פגומות

“את רואה? ברגעים כאלה אני שמח שיש כאן בריכה. במשך חמישה שבועות בשנה בערך היא מצדיקה את דמי התחזוקה!”

קולו של פטריק קלי נשמע עליז, אבל קייט ידעה שמכאיב לו לראות שהבריכה היפה שלהם בגרנטלי אינה זוכה לשימוש רב. עם זאת, הייתה להם וילה מהממת בספרד למקרה שיצטרכו שמש, וגם דירה בבעלותם בפלורידה - פטריק אהב את מסלולי הגולף שם. פלורידה הייתה גם המקום שבו מת ג’ורג’ מרקהם, האיש שרצח את מנדי, בתו של פטריק, וקייט ידעה שהוא אוהב להיות קרוב למקום שבו המניאק הרשע פגש את גורלו. העובדה הזאת העניקה לו תחושת סיפוק מסוימת. הם חיו חיי מותרות, וקייט נהנתה מהם יותר מכפי שתיארה לעצמה שאפשרי. היא לא הצליחה להתנער מהתחושה שזה יותר מדי, אבל זה היה חלק מאופיו של פטריק; הוא תמיד חייב להרגיש שאנשים רואים את הצלחתו ומתפעלים ממנה. קייט יכלה להבין את זה, איכשהו.

אחרי כל השנים שלהם יחד, היא ידעה שיש לה מזל שהוא איתה. הם החלו להזדקן, אבל הם היו מאושרים. הוא עדיין “עשה עיניים” לנשים, כפי שהגדיר זאת, אבל ימי ההתפרפרות שלו הסתיימו. או כך קיוותה, לפחות. היא ידעה שהוא עדיין ממשיך להתפרפר - פטריק קלי לא מסוגל להתנזר לחלוטין - אבל לאחר פרישתה מהמשטרה היא החליטה “לשאת בהבנה מה שאין לו תקנה”, כלשון אחד הביטויים הישנים של אימה; קייט עדיין התגעגעה אליה.

הם ישבו על המרפסת, ובוורלי קולינס, מנהלת משק הבית שלהם, יצאה אליהם בחיוך, כרגיל. היא הייתה רווקה מושבעת בעשור החמישי לחייה, עם מבטא אירי רך של העיר קורק ועם פרצוף שפטריק אמר פעם שאימו הייתה מכנה “תאונה מצערת”. כלומר, היא לא הייתה יפהפייה מהממת, אבל היא ביצעה את תפקידה על הצד הטוב ביותר, וזה מה שהיה חשוב. חוץ מזה, הייתה לה אישיות מלבבת, חפה מכל חטטנות. היא אהבה את הדירה הנפרדת הקטנה שלה בתחומי הנחלה שלהם והתאימה באופן מושלם לאורח חייהם.

“פט, יש לך אורח. הוא לא מסר לי את שמו.”

פטריק קם, מזעיף פנים. הוא לבש חלוק, וקייט עשתה כמותו. היא קיוותה שזו לא איזו צרה המתדפקת על דלתם. אבל אחרי שנים עם פטריק קלי, קייט חשדה שעלול להיות כאן משהו מסתורי. פטריק עדיין אהב מה שנקרא בפיו “תכסיסים ותחבולות”.

למרבה הצער, לפעמים הדברים האלה חזרו לרדוף אותו.