לעין סאלח
1
אתה כבר יודע מספיק. גם אני יודע. מה שחסר לנו הוא לא ידע. מה שחסר הוא האומץ להבין את מה שאנחנו יודעים ולהסיק את המסקנות.
2
טָדֵמיט, "מדבר המדבריות", הוא האזור השומם ביותר בסהרה. אין בו ולו רמז לצמחייה. כל סימן חיים נכחד בו. הקרקע מכוסה בלַכָּה המדברית השחורה, המבריקה, שהחוֹם הוציא מתוך הסלע. הנסיעה באוטובוס הלילה, בקו היחיד בין אלקֻלעה לעין סאלח, נמשכת שבע שעות במקרה הטוב. אני מתחרה על מקום ישיבה עם כשני תריסר חיילים במגפי שטח גסים, שלמדו את הלחימה על התור בבית הספר לקרב מגע בסידי בֵּל אַבֶּס. מי שנושא תחת זרועו את גרעין המחשבה האירופית, המאוחסן בדיסק קשיח מיושן, הוא בעל מגבלה ברורה.
בפנייה לדרך הצדדית לעבר טִימִימוּן מרק תפוחי אדמה חם ולחם מוגשים מחור בקיר. מכאן אין עוד אספלט שרוסק בידי צמיגי מכוניות, והאוטובוס ממשיך בדרכו במדבר ללא כביש. ממש כמו מופע רודאו. האוטובוס מתנהג כמו סייח שטרם אולף. בזגוגיות מקרקשות וקפיצים צווחים הוא מתנדנד, רומס ומקפץ הלאה, וכל טלטלה נשלחת אל הדיסק הקשיח שאני מחזיק בחיקי, ואל הדיסקט הביולוגי של עמוד השדרה שנראה כמו מגדל קוביות עץ מתנדנדות. כשאי אפשר עוד לשבת, אני נתלה מהגגון או משתופף בברכיים כפופות. מזה חששתי. לזה השתוקקתי.
הלילה נפלא מבעד לירח. המדבר הלבן זורם על פניי שעה אחר שעה: אבנים וחול, אבנים וחצץ, חצץ וחול — והכול זוהר כמו שלג. שעה אחר שעה. דבר לא קורה עד שמשואה ניצתת פתאום בחשכה ומאותתת לאחד הנוסעים לעצור את האוטובוס, לרדת ולהתחיל לצעוד היישר לתוך המדבר. צליל צעדיו נבלע בחול. הוא עצמו נעלם. גם אנחנו נעלמים באפלה הלבנה.
3
גרעין המחשבה האירופית? כן, יש משפט כזה, משפט קצר ופשוט, רק שלוש-ארבע מילים, שמסכם את ההיסטוריה של היבשת שלנו, את האנושות שלנו, את כל הביוספרה שלנו, מהוֹלוֹקֶן עד השואה. למדתי את המשפט הזה במשך שנים אחדות. אספתי חומר רב שלעולם לא יהיה לי זמן לקרוא. רציתי להיעלם איפשהו במדבר הזה, במקום שאיש לא יוכל למצוא אותי וכל הזמן שבעולם יעמוד לרשותי. להיעלם ולא לחזור עד שאתפוס מהו הדבר שאני כבר יודע.
4
אני יורד בעין סאלח. הירח כבר אינו מאיר. האוטובוס לוקח אתו את אורותיו ונעלם. אני מוקף אפלה דחוסה. מגלה הארצות הסקוטי אלכסנדר גורדון לאנג הותקף ונשדד סמוך לעין סאלח. הוא נדקר חמש דקירות בקדקוד ושלוש ברקה השמאלית. אחת הדקירות בעצם הלחי השמאלית ריסקה את הלסת וחתכה את אוזנו. פצע מחריד בגרונו קרע את קנה הנשימה, קליע במותן שפשף את עמוד השדרה שלו. שלוש דקירות בזרוע וביד ימין, שלוש אצבעות שבורות, מפרק כף היד נשבר וכך הלאה וכך הלאה...
