קשה להגדיר בדיוק על מה הספר הזה, אבל אני חושבת שהוא שווה את זה אז אני עומדת לנסות.
על פניו זה ספר על יסמין, אדריכלית שמסייעת למשפחות לתכנן את בית החלומות שלהן. היא אלהורית וככל הנראה נמצאת היכנשהו על הספקטרום הא-רומנטי למרות שההגדרות האלה לא מופיעות בספר אפילו פעם אחת. יסמין מרגישה שהיא הגיעה למיצוי כלשהו במקצוע ורוצה לקחת פרוייקט אחד אחרון לפני הפרישה – ובדיוק אז פונה אליה יוחאי, האקס שלה, ומבקש ממנה לבנות בית למשפחתו המתרחבת.
ברקע מבעבע מתחת לפני השטח הסכסוך הישראלי-פלסטיני שעבור אדריכלית אומר הרבה פעמים עיכובים בעבודה וחשש עמוק לגורלם של הקולגות שעובדים איתה.
בראש ובראשונה זה ספר על גבולות אישיים ועל בחירה. הוא מציג בצורה מפוכחת ומעשית את המחיר החברתי שאנחנו כבני אדם נדרשים לשלם כדי להציב את הגבולות האלה עבור עצמנו מול אחרים בעלי תחושות שונות משלנו. היא מראה כיצד בחירות מסוימות יכולות ליצור ניכור ולהעכיר לפעמים גם את מערכות היחסים הטובות ביותר עם הסובבים אותנו.
מה שאהבתי מאוד שהספר לא עושה זה לנסות להסביר את האישיות של יסמין, להכניס אותה לקופסה קטנה ומסודרת, לחתוך אותה לפיסה קלה לבליעה – הספר נמנע מליפול למלכודות הברורות מאליהן של כתיבה על א-רומנטיות ואלהורות.
יסמין לא שונאת ילדים, ההיפך הוא הנכון, היא מחבבת אותם מאוד היא פשוט לא רוצה שהם יהיו שלה.
ספרים רבים מנסים למצוא את הסיבה לאלהורות של הגיבורים שלהם, לנעוץ את הסיכה ולהגיד “שם, הנה, מצאנו את זה”. בדרך כלל זה יהיה קשור למשפחה הגרעינית של גיבורי הספר, לטראומת ילדות כלשהי, ליחסים רעילים בתוך המשפחה.
במקרה של יסמין, גיבורת “כתב כמויות” אין הסבר שנובע מתוך ההיסטוריה המשפחתית. למעשה המשפחה של יסמין כמעט לא מוזכרת בספר וניכר שמערכות היחסים המשמעותיות עבור הסיפור הן אלו שהיא מקיימת עם חבריה וחברותיה.
אין שום הסבר לאלהורות שלה שנובע מתוך ההיסטוריה המשפחתית והיחסים בתוך המשפחה הגרעינית, או בכלל. אין ניסיון למצוא סיבה או הצדקה לוגית לאורח החיים שיסמין בחרה בו, והתחושה היא שבסופו של דבר יש פה ניסיון אמיץ וחכם לנרמל ולהעניק לגיטימציה לתשובה הפשוטה מכולן: כי היא פשוט לא רוצה.
זה גם ספר על גבריות ונשיות ועל יחסי הכוחות בין גברים לנשים.
הם באים לידי ביטוי בביקורים של יסמין באתרי הבנייה שהם סביבה גברית מאוד שבה יסמין המקצוענית חווה שוב ושוב את האופן שבו גברים נוטים להסביר לה את המקצוע שלה מתוך מחשבה שהם יודעים יותר טוב ממנה רק בגלל שהם גברים. היחסים בין גברים לנשים באים לידי ביטוי גם בתיאורי מערכות היחסים סביב יסמין ובמערכות היחסים שלה עצמה.
היא מראה איך החברה הישראלית שלכאורה אמורה לעודד חשיבה מחוץ לקופסה ונון קונפורמיסטיות בכל זאת דוחקת הן את הגברים והן את הנשים לתוך ההתנהגות המקובלת, ואיך אנשים מסוימים ינסו תמיד לאחוז במקל משני קצותיו – להיכנס לתבניות הנוחות בפרהסיה ובצנעת הבית לעשות ככל העולה על רוחם. היא מציגה את הבעיות השקופות יותר שפחות מדברים עליהן בזוגיות בלי ממש לקרוא להן בשמן – מציגה את העובדה שבישראל עול הבית והמשפחה במקרים רבים נופל עדיין באופן מסורתי על כתפיה של האישה ועל הציפייה החברתית הסמויה שהאישה תהיה זו שדואגת להכל. היא מראה את המקומות שבהם המאצ’ואיזם הישראלי המלא באוויר חם מתקפל וקורס לתוך עצמו כשמעמתים אותו עם מצבי חירום פיזיים ורגשיים. היא מראה איך בתוך האווירה הזו קשה מאוד לנווט את הרצונות האישיים וליצור שיח זוגי שבו הגבולות של כל אחד ואחת נשמרים – אבל אסור להתייאש מלנסות.
זה ספר על בנייה של בתים ועל בנייה של אנשים ועל בנייה של חברה טובה יותר, לוחצת פחות ומקבלת יותר כלפי העובדה שאין באמת דבר כזה מסלול אחד קבוע שטוב לכלל האוכלוסיה.
למי שאחד או יותר מן הנושאים האלה קרובים לליבם, אני בהחלט ממליצה על היצירה בחום.
כתב כמויות
מאת: ורד גלאון
הוצאה: שתיים
עריכה: מירי רוזובסקי
