הבריחה

1

בית הכלא דמה לקמפוס של קולג' קהילתי ולא נראה כמקום שגברים מוחזקים בו בתאים לעשר שנים ויותר בגלל עבירות שביצעו בעת שלבשו מדים. לא היו בו מגדלי שמירה, אבל היו שתי גדרות ביטחון חופפות בגובה ארבעה מטרים, פטרולים חמושים ומצלמות אבטחה בכמות מספקת שפקחו עין אלקטרונית על כל מילימטר בשטח. בית הכלא האמריקני הזה, בקצה הצפוני של פורט ליבֶנווֹרת, קנזס, שכן סמוך לנהר מיזורי על פני שטח מיוער של כמעט מאה ושישים דונם, גבעה שכולה לבנים וגדרות, חפונה בתוך כף יד ירוקה. זה היה הכלא הצבאי המאובטח ביותר לגברים בארץ הזאת.

הכלא הצבאי החשוב ביותר באמריקה נקרא בראשי תיבות USDB, או בקיצור די־בי1. בית הכלא הפדרלי האזרחי של ליבנוורת, אחד מתוך שלושה בתי כלא בשטחה של העיר, היה במרחק שישה וחצי קילומטרים לכיוון דרום. מלבד מוסד השיקום האזורי המשותף – גם הוא לאסירים צבאיים – היה בית כלא פרטי רביעי בליבנוורת, שהעלה את מספרם הכללי של האסירים בארבעת בתי הכלא לכחמשת אלפים. משרד התיירות של ליבנוורת, שרצה להרוויח מן המוניטין המפוקפקים של המקום, ניסה למשוך אליו תיירים כשכתב בעלוני הפרסומת שלו את המשפט "מעבירים זמן בליבנוורת".

כספי הממשלה עברו דרך החלק הזה של קנזס והמשיכו לעבר הגבול למיזורי כמו מבול של חגבי נייר ירוקים, המריצו את הכלכלה המקומית ומילאו את כספותיהם של בתי עסק שסיפקו לחיילים צלעות מעושנות, בירה קרה, מכוניות מהירות, זונות זולות ופחות או יותר כל מה שביניהן.

בכלא הצבאי היו כארבע מאות וחמישים כלואים. האסירים שוכנו בסדרה של תאים חסיני בריחה וביניהם יחידת שיכון מיוחדת שנקראה בקיצור יש"ם2. רוב הכלואים ישבו ביחידה זו בגלל פשעי מין. רובם היו צעירים שנשפטו לפרקי זמן ארוכים.

כעשרה אסירים הוחזקו בבידוד תמידי, ואילו שאר האסירים שוכנו במבנים הכלליים. לא היו סורגים על הדלתות, שהיו עשויות מתכת ובתחתיתן היה חריץ להעברת מגשי המזון. זה אִפשר גם לאזוק את האסירים באזיקים דמויי נעלי ברזל, כשהתעורר הצורך להעבירם ממקום למקום.

בניגוד לכמה בתי כלא אחרים, של המדינה או של הממשלה, בכלא הזה היתה הקפדה רבה על המשמעת והכבוד. לא היו מאבקי כוח בין האסירים לסוהריהם. זה היה הכלל בחוק הצבאי והתגובות העיקריות של הכלואים במקום היו "כן, המפקד". ובמקום השני הקרוב אליו היו "לא, המפקד".

בדי־בי היה אגף של נידונים למוות, שבו ישבו עכשיו חצי תריסר רוצחים מורשעים ובכללם הרוצח מפוֹרְט הוּד. היה בו גם חדר הוצאה להורג. אם יראה אי־פעם מישהו מן הנידונים למוות את המזרק הקטלני –זאת רק עורכי הדין והשופטים יכלו לקבוע, אולי בעוד שנים רבות ומיליוני דולרים של שכר טרחה.

היום כבר מזמן הפך ללילה, ואורותיו של מטוס הפייפר האזרחי שהמריא משדה התעופה שֶרמן הסמוך היו כמעט העדות היחידה לפעילות כלשהי. היה שקט עכשיו, אבל כבר זמן מה נראתה על מסכי הרדאר סופה אלימה המתקרבת מצפון, ועוד מערכת, שמקורה בטקסס, הלכה וקרבה אל המערב התיכון במהירות של רכבת משא נטולת מעצורים. בתוך זמן קצר היא עמדה לפגוש את הסופה הצפונית ולהביא איתה תוצאות הרסניות. כל האזור היה שרוי בציפייה דרוכה.

כששתי החזיתות התנגשו, כעבור שלוש שעות, התוצאה היתה סערה בעלת ממדים מבהילים, מלווה ברקים משוננים שחצו את השמיים, גשמים עזים ורוחות שנראה כאילו אין גבול למהירותן או לעוצמתן.

קווי החשמל היו הראשונים שנפגעו, אחרי שעצים נופלים קרעו אותם. אחריהם נאלמו קווי הטלפון. אחר כך נפלו עוד עצים וחסמו דרכים. נמל התעופה הבין־לאומי בקנזס סיטי נסגר מראש, כל המטוסים התרוקנו והמסוף התמלא נוסעים שנמלטו מן הסערה והודו לאל בשקט על כך שקורקעו ולא חגו באוויר במזג האוויר הזה.

