0
0 הצבעות
0

עת אהבה נפשי

פביאן ברויטמן

 37.00

תקציר

“לפני עשרים שנה ידעתי שכשאהיה בן ארבעים וחמש יהיו לי ארבעה ילדים, ואשתי האהובה תאפה לי עוגת שוקולד פשוטה, כבדה, עם המון שוקולד מריר. והנה, תראה אותך…” אמיר הסתכל בדמות שהשתקפה בראי בחדרו. ראה היטב את הקמטים, את היגון שבעיניו, את כתפיו השמוטות. הוא ניסה לחייך, והחיוך נראה כעיוות המזכיר ייסורי שרירים מכווצים מאשר דבר מה שמח. הוא השפיל את מבטו.
“אני חייב לקבל אחוזי נכות,” אמר לבסוף בקול. “אני חייב שיקום.”

קוראים כותבים

אין עדיין חוות דעת.