תודות
ראשית אבקש להודות לדוד גוטסמן, מנהל הוצאת פרדס, על נכונותו המידית לקבל על עצמו את הוצאת ספרי בעיני בת שתים־עשרה לאור ועל ביצוע המשימה לעילא ולעילא תוך חודשים ספורים.
תודתי מקרב לב למיכל קירזנר־אפלבוים על עריכת הספר בתרגום לעברית. היא גם ליוותה את כל השלבים הכרוכים בהכנת הספר לדפוס ולא חסכה מאמצים לעורר עניין בספר בקרב אנשי תקשורת.
במסעי הווירטואלי בחזרה לעיר לבוב (הנקראת כיום לביב) לאחר שבעים שנה, מילאו תפקידים חשובים כמה אנשים: אדה דיאנובה (מנהלת המוסד הפילנתרופי־תרבותי היהודי "חסד אריה" בלביב), שיזמה את תרגום היומן מפולנית לאוקראינית ולרוסית, וגייאם קאלאפורה (מאוניברסיטת ולנציה), שתרגם אותו לקטלנית ולספרדית. אני אסירת תודה על שהעלה בהקדמה שכתב לתרגום קווים לדמותו של מיכאל בורביץ', איש שיקר ללבי ושאני חבה לו את חיי. גייאם גם הצביע על ההבדלים בין כתב היד מ־1943, השמור בארכיון בית לוחמי הגטאות, לבין הגרסה שהודפסה ב־1946 בקראקוב.
תודתי לליוויה פרנס (עובדת המוסד "ממוריאל דה לה שואה" בפריז) על מאמציה הרבים להביא את היומן לדפוס בצרפתית. אני מודה לקתרין קוקיו (פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטת פריז־דידרו, פריז 7) על שסייעה להוצאת היומן לאור, וגם ליהודית ליון־קאן ויהודית לינדנברג (EHESS, בית הספר הגבוה למדעים סוציאליים באוניברסיטת פריז 6) על תמיכתן בפרויקט ההוצאה לאור והכללתו בתכנית הסמינרים שלהן. כמו כן תודה לאגנייז'קה ז'וק ששקדה בנאמנות על התרגום מפולנית לצרפתית בלי להתייאש גם כאשר מספר הוצאות השיבו את פנינו ריקם.
לאווה קוז'מינסקה־פריילאק (מהמכון ההיסטורי היהודי בוורשה) אני אסירת תודה על השיחות הרבות — באמצעות האינטרנט וגם בארבע עיניים — שתרמו לגיבוש המסגרת לאפילוג. אני מודה גם לפיוטר לאסקובסקי על כתיבת ההקדמה להוצאה הפולנית השנייה והוספת הערות והסברים.
תודה לגדעון גיתאי על מאמציו להביא לפרסום היומן בשפה הפינית.
העבודה המשותפת על הכנת היומן לדפוס הצמיחה ידידות עמוקה עם גייאם, מיכל, אדה, ליוויה, אווה ואגניישקה. העיבוד התיאטרלי של היומן בפולנית בלביב הניב קשרי ידידות עם השחקניות טאטינה סוקורקינה, אלקסנדרה סומיש ואולה לודובסקייה, ועם בלהה מס־אשרוב שעיבדה את היומן להצגה בעברית. קשרים אלה האירו והעשירו את ימי זקנתי.
תודתי לענת ברטמן־אלהלל, מנהלת הארכיון של בית לוחמי הגטאות, ולנעם רחמילביץ', עובד הארכיון המסור, על השמירה הקפדנית של כתב היד. מצאתי בהם ידידים שנכונים תמיד להגיש עזרה. אני מודה לעליזה (אלז'בייטה) קריגיר על תרגום השירים מפולנית לעברית.
הערכתי הגדולה למכון ההיסטורי היהודי בוורשה על היוזמה לחדש את הפרסומים של המכון ההיסטורי היהודי מהשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השנייה, וכך לאפשר למחבריהם לשוב ולהשמיע את קולם האותנטי.
תרגומם לעברית של זיכרונות הילדות הקשה מסמן את השלמתו של מעגל החיים. כיום אני זוכה לפיצוי בדמות ימי הזקנה המאושרים לצדו של קלמן, בן זוגי, אשר בכל שלבי החיים וגם במהלך העבודה על המהדורה העברית עמד ועומד לצדי, ועל כך לו התודה. בניי, איתן וצבי, שימשו לי כמקור תמיכה ועידוד.
ינינה השלס אלטמן
חיפה, אפריל 2015
אביגייל –
בעיני ילדה בת שתים עשרה
כל עדות מהשואה היא כמו אנדרטה. כל עדות היא עולם שלם, חיים שלמים.
הספר הזה הינו עדות של ילדה קטנה, זהו יומן של ילדה שאיבדה את כל משפחתה וכתבה בצורה רהוטה וברורה את קורותיה.
תאריכים ושמות מדוייקים כתבה ינינה הקטנה כאילו ידעה כבר אז שיהיה שתהיה זו עדות לזוועה שהתרחשה.
קשה לקרוא את הספר וחייב לקורא אותו ולו רק משום שכל ניצול, כל מי שהיה נוכח אז ונשאר חי משאיר אחריו לא רק עדות אלא מורשת שלמה.
שבעים שנה אחרי שנכתב בפולנית הוא רואה אור בעברית ועל כך יש לומר תודה. הספר כתוב ומתורגם בצורה רהוטה וברורה, מצליח להעביר את התחושות כולן.
הספר מלווה בתמונות אותנטיות ובסוף הספר ישנו נספח מרגש של שירים שכתבה ינינה וכל שיר הוא כמו סכין בלב.
ספר חובה פשוט כך!