בנות קסנטיפה – האם נשים משתנות אחרי הנישואים?

(לורל תאצ'ר אולריך)

קסנטיפה היתה אשתו השנייה של סוקרטס, שנחשב, כידוע, לאחד מהאבות המייסדים של הפילוסופיה המערבית. סוקרטס נולד באתונה ב־470 לפנה"ס לאב סתת ולאם מיילדת, ומשפחתו לא נמנתה עם המשפחות המיוחסות של העיר. לעומתו, קסנטיפה הצעירה ממנו בשלושים שנה נולדה למשפחת אצולה. השניים נישאו בהיות קסנטיפה בת תשע־עשרה בלבד, ונולדו להם שלושה בנים. סוקרטס לא השאיר אחריו כתבים, ואת המעט הידוע על אודותיו ניתן ללמוד מכתבי תלמידיו ובראשם אפלטון. כתבים אלה מעידים בין השאר על חוסן נפשי, על שליטה עצמית, על שכלתנות ועל אומץ לב.1

סוקרטס החשיב את ההיגיון על פני הרגש, וסבר ש"הרגש" היחיד שיש לתת לו כבוד הוא החוכמה. מאחר שראה בעצמו חכם מכל אדם לא ניהל שיחות שוויוניות עם איש, קל וחומר עם אישה.

כיצד קרה שבזיכרון ההיסטורי התקבעה דמותה של קסנטיפה כ"מרשעת", בשעה שדבר מזה לא דבק בסוקרטס? בהיותו אישיות מוכרת באתונה, האם היה פער בין יחסי הכוחות ביניהם בבית ומחוצה לו? מה היה טיב היחסים ביניהם? האם סוקרטס ניהל שיחות עם אשתו? האם הקדיש מזמנו לה ולילדיו?

תלמידיו של סוקרטס מספרים כי נשאל: אם אתה אומר שאשתך הִנה קשה ורעה — למה אינך מסלק אותה מהבית? על כך ענה להם: היא צועקת ואני מתאפק. בזכותה אני לומד להיות נעלב ולא מעליב. בזכות האישה שלי, קסנטיפה, אני לומד לקבל ולא לענות, ואם אסלק אותה אני עלול להפסיד תכונות אלה. על רוחה הווכחנית של אשתו אמר סוקרטס לתלמידיו כי זוהי למעשה מעלתה, וכפי שפירש — כשם שבמרוצי מרכבות הסוסים יש להתאמן על הסוס הפראי ביותר, כך על פילוסוף להתאמן בוויכוח עם היריב הקשה ביותר.

על קסנטיפה ידוע פחות מאשר על סוקרטס, ונראה כי נותרו בידינו יותר פרשנויות מעובדות. אחד הסיפורים המוכרים עליה כמו נועד להצדיק את המוניטין הרעים שיצאו לה: באחד הימים הגיע סוקרטס לביתו באמצע היום וללא הודעה מוקדמת עם כמה מתלמידיו על מנת ללמוד איתם. בהגיעם, נתקלו בקסנטיפה בשעה ששטפה את הרצפה. סוקרטס ותלמידיו פסעו על הרצפה הרטובה והותירו מאחוריהם עקבות של בוץ. קסנטיפה כעסה וגידפה את בעלה בצעקות רמות. סוקרטס חייך אל תלמידיו בהתנצלות ואמר להם ברוח זו: לא משנה מה תעשו בחיים — התחתנו! אם תישאו אישה טובה תהיו מאושרים. אם תישאו אישה רעה תהיו פילוסופים.

קסנטיפה שמעה את דבריו אלה והתרגזה עוד יותר. מבלי להסס היא הרימה את דלי המים המלוכלכים ורוקנה אותו על ראשו של בעלה. סוקרטס, בשלווה עילאית, פנה שוב אל תלמידיו ואמר להם: כן, תיארתי לעצמי שאחרי הרעמים יגיע הגשם.

סיפור זה נועד לתאר את רשעותה של קסנטיפה לעומת מידותיו הטובות של סוקרטס — חביבותו, שכלתנותו, יכולת האיפוק שלו וההומור המושחז — אך ניתן גם ללמוד ממנו עד כמה מאתגרים ומתסכלים היו חיי הנישואים של קסנטיפה. היא היתה נשואה לגבר שלא גילה כלפיה אמפתיה, שלא העריך את השקעתה בעבודות הבית, שהיה חסר רגישות, מתנשא ויהיר.

כיועצת נישואים, לו הייתי מבחינה בגבר הנושא אישה לא מאהבה או הערכה, אלא כדי לתרגל עליה את כישורי הווכחנות שלו (כפי שעשה סוקרטס) — לא הייתי מופתעת לשמוע שאשתו שפכה על ראשו דלי עם מים מלוכלכים. אם סוקרטס היה חי בימינו, יש להניח שקסנטיפה היתה ממהרת להתגרש ממנו ותובעת משמורת מלאה על הילדים.

התפיסה הרווחת עד היום, לפיה נשים חזקות הן מכוערות בהכרח, חרתה את קסנטיפה בתודעה ההיסטורית כמכוערת, בשעה שההפך הוא הנכון. לא זו בלבד שהיא היתה צעירה מאוד, בת למשפחת אצולה, הרי שקסנטיפה היתה יפהפייה בלונדינית — פירוש שמה ביוונית הוא סוס צהוב — בשעה שסוקרטס תואר על ידי תלמידיו כמכוער באופן מיוחד. כאילו לא די בכך, את מרבית ימיו בילה סוקרטס מחוץ לבית, ומאחר שלימד ללא תמורה הרי שעול הפרנסה נפל עליה. תלמידיו סיפרו עליו שלא ניתן היה לשנות את דעתו, ושדעותיהם של האחרים לא נחשבו בעיניו, על אחת כמה וכמה רגשותיהם. סוקרטס לא האמין בשוויון בין בני אדם וראה את עצמו כנעלה על רובם. יתר על כן, ביוון העתיקה שבה נשים לא נהנו משוויון זכויות ממילא, נקל להבין את יחסו של סוקרטס לנשים בכלל ולאשתו בפרט. מול תסכולה וכעסה של קסנטיפה ניצב סוקרטס שלֵו וציני. ככל שהיא יצאה מכליה, כך הפגין את יכולת האיפוק שלו ואת מענה הלשון החריף שניחן בו. אי לכך נהפכה קסנטיפה למיתוס המייצג את האישה הרעה.