הקיסרית העירומה

“אֶת עוֹרָהּ פָּשְׁטָה/ וְיָצְאָה./ קְלִילָה, מְשֻׁחְרֶרֶת/ מִכֹּבֶד/ הַמְּשִׁיכָה”, כותבת רינה סופר, ספק על האהבה-ספק על המוות, ובעצם על הסוד החומק מאיתנו יום-יום, “שָׁקוּף שָׁקוּף/ מֵעֵבֶר לָרוּחַ, מֵעֵבֶר לגַּוּף”.

ספרה “הקיסרית העירומה” מביא שירה בשלה בכל מובניה של המילה. “הקיסרית” אינה עירומה במובן האנדרסני, אלא במובן העמוק יותר, שבו השירה חושפת את הנפש לעולמה.