מבקשי פניך – שיחות עם הרב ליכטנשטיין

 פתיחה

"לשוחח על האמונה שלי בה'? זה מה שאתה מבקש? הרי זה קודש הקודשים של האדם! לפני ולפנים שלו! האינטימי שבאינטימיים!"

ישבתי לפני הרב אהרן ליכטנשטיין. ראש ישיבת הר עציון שבאלון שבות, שהעמיד אלפי תלמידים. הבטתי בו והקשבתי לדבריו.

שיחותיו מלבבות היו ומרתקות. ראיתי לפני ראש ישיבה גדול, תמים באמונתו וחריף בלמדנותו, מושרש במרחבי התורה, ודעתו רחבה ופתוחה לתרבות העמים, נאמן למסורת בית בריסק המפוארה, ועצמאי במחשבתו, מחנך הומניסט המאמין בכוחו של האדם, ובקבלת עול מלכות שמים כאחד. תלמיד חכם ואיש רוח.

בן ישיבה צעיר הייתי. בישיבת הכותל. לפני כארבעים שנה. יום אחד הודיעו שבא אורח מאמריקה. תלמיד חכם חריף שילמד שיעור בישיבה. אמרו שהוא חתנו של הרב סולובייצ'יק, נכד לר' חיים מבריסק. את ר' חיים הזכירו אצלנו כמעט בכל שיעור. התרגשנו והתכוננו לשיעור היטב.

מאחרי הפרגוד שמענו שמיוחד הוא באישיותו ובמחשבתו, למד גם באוניברסיטה, ופתוח הוא לספרות העמים. יש שדרשו זאת לשבח, והיו גם אחרים. סקרנותנו גברה עוד. אותם ימים הכרתי רבנים ספרדים, רבנים מהישיבות הליטאיות בארץ ורבנים מישיבת מרכז הרב. הרב ליכטנשטיין היה לנו עולם אחר. הצירוף של דתיות עמוקה, גדלות בתורה ופתיחות למדע לתרבות ולספרות היה חדש לנו בעולם הישיבות בארץ.

מאז נפגשנו פעמים רבות בהזדמנויות שונות, אבל את עולמו הפנימי לא הכרתי לאשורו. בעצת מסובב הסיבות נתגלגל שאשב לפניו ויפרוש לפניי משהו מהשקפת עולמו. לבביות שלו וענווה שלו שנוסכת עליו חן בַּיישני קירבו את הלבבות.

ביקשתי אותו לומר משהו על הלהט של אמונתו בה'. הוא סירב להרחיב את הדיבור וכך השיב לי:

"הרי זה קודש הקודשים של האדם! לפני ולפנים שלו! האינטימי שבאינטימיים!"

ועוד זאת נאות לומר:

"אני חש קִרבה לקדוש ברוך הוא יותר מכל דבר אחר."

"אין דבר שאני יותר בטוח בו, יותר משוכנע, יותר חווה, יותר מרגיש, מאשר האמונה."

"בשעה שהאדם זקוק עד נימי נשמתו לנוחם או לחיזוק, תחושת התלות והקשר - מעניקה לו הרבה יותר מאשר הידיעה."

"מי שמבחינה קיומית איבד את הקדוש ברוך הוא, זו התפוררות טוטלית, התפרקות. לאבד את הקשר לקדוש ברוך הוא זה לאבד טעם בחיים, זה לאבד את החיים עצמם, זו קטסטרופה. אם האובדן הזה קורה לחברה מסוימת, אוי לה לאותה חברה. מה הם החיים בלי הזיקה הזאת?"

ארבע פעמים בשיחותינו הבחנתי ניצוץ בעיניו של הרב אהרן, פניו אורו באור מיוחד והמלים פרצו מפיו מאליהן כשירה:

כששוחחנו על להט האמונה בה', כשעסקנו בעומק הלימוד בתורה, כשהזכיר את מורו ורבו הרב סולובייצ'יק וכשציטט שיר של מילטון.

כשעסקנו בעומק הלימוד בתורה, ובשיטת לימודו, אמר:

"העיסוק שלי בתורה מתחיל כחיזור, כקליטה, כמגע ברמה היפה ביותר."

"ההלכה היא הגורם הדומיננטי בתורה שבעל־פה. ההלכה היא ששבתה לבבות, היא שעוררה מחויבות והיא היא שהפרתה את הדמיון."

"אין ספק ששיטת בריסק היא לימוד שמספק, לימוד שמעניק לך תחושה שאתה נוגע בלב לִבה של התורה."

"זו גישה שרוצה להיות נוקבת עד השיתין, עד היסודות."

"בשיטה של ר' חיים נפתחו שערים, נפתחו שדות שלמים. זה אִתגר ופתח הזדמנויות. נעלמו כל מיני מחסומים, נפתחו שערים, נפרצו דלתות וסולקו שומרי הפתח."

כשהזכיר את מורו ורבו הרב סולובייצ'יק, וכלשונו "הרב ז"ל":

"הרב היה אישיות נדירה מאוד, מורכבת מאוד, מגוונת מאוד, עם קווים ברורים בדברים מסוימים, ועם פתיחות רבה בתחומים אחרים."

