גן עדן בשערי הגיהנום 2

פרק 1 1

"אוו..." גניחת כאב חלושה מעירה את ג'ו משרעפיו. הוא נעמד על רגליו ומתקרב למיטת בית החולים.

"תודה לאל." הוא לוחש ולוחץ על זמזם הקריאה הצמוד למיטתה של הילי. "כל כך כואב." המילים יוצאות בקושי רב מפיה וגופה זע ונע חלושות.

"בעוד רגע יגיע הרופא לבדוק אותך." ג'ו מנסה להרגיע אותה.

"ערב טוב, גברת עמית. אני שמח לראות שהתעוררת ואפילו מוקדם מהצפוי. אני דוקטור אסף בריל, הרופא שניתח אותך, ומובן שאלווה אותך גם בתקופת החלמתך." הוא אומר בחיוך שבע רצון בעוד הוא מתקרב אליה ומתחיל לבדוק את גופה מתחת לתחבושות.

"מה אתה עושה?" היא נבהלת, מתרחקת ונצמדת לסורג המיטה.

"בודק את קצב התקדמות החלמתך." הוא משיב בנחת.

"ג'ו." הילי מרימה מעט את הטון וג'ו נעמד על ידה בדריכות.

"כן, גברת עמית." הוא משיב, מנסה לשוות לקולו טון נינוח. בתגובה, הילי מפנה את פניה אליו כמנסה לקרוא את תגובותיו ולהשלים את הפאזל במוחה.

"דוקטור בריל, אתה יכול בבקשה לתת לנו כמה דקות?" היא מבקשת וממשיכה לבהות בג'ו.

"בהחלט." הוא יוצא וסוגר את הדלת אחריו.

למרות הכאב החד המפלח כל חלק וחלק בגופה היא מנסה להתיישב ומשמיעה נהמות קטנות של כאב הגורמות לג'ו להתקרב אליה עוד יותר ולהיות מוכן לעזור לה במידת הצורך.

"תסביר לי." היא משווה לקולה גוון רציני.

"את לא צריכה לדאוג." הוא מנסה להרגיעה.

"ג'ו, אני יודעת שכשאני אתך אני מוגנת אבל אני גם צריכה לדעת מה קרה? אני צריכה לדעת מי זו לעזאזל גברת עמית? ואני צריכה לדעת למה פניי וצווארי חבושים? מדוע אינני מצליחה אפילו לזהות את הקול שלי? לפי מיטב זכרוני נוריתי בבטני ורק בבטני." דבריה נאמרים באטיות, קולה הופך שקט עם כל מילה שנאמרת.

"את עייפה. תנוחי עכשיו, נדבר על כך מאוחר יותר." קולו רך ומלטף, מנסה להרגיעה.

הילי נושמת לעומק ריאותיה, עוצמת לרגע את עיניה ופוקחת אותן באחת. "אל -אישה! מה עם הילדה שלי?!" קולה מבועת.

ג'ו לוקח נשימה עמוקה. הוא מכיר היטב נחישותה של הילי ומבין שזה הזמן להתוודות.

"גיא ירה בך ופגע בדיוק בכלוב בית החזה שלך, מה שגרם לדימום פנימי ולקריסתה של הריאה הימנית." בעודו מספר הילי משפילה את ראשה אל כפות ידיה הסבוכות זו בזו.

"זה לא הוא." היא פולטת. ג'ו נועץ בה מבט מבולבל.

"אבל עוז ראה מה שקרה." הוא עונה בפה רפה.

"עוז לא יודע מה הוא ראה, ואני לא עשיתי כלום, הכעס עיוור אותי." היא מחבקת את בטנה. זיכרונות של תחושת העובר הזז בתוכה מציפים אותה.

"לא הגיע לגיא למות." מעיניה ניגרות דמעות.

"אז מי זה, הילי? מי היה זה שירה בך?" חוסר הסבלנות והבלבול ניכרים בו.

"ג'ו, אסור לסמוך על אף אחד בארגון! אף אחד! אתה מקשיב לי?!" היא משיבה בהתלהמות נחרצת.