בתוך הכלא ערכו הסוהרים את סיבוביהם, לגמו קפה בחדר המנוחה, דיברו בלחש והחליפו דעות חסרות חשיבות רק כדי להעביר את הזמן. איש לא חשב על הסופה שבחוץ מכיוון שכולם הרגישו בטוחים בתוך מבצר שכולו פלדה ולבנים. הם היו כמו צוות של נושאת מטוסים שנתקל ברוחות חזקות וים סוער. זה עלול להיות לא נעים, אבל הם יעברו את זה בקלות.

גם כאשר נותק החשמל כששני טרנספורמטורים בתחנת כוח קרובה הועפו, ובית הכלא הואפל בבת אחת, איש לא היה מודאג יותר מדי. גנרטור הגיבוי הגדול הופעל מייד אוטומטית. הוא שכן בתוך מבנה חסין פצצות לצד מקור תת־קרקעי של גז טבעי שלא עמד להיגמר לעולם. המערכת המשנית הזאת הופעלה במהירות כה רבה, עד כי הפסקת החשמל הקצרה לא גרמה שום נזק פרט להבהובים אחדים של נורות הניאון וכמה פצפוצים במצלמות האבטחה ובצגי המחשבים.

הסוהרים סיימו את שתיית הקפה שלהם ועברו לרכילות אחרת, בשעה שאחרים עשו את דרכם במסדרונות, יצאו מן התאים ונכנסו אליהם, כדי לוודא שהכול תקין בעולם הדי־בי.

מה שבסופו של דבר משך את תשומת לב כולם היה השקט המוחלט שהשתרר כאשר הגנרטור החסין בעל אספקת האנרגיה האינסופית במתקן החסין מפני פצצות השמיע רעש כמו ענק חולה שעלת, ואז פשוט שבק חיים.

כל האורות, המצלמות ולוחות הבקרה כבו מייד, אם כי לכמה מצלמות היו סוללות גיבוי שבעזרתן הן המשיכו לפעול. אחר כך הוחלף השקט בקריאות דחופות ובקולות ריצה. מכשירי קשר השמיעו קרקורים ופצפוצים. פנסים נשלפו מנרתיקים על חגורות עור והודלקו. אלא שהם סיפקו רק תאורה דלה.

ואז קרה דבר שאיש לא חשב עליו: כל דלתות התאים האוטומטיות נפתחו. זה לא היה אמור לקרות. המערכת נבנתה כך שבכל מקרה של הפסקת חשמל, הדלתות ננעלות אוטומטית. זה לא היה כל כך טוב לאסירים, במקרה שהפסקת החשמל נוצרה עקב שריפה, למשל, אבל כך זה היה, או כך זה היה אמור להיות. בכל אופן, עכשיו שמעו הסוהרים את דלתות התאים נפתחות בכל בית הכלא, ומאות אסירים יצאו אל המסדרונות.

אקדחים היו מחוץ לתחום בדי־בי. לכן עמדו לעזרת הסוהרים רק סמכותם, חוכמתם, הכשרתם, יכולתם לעקוב אחר מצב רוחם של האסירים ואלות כבדות כדי לשמור על הסדר. עכשיו הוחזקו כל האלות הללו בידיים שהתלחלחו עוד ועוד מזיעה.

היו בכלא הוראות פעולה סטנדרטיות למקרים כאלה, היות שלצבא יש הוראות לכל תרחיש. בדרך כלל היו לצבא שני גיבויים לכל פריט חיוני. בדי־בי נחשב הגנרטור המופעל בגז טבעי לגיבוי בטוח. אלא שעכשיו גם הוא הפסיק לפעול. לסוהרים נשאר רק לשמור על הסדר. הם היו קו ההגנה האחרון. מטרתם הראשונה היתה לאבטח את כל האסירים. מטרתם השנייה היתה לאבטח את כל האסירים. כל דבר אחר היה יכול להיחשב כשל לא מקובל על פי כל תקן צבאי. קריירות ואיתן עיטורים למיניהם עמדו לנשור כמו מחטים יבשות מאשוח שנשאר עדיין עומד לקראת סוף ינואר.

מכיוון שהיו הרבה יותר אסירים מסוהרים, אבטחת כולם היתה כרוכה בטקטיקות אחדות, שהחשובה בהן דרשה חלוקתם לקבוצות בשטחים המרכזיים הגדולים והפתוחים שבהם ישכבו כולם כשפניהם כלפי מטה. תהליך זה התנהל כשורה במשך כחמש דקות, אלא שאז קרה עוד משהו שעמד לאלץ כל סוהר לפשפש עמוק בתדריכי הצבא ולאלץ כל סוגָר – בין שהוא של סוהר או של אסיר – להיסגר בכוח.

"נורו יריות," צעק אחד הסוהרים לתוך מכשיר הקשר שלו. "נורו יריות, במקום לא ידוע וממקור לא ברור."

