#מציאות_לא_מציאותית

משחק האהבה

"מתחילים" בקע הקול מהפלאפונים של שנינו כאשר אנחנו אחת מול השני, משחקים באותו המשחק - משחק האהבה. המשחק החדש שבוחן האם זוגות באמת מתאימים זה לזה או שהם סתם ביחד כי הם... סתם ביחד.

למרות שאני בכלל לא מאמינה בכל המשחקים האלה ולא חושבת שהם נכונים, עשינו פעם ערב של כיף בבית ורצינו לנסות את המשחק הזה "סתם בשביל הצחוקים," כמו שהוא אמר.

"טוב אהוב שלי, יאללה, בהצלחה לנו!!!"

"בהצלחה אהובה." הוא אמר ונשק לי על הלחי ואז חיבק אותי ואני מסגרתי את הבושם שלו בזיכרון.

"שלב ראשון: אמת או חובה! כל אחד ואחת מכם צריכים לבחור אמת או חובה (אתם צריכים לבחור את אותה קטגוריה) ולעשות משימה יחד בלי לראות מה בן הזוג שלכם בחר. בהצלחה!"

אמר הקריין ואני חשבתי מה הוא בחר, אמת, חובה, מה הדבר הנכון? לבסוף בחרתי באמת, כי אני שונאת חובות במשחקים האלה. תמיד החובות זה או לאכול משהו מגעיל, או לעשות משהו לא נחמד בכלל, אז הלכתי על הקל, האמת. כי האמת תמיד יוצאת לאור מתישהו והכי נכון זה לומר את האמת. בכל מצב.

"אמת!" בקע הקול משני הסלולאריים בו זמנית ואנחנו ישבנו מחויכים אחת מול השני.

המשחק המשיך קודם אצלו:

"אמת שאיחרת לדייט השלישי שלכם, כי היה לך פנצ'ר במכונית ונאלצת להמתין לגרר שלוש שעות?"

האמת היא שידעתי שזה קרה וחיכיתי לתשובתו, חיכיתי לראות אם הוא יזכור זאת.

הוא ענה בזריזות והקריין אמר:

"עברת שלב! המתן לבת זוגך למעבר לשלב הבא."

עכשיו הופיע אצלי המשפט הבא:

"אמת שכשהתחלת לנגן בגיטרה ולא ידעת את האקורדים, הוא לימד אותך את שלושת השיעורים הבסיסיים כשרק הכרתם?"

האמת, שזה נכון. כשרק התחלתי לנגן ולא ממש יכולתי לממן שיעורי גיטרה למדתי הכול באינטרנט ואז הכרתי אותו והוא עזר לי בשיעורים הבסיסיים ולימד אותי אקורדים ועוד.

לחצתי אמת ושנינו עברנו לשלב הבא. הקריין שוב התריע:

"הגעתם לשלב השני של המשחק, אולי השלב הקריטי ביותר שלא כל הזוגות עוברים.

"שניכם עומדים להיכנס עכשיו לחדר בריחה אינטרנטי חשוך לגמרי. בחדר מסתתרים חפצים דיגיטליים ששניכם מכירים היטב ויודעים ששייכים לבן הזוג שלכם. אתם צריכים למצוא אותם, לשייך כל חפץ לבעליו ולנסות להבין מי מבין שניכם העלה אותו לחדר הבריחה. יהיו גם חידות זוגיות שתצטרכו לפתור כדי לצאת משם. יש לכם שעה בדיוק לעשות את כל זה. לדמות שלךָ קוראים T ולדמות שלךְ קוראים B בהצלחה!"

התקרבנו ועכשיו ישבנו יחד מחובקים אל מול מכשיר טלפון אחד והתחלנו לגשש בחדר. אני בדמותי B והוא בדמותו T, מסע לזוג המושלם, כזה שכולם רוצים להיות אבל לא לכולם זה הולך.

הוא גישש בחשכה והתקרב אליי עם הגיטרה שלי, הוא אמר לי: "הבאתי אותה כי אני אוהב שאת פורטת לי על מיתרי הלב בכל פעם שאת מנגנת. הייתי חייב להעלות תמונה שלה לאתר הדיגיטלי, זה חזק ממני. נו, מתי את כבר כותבת עליי שיר?" הוא שאל אותי בהתרגשות, הסמקתי ועניתי:

"בקרוב, אל תדאג, זה בתהליכים. תודה אהוב שלי! תודה שבך זכיתי ולא באחר!"

ואז הוא התקרב יותר ואני גיששתי בדמותי ומיד קלטתי מסגרת של תמונה בצד האחר של החדר. "היי, הנה אתה קטנטן!!! הבאתי את זה כדי להזכיר לך את הילד שבך!"

"נסיכה קטנה שלי... אנחנו אמנם בדמות של בוגרים אבל עמוק בפנים שנינו ילדים, לא רק אני..."

"צודק!" אמרתי והוא נשק לי במצח.

