רשימה שחורה

 פרק 1 וירג'יניה הכפרית יום שישי ארבעים ושמונה שעות לאחר מכן

קוּרט שרֶדֶר העיף מבט לעבר האייפון שלו בשעה שהניסאן הקטנה שלו חצתה בחריקה את רחבת החניה המכוסה חצץ של האחוזה. שום אות. גם מערכת הניווט שלו לא הראתה סימן. לא היה לו צורך להפעיל את הרדיו הלווייני שלו — גם הוא לא יראה אות. הכול הוחשך כשני קילומטרים לפני השערים — בדיוק כפי שהיה אמור להיות.

איש מבין המקומיים לא קישר מעולם בין היעלמות האותות ובין העובדה, שהדבר קרה רק כאשר בעלי האחוזה התארחו בה.

היו שהאשימו את תנאי האטמוספירה, ואילו כמה מקומיים בעלי תיאוריות קשר הצביעו על הממשלה, אך השכנים ביטלו את טענתם בזלזול. לשכנים האלה לא היה מושג עד כמה בעלי תיאוריות הקשר קרובים לאמת.

חברה שנקראה "יישום פתרונות טכנולוגיים" (Applied Technology Solutions) פיתחה את טכנולוגיית חסימת האותות לשימושו של צבא ארצות הברית באפגניסטן ובעיראק. ATS היתה אחת מחברות הטכנולוגיה המצליחות ביותר, אבל רוב הבריות לא שמעו עליה מעולם.

כזרוע בפועל של הסוכנות לביטחון לאומי וכישות בלתי נפרדת ממנה, ביצעה ATS משימות רגישות ביותר גם עבור משרד ראש המודיעין הלאומי, סוכנות המודיעין המרכזית, משרד ההגנה, משרד המדינה, האף-בי-איי, המשרד להגנת המולדת, משרד האוצר, משרד המשפטים והמון סוכנויות אחרות, לרבות מפקדת הסייבר החשאית של ארצות הברית — הקבוצה הממונה על תיאום מבצעי מרחב הסייבר של ארצות הברית.

בין אם באמצעות תוכנה, חומרה, צוות עובדים או הדרכה, לא היתה פעולה שממשלת ארצות הברית עשתה בקשר לאינטרנט ש-ATS לא היתה מעורבת בה בדרך זו או אחרת.

היא היתה חלק כה אינטגרלי מהדנ"א הפוליטי, הצבאי והמודיעיני של אמריקה, עד שהיה קשה להבחין היכן מסתיים הדוד סם ומתחילה ATS. מעט מאוד היה ידוע על הארגון, וזה בדיוק מה שאנשי ATS רצו. אילו פרסמו את שמות חברי מועצת המנהלים שלו אי-פעם, היתה הרשימה נראית כמו רשימת ה"מי ומי" של בכירי וושינגטון. נוסף לשני ראשי מודיעין לשעבר היא כללה סגן נשיא לשעבר, שלושה שופטים פדרליים בדימוס, תובע כללי לשעבר, מזכיר מדינה לשעבר, יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, שני שרי אוצר לשעבר, שלושה סנטורים לשעבר ושר הגנה לשעבר.

היו מי שסברו ש-ATS משמשת פרונט לסוכנות לביטחון לאומי, בעוד שאחרים שיערו שהסי-איי-איי אולי היה מעורב בהקמתה. הכול, כמובן, היה בגדר השערות בלבד. כל מי שידע משהו על אודות ATS ידע למעשה רק על אותו היבט מסוים שבו עסק, וגם אז לא ידע הרבה. הארגון החשאי פעל במשך עשרות שנים תוך הסתרת ממדיו והיקפו האמיתיים. מה שנראה מעל פני המים היה רק קצה הקרחון.

הארגון גם הקפיד הקפדה יתרה על האנשים שהכניס לשורותיו. בשום מקום לא היה הליך המיון מחמיר כמו ב-ATS. חבריו היו שותפים להשקפת עולם ייחודית מאוד, בנוסף לאמונה עמוקה, שלא זו בלבד שהם יכולים לעצב אירועים פנימיים ובינלאומיים, אלא שמחובתם לעשות זאת. מטרותיהם לא היו מסוג הדברים שרצית לראות נדונים במאמרי עיתונות ובאינטרנט. אלמוניותם העניקה להם גאווה גדולה.

אתר הנופש של הארגון, על אמצעיו המתוחכמים למניעת תצפית וציתות, השתרע על פני יותר משמונה מאות דונמים כפריים של נוף גבעות ירוק. הוא כלל קבוצת מבנים שבמרכזם ניצב בית מידות עשוי לבֵנים אדומות בסגנון ניאו-קלאסי, ולו חזית של עמודים לבנים עבים.

