הוצאה: כנרת
תרגום: איריס ברעם
דצמבר 2019
בספר “מוקף באידיוטים” תומס אריקסון החליט לחקור את אחת התופעות שמטרידות אותנו מרגע שהאנושות זקפה את גבה והתחילה להתלבש: למה אנחנו מוקפים בכל כך הרבה אידיוטים?!
לאחרונה נדמה שזה נעשה ממש בלתי נסבל – הרשתות החברתיות, האפליקציות הרבות שאנחנו משתמשים בהן והחדשות שמגיעות אלינו מכל הפינות הנידחות של העולם מציגים לנו תמונה עגומה מאוד של אנושות שהולכת ונעשית מטומטמת ומרושעת יותר עם כל רגע שעובר.
ויחד עם זאת, אריקסון דווקא מזמין אותנו בספרו להסתכל על הדברים קצת אחרת ומנקודת מבט יותר אופטימית, לפחות לגבי בסביבתנו הקרובה. למעשה, מעבר לכותרת הספר שנועדה להטעות אותנו ולגרום לנו להרים את הספר שככל הנראה מבין כל כך לליבנו, אריקסון חותר תחת ההנחה שכולם סביבנו אידיוטים מלבדנו. הוא מפריך את ההנחה הזו לאט ובזהירות לאורך הספר ומראה לנו שלא כל מי שנראה לנו אידיוט הוא בהכרח חסר שכל – לפעמים פשוט עומד מולנו אדם שדפוסי החשיבה שלו שונה כל כך משלנו, ההתנגדות הזו בין שתי תפיסות עולם כל כך מנוגדות היא זו שמעוררת בנו את התחושה שאנחנו מוקפים בכל כך, כל כך הרבה אידיוטים.
אותי אישית אריקסון בהחלט הצליח לשכנע.
בגדול, אריקסון מחלק את האנושות לארבעה “טיפוסים” שונים. החלוקה לארבעה היא לא חדשה. ארבע הוא מספר טיפולוגי – כלומר מספר בעל משמעות בתרבויות ומיתוסים שונים. אלמנטים מהותיים בחיינו מחולקים לארבע: למשל ארבע רוחות שמיים – צפון, דרום מזרח ומערב, ארבעת היסודות – אש, אדמה, אוויר ומים, ארבעת העונות, ארבעת הבנים שכנגדם דיברה תורה בהגדה של פסח וכמובן – ארבעת הבתים של הוגוורטס.
אריקסון ממשיך את המסורת הזו של חלוקה לארבעה, וכל אחד מארבעת הטיפוסים מקבל צבע משלו לצורך הדיון. הוא מפרט בהקדמה את כל הדיסקליימרים הנדרשים על מנת להבהיר לנו שלא מדובר במדע מדוייק, שההתנהגות האנושית היא דינאמית ולא קבועה ושאף הכללה שנאמרת לגבי כלל האנושות לא תהיה נכונה ב-100% – אדם מסויים יכול שיהיו לו תכונות שונות מכמה “צבעים”.
על פי אריקסון, הטיפוסים ה”אדומים” הם המנהיגים הדומיננטיים, אלה שירצו להוביל בראש בין אם יש להם כישרון לכך ובין אם לאו. הם נוטים להיות קצרי רוח, חדורי מטרה ומלאי מוטיבציה, שואפים קדימה כל הזמן. הם תכליתיים מאוד, יעילים מאוד וישירים מאוד, מהירי החלטה ונחושים ויש להם מעט מאוד סבלנות, הבנה או הכלה לאנשים שאינם כאלה. האדומים הם הטיפוסים שישיגו כל מטרה שהציבו לעצמם לא משנה מה.
הטיפוסים ה”צהובים” לעומתם הם ה”מעודדות” או צוות ההוויי ובידור; אלה אנשים שהאווירה חשובה להם יותר מהתוצאה. הם יצורים חברתיים מאוד עם נטייה לאקסטרוברטיות – להיטען מחברתם של אנשים אחרים. הם אופטימיים בלתי נלאים שחיים בעתיד ונוטים לפעמים להתעלם מהבעיות שקורות בהווה. הם מתלהבים בקלות מחוויות חדשות וימהרו לשקוע בכל פרוייקט חדש ויוזמה מהפכנית, אבל ההתלהבות הזו עלולה להיות קצרת מועד – פרוייקטים ארוכי טווח הם לא בשבילם ועלולים לשעמם אותם ולהינטש בסופו של דבר באופן שיכול לתסכל מאוד טיפוסים “אדומים”; הצהובים פה כדי להנות מהדרך.