אי־שם רחוק בחושך נראית מדורה. אני מתחיל לגרור את מעבד התמלילים הכבד שלי ואת המזוודה שלי, הכבדה עוד יותר, לכיוון האור. את דרכי חוצים תלי חול אדום שסחפה וערמה הרוח. על הקרקע התקבצו החולות הנודדים לערמות גדולות. אני מתקדם עשרה צעדים, נח ושב ומתקדם עשרה צעדים. האור אינו מתקרב.
לאנג הותקף בינואר 1825. אבל הפחד הוא על־זמני. במאה ה־17 פחד תומס הובס בדיוק כמוני מהבדידות, מהלילה ומהמוות. "יש אנשים כל כך אכזרים", אמר לחברו אובּרי, "עד כי הם נהנים להרוג בן אדם יותר מכפי שאתה נהנה להרוג ציפור". האש עוד נראית רחוקה כשהייתה. כדאי לזרוק כאן את המחשב ואת התרמיל כדי שאוכל לנוע ביתר קלות? לא, אני מתיישב באבק לחכות לאור השחר. למטה, קרוב לקרקע, מגיע אליי לפתע משב רוח קל, נושא אתו ניחוח של עץ בוער. האם ריחות המדבר נדמים עזים יותר משום שהם נדירים כל כך? האם בלב המדבר נהיה העץ מרוכז יותר, וניחוחו עשיר יותר כשהוא בוער? מה שבטוח הוא שהאש, הנראית רחוקה כל כך לעין, מתקרבת פתאום מאוד אל אפי. אני קם וממשיך בדרכי המפרכת.
בתחושת ניצחון אדירה אני מגיע לבסוף אל הגברים היושבים בשפיפה סביב המדורה. מברך אותם לשלום, שואל ומגלה שטעיתי לגמרי בדרך. אין בררה, אתה צריך ללכת לכיוון ההפוך, הם אומרים. אני חוזר על עקבותיי עד התחנה שירדתי בה מהאוטובוס, וממשיך דרומה באותה העלטה.
5
"הפחד תמיד נשאר", אומר קונרד. "האדם יכול להרוס הכול בתוכו, את האהבה והשנאה, האמונה, אפילו את הספק, אבל כל עוד הוא נאחז בחיים, לא יוכל להרוס את הפחד". הוֹבְּס היה מסכים אתו. הם מושיטים את ידם זה לזה על פני המאות. מדוע אני נוסע כל כך הרבה אף על פי שאני פוחד כל כך ממסעות? אולי אנחנו מבקשים את פרי תחושת החיים המועצמת, צורה עזה יותר של קיום? אני פוחד, משמע אני קיים. ככל שאני פוחד יותר, אני קיים יותר?
6
בעין סאלח יש רק מלון אחד, המלון הממשלתי הגדול והיקר טִידִיקֵלְט, וכשאני מוצא אותו סוף־סוף, אין לו להציע לי אלא חדר קטן, חשוך וקר כקרח, שמזמן פסקה לפעול בו מערכת החימום.
הכול כשהיה בסהרה: ריח עז של חומר חיטוי, החריקה בצירי הדלת הלא משומנים, הווילון הקרוע למחצה, השולחן המתנדנד שרגלו הרביעית קצרה מדי ומעטה החול על משטח השולחן, על הכר ובכיור. אני מזהה את ברז המים שאחרי שמסובבים אותו סיבוב מלא מתחיל אט־אט לטפטף, ואחרי שמילא חצי כוס לצחצוח שיניים, מרים ידיים באנחה לאה. אני מזהה את המיטה המוצעת בנוקשות צבאית שאינה מאפשרת להזיז את כפות הרגליים, על כל פנים לא בזווית מהרגל עצמה, והמצעים תחובים תחת המיטה עד אמצעיתה ומקובעים כך שהשמיכה מגיעה רק עד הטבור — הכול כדי להגן על הבתוליות השלמה של הסדין.
או־קיי, אולי הייתי חייב לנסוע, אבל למה דווקא הנה?
7
צליל מהלומות אלה כבדות. הן ניתכות על הגרון. הצליל מזכיר קליפות ביצים מתרסקות ואחריו גרגור, כשהמוכים מנסים נואשות לשאוף אוויר לריאותיהם.
