שידוך חלומי

פרק 1

הרבה לפני שהגיע לסינסינטי, ידעו כולם שצ'יפ בינגלי מחפש כלה. עברו שנתיים מאז שצ'יפ — בוגר קולג׳ דארטמות' ובית הספר לרפואה של הרווארד, נצר למשפחת בינגלי מפנסילבניה, שבמאה העשרים עשתה את הונה בתחום הכלים הסניטריים — הופיע, לכאורה באי־רצון, בלהיט הריאליטי הטלוויזיוני שידוך חלומי. במשך שמונה שבועות בסתיו 2011 התגוררו יחד עשרים וחמש רווקות בבית אחוזה בראנצ'ו קוּקָמוֹנגָה, קליפורניה, והתחרו על לבו של צ'יפ: ליוו אותו לדייטים שבהם שיחקו בלאק־ג'ק בלאס וגאס וטעמו יין ביקבים בעמק נאפה, התקוטטו זו עם זו והכפישו זו את זו, בנוכחותו או שלא. בסוף כל פרק קיבלה ממנו כל אחת מהנשים נשיקה בשפתיים, סימן לכך שהיא ממשיכה להתחרות, או נשיקה בלחי, סימן לכך שעליה לחזור הביתה מיד. בפרק האחרון, כשנותרו שתי נשים בלבד — קארה בת העשרים ושלוש, שהתהדרה בעיניים פעורות ובשְׂער בקבוקים בלונדיני, לשעבר מעודדת בקולג' וכיום מורה בכיתה ב' מג'קסון, מיסיסיפי; ומָרסי בת העשרים ושמונה, ברונטית דו־פרצופית אך שובת־עין, שיננית ממוריסטאון, ניו ג'רזי — צ'יפ שפך דמעות כמים וסירב להציע נישואים לאף אחת מהן. שתיהן יוצאות מן הכלל, הוא הכריז, מהממות ואינטליגנטיות ומתוחכמות, אך כלפי אף אחת מהן הוא לא הרגיש, לדבריו, "חיבור בנשמה". על פי תקנות רשות התקשורת הפדרלית, כלל נאום התוכחה שמרסי השמיעה בתגובה בעיקר צפצופים, אך גם אלה לא הצליחו להסתיר את זעמה.

"זה שהוא היה בתוכנית המטופשת הזאת, זאת לא הסיבה שאני רוצה שיפגוש את הבנות שלנו," אמרה גברת בנט לבעלה בארוחת הבוקר יום אחד בשלהי יוני. משפחת בנט התגוררה ברחוב גראנְדין, בבית רחב־ידיים עם תשעה חדרים בשכונת הייד פארק בסינסינטי, שנקרא "הטיודור" על שם סגנונו. "אני בכלל לא ראיתי את זה אף פעם. אבל הוא למד בבית הספר לרפואה של הרווארד, אתה יודע."

"כפי שכבר ציינת," אמר מר בנט.

"אחרי כל מה שעבר עלינו, לא הייתי מתנגדת לרופא במשפחה," אמרה גברת בנט. "תקרא לזה תועלתני, אבל בעיני זה חכם."

"תועלתני?" חזר אחריה מר בנט. "את?"

חמישה שבועות קודם לכן עבר מר בנט ניתוח מעקפים בעורקים הכליליים. אחרי תקופת החלמה לא בלתי־מבוטלת רק בימים האחרונים חזרה אליו הנימה העוקצנית האופיינית לו.

"צ'יפ בינגלי לא רצה בכלל להיות בשידוך חלומי, אבל אחותו הגישה מועמדות בשמו," אמרה גברת בנט.

"אם כך, תוכנית ריאליטי איננה שונה מאוד מפרס נובל לשלום," אמר מר בנט. "שכן בשניהם נדרשת הגשת מועמדות."

"מעניין אם צ'יפ גר בשכירות או שהוא קנה בית," אמרה גברת בנט. "נוכל ללמוד מזה משהו על משך הזמן שהוא מתכוון להישאר בסינסינטי."

מר בנט הניח את הטוסט שלו. "בהתחשב בכך שהאיש זר לנו, נדמה שאת מגלה עניין מופרז בפרטי חייו."

"ממש לא הייתי אומרת שהוא איש זר. הוא עובד בחדר המיון של בית החולים כרייסט, כך שדיק לוקאס בטח מכיר אותו. צ'יפ אדם מאוד רהוט, לא כמו כל הצעירים ההמוניים האלה שמופיעים בדרך כלל בטלוויזיה. וגם מאוד נאה."

"חשבתי שאף פעם לא ראית את התוכנית."

"רק הצצתי כמה דקות, בזמן שהבנות צפו." גברת בנט נעצה מבט רגוז בבעלה. "אסור לך לריב איתי. זה מזיק להחלמה שלך. בכל מקרה, צ'יפ היה יכול לעשות קריירה שלמה בטלוויזיה, אבל בחר לחזור לרפואה. ורואים שהוא ממשפחה טובה. פרד, אני באמת מאמינה שהמעבר שלו לכאן בדיוק כשג'יין וליז בבית הוא האור בקצה המנהרה שלנו." הבכורה והשנייה מבין חמש בנות משפחת בנט התגוררו בניו יורק בחמש־עשרה השנים האחרונות. בשל החשש לבריאותו של אביהן הן חזרו באורח פתאומי, גם אם זמני, לסינסינטי.

"יקירתי," אמר מר בנט, "גם אם גולם עם חשבון בנק שמן ותואר ברפואה מהרווארד היה עובר לכאן, את היית חושבת שהוא נועד להתחתן עם אחת הבנות שלנו."

"אתה יכול לצחוק עלי עד מחר, אבל השעון מתקתק. לא, ג'יין לא נראית כמו מישהי שתהיה בת ארבעים בנובמבר, אבל כל גבר שיודע בת כמה היא יחשוב טוב־טוב על המשמעות של כל זה. וליז לא הרבה אחריה."

"הרבה גברים לא רוצים ילדים." מר בנט לגם מהקפה. "אני עדיין לא בטוח שאני רוצה."

"אישה בת ארבעים פלוס יכולה ללדת," אמרה גברת בנט. "אבל זה לא קל כמו שבתקשורת רוצים שנחשוב. הבת של פיליס ובוב עברה כל מיני פרוצדורות, ומה יצא לה בסוף? יינג משנגחאי." גברת בנט קמה, ותוך כדי כך הציצה בשעון הזהב האליפטי שלה. "אני אטלפן להלן לוקאס ואראה אם היא יכולה לארגן מפגש היכרות עם צ'יפ."