"אני צריך לדעת." הוא אוחז בידה, עיניו מתמקדות בעיניה ולא סרות מהן לרגע.

"אסור לך לדעת. אתה תשנה את התנהגותך והם יעלו עליך מיד. אסור לי לאבד אותך! אני חייבת שתשמור על אל-אישה שלי. אני חייבת שתעזור לי מבפנים, ג'ו." קולה מתחנן.

"תירגעי, היא מוגנת אתי, עם עוז ועם אלה." הוא מנסה להרגיע אותה אך הילי שואפת אוויר לריאותיה וציפורניה מחוררות את עורו.

"תקשיב לי, ג'ו! אני מתחננת. רק אתה. בבקשה ממך, רק אתה." ג'ו לא מבין את התנהגותה אך הילי היא בתו והוא לעולם לא יפר את אמונה.

"טוב." הוא משיב בכניעה. הילי משחררת את ידיה האוחזות בו בליווי האוויר שעצרה בריאותיה.

"כעת ספר לי מה קרה ביום שבו נוריתי? מדוע כל גופי חבוש? מה עם הבת שלי?" היא יורה בקצב את כל השאלות הקופצות לראשה באי סדר.

"היי... אענה לך על כל שאלה בתורה, אבל תבטיחי לי שלא תשפטי אותי על ההחלטות שלקחתי." קולו מצטרד.

"דבר." היא פוקדת באופן אינטואיטיבי.

"את זוכרת שביקשת ממני להוציא אל הפועל את מה שהצעתי לך ביום שבו נפרדת מעוז?" הילי מהנהנת כאישור להמשך.

"איבדת דם רב. הסתכלתי על דוקטור עמית ושנינו הבנו שהסיכוי שתצאי מזה בחיים הוא נמוך. אבל דוקטור עמית, המודע לכל סודותיה של המשפחה כולל המחלה של אלכס, הסכים בכל זאת לשתף אתי פעולה. הוא טיפל בך ואני בזמן הזה הבאתי את הולי, הכפילה שלך. נאלצתי לפגוע בה." ג'ו השתתק. דמעות החלו לזלוג מעיניה של הילי ולהרטיב את התחבושות שעל פניה.

"עוד לפני שידעת אם בכלל אשרוד, רצחת חפה מפשע." קולה נשבר.

"אל תשפטי אותי." הוא מבקש ומרכין את ראשו.

"אני לא. תמשיך, בבקשה." באופן טבעי הילי מנסה למחות את דמעותיה, אך אלה כבר נספגו בבד התחבושות המלופפות סביב פניה.

"דוקטור עמית ואני הנחנו אותה על המיטה במקומך והחלפנו ביניכן את הבגדים. כיוון שהיית מעט אחרי הלידה השתמשנו ב'גומוזה', או איך שלא קוראים לזה, כדי להוסיף לה שומן במקומות שבו הוא היה חסר לה. זה היה מאתגר מאוד! לדוקטור עמית לא היה ניסיון בשימוש בחומר הזה לפני כן, ולי בטח שלא." הוא נשמע מרוצה מעצמו.

"היכן אני הייתי בכל הזמן הזה?" היא שואלת בהשתוממות.

"הכנסנו אותך לרכב של דוקטור עמית והוא הוביל אותך לכאן, לבית החולים אסותא. הוא רשם אותך כבת משפחתו." מבט של הבנה עולה בעיניה של הילי.

"עכשיו אני מבינה מדוע מכנים אותי כאן גברת עמית." חיוך עולה על שפתיה הכואבות. היא מניחה את אצבעותיה על שפתיה בניסיון להרגיע במעט את הכאב. "תמשיך."