האחוזה נקראה ווֹלווֹרת על שם חורבותיו של משק קטן ומגודר בקצה הדרומי של הנכס, שקדם עוד לתקופת המהפכה. הבעלות עליה הוסוותה מאחורי חוזי רכישה חסויים ותאגידים הפועלים מעבר לים. במשרדי הרישום של המחוז לא נמצא כל רישום, ולא היתה גישה לשום תצלומי-על של הנכס באמצעות לוויין. האחוזה לא היתה קיימת משום בחינה ואופן, וזה בדיוק מה שרצו הכוחות רבי העוצמה שמאחורי ATS.

קורט שרֶדֶר כבר ביקר בווֹלווֹרת כמה פעמים, כאשר השגיח על התקנת אחדים משדרוגיה הממוחשבים והבטחוניים, אבל הוא מעולם לא הגיע לאחוזה למפגש עם מועצת המנהלים של החברה. הוא ראה את המועצה כולה יחד רק בהזדמנות אחת — כשהוזמן ללוות את הבוס שלו לפגישת חורף של המועצה בנחלה של ATS באיי קיימן.

בזכות עושרה העצום הקפידה העילית של החברה תמיד לבצע דברים ברמה הגבוהה ביותר. מגרש החניה של האחוזה בווירג'יניה נראה כמו חניון של סוכנות מכוניות יוקרה אירופיות, ובו הרבה רכבים מסוג במ"ו, אאודי, מרצדס וריינג'רובר. בשוליו החנו צוותי המאבטחים את השֶברולט סָבּורבּן השחורות המשוריינות שלהם.

שרדר איתר מקום ריק וחנה. הוא הביט בראי וניגב את הזיעה ממצחו. לאחר שהידק את קשר העניבה שלו, נשם נשימה עמוקה. הבוס שלו, מי שניהל את ATS, דמה מאוד לאמו המנוחה. לשניהם היה מזג מאוד לא צפוי.

שרדר יצא מן הניסאן הצנועה אך היעילה שלו, ובשעה שחצה את מגרש החניה, עלה באפו ניחוח עשן שהגיע מאחת הארובות הרבות של הבית. בכניסה קידם את פניו מרטין ויניוֹן, ראש האבטחה של התאגיד. כמו שאר אנשי הצוות, לבש ויניון חליפה כהה, ומאחת מאוזניו השתרבבה אוזנייה בסגנון השירות החשאי. הוא היה גבר גבוה וחיוור להפליא, בעל שיער לבן מסורק למשעי. הבוס — אשר דומה שהיה לו כינוי גנאי משפיל לכולם — קרא לוויניון מאחורי גבו "אבק". בכל פעם שפלט את הכינוי, ביטלו אותו רוב העובדים בצחוק נבוך או העמידו פנים שלא שמעו.

שרדר לא ידע הרבה על מוצאו של ויניון וגם לא כיצד השיג את משרתו בארגון. היו שאמרו שהוא יוצא צבא, אחרים אמרו שהיה איש מודיעין בעבר. ואף על פי כן ההסכמה הכללית היתה שהאיש גס רוח ומאוס. שרדר חקר פעם את עברו, אבל האיש היה חור שחור. הכול נמחק. הבדיחה הגרועה שצצה סביב התנהגותו הצוננת היתה שהוא ניחן בכוחות יוצאי דופן: במקום לראות מתים הוא יוצר אותם.

ויניון היה האמריקאי היחיד בצוות האבטחה; השאר היו ישראלים, שנבררו בקפידה על ידי ראש האבטחה בעצמו.

ויניון העניק לשרדר ניד ראש קצר והִפנה אותו לעבר שניים מאנשיו, שאחד מהם החזיק בידו גלאי מתכות. בהתחשב במה שהופקד בידיו ב-ATS, היתה בדיקת הגלאי עלבון. הליצנים המטומטמים האלה מן השירות החשאי חרגו מתפקידם.

היות שלא רצה לעשות עניין, שרדר פשוט השלים עם החיפוש. אבל עוד לפני שצוות האבטחה הספיק לסרוק אותו באופן יסודי, הופיע הבוס שלו.

"איפה היית?" דרש האיש לדעת.

שאלה טיפשית. הוא בהחלט ידע איפה היה, ושרדר לא טרח לענות.

"כדאי שלא יהיו לך בשורות רעות בשבילי."

שרדר כבר פתח את פיו כדי לדווח, כשהבוס קטע אותו.

"לא כאן." הוא סימן לו ללכת אחריו והוביל אותו לאורך מסדרון רחב אל חדר עבודה מפואר. שפע של ראשי חיות אקזוטיות קישטו את הקירות. אש בערה באח והפיגה את הצינה שנשבה בחוץ.