אני מתעורר סוף־סוף בשעת בוקר מאוחרת, עדיין לבוש בבגדי המסע שלי. המיטה אדומה מהחול שהבאתי מהאוטובוס. כל מהלומה ממשיכה לרסק גרון אחד. האחרונה תרסק את גרוני.
8
המלון אפוף חול נודד, בודד לצד כביש שומם החוצה מישור שומם. אני מכתת את רגליי בחול העמוק. פטיש השמש הולם באכזריות. האור מעוור כמו החושך. האוויר נבקע כנגד פניי כמו שכבת קרח דקה.
חצי שעה נדרשת כדי להגיע לדואר, והוא עצמו נמצא במרחק כמעט זהה מהבנק ומהשוק. העיר העתיקה מצטופפת בחיק עצמה, בלתי חדירה לשמש ולרוחות יבשה עזות, אבל העיר החדשה מפוזרת בדלילות ומבקשת להרחיב עד למקסימום את שממת הסהרה באמצעות תכנון ערים מודרני.
את חזיתות החֵמר האדומות חומות במרכז העיר מְחַיים עמודים ושערים לבנים, כיפות וצריחים לבנים. הסגנון מכונה "סודאני", שחור, לפי Bled es Sudan, ארץ השחורים. למעשה זה סגנון דמיוני שיצרו הצרפתים לקראת היריד העולמי בפריז ב־1900, ולאחר מכן השתילו כאן בסהרה. העיר המודרנית אפורה מבטון בין־לאומי.
הרוח נושבת ממזרח. היא צורבת את פניי כשאני חוזר למלון. רוב אורחיו הם נהגי משאיות ואזרחים זרים, בעיקר גרמנים, כולם בדרכם "למעלה" או "למטה", כמו בגרם מדרגות. הכול חוקרים זה את זה על מצב הדרכים, על הדלק, על הציוד, כולם נחושים להמשיך הלאה מהר ככל האפשר.
אני מצמיד את המפה לקיר בנייר דבק ומחשב את המרחקים. המרחק לרֶקאן, נווה המדבר הקרוב ביותר ממערב, הוא 360 קילומטרים. יש לחצות 600 קילומטרים של דרך מדברית כדי להגיע לנווה המדבר הקרוב ביותר מצפון, אלקֻלעה, משם באתי לא מכבר. 750 קילומטרים ממעוף הציפור עד נווה המדבר הקרוב ממזרח, בּורג' עומאר דְריס. דרך של אלף קילומטרים עד נווה המדבר הקרוב מדרום, תאמאנראסט. 1,200 קילומטרים בקו אווירי עד הים הקרוב, הים התיכון, ו־1,300 קילומטרים בקו אווירי עד הנהר הקרוב — הניז'ר. 1,500 קילומטרים עד הים ממערב. הים ממזרח רחוק כל כך שאין לזה כל משמעות.
בכל פעם שאני רואה את המרחקים המקיפים אותי, בכל פעם שאני מבין שאני נמצא כאן, בנקודת האפס של המדבר, דקירה של שמחה חולפת בגופי. בגלל זה אני נשאר.
9
אם רק אוכל להפעיל את המחשב! השאלה היא אם הוא עמד בטלטלות ובאבק. הדיסקטים אינם גדולים מגלויות. יש לי כמעט מאה דיסקטים, ארוזים בוואקום, ספרייה שלמה שאינה שוקלת יותר מספר אחד.
בכל רגע שארצה אוכל להיכנס לכל שלב בתולדות רעיון ההשמדה, משחר חקר המאובנים, כשתומס ג'פרסון עוד סבר שהאפשרות שמין כלשהו ייעלם ממשק הטבע היא בלתי נתפסת, עד התובנה של ימינו, שלפיה 99.99 אחוזים מכל המינים כבר נכחדו, מרביתם בכמה אסונות הכחדה של המונים, שכילו כמעט כל חי.
משקל הדיסקט הוא חמישה גרם. אני מכניס אותו לכונן ומפעיל את המכשיר. המסך נדלק, והמשפט שחקרתי זמן כה רב מאיר לעברי בחשכת החדר. המילה "אירופה" מקורה במילה שֵמית שפירושה בדיוק "חושך". המשפט המאיר על המסך הוא באמת אירופי. המחשבה עשתה דרך ארוכה עד שזכתה לניסוח סופי בשלהי 1898 ובתחילת 1899 בידי סופר פולני ג'וזף קונרד שלעתים קרובות חשב בצרפתית, אבל כתב באנגלית.