"הרב ז"ל היה דמות ענקית. מה אומַר על תרומתו של הרב ז"ל ליהדות ארצות־הברית וליהדות העולמית? איך הצעירים אומרים היום? - חבל על הזמן! אנשים שלא הכירו אותו, ולא הכירו את ארצות־הברית אז, לא מתחילים לדעת עד כמה הוא שינה את המצב."

"אביו היה אומר לאנשים שלמדו אִתו: יש לי בן, הלכה כמותו בכל התורה כולה."

"גדלותו הייתה מדהימה. מה שהאדם הזה הקיף...

האישיות שלו הייתה מאוד מורכבת. מורכבות שבאה מעושר, עושר ששמור לבעליו לא לרעתו אלא לטובתו. אנשים לא יודעים כמה שטחים הוא הקיף. יש ספרים שהוא כתב עם התייחסות מפורטת למדעי הטבע, ביולוגיה, פיזיקה. כשהספדתי אותו, אמרתי, לא שאחרים לא יכלו לכתוב את הספרים האלה, הם לא יכלו כלל להבין אותם. אדם ששלט בהלכה, באגדה, בפרשנות על התורה, ולהבדיל, בתרבות כללית, בכל מה שקשור לזה. אדם מלא עושר והפריה הדדית מדהימה. הוא היה מורכב."

הפעם הרביעית שהבחנתי שאורו פניו של הרב אהרן הייתה כשציטט שיר של מילטון:

"העולם שלנו יצר דברים גדולים ונפלאים. אמת, עולם התורה הוא עולם שמה שנמצא בתוכו ייחודי, חשוב, נשגב, נעלה, מרומם, כהנה וכהנה לעומת כל מה שיש בדנטה, או בעמיתיו וחבריו. אין צל של ספק בזה. אין ספק בעדיפות של דברי קדושה על דברים של חולין... השאלה היא אחרת. שאלה של איזון שאדם מחפש. איזון בעולמו הרוחני ובעולמו הרגשי. בוודאי, אני מחויב לעיסוק שלי בתורה. אני מתמלא ממנו. אני קשור בו מעל ומעבר לכל מה שאני יכול לקבל מדברים אחרים. אבל במידה מסוימת, דווקא בגלל שהתבשמנו מאותו עולם, איננו שמים לב לעולמות אחרים.

יאמרו: אכן, דברים אחרים שטויות והבלים הם, מי צריך אותם בכלל! איני יכול להשיב על טענה זו, אלא לומר את האמת: כן, יש דברים מסוימים שאני צריך אותם, שנמצאים שם בעולמות האחרים."

"כמה שיחות מוסר גלומות בסיום שירו של רוברט פרוסט על אודות עובר אורח העוצר ליד יער בערב מושלג... ובאיזה ריכוז ועצמת שלווה! איזה שגב איזו יראת שמים והתמסרות משתקפים בשורה הנפלאה החותמת את הסונטה של מילטון על עיוורונו!"

"כשמילטון התעוור הוא התאונן... הוא מבכה את מר גורלו. הוא אינו רואה שקיעה, הוא אינו רואה זריחה, והוא אינו רואה עץ מלבלב. את הרשימה הזאת הוא מסיים בציינו כשיא כל מה שחסר לו את הפנים האנושיים הא־לוהיים."

"יש אנשים, גם גויים, ששליחותם בהיסטוריה היא שליחות של יצירה. יצירה ספרותית, יצירה מוסרית. אנשים שאתה רואה בהם גדלות, גדלות הנפש, גדלות מוסרית."

"מילטון עסק בדברים שבקדושה. לא תמיד בפרספקטיבה שלנו, אבל אלה דברים שבקדושה... הוא כתב גם שיר - Lycidas - שם הוא מבכה מות חבר. פלאי פלאים. מלא שגב!...

והשיר של מילטון על גן העדן האבוד. זהו שיר בן כעשרת־אלפים שורות... התיזה המרכזית שם היא... מקום שבעלי תשובה עומדים... המסר המרכזי שלו הוא התשובה. אני קורא את זה, ואני חושב שזה נפלא...

יש סוג השראה שאני יכול לקבל מהספר של מילטון, שאינו בנמצא בדברים שיש לי. השראה שניתן להשיג בה מזור לנפש. לפעמים אני רואה שם דברים הגובלים בקדושה."

עשרים פגישות נפגשנו בביתו של הרב שבאלון שבות בשעות הצהריים בחודשי החורף של שנת תשע"א, מחנוכה ועד פסח.

בעשרים שיחות קולחות שוחח עימי על השקפתו ועל זווית ראייתו את הדבֵקות בה', את האמונה העמוקה בו, את לימוד התורה בכל מרחביה, את הפתיחות לערכים הבאים מחוץ לעולמה והזהירות הרבה הנדרשת לה.

הביאני הרב חדריו, ובלבביות רבה, פתיחות ואמון מלא פתח לפני אשנב להכרת עולמו.