בינתיים הוא המשיך לגשש באפלה עם הדמות שלו T (משום מה במשחק הזה אין שמות, רק אותיות... חייבים לדבר עם היצרן, שישפר תנאי משחק ורזולוציה בדחיפות!) והגיע למחברת שירים שלי מהדייט הראשון שלנו, קניתי לו אותה כדי שגם הוא יכתוב וישפוך את עצמו החוצה על הדף... אני זוכרת את ההקדשה שכתבתי לו שם אז, כאילו זה קרה אתמול...

הוא הוציא אותה, נתן אותה לדמותי ואמר: "כתבתי בה המון מאז, את מוזמנת לקרוא..."

התרגשתי ומיד עניתי: "אוי, נסיך אתה! אין דברים כמוך! וברור שאני אקרא וגם אביע ביקורת אם צריך כדי שתשפר את הכתיבה! נהדר שהתחלת לכתוב. עכשיו יש לנו עוד משהו משותף חוץ מהאמונה והמוזיקה שחיברו בינינו - הכתיבה."

המשכנו לשבת יחד מחובקים ומצאתי את המפרט לגיטרה שהוא קנה לי ליום ההולדת.

"מצאתי!" וכך המשכנו עד שמצאנו את כל החפצים. פתאום הופיעה חידה:

"מי אמר למי פעם: 'אם הייתי יכול/ה הייתי בורח/ת לאי בודד רק איתך ועם הגיטרה?'"

עניתי מיד שאני וכך פתרנו את כל ארבע החידות ויצאנו מחדר הבריחה.

"את רואה שאין סיבה לא לאהוב את המשחקים האלה? עברנו הכול כמו גדולים, קטנטן עלינו."

אמר וקרץ לי את הקריצה המיוחדת שלו, זאת שהוא קרץ לי בפעם הראשונה שבה נפגשנו.

"שלב אחרון ודי ואז הולכים לראות סרט טוב אהוב שלי?"

"טוב נשמה שלי!"

"כל הכבוד זוג מנצח שכמותכם!" אמר הקריין בקול ואני חיכיתי כבר שהמשחק ייגמר ונראה "מהיר ועצבני 7" שוב.

"הגעתם לשלב האחרון, שלב אחרון שבו צריך להפעיל מחשבה מהירה ולעשות הכול בצורה מחכימה כדי להבין שזוגיות זה לעד או בנפרד. על בן הזוג למצוא פרח אהבה שאינו נובל ולא ייבול עוד לעולם. הפרח הזה יביע את אהבתכם לנצח או את פרידתכם לנצח. יש לך 60 שניות למצוא את הפרח בכל דרך אפשרית ולהביא אותו לאהובתך מעכשיו."

"בהצלחה!" אמרתי לו והוא יצא מהר מהדלת.

יש לו 60 שניות כדי לחשוב עמוק ולעשות את זה... יאללה, בוא ננצח את זה, חשבתי לעצמי וחיכיתי שישוב.

עשר, תשע, שמונה... השעון שבמשחק החל לתקתק והוא טרם חזר...

הוא נכנס בשנייה האחרונה והביא לי את הפרח היחיד שלא ינבול אף פעם, ורד מפלסטיק, אבל הוא היה נראה כל כך חי ואמיתי, כמו אהבתנו הנצחית.

עמדתי שם נפעמת ומחויכת, מאושרת שהוא צלח את זה. זה רק מראה כמה חוזק יש בשנינו, כמה אהבה. לא המשחק ולא הניצחון, אלא דרך המחשבה.

"כל הכבוד! אתם זוג מדהים!" אמר הקריין והמשחק הסתיים.

"אתה יודע מה אני חושבת? שזה לא המשחק ולא הניצחון, זו הדרך שעשינו יחד כדי להגיע לזה,

התרומה של כל אחד מאיתנו. אוהבת אותך! ועכשיו "מהיר ועצבני 7" כמו שהבטחת!"

"טוב אהובה והגלידה עליי!" הוא הלך להביא לנו קופסת גלידת תות וצפינו יחד בסרט מחובקים, מצפים רק לטוב. הוא כבר כאן והוא בעזרת השם תמיד יהיה קרוב.

בחיים האמיתיים אין משחק אהבה.

פשוט רציתי להביע כאן שיש זוגות שצולחים את המשחק בחוכמה ומחשבה ונשארים עם שלושה לבבות חיים,

ויש כאלה שלא מתאמצים ונשברים בשלב השני וסתם פוגעים אחד בשנייה. פשוט סתם בגלל משחקי אגו. אז תשתדלו לא לפגוע, תהיו אתם זה חשוב, ותאהבו במקום לריב.

תגידו תודה שזכיתם בכלל לאהבה, תודה שבורא עולם זיווג אתכם ליחד.

תגידו תודה שאתם אתם, תודה להשם שאתם קיימים ותפסיקו לריב על הדברים הקטנים,

כי כלום לא מובן מאליו בחיים...