הדמות הראשית בלב האפלה קורץ מסיים את חיבורו על משימתם של הלבנים לתרבת את הפראים באפריקה בנ"ב בכתב ידו, המסכם את משמעותה האמתית של הרטוריקה היומרנית. זה המשפט הנשקף אליי מן המסך: Exterminate all the brutes. השמידו את כל הפראים!
10
המילה הלטינית extermino פירושה "לגרש מעבר לגבול", ה־terminus, להגלות, להרחיק. מכאן המילה האנגלית exterminate, שפירושה "לגרש מעבר לגבול אל המוות", להרחיק מהחיים. אין בשפה השוודית מקבילה ישירה למילה זו. אנחנו נאלצים לומר "לעקור" (utrota), אם כי זו למעשה מילה אחרת לגמרי, שבאנגלית היא extirpate ומקורה במילה הלטינית שפירושה "שורש, גזע, שושלת". הן באנגלית הן בשוודית משתמע מהפועל עצמו שרק לעתים נדירות היעד לפעולה הזאת הוא פרט אחד. בדרך כלל היעד הוא קבוצות שלמות, כמו שדות של אלומית החורש, חולדות או עמים.
המשך המשפט — all the brutes — מובא בתרגום השוודי הישן כ"כל חיות הפרא". ואכן, אפשר לתרגם את המילה brute ל"חיית פרא", אבל השימוש בביטוי "חיית פרא" מדגיש בראש ובראשונה את החייתי ביותר, משמע שהאפריקנים נקראו "חיות" עוד מרגעי המפגש הראשונים, כשאירופים תיארו אותם במילים rude and beastlie, like to brute beasts ו־more brutish than the beasts they hunt ("גסים וחייתיים", "כמו חיות פרא", "חייתיים יותר מהחיות שהם צדים"). התרגום החדש לשוודית יוצא מנקודת הנחה שהמילה brute היא גם כינוי גנאי ובוחר בניסוח: "השמידו את כולם". זוהי פרפרזה מרוככת. אני מעדיף להיצמד לכוחו הברוטלי של המשפט המקורי ומתרגם: "השמידו את כל הנבלות".
11
לפני שנים אחדות חשבתי שמצאתי את המקור למשפט: exterminate all the brutes של קונרד אצל הפילוסוף הליברלי הגדול הרברט ספנסר. בספרו "סטטיקה חברתית" (1851) הוא כתב שהאימפריאליזם שירת את הציוויליזציה על ידי סילוק הגזעים הנחותים מהעולם. "הכוחות הפועלים למימוש התכנית הגדולה לאושר מושלם אינם מתחשבים בסבל אקראי אלא משמידים (exterminate) את אותם מגזרים של האנושות העומדים בדרכם... בין שהם בני אדם בין שהם חיות פרא — יש להסיר את המכשול".
כאן אפשר למצוא את הרטוריקה המתרבתת של קורץ ואת שתי מילות המפתח exterminate ו־brute, נוסף על כך האדם מוצג במפורש כשווה ערך לחיה וכיעד להשמדה.
היה נדמה לי שעליתי על תגלית מדעית קטנה וחביבה, הראויה להיכלל יום אחד כהערת שוליים בתולדות הספרות. המשפט של קורץ "מוסבר" על ידי פנטזיות ההשמדה של ספנסר, שהן כשלעצמן, כך חשבתי, מוזרויות אישיות שאפשר אולי להסביר בכך שכל אחיו ואחיותיו מתו בילדותו. מסקנה מרגיעה ומספקת.
