הפייק ניוז של משרד החינוך – ואיך משנים

חלק ראשון: פייק ניוז

בחלק הרביעי של ספרו, בפרק "פוסט אמת", כותב נח הררי (2018):

 

לאמיתו של דבר, בני אדם תמיד חיו בעידן הפוסט-אמת. הומו ספיינס הוא חיה חובבת דמיון, שכוחה טמון ביכולתה להמציא ולהאמין בבדיות. מאז תקופת האבן מיתוסים סייעו לאחד קבוצות אנושיות. למעשה, אנו היונק היחיד שמסוגל לשתף פעולה בקבוצות גדולות מאד, כי אנו היחידים שיודעים לבדות סיפורים דמיוניים, להפיץ אותם, ולשכנע מיליונים להאמין בהם. כל עוד כולם מאמינים באותם הסיפורים כולם מצייתים לאותם החוקים, ולכן יכולים לשתף פעולה ביעילות. [...] אני מודע לכך שרבים עשויים להתרגז מאד מההשוואה בין אמונה דתית לבין פייק ניוז, אבל זוהי בדיוק הנקודה. כשאלף אנשים מאמינים בסיפור מצוץ מן האצבע למשך חודש – זה פייק ניוז. כשמיליארד אנשים מאמינים בסיפור למשך אלף שנה – זו אמונה דתית. [...] כבר אלפי שנים שבני כל העמים מקבלים על עצמם סיפורים דמיוניים ומנהגים תובעניים כי זוהי הדרך הטובה ביותר לבנות זהות משותפת חזקה, ולהפריד בין "אנחנו" לבין "הם". (עמ' 46, 50).

 

ובכל זאת, אנחנו חיים בעידן של תקשורת רבת עוצמה, שכמעט דבר אינו נעלם מעיניה. כלומר, אין קושי – למי שמעוניין, ובתוך זמן קצר – לבחון האם הדברים שהושמעו בתקשורת או בכיתה הם אמת או בדיה. מומחים במדעים קוגניטיביים של עיבוד מידע מציעים את הבדיקות הבאות לגבי אמינות המידע:

 

בחן את מקור המידע (כדי להבין את ייעודו ומטרתו) קרא מעבר לכותרות (כדי להבין את מלוא הסיפור) בדוק את המחברים (כדי לבדוק האם הם אמתיים ואמינים) הערך את המקורות המצוטטים (כדי להבין לוודא שהם אכן תומכים בטענות) בדוק את תאריך הפרסום (כדי לבדוק האם הסיפור רלוונטי ועדכני) שאל האם זו בדיחה (כדי לקבוע האם הדברים התפרסמו כסאטירה) שקול את נטיותיך האישיות (כדי לראות האם הן משפיעות על שיפוטך) שאל מומחים (כדי לאושש את הטענות באמצעות אנשים אובייקטיביים בעלי ידע)

 

אבל גם נח הררי אינו מסתפק בעובדה, שבמשך כל ההיסטוריה האנושית נוצרו והתגבשו בדיות, כפי שכתב. גם הוא מבין שהבדיות בתקופתנו זקוקות למצח נחושה אצל מי שמשקר – אותו אחד שכבר אדיש ודאי לעובדה שהשקר מתגלה מיד:

 

המסר איננו ש-פייק ניוז הן לא בעיה, או שלפוליטיקאים, פרסומאים וכמרים מותר לשקר כאוות נפשם. זו תהיה טעות גמורה להסיק שהכול פייק ניוז, שכל ניסיון לגלות את האמת נידון לכישלון ושאין שום הבדל בין עיתונות רצינית לבין תעמולה. מתחת לכל הבדיות, יש עובדות אמיתיות וסבל אמיתי. [...] לכן, במקום לקבל את תופעת הפייק ניוז כנורמה, עלינו להכיר בה כבעיה גדולה בהרבה מכפי שנדמה במבט ראשון, ועלינו להתאמץ עוד יותר להבחין בין מציאות לבין בדיה. [...] על כולנו מוטלת אחריות להשקיע זמן ומאמץ בחשיפת הדעות הקדומות שלנו, ולוודא שאנו מסתמכים על מקורות מידע מהימנים. (נח הררי, 2018, עמ' 54).

 

עתה אני מתכוון לבדוק ברצינות, כיצד משמשים ביטויים ומילים מתחום החינוך את מלאכת הפייק ניוז במערכת החינוך שלנו. מילים וביטויים מקבלים לעיתים עוצמה רבה, ואז הם מעצבים את התודעה הציבורית.