מצאתי שילוב מיוחד ולא מצוי בין להט אמונה בה', עומק בתורה ושליטה בה במרחביה, לבין פתיחות לעולם התרבותי הרחב. הומניזם דתי המשלב בין הכרה בגדולת האדם ובכוחו לבין קבלה אמִתית של עול מלכות שמים. ובעיקר מצאתי אצלו ענווה גדולה.

"אומר לך את האמת", כך אמר לי, "אני יהודי פשוט". וגם: "אני אינני ייחודי. אני אדם פשוט. בדור הזה ובדורות הקודמים היו מיליוני אנשים כמוני". "אני מקווה שהקדוש ברוך הוא, א־ל טוב וסלח, יודע שאהרן ליכטנשטיין ברמה נחותה, ומקבל את תפילתו שהוא נושא מתוך תקווה שהתפילה תשתפר ותלך ושהדבֵקות בבורא תמלא אותו ותשפיע עליו. בוחן לבבות הוא היודע עד כמה תקווה זו מלווה את תפילתי".

בכל שיחותיו עִמי היה הרב שקול, מנתח בקור רוח, במתינות ובכנות רבה את הנושא שעסק בו לעומק וברוחב הדעת, ותמיד תמיד עשה סייג לדבריו.

שיחת תלמיד חכם צריכה תלמוד.

הרוצה להכיר את תלמודו ילך לו אצל שיעוריו בתלמוד המתפרסמים והולכים. הרוצה להכיר את הגותו לעומקה ילך לו אצל מאמריו בעברית ובאנגלית הבנויים לתלפיות, ובקרוב גם יצאו לאור בספר.

ספר זה המונח לפניכם איננו ספר שיעורים ולא ספר הגות. מאידך גיסא, אין זה ראיון עיתונאי שמטרתו להביא את דעת הרב בשאלות השונות המתחדשות עלינו דבר יום ביומו.

הספר שלפנינו הוא ספר שיחות בהגות והשקפת עולם. שיחת תלמיד חכם שתלמוד היא צריכה.

שיחות קולחות, מעצם טבען, אינן תמיד מאורגנות כמאמרים מסודרים. לעתים הן אינן ממצות את השאלה, ואולי אף אינן משיבות עליה כלל, זורמות הן בטבעיות מנושא לנושא ואף חוזרות על עצמן. זו היא חולשתן, אבל זה הוא גם סוד כוחן. שפתוחות הן, נובעות מן הלב ונכנסות אל הלבבות.

מלאכת הכתיבה לא קלה הייתה, במיוחד למי שאמון על כתיבה ספרותית. קשה להריק מכלי אל כלי. משיחות שבעל־פה לספר כתוב. ערכתי את הדברים על פי טעמי, אבל התאמצתי גם לשמר את סגנונו המיוחד והמוכר של הרב, וגם לשמור על הזרימה החיה והרעננה בלא לפגום בה על ידי עריכת יתר.

אדם מורכב הוא הרב אהרן ליכטנשטיין. שזירה מיוחדת הוא שוזר את העולמות השונים שמהם שאב. בבית המדרש, ממורו ורבו הרב יצחק הוטנר בעל ה"פחד יצחק", שהוא מזכירו בשיחות אלה פעמים רבות, ממורו ורבו הרב אהרן סולובייצ'יק, וכמובן ממורו ורבו המובהק חותנו הגרי"ד סולובייצ'יק - על כולם הוא מדבר בהערכה רבה, אבל את מורו זה הוא מעריץ.

את כל העולם הרחב הזה ראש הישיבה שוזר עם מה שספג בעצמו מתורת ה' ומעולמות אחרים, הלימוד בהרווארד והעיסוק בתרבות ובספרות האנגלית. השזירה הזאת נעשית בזהירות ואחריות רבה אבל גם באומץ. העולם שלנו מלא מהמורות וסיכונים, אומר הרב אהרן, אבל גם מלא סיכויים ואתגרים והאדם צריך לצעוד לקראתם באומץ ובאחריות.

בעיקר למד הוא מכולם, מי הוא האדם, נזר הבריאה ותפארתה. בעל בחירה חופשית הוא. מלא כוח והדר. מבקש פני ה', מתקדש בזיקתו לקדוש ברוך הוא, ומשרה מקדושה זו על סביבתו. עליו נאמרה האמירה המדהימה: "כי בצלם א־להים עשה את האדם".

"ארבע שנים למדתי בהרווארד", אמר לי הרב, "ואילו שאלת אותי, מה למדתי שם? הייתי משיב: למדתי, שהעולם מורכב והאדם מורכב".

בנושאים מגוונים עסקנו בספר זה. אני מלא תקווה שהצלחתי לפתוח לקורא צוהר לעולם מיוחד זה של מבקש פני ה'.

אם ישאלני אדם, מה הקורא בספר זה ילמד? אשיב לו אף אני:

יידע הקורא גם הוא, שהעולם מורכב והאדם מורכב, וזה הוא נויו הדרו ותפארתו.