12
לו הסתפקתי בכך, משוכנע שאני כבר יודע די, הייתי תועה בדרכי. אבל המשכתי. עד מהרה התברר שתפיסתו של ספנסר לא הייתה ייחודיות לו. היא הייתה מקובלת, ובמחצית השנייה של המאה ה־19 נעשתה מקובלת אף יותר, עד כי הפילוסוף הגרמני אדוארד פון הרטמן היה יכול לכתוב בכרך השני של "הפילוסופיה של תת־ההכרה", שקונרד קרא בתרגום לאנגלית שראה אור בשנת 1884: "כפי שאין זאת בגדר טובה לכלב שאת זנבו יש לקצץ, אם מקצצים אותו בהדרגה, סנטימטר אחר סנטימטר, כך גם אין מידה רבה של אנושיות בהארכה מלאכותית של פרפורי הגסיסה של פראים, הנמצאים על סף הכחדה..." אוהב האדם האמתי, ממשיך הרטמן, אינו יכול אלא לרצות לזרז את הכחדתם של העמים הפראיים ולפעול למען מטרה זו.
בזמנו, ניסוח זה של הרטמן היה כמעט נדוש, מובן מאליו. לא הוא ולא ספנסר לא היו בני אדם בלתי אנושיים. אבל אירופה שלהם הייתה בלתי אנושית. המרחק בין המשפט "השמידו את כל הפראים!" ללב ההומניזם אינו גדול יותר מהמרחק בין בוכנוואלד לבית גתה בויימאר. התובנה הזאת הודחקה כמעט לגמרי — גם בידי הגרמנים שנאלצו לשאת לבדם באשמה לרעיון השמדה, שהוא בעצם רכוש אירופי משותף.
13
עם נוודי המדבר הגרמנים מגיעים אליי מפעם לפעם הדים מפולמוס על העבר הקרוב המתחולל בגרמניה בימים אלה. "פולמוס ההיסטוריונים", כפי שהוא מכונה, העלה את השאלה אם הכחדת היהודים בידי הנאצים הייתה einzigartig, כלומר יחידה במינה, או לאו.
באחד ממאמריו כתב ארנסט נוֹלְטֶה: "מה שמכונה השמדת היהודים של הרייך השלישי היה תגובה או העתק מעוות ולא מעשה ראשוני או מקורי". המקור, כך טען נולטה, היה השמדת הקולאקים בברית המועצות בשנות העשרים של המאה העשרים והטיהורים של סטאלין בשנות השלושים. היטלר העתיק אותם. הבּרמס השיב לטענתו זו והחל הפולמוס. דומה שהרעיון לפיו השמדת הקולאקים גרמה להכחדת יהודים ננטש, ורבים מציינים שכל אירוע היסטורי הוא במובן זה einzigartig, יחיד במינו, ולא העתק של קודמיו. ובכל זאת אפשר להשוות ביניהם. מכאן עולים קווי הדמיון והשוני בין השמדת היהודים ובין מקרים אחרים של רצח המונים. החוקרים ציינו כמה מקרים כאלה, מהטבח שערכו הטורקים בארמנים בתחילת המאה העשרים עד מעשי הזוועה של פול פוט, לרוב כבדרך אגב.
אבל איש אינו מדבר על רצח העם שביצעו הגרמנים בשבט ההֵרֵרוֹ בדרום אפריקה בשנות ילדותו של היטלר. איש אינו מזכיר מקרים דומים של רצח עם בידי הצרפתים, בידי הבריטים או בידי האמריקנים. איש אינו מפנה את תשומת הלב לכך שסממן בולט בתפיסת האדם האירופית בשנות ילדותו של היטלר הייתה האמונה ש"גזעים נחותים" כבר נידונו בידי הטבע עצמו להכחדה; החמלה האמתית שעל הגזעים העליונים להפגין כלפיהם משמעה לכוונם לעבר המסלול הנכון.
דומה שכל ההיסטוריונים הגרמנים המשתתפים בפולמוס מביטים לאותו כיוון. איש אינו מביט מערבה. היטלר לעומת זאת עשה זאת. מה שרצה היטלר ליצור כשביקש "מרחב מחיה" במזרח היה מקבילה אירופית לאימפריה הבריטית. את דפוס הפעולה, שהשמדת היהודים הייתה "העתק מעוות" שלו, מצא אצל הבריטים ואצל עמים מערב־אירופים אחרים.
נופר –
השמידו את כל הפראים
ספר שלנו בתור יהודים קל להזדהות איתו.הספר עוסק במגוון נושאים, שכולם מתנקזים בסופו של דבר לתפיסה האירופאית שתמציתה “השמידו את כל הפראים”.