שרדר המתין שהבוס יציע לו לשבת, אבל ההצעה לא הגיעה, ולפיכך נשאר לעמוד במקומו.

"נו?" שאל הבוס, ניגש אל בר המשקאות ומזג לעצמו כוסית.

שרדר מילא את ריאותיו אוויר ונשף אותו החוצה. "מצטער. עדיין לא-כלום."

"מה זאת אומרת עדיין לא-כלום?"

"לא הצלחנו לאתר שום דבר."

"תחסוך ממני את הקשקוש של אנחנו," אמר הגבר המבוגר ופנה לאחור. "אני הבהרתי את עצמי לגמרי. הטלתי את זה עליך, והכישלון הוא לא אופציה."

קְרייג מידלטוֹן היה בשנות השישים המוקדמות לחייו, בעל מבנה גוף רזה ושער שיבה מקורזל שדמה לכרית קרצוף כלים. אף על פי שהפגין שיזוף תמידי ושיניים מולבנות בלייזר, הפרט המאפיין ביותר בהופעתו חסרת הייחוד היו עיניו השקועות, שהיו מוקפות עיגולים כהים. בניגוד לדעתו של קרייג מידלטון, הוא לא היה גבר מושך.

שרדר הביט בעניבת המשי ובממחטה הסגולה והתואמת שבה התקשט הבוס הגנדרן שלו, הסתיר את סלידתו ובחר את המילים בתשומת לב. "זה רק עניין של זמן," ענה. "אל תדאג."

מידלטון תקע מבט בכפוף לו ולגם מן הוויסקי. "אתה אוהב את הג'וב שלך, קורט?"

"סליחה?"

"אמרתי: אתה אוהב את הג'וב שלך?"

"ברור שאני —"

הגבר המבוגר נענע את ראשו וסימן לו לשתוק. "יכולתי לפרושׂ חסות על כל אחד, אבל לקחתי אותך."

"ואני אסיר תודה על —"

"אני לא חושב כך, קורט. אני חושב שכמו שאר בני דורך המפונקים, אתה לוקח הכול כמובן מאליו וחושב שהכול מגיע לך. אני לא חושב שאתה יודע מה המשמעות של עבודה קשה. גרוע מזה, אני לא חושב שאתה יודע מה המשמעות של נאמנות. יש לך בכלל מושג מה סיכנתי כדי לצרף אותך ולקדם אותך בסולם הדרגות? יש לך בכלל מושג כלשהו?"

שרדר בהחלט ידע. אלמלא קרייג מידלטון, הוא היה יושב בכלא פדרלי, או גרוע מזה. "אני חושב שאתה יודע למי נתונה הנאמנות שלי."

הגבר המבוגר לגם לגימה נוספת ואחר כך הביט בשעון שלו. "באמת? אני הוא שצריך לשבת עם המועצה בעוד עשר דקות ולהיראות כאילו יש לי אפס שליטה על הארגון הזה, והכול מפני שאתה לא מבצע את תפקידך."

"אנחנו מדברים על מחט בערימת שחת."

"אנחנו הבעלים של ערימת השחת המזוינת," הטיח בו מידלטון. "של כל גבעול שחת מזוין בה. אנחנו הבעלים של כל סלע. הבעלים של כל צינור ניקוז. הבעלים של כל עץ חלול מזוין. אתה אפילו לא יכול לשנות את דעתך מבלי שאנחנו נדע את זה. אז אל תגיד לי שעדיין אין לך כלום. לרשותך עומד כל מה שאתה עשוי להיזקק לו. ופירוש הדבר שכדאי שתשיג לי משהו ותביא לי אותו במהירות. הבנת אותי?"

שרדר הנהן.

"אל תהנהן לי," הטיח מידלטון. "תענה לי."

"כן, אדוני," צייץ שרדר. "אני מבין."

ואז הרים הבוס שלו את ידו והצביע על הדלת. שיחת העידוד הסתיימה.

בזמן ששרדר עזב את הבית ונכנס בחזרה למכוניתו, ניגש מידלטון אל המכתבה והרים את שפופרת הטלפון המוצפן שלו, שנקרא מנ"מ (מסוף נתונים מאובטח). אחרי שהכניס את כרטיס ההצפנה של הסוכנות לביטחון לאומי לתוך החריץ, חייג.

אחרי שני צלצולים החיוג נענה. "מה פסק הדין?"

"לדעתי הוא משקר," קבע מידלטון.

"מה אתה רוצה שאעשה?"

"תעקוב אחריו."

"ואם הוא באמת משקר?" ענה הקול.

"תוסיף אותו לרשימה."