"הרופאים הכניסו אותך מיד לחדר הניתוח. כפי שסיפרתי לך קודם, הריאה שלך קרסה. הכניסו לך נקזים וכמעט שאיבדנו אותך. דוקטור עמית העלה את הרעיון שאם את כבר מורדמת ובחדר הניתוח ואנחנו לא בטוחים במצב, אולי מוטב שבאותה ההזדמנות יבצעו בך ניתוחים לשינוי זהות. בתחילה רוב עמיתיו הרופאים הרימו גבה, אך ברגע שכסף הונח על השולחן הם שינו את דעתם למעט רופא אחד שהתעקש לדווח על כך. הוא התווכח אתי, עם דוקטור עמית ואפילו עם מנהל בית החולים. למעשה הוא יצר המון רעש ולכן לא הייתה לנו ברירה אלא להשתיק אותו בדרכנו, כך שהוא נקלע ל'תאונת דרכים' ומת במקום." שוב הוא משתתק.

הילי מרכינה את ראשה, חופנת אותו בין כפות ידיה. "תמשיך, ג'ו." היא פולטת, חסרת אוויר.

"עברת את הניתוח בהצלחה. בשל גילך הצעיר הרופאים האמינו שתתאוששי במהרה. כל הנוגעים בדבר קיבלו סכומים נכבדים של כסף עבור שתיקתם ומעבר לכך זכו גם באיום ממשי על חייהם ועל חיי קרוביהם, כך שמילה לא תצא מפיהם בעניין." הוא מביט בהילי תוך ניסיון לאמוד את תגובתה.

"איך הצלחתם להוציא אותי מהבית בלי להיתקל במאבטחים ובמצלמות האבטחה? איך זה שאף אחד לא יודע היכן אתה? מה קורה עם עוז?" היא שוב יורה כלפיו שאלות ברצף בלי לשחרר אוויר.

"הילי, אחרי שאת וגיא בעלך נוריתם ומתֶּם, הבית נכנס לכאוס. את היית ראש הארגון. נדרש זמן מה להחזיר את כולם למסלול. הארגון שקע בחוסר ודאות מוחלט. במקביל, דאגתי להעביר את קבצי ההקלטות לעריכה מקצועית שבה הקטעים הרלוונטיים נחתכו החוצה. עם זאת, בסופו של ההליך ההקלטה נראתה רציפה ומלאה. עוז קיבל עליו את הפיקוד.

כיוון שבחודשים האחרונים נתת לו לצעוד לצדך, תפיסת מקומך על ידו נראתה טבעית.

כראש מערך האבטחה של הארגון כולם ידעו כמה היית חשובה לי, לכן גם פסק הזמן שלקחתי כדי להתאבל עלייך נראה טבעי ולא עורר כל חשד. לא הוצמדתי לאף אחד מראשי הארגון. שנים של נאמנות הן סיבה מספקת לכך שכיום אף אחד לא עוקב אחריי."

הילי מרימה את ידה ומסמנת לו לעצור. "אמרת ראשי הארגון?!" היא חוזרת על דבריו.

"כן. אלה קיבלה על עצמה את התפקיד לצדו של עוז, הם זוג." ג'ו פוסק בפשטות. זה גורם להילי לנסות לקום מהמיטה אך היא נכשלת בכך ומועדת הישר לזרועותיו של ג'ו שמחזיר אותה בעדינות אל המיטה.

"תפסיקי לעשות שטויות! את חייבת לשמור על עצמך!" דאגתו ניכרת היטב בקולו.

"ג'ו, אתה בכלל לא מבין אילו חדשות רעות מסרת לי עכשיו! אסור שהם יהיו אלו שינהלו את הארגון!!!" היא מזדעקת חסרת נשימה ומנסה להסיר בכוח את התחבושות העוטפות אותה. ג'ו מנסה לעצור אותה אך לא מצליח. הוא לוחץ על כפתור המצוקה ואחות נכנסת באדישות אל החדר אך משהיא רואה את הילי מנסה לקרוע מעצמה את התחבושות ואת הצינורות המחוברים לגופה היא נלחצת ומזעיקה צוות רפואי נוסף.

רופא ושתי אחיות נכנסים במהירות אל החדר. האחיות תופסות את מקומן מצדי המיטה ואוחזות בהילי, מנסות בכל כוחן למנוע ממנה לזוז. הרופא, כבד המשקל, דוקר אותה ומחדיר לגופה חומר הרגעה. לוקחות שניות בודדות עד שגופה מתרפה והיא שוקעת בשינה.

