סחיטה מפתה

ג'ינו עמד בחלון חדר המלון, ידיו תחובות עמוק בכיסי מכנסיו, מבטו הכהה ממוקד ברחובות העיר שמתחתיו.

התנועה הכבדה נעה בקצב של חילזון, והמדרכות היו גדושות בעובדי המשרדים שיצאו מהבניינים, כולם להוטים לחזור הביתה לסוף השבוע. ולא משנה היכן הבית.

הוא תהה היכן היה ביתה. והאם היא נשואה.

לבו דילג על פעימה בתגובה למחשבה האחרונה. חולני כפי שזה יהיה, הוא לא רצה שתהיה נשואה.

אבל כמובן שהיא נשואה. בחורה כמוה. כל כך יפה וכל כך אינטליגנטית. איזה גבר נבון כבר חטף אותה. עברו עשר שנים, למען השם. בטח יש לה כבר שני ילדים.

צלצול הטלפון הנייד שלו גרם לו להסתובב מהחלון. הוא הציץ בשעונו ומיהר למקום שבו השאיר את הטלפון, ליד המיטה. חמש וחצי. הוא קיווה שזה יהיה משרד החקירות ולא קלאודיה. הוא לא רצה לדבר עם קלאודיה כרגע.

"ג'ינו בורטלי," הוא ענה במבטא איטלקי קל שבקלים.

"מר בורטלי?"

ג'ינו כמעט נאנח בהקלה כששמע את הקול הגברי והרשמי בצדו השני של הקו.

"קליף הנסון כאן, ממשרד החקירות."

"שמח לשמוע ממך," ג'ינו ענה. "מה יש לך בשבילי?"

"אנחנו חושבים שאתרנו את מיז ג'ורדן גרי שאותה אתה מחפש, מר בורטלי, אם כי השם לא חריג כפי שקיווינו. אבל יש רק מיז ג'ורדן גרי אחת שחיה בסידני ושמתאימה לגיל ולתיאור הגופני שנתת לנו."

"אז היא לא נשואה?" ג'ינו שאל וניסה לשמור על ההתרגשות מחוץ לקולו.

"לא. עדיין רווקה. בלי ילדים. וצדקת היא עורכת דין. עובדת במשרד סטדלי ופרקינסון. זו חברת עורכי דין בבעלות אמריקאית שיש לה סניף במרכז העסקים של סידני."

"אני יודע," ג'ינו אמר, המום מהחדשות. הוא היה במשרדיהם היום אחר הצהריים, וחתם על חוזה. לעזאזל, אולי הוא ממש חלף על פניה!

"השמועה היא שהיא הכוכבת העולה של מחלקת המשפט האזרחי שלהם. התמודדה מול חברת ביטוח גדולה לאחרונה. וזכתה."

חיוך אירוני עלה על פניו של ג'ינו. "זה מתאים לה."

ג'ורדן שנאה חברות ביטוח. תביעת הביטוח של הוריה נדחתה אחרי שביתם נהרס כתוצאה מסופה, וחברת הביטוח התחבאה מאחורי פרצה באותיות הקטנות של החוזה. אביה ניסה להילחם בחברה דרך המערכת המשפטית, וזה עלה לו בכל סנט שהיה לו ואף יותר. אחרי שהפסיד בערעור האחרון שלו הוא מת מהתקף לב שנגרם מהלחץ, והשאיר אחריו אישה ובת חסרות כל. "האם יש לך כתובת ומספר טלפון בבית בשבילי?" הוא שאל.

"כתובת. אבל עדיין לא מספר טלפון. עורכי דין כגון מיז גרי בדרך כלל מחזיקים מספרים חסויים."

"תן לי את הכתובת," ג'ינו אמר, והלך להתיישב אל שולחן הכתיבה שהכיל כל מה שאיש עסקים רחוק מהבית אמור לרצות, כולל אינטרנט.

הוא הרים את העט ושרבט את כתובתה של ג'ורדן בפנקס. זו הייתה דירה בקיריבילי, אחד הפרברים המהודרים של סידני בצד הצפוני של סידני, לא רחוק מהנמל. הוא קרע את הדף והכניס אותו לארנקו.

"האם היא גרה לבד?" הגיעה השאלה הבאה שלו.

"אנחנו לא יודעים זאת עדיין, מר בורטלי. התחלנו בעבודה רק לפני כמה שעות. אנחנו צריכים עוד קצת זמן על מנת להשלים את חיי האהבה של הגברת. יש גבול למה שאפשר לגלות באמצעות האינטרנט והטלפון."

"עוד כמה זמן?"

"אולי כמה שעות. אני מציב את אחד מחוקרי השטח הטובים ביותר שלי על מיז גרי לעקוב אחריה כשתעזוב את העבודה הערב. הצלחנו להשיג תמונה עכשווית דרך רישיון הנהיגה שלה. כרגע הוא אורב לה ביציאה של בניין המשרדים."

ג'ינו העווה את פניו במחשבה על הפלישה לפרטיותה של ג'ורדן. "האם זה באמת הכרחי?"

"כן, אם אתה רוצה את הסטטוס האישי של הגברת הלילה. שזה מה שאמרת."

נכון, הוא אמר זאת. הוא עמד לעלות על טיסה למלבורן בשעת בוקר מוקדמת.

כשטס לסידני אתמול, לא הייתה לו כל כוונה לשכור בלש פרטי כדי למצוא את ג'ורדן. אבל במהלך הנסיעה במונית משדה התעופה אל העיר הזיכרונות שניסה להדחיק במשך העשור האחרון עלו מחדש ביתר שאת.

הצורך לדעת מה קרה אצלה התגבר על השכל הישר. הוא לא היה מסוגל לישון בליל אמש בגלל המחשבות עליה.

עם בוקר, הסקרנות שלו הפכה כפייתית. שיחת טלפון לחבר במשטרת מלבורן סיפקה לו במהירות את מספר הטלפון של משרד חקירות פרטי מומלץ. עד עשר בבוקר הוא כבר התחיל את החיפוש אחרי מי שהייתה סטודנטית שנה א' למשפטים שאתה חי במשך כמה חודשים אידיליים, לפני שנים.

ונגיד שתגלה שאין גבר בחייה? מה אתה מתכוון לעשות עם המידע?

ג'ינו העווה את פניו.

התכוונת להציע לקלאודיה נישואין בסוף השבוע הקרוב. אפילו קנית את הטבעת. מה למען השם אתה עושה, רודף אחרי אהבה ישנה שכנראה לא חשבה עליך שנים?

הוא הרגיע את עצמו. אני רק רוצה לראות אותה פעם אחת נוספת. לוודא שהיא מאושרת. זה הכול.

איך זה יכול להזיק?

"תעדכן אותי כל שעה," הוא אמר קצרות.

"בסדר, מר בורטלי."