מורה עובדת קבלן

לזכור ולא לשכוח

גַּם כְּשֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת בְּשִׁעוּרִים שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹרִים
גַּם כְּשֶׁיֵּשׁ לָךְ יָמְרוֹת לִהְיוֹת דּוֹקְטוֹר לְסִפְרוּת/ מְשׁוֹרֶרֶת/
סוֹפֶרֶת/ אִינְטֶלֶקְטוּאָלִית
גַּם כְּשֶׁאַתְּ מַחְלִיקָה טִפָּה וּמְדַבֶּרֶת בְּמִלִּים פַלְצָנִיּוֹת עִם חֲמוֹתֵךְ/עִם בַּעֲלֵךְ/גִּיסֵךְ
גַּם כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת אֶת הַמִּלִּים בְּמֵעֵין הַקְפָּדָה טִפְּשִׁית עַל צוּרַת הַהֲגִיָּה הַנְּכוֹנָה
גַּם כְּשֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת לְסֶרֶט בַּסִּינֶמָטֶק
גַּם כְּשֶׁאַתְּ מַסְבִּירָה לָמָּה בִּקּוּר בַּחַלּוֹנוֹת הָאֲדֻמִּים נֶחְשָׁב לְתַיָּרוּת מִין
גַּם כְּשֶׁאַתְּ מַצְבִּיעָה מֶרֶצ בַּטַּעֲנָה שֶׁבָּאת מִבַּיִת שֶׁל מַפַּא”י
שֶׁגָּדַלְתְּ בְּלִי סִפְרִיָּה, בְּלִי סְפָרִים וּבְלִי מְשׁוֹרְרִים
שֶׁהַשָּׂפָה קְלוֹקֶלֶת, אֲבָל אֲהוּבָה עַד מְאוֹד
שֶׁעַד נְקֻדַּת זְמַן מְסֻיֶּמֶת לֹא יָדַעְתְּ בִּכְלָל מַה זֶּה סִינֶמָטֶק.

מסִפרה של מיטל נסים עולה קול נשי מורכב ודיאלקטי, הנע בין הקצוות של היות “ילדה טובה” לבין הרצון החזק המפעם בה לפרוע את הסדר. שיריה חושפים בפנינו את כמיהותיה העזות של אישה צעירה, משוררת, הנאבקת על דרכה בחיים; עולם רגשי רווי זיכרונות, תקוות והחמצות, ובה בעת הומור ואירוניה עצמית נהדרת, ורצון עיקש שלא לוותר על האני האותנטי. זו שירה מפוכחת, ישירה ואמיצה, המגדירה באופן מדויק ונוקב את המצב האנושי-קיומי של היות אישה, אֵם צעירה, מפרנסת, בראש וראשונה – משוררת ואמנית המודעת היטב לעצמה ולמעמדה החברתי, מקבלת את מגבלות האישיות שלה, אך בו בזמן משתוקקת להיחלץ מעורה שלה ולהיות מישהי אחרת.
)מאיה בז’ראנו(