ההודעה הזאת חזרה על עצמה עד שהצטלצלה באוזני כל סוהר. יריות נורו, ואיש לא ידע מאין באו ומי ירה אותן. ומכיוון שלאף סוהר לא היה אקדח, פירוש הדבר היה שכנראה ירה אותן אחד האסירים. ואולי לא רק אחד.

ברגע זה הפך המצב, שכבר היה חמור מלכתחילה, למשהו שגובל בתוהו ובוהו.

ואם לא די בזה, הוא הוחמר בהרבה.

קול פיצוץ מילא את חללו של ביתן מספר שלוש, מקומה של היש"ם. עכשיו הפכה המהומה לתוהו ובוהו מוחלט. הדבר היחיד שיכול להחזיר את הסדר על כנו היה תצוגה מדהימה של כוח מזוין. והיו מעט מאוד ארגונים בעולם שיכלו להציג תצוגה מדהימה של כוח מזוין טוב יותר מצבא ארצות־הברית. במיוחד כשאותו כוח חמוש היה בקרבת מקום בפורט ליבנוורת.

כעבור דקות אחדות עברו שש משאיות צבאיות ירוקות דרך השערים המנוטרלים של בית הכלא, שכל המערכות למניעת חדירה לתוכו הפסיקו לפעול. שוטרים צבאיים במדי היחידה ללוחמה בטרור ובידיהם מגִנים ירדו מן המשאיות, וכלי נשקם האוטומטיים שלופים ודרוכים. הם מיהרו ישר לתוך הכלא. שדות הראייה שלהם היו בהירים הודות למשקפי ראיית הלילה החדישים שבזכותם נראתה החשכה בבית הכלא רעננה ורוטטת כמו כל דבר באקס־בוקס.

אסירים קפאו במקומם. אלה שעדיין עמדו השתטחו מייד על הבטן עם הידיים מאחורי הגב, וגפיהם רעדו לנוכח החיילים המיומנים המצוידים לקרב.

הסֵדר הושג בסופו של דבר.

מהנדסי הצבא הצליחו להחזיר את החשמל, האורות נדלקו מחדש והדלתות יכלו שוב להינעל. בינתיים השוטרים הצבאיים מפורט ליבנוורת החזירו את השליטה לסוהרים ויצאו מהמקום כפי שבאו. מפקד הכלא, קולונל בדרגתו, נשף בתודה כשהוסר מעליו משקל העולם, או לפחות הקיר הפתאומי שהופיע בינו לבין קידומו הבא.

האסירים חזרו אל תאיהם.

מסדר נוכחות בוצע.

רשימת האסירים שנמנו הושוותה לרשימת האסירים הרשמית. במבט ראשון המספרים היו זהים.

במבט ראשון.

אלא שאחרי בדיקה נוספת התברר שלא כך היה.

אסיר אחד נעדר. רק אחד. אלא שהוא היה אסיר חשוב. אסיר שנידון למאסר עולם. לא מפני שחיסל קצין, הרג אדם אחד או רבים, או מכיוון שאנס, היכה, שרף או הפציץ. הוא לא ישב באגף הנידונים למוות. הוא נכלא בעוון בגידה, אחרי שבגד בארצו בתחום הביטחון הלאומי, מונח אשר לשמעו הזדקפו כולם והסתכלו אחורה.

והיה קשה עוד יותר להסביר את הימצאותו של אדם אחר במיטת האסיר הנעדר – גבר מת בלתי מזוהה, ששכב על בטנו מתחת לשמיכות. זו היתה סיבת הטעות בספירה הראשונה.

הם חיפשו בכל פינה בדי־בי, בין היתר בצינורות האוורור ובשאר המקומות שעלו בדעתם. הם שעטו החוצה אל הסערה השוככת כדי לחפש שם, וצעדו באופן שיטתי בשורות, בלי להשאיר אף קטע לא בדוק.

אלא שאותו שטח במדינת קנזס לא הניב את אשר חיפשו.

האסיר נעלם. איש לא ידע להסביר איך זה קרה. איש לא יכול לומר כיצד הגיע הנה הגבר המת. איש לא ידע להסביר דבר מכל מה שאירע כאן.

היתה רק עובדה ברורה אחת.

רוברט פּוּלֶר, מי שהיה בעבר מייג'ור בחיל האוויר של ארצות־הברית ומומחה בתחום הנשק הגרעיני ואבטחת הסייבר, וגם בנו של אחד הלוחמים המפורסמים בצבא, לוטננט גנרל בדימוס ג'ון פולר האב, ברח מדי־בי, בית הכלא שאי אפשר לברוח ממנו.

והוא השאיר מאחור גבר מת בלתי מזוהה. זה היה עוד פחות מובן מן השאלה איך הצליח לצאת.

משנודע לו כי הבלתי אפשרי אכן קרה, הרים מפקד הכלא את הטלפון המאובטח במשרדו, ובכך נפרד לשלום מהקריירה המבטיחה שלו.

1 DB - ראשי תיבות של .Disciplinary Barracks

2 SHU - ראשי תיבות של .Special Housing Unit