עת התבונה

הספר הזה מתאר את הסיפור האישי שלי על 'הגיל הנעלם', אך בצורה כזו או אחרת, זה הוא גם הסיפור שלך, בין שהגעת כבר ל'גיל הנעלם' ובין שעדיין לא הגעת אליו.*

עד לפני דור לא היה 'גיל נעלם'. הגיל הרשום בתעודת הזהות שלנו הוא שהעיד על גילנו. כשהורינו הגיעו לגיל שבו על פי תעודת הזהות שלהם הם היו אמורים לצאת לגמלאות, הם גם הגיעו לגיל שבו עברו מתקופת הבגרות של חייהם אל תחילתה של תקופת הזקנה. הם קיבלו על עצמם את תווית הזקנה שהחברה הטילה עליהם, התחילו להיראות כזקנים, להתנהג כזקנים ולהרגיש כזקנים. לא כך אני.

כשאני הגעתי לגיל זה, קשה היה לי לדמות את עצמי כפי שדימיתי אותם בגיל זה, הרגשתי שאני שונה. לא כמוהם. לא הרגשתי זקן, לא נראיתי זקן, ולא הייתי מוכן שיתייחסו אליי כאל זקן. זה לא רק מעליב, זה - פשוט - לא נכון. אבל מה כן? "המה כן?" הזה היה נעלם עבורי.

הייתי מוכן להכיר בכך שאני כבר לא צעיר, אך לא הייתי מוכן להשלים עם כך שאני מעתה בתקופת הזקנה. אז באיזו תקופת חיים אני? את זה איש לא ידע להגיד לי.

הרגשתי תחושה מוזרה שהגיל האמיתי שלי הוא גיל נעלם עבורי, אינני זקן עדיין אך גם איני יותר צעיר. אז מה אני?

רציתי להבין את התחושות שחשתי לגבי 'הגיל הנעלם' שלי. הגיל הזה יותר משהפחיד אותי, היה מוזר ולא מובן לי. רציתי להבין אותו. את ההרהורים האלה ואת הניסיון להסביר לעצמי את "המה כן?" של 'הגיל הנעלם' הזה העליתי על הכתב, תחילה רק כדי שאוכל להרהר את הרהורי לעצמי ולא לאבד אותם בשכחה.

ההתחלה הייתה בפסקאות שמיהרתי לכתוב על פיסות נייר, שתמיד מצויות בכיסי כדי לתעד שברי רעיונות שעולים בי כשאיני ליד המחשב. אולם כשהרשימות האלה התרבו, גיליתי שהנושא מתפתח למרחב של שאלות ותמיהות רחב בהרבה ועמוק במשמעויותיו ממה שהנחתי תחילה.

בהדרגה התברר לי ששאלות 'הגיל הנעלם' אינן רק שאלות פרטיות שלי. אלה הן שאלות על תופעה חברתית חדשה שאנחנו חיים בה ושצריכות להעסיק את כולנו. היא קשורה בעלייה הדרמטית בתוחלת החיים, אך העלייה בתוחלת החיים כשלעצמה אינה יכולה להסביר אותה ובעיקר לא את הפוטנציאל האנושי הטמון בה.

בהדרגה הבנתי שהעלייה הדרמטית בתוחלת החיים אינה בעיקרה - כפי שרובנו נוהגים להתייחס אליה - עניין כמותי של תוספת שנות חיים והתארכות תקופת ההזדקנות, אלא היא מאפשרת לחולל תקופת חיים חדשה בחיי האדם - 'תקופת התבונה'. זוהי תקופת חיים השונה איכותית מתקופת החיים הקודמת לה - 'תקופת הבגרות', וגם מתקופת החיים שבאה אחריה - 'תקופת הזקנה'.

בתום תקופת הבגרות של חיינו, היא מאפשרת לנו לצאת לסבב חדש וטוב יותר של חיים פעילים, מאוזנים ומאושרים. היא גם מאפשרת לנו להרחיק את הזקנה הסיעודית של חיינו עד לסוף החיים ממש.

קיבלנו מתנה - מתנת תקופת החיים החדשה, אך משמעותיה עדיין לא ברורות לנו וחסרות לנו עדיין 'הוראות ההפעלה' שלה. חשיפת מתנת תקופת החיים החדשה ו'הוראות ההפעלה' שלה היא הנושא של ספר זה.

לכל אלה הגעתי רק לאחר מסע מחקרי־התנסותי מרתק, שנמשך כבר למעלה משלוש־עשרה שנים, שבו התנסיתי על עצמי הלכה למעשה ביישום של תקופת החיים החדשה ובפירותיה. אני משתף אותך הקורא גם בתיאור המסע הזה כדי להמחיש לך שהטיעונים שאני מעלה בספר אינם תיאורטיים בלבד, הם מעשיים וגם אתה יכול להתנסות בהם.