ג'ו מביט בהילי בכאב עז. ברגע אחד הוא נשבר. ישיבתו על הכיסא הלבן כפופה וראשו טמון בין כפות ידיו. בכי שעצר בתוכו תקופה ארוכה וממושכת מתפרץ ממנו בקול זעקה. לפתע הוא מרים את פניו ורואה מולו אחות. על אף שהיא עומדת זקופה לפניו, גובהה כמעט זהה לגובהו.

"כדאי שתצא לשאוף אוויר. אחליף אותך," היא מציעה. קולה עדין, רך ומרגיע. היא מושיטה לו מים קרים בכוס קלקר לבנה.

"כמה זמן היא תישן?" הוא נעמד לצד מיטתה של הילי.

"לפחות שעתיים." ג'ו מסתכל על עיניי הדבש הטובות שלה ומהנהן בהסכמה.

"אני מבטיחה לך לשמור עליה." שוב היא מנסה לעודדו לצאת להפסקה.

"אני מעדיף להיות כאן עד שהיא תתעורר. כך אהיה בטוח שהיא רגועה." הוא עונה בשקט. האחות מהנהנת וצועדת לכיוון הדלת. בלהט הרגע הוא אוחז בכתפה של האחות והיא פוערת את פיה בבהלה.

"סליחה. לא הצגתי את עצמי בפנייך. אני ג'ו." הוא מושיט את ידו ללחיצה. היא בולעת את שארית רוקה ועונה בגמגום. "אנה, שמי אנה." היא לוחצת את ידו ויוצאת בזריזות מהחדר. ג'ו נותן מבט אחד נוסף בגבה המתרחק וחוזר לשבת לצידה של הילי.

דקות ארוכות הוא אינו מסיט את מבטו ממנה. השינויים שהם יצרו בה מסקרנים אותו והוא חפץ בכל מאודו לראות את פניה אף על פי שברור לו שהוא יזהה אותה בכל מקום, בכל זמן, בכל צורה ובכל דרך.

העומס שחווה בחודש האחרון ניכר בו ונותן בו את אותותיו. ג'ו מניח את ראשו על מיטתה, קרוב לכף ידה ונרדם. קולות צפצוף העולים מהמכשירים מעירים אותו משנתו. לחץ הדם של הילי עולה. רופא ושתי אחיות נכנסים במהירות אל החדר ומתחילים בסדרת בדיקות. הילי עדיין שוכבת ללא ניע.

"מה קורה?" ג'ו נתקף בפחד.

"לחץ הדם שלה עלה וזה נוגד לגמרי את העובדה שהיא קיבלה זריקת הרגעה." אנה האחות מסבירה לו ברוגע אם כי עיניה ופעולותיה משדרים לחץ.

"כאבים. היא סובלת מכאבים. זה מה שמעלה לה את לחץ הדם." הוא צועק. הרופא מביט בו ונראה כאילו האסימון סוף סוף נופל לו.

"אנה, דחוף מורפיום." הרופא מבקש בקור רוח שמוציא את ג'ו מדעתו.

"דוקטור היא קיבלה זריקת הרגעה ו..."

הרופא קוטע את דיבורה של אנה.

"אני הרופא ואני המחליט." הוא משיב בכעס. אנה עושה כדבריו בידיים רועדות ומחדירה את המחט לידה של הילי.

באופן כמעט מידי לחץ הדם של הילי צונח וכך גם הדופק שלה. המכשירים מצפצפים, המספרים על הצג יורדים בקצב מסחרר, צבעם הופך לאדום. הגרף מתאפס והופך לקו ישר אחד. ג'ו נעמד, מתקרב אליהם. הלחץ ניכר על פניו של הרופא.

"היא במצב אסיסטולה1." הרופא מכריז ומתחיל לעסות את בית החזה של הילי, מבצע בה החייאה. בכל רגע הוא מסתכל על הגרף המשקף את אי פעילות לבה.

"אנה! שתי אמפולות של אדרנלין." הוא מבקש בעודו ממשיך לנסות להחיות אותה.

"דוקטור בוא נדלג על השלב הזה! היא צריכה מכות חשמל!" היא אומרת בעודה ממשיכה למלא את המזרק.

"תעשי מה שאמרתי." הוא דורש. אנה מביטה בשעון ידה. הזמן שבו הילי נמצאת במצב הזה מתארך מידי. גופה של הילי לא מגיב, גם לא לשני מיליגרם אדרנלין שהוזרק לגופה.

"אמרתי לך!" אנה מתפרצת על הרופא, ולמרות שגופה קטן בהרבה ביחס לגופו הגדול היא הודפת אותו, לוקחת את הדפיברילטור2, שופכת ג'ל ומתחילה בשלבי החייאה. עם כל מכת חשמל גופה של הילי עולה מעלה כנדבק אל המכשיר. אחרי שלוש מכות כאלה, הלב חוזר לפעולה סוף סוף, הגרף מראה את הקצב שלו.

"צריך לקחת לך את הרישיון לעסוק ברפואה!" אנה צועקת על הרופא ההמום ומתיישבת על הרצפה בצמוד אל הקיר, אוספת את רגליה אליה ופורצת בבכי.

ג'ו משתופף על ברכיו מולה, אוחז בידה. היא מביטה בו בדממה. עיניה בצבע הדבש משנות את צבען לאדום.

"תודה, הצלת את חייה!" הוא אומר והיא סוף כל סוף מוצאת את הדרך לחייך.

"אני חב לך את חיי." הוא מושך אותה בידיה ומסייע לה לעמוד על רגליה.

"אני סטודנטית לרפואה והרופא כאן ממש פי..." היא משתתקת ומוחה את ידיה בחלוקה הלבן.

"תודה." הוא משיב, חסר נשימה.

"אין בעד מה. תפקידנו הוא להציל חיים." היא משתמשת בקצה חלוקה לנגב את עיניה משאריות הדמעות.

"ג'ו." קולה החלוש של הילי נשמע לפתע. הוא מפנה את מבטו למיטתה.

"תגיד לי שחלמתי את מה שסיפרת לי קודם לכן." היא אומרת חלושות.

"את צריכה לנוח הילי, אנחנו נדבר על כך כשתרגישי טוב יותר." הוא מלטף את שערה הגולש מבעד לתחבושות העוטפות את ראשה ורק אז מבין שהשתמש בשמה האמתי. הוא מקווה בלבו שאנה לא שמה לב.

"כמה זמן אני אמורה להיות כאן?" היא מלטפת את בית החזה שלה שכעת כואב ושורף אף יותר משכאב לה קודם לכן.

ג'ו מפנה מבטו אל אנה, מחפש את התשובות אצלה.

אנה מכחכחת בגרונה. "אנחנו כבר יודעים שהפצע בחזה החל להגליד. מחר בבוקר נסיר את התחבושות ונבדוק את פנייך. אני מניחה שאם הכול יהיה בסדר את תשוחררי להמשך טיפול ומנוחה בבית." אנה משיבה באי נוחות.

הפעם ג'ו מכחכח בגרונו. "לני, למעשה החדר שלך לחודש הקרוב." פיה של אנה נפער לשמע דבריו של ג'ו.

"אבל אין לה צורך בחודש." אנה משיבה בפליאה ובלבול.

"ג'ו." הילי מתחילה לומר אך מבטו הנוקב של ג'ו גורם לה שלא להמשיך את המשפט.

"אנה, תני לנו כמה דקות בבקשה." הוא ממשיך לבהות בהילי.

אנה מהנהנת, יוצאת וסוגרת אחריה את הדלת. ג'ו מתקרב אל הילי, שמתחילה להבין כבר לבדה את התכנית.

"אין לך מקום טוב יותר שאוכל לשהות בו?" היא דוחקת בו בהשתוממות.

"לא. כרגע המקום הזה הוא הכי בטוח עבורנו. בארגון מודעים לכך שדוקטור עמית עובד כאן, לכן הוא לא נמצא תחת מעקב והוא יוכל להמשיך לטפל בך באין מפריע. אני רוצה שתצאי מכאן על הרגליים. חוץ מזה בחודש האחרון התעסקתי רק בך. אני לא סומך על אף אחד ולכן לא האצלתי סמכויות. היה חשוב לי לטפל בכל עניין ההיעלמות שלך בעצמי. אני זקוק לכמה ימים נוספים כדי לסגור כמה קצוות ולהשלים את זהותך החדשה באופן מלא ומושלם."

 

 

זווית שפתה של הילי עולה. "אתה זה שהיית צריך לנהל את הארגון." קולה עולה באוקטבה.

"למדתי מהטובה ביותר." הוא מפגין גאווה.

"אני רוצה להפיל את הארגון!" היא משיבה בלהט הרגע וג'ו משתנק.

"זכית בחנינה מלאה מהכלא! למה את רוצה לחזור לשם?"

"למה?" היא חוזרת אחריו חלקית בפליאה. "כי... מיליון ואחת סיבות והחשובה מכולן היא אל -אישה. אני לא מוכנה בשום פנים ואופן שהיא תגדל לתוך זה."

"הילי, את גדלת בגן עדן! יהיה לה טוב, ישמרו ויגנו עליה כמו נסיכה." קולו מלטף ומרגיע מעט. הילי עוצמת את עיניה בחוזקה, הכאב הנפשי שהיא חווה בלתי נסבל.

"נסיכת האופל בשערי הגיהינום יהיה מונח הרבה יותר מדויק. ג'ו, זו הבת שלי, הנכדה שלך!" היא משתתקת. ג'ו מרים את עיניו אליה. "היא לא תהיה נסיכת האופל אלא אם היא תבחר ותרצה בכך. אעניק לבת שלי את זכות הבחירה, אותה שללו ממני!" היא חורצת בקול רם.

"תהרגי את הבת שלך? בשר מבשרך? זה מה שאת אומרת בעצם?!" הוא משיב בזעזוע.

"אני אחסל את כל מי שינסה לכפות עליה חיים כמו שלי, כן! אותה לא יצליחו לרמות. היא לא תעבור את מה שאני עברתי. פשוט לא." היא מנענעת בראשה לשלילה בלי להפסיק.

ג'ו אוחז בראשו, מנסה לעכל את הנאמר, מנסה להבין מה הילי עומדת לעשות. הוא יודע שהיא חכמה. ברור לו שהיא כבר רקמה תכנית בראשה.

הפחד הגדול ביותר שלו הוא שהם יתפסו אותה ואז היא באמת תמצא את עצמה בבור באדמה, בדומה לזה שמעליו עמד ואמר עליה קדיש רק לפני מספר שבועות.

 

 

בחלוף חודש.

הילי יושבת על חומה בחצר בית החולים. עשן הסיגריה שלה מסתחרר מעלה ומסמא לרגע את עיניה. בעזרת כף ידה היא מפזרת את העשן, זורקת את בדל הסיגריה הדלוק על הארץ, מועכת אותו בעזרת נעל הבית שלרגליה.

קול מוכר גורם לה להפנות את מבטה. מבלי משים היא צועדת לקראת השיירה. דמות גדולה ומאיימת נעמדת מולה וחוסמת לה את הדרך.

"תעוף מכאן." היא פולטת ומנסה להדוף את הבחור השחום וגבה הקומה העומד בדרכה.

תגובתו בלתי צפויה. הוא מושך בידיה ומסובב אותן לאחורי גבה, מכופף אותה לכיוון האדמה.

"תעזוב אותי, אידיוט." היא מנסה להתנגד לו בכל כוחה. בעוד הבחור לוחש באזנה. "אם לא הייתי כאן עם הבוס שלי סביר להניח שהיית עכשיו צמודה לקיר ברגליים פשוקות." הוא מושך בשערה, ראשה מתרומם ועיניה מצטלבות בעיניו של עוז.

 

 

 

1 דום לב. 2 מכשיר ההחייאה.