הטיפוסים ה”ירוקים” הם המאוזנים, הנעימים, הרגועים – אלה שמאזנים את הקיצוניות של אנשי הצבעים האחרים; הם מתאפיינים בהיותם מאזינים טובים, מחוייבים, עובדים טוב בצוות ויש בהם משהו פסיבי. הם נוטים להיות אנשים מתחשבים, כאלה שניתן לבטוח בהם עם הסודות שלנו ולסמוך עליהם שיהיו שם עבורנו כשנזדקק להם. הם מופנמים יותר מהאדומים או הצהובים ובעלי נטייה קלה לדחיין ולקפוא על השמרים.
ה”כחולים” הם הטיפוסים החושבים והמתכננים. הם נוטים לקפדנות ולפסימיות, הם שותקים עד שיש להם משהו לומר שידהים את כל החדר. הם הטיפוסים המתבוננים, המאורגנים והמסודרים. הם הדייקנים שיקראו את האותיות הקטנות, ירכיבו רהיטים לאט לאט על פי ההנחיות, הם נוטים להיות זהירים עד כדי חרדתיות ומחושבים עד כדי השתבללות. הם בודקים לעומק, ביקורתיים, מחפשים פגמים, פרפקציוניסטים.
אחת התופעות המהנות ביותר של הספר נובעת מהאפקט של חידוני “איזו נסיכת דיסני אתם?”. אפילו בזמן קריאת שורות אלו אתם בוודאי חושבים על חברים וקרובי משפחה ש”או מיי גאד הם בול ככה!” כשחלקתי את התובנות של אריקסון עם הסובבים אותי גם הם הרגישו שהתיאורים של הטיפוסים השונים נוטים להיות קולעים למדי, ברוב המקרים.
מעבר לפירוט של מאפייני הטיפוסים השונים, הספר מציג את המקומות שבהם מתגלעים חיכוכים ביניהם, את החולשות והחוזקות של כל אחד מה”צבעים”, באילו מצבים נרצה אדם מסוג “צהוב” לצדנו ומתי דווקא בכוחם של “כחול” או “אדום” להציל את המצב. אריקסון מתבל את הספר בדוגמאות רבות מהחיים שנוגעות אליו ואל מכריו שלו ומשתף בסיטואציות שונות שכולנו מכירים. הוא בוחן איך בני הצבעים השונים מתמודדים עם אתגרים, מקבלת ביקורת דרך עבודה בצוות, איך הם מתמודדים עם מצבי לחץ וכיצד הם מגיבים לסוגים שונים של תקשורת.
בסופו של דבר, בין אם אנחנו מסכימים עם התיאוריה של אריקסון ובין אם לא, אין ספק שהנקודה שלו לגבי היותנו אנשים שונים מאוד זה מזה היא נקודה חשובה – אנשים שונים באמת מגיבים אחרת לאירועים שאין להם שליטה עליהם, למילים שנאמרות להם, לתמונות ולרעיונות.
קל מדי לפטור את ההבדלים בינינו ולייחס אותם לטיפשות, לצדקנות ולאנוכיות של הזולת. חיכוכים בין אנשים תמיד יהיו, והם יתגברו בעיתות מצוקה, כשנדמה לנו שהאדם שמולנו לא מגיב “נכון” או “כמו שצריך” לאירוע מסויים. לעתים קרובות, בעיקר כשמדובר באנשים שיש לנו איתם קשר יומיומי כמו קשרי עבודה, לימודים, שותפות עסקית או חברות, להתבונן על דפוסי החשיבה של הסביבה שלנו עם פחות שיפוטיות ויותר הבנה זה משהו שיכול רק לשפר את מערכות היחסים בחיינו. לא תמיד הוגן לשפוט אנשים אחרים בכלים שלנו ועל פי הקודים והכללים של עצמנו, כי אחרי הכל גם תפיסת העולם שלנו מעוצבת באופן מסויים ומוגבלת לא פחות מזו של האדם שמולנו.
ייתכן שפשוט נרגיש פחות בודדים, מיואשים וכעוסים אם נפסיק להסתכל על העולם כאילו אנחנו מוקפים במטומטמים – אם כי כדאי לקחת גם את האמירה הזו בערבון מוגבל. בכל זאת אני טיפוס צהוב מכף רגל עד ראש, מה אני יודעת?
הספר בכל אופן, קריא מאוד ומומלץ בחום – התרגום מוצלח מאוד ושומר על האיזון בין הקלילות למקצועיות.
לספרים הבאים של אריקסון:
