל החלטה לא נכונה, האתגר "ימוחזר" שוב ושוב עד שנצליח לעמוד בו כראוי. כיצד נדע אפוא מהן ההחלטות הנכונות? קיימות שתי אפשרויות: ניסוי וטעייה בתהליך שעלול להיות ארוך וכואב או לימוד מניסיון העבר באמצעות ספר הדרכה — ספר ההיסטוריה.

זאת הסיבה שעלינו ללמוד ולהבין את ההיסטוריה היהודית. הרמב"ן בן המאה ה-13 — מגדולי הוגי הדעות היהודים בספרד — דן בעיקרון ההיסטורי "מעשה אבות סימן לבנים",4 שהפך לציטטה מפורסמת, ומכוון לתופעה היסטורית עמוקה.

ברובד המיקרוקוסמי — בסיפורי בראשית, המתארים את ההיסטוריה היהודית המוקדמת ביותר — אנו מגלים כי מה שאירע לאבות המשפחה אירע מאוחר יותר בצורה שונה גם לבנים. ברובד המיקרוקוסמי, אופיים של האבות, אברהם יצחק ויעקב, ומערכות היחסים שלהם עם האימהות, שרה, רבקה רחל ולאה, הם תבנית ההיסטוריה האנושית בכלל ותבנית ההיסטוריה היהודית בפרט.

זו הסיבה שעלינו להסב תשומת לב מיוחדת למתרחש בשלבים הראשונים של התנ"ך, ששרטטו את התבניות הכלליות של ההתנהגות האנושית. באירועים מוקדמים אלו טמונה המפה המורה לעבר העתיד. גורל העם היהודי, כוחותיו, חולשותיו ויחסיו עם הגויים, כולם כבר מתגלים בימים הראשונים המתוארים בתנ"ך. ההיסטוריה היהודית היא הגורל של העם היהודי. לימוד לקח הנשען על ניסיון העבר הוא המפתח לקבלת החלטות ביחס לעתיד.

בנוסף עלינו לזכור שהעם היהודי הוא מהאומות היחידות הממשיכות להתקיים על פני הפלנטה שלנו. כפי שנמצא בהמשך, מאחר שהיהודים התפזרו על פני כל הגלובוס, ההיסטוריה שלהם מלמדת רבות על ההיסטוריה של המין האנושי בכללותו.

אני מזמין אתכם למסע מרתק בראש פתוח בעבר ובעתיד של כולנו.

3. דברים לב, ז.

4. בראשית יב, ו.