את מה שבתחילת המסע שלי חוויתי כ'הגיל הנעלם' עתה יכולתי לחוות כ'תבונת הגיל החדש'. הגיל החדש הזה הוא חדש לא במובן שאנו מתייחסים ל'חדש' כאשר אנחנו קונים חולצה חדשה או רכב חדש, אלא במובן עמוק יותר ומרחיק לכת. ה'חדש' בהקשר זה הוא בהבנה שהגיל הכרונולוגי שבו מצופה כי נצא לפנסיה - והוא מסמן חברתית את המעבר מתקופת הבגרות לתקופת הזקנה - אינו הגיל המשמעותי לנו בתקופת החיים החדשה. הגיל המשמעותי לנו בתקופת חיים זו הוא 'הגיל התפקודי' שלנו - הגיל המשקף כיצד אנחנו מתפקדים גופנית, שכלית, מנטלית וחברתית. הגיל התפקודי שלנו הוא שיקבע מעתה הן את איכות חיינו והן את תוחלת החיים האישית שלנו. באמצעות ההתמקדות בו נוכל להפוך את תקופת החיים שלפנינו לתקופה של צמיחה אישית.

בספר שלושה חלקים. החלק הראשון של הספר - 'המסע מהגיל הנעלם לתקופת התבונה' מתאר את מסע הגילויים שעברתי עד שהבנתי את מהותה של תקופת החיים החדשה ואת האפשרויות החדשות שהיא פותחת בפנינו. בחלק השני - 'לקראת תיאוריה של תקופת התבונה', אני מניח את הבסיס לתיאוריה של 'תקופת התבונה' על ממדיה הפסיכולוגיים, הנירולוגיים והביולוגיים, ובהתבסס על כך, בחלק השלישי - 'הפרקטיקה של תקופת התבונה' אני מסביר ומדגים כיצד תוכל, הלכה למעשה, לחוות את 'תקופת התבונה' ולהפיק את המרב ממיצויו של פוטנציאל 'תבונת הגיל החדש'.

למי מיועד ספר זה?

הוא מיועד למגוון אנשי המקצוע העוסקים בנושאי הגמלאות והזקנה בכך שהוא מציג בפניהם גישה חדשה לשאלות על מהות ההזדקנות והזקנה, אך בעיקר הוא מיועד לכל מי שמתקרב לגיל הגמלאות ולמי שכבר מצוי בו ושואל את עצמו איך לחיות מעתה את חייו ומה תכליתם. הוא מיועד גם לצעירים יותר, שהיציאה לגמלאות היא עבורם עניין השייך לעתיד אך מעוניינים לחשוב על כך ולהתכונן לכך.

הספר מתבסס על מגוון עשיר של ממצאים מדעיים, אך אינו מכוון להיות ספר אקדמי. נמנעתי מלהעמיס על הקורא את כל אותן הוכחות, סימוכין וויכוחים שקיימים גם בין המדענים, והקורא אינו זקוק להם כדי להבין את החיים עצמם. המטרה שלי בספר זה היא להבין את החיים ולא להבין את המדע.

אם הקורא יתייחס לספר זה כאל ספר אקדמי גרידא, החטאתי את מטרתי, אם יתייחס אליו רק כאל ספר הדרכה, גם אז נכשלתי במשימתי. המסע שאני הולך לשתף אתכם בו הוא מסע משולב - אינטלקטואלי־מעשי, ושניהם שלובים זה בזה. לכל אורך הספר תמצאו רעיונות וטיעונים המתבססים על ממצאים מחקריים מתועדים לצד בחינתם, הבהרתם והעשרתם מתוך ניסיון החיים האישי שלי.

ופנייה אישית לקורא, הייתי רוצה שתמצא בספר זה את עצמך. שהקריאה בו לא תיתן לך מנוח לגבי עצמך ולגבי הסביבה האנושית המשמעותית לך, ושסיפור המסע שלי יעורר בך את הרצון לצאת למסע גילויים מרתק, מלמד ומעשיר אל 'תקופת התבונה' של עצמך.

**בכל הספר אני משתמש בצורת הזכר הגם שהוא מופנה לגברים ונשים כאחד. בכך אני הולך בעקבות פסיקתה של האקדמיה ללשון עברית, שקבעה כי בעברית צורת הזכר משמשת לא רק לזכר, היא גם הצורה שאנחנו נוקטים כשאין לנו צורך להבחין במין - כלומר היא גם הצורה הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם לנקבה.