פרק 1
פסטיבל "בֶּרנינג־מֶן"
מדבר בלאק־רוק, נֶבָדָה
יומיים מאוחר יותר
סקוט הרוואת לא היה אמור להיות שם. על הסי־איי־אי נאסר לנהל מבצעים בתוך ארצות־הברית, במיוחד כמו זה שעמד לבצע, אבל בזמנים נואשים נוקטים פעולות נואשות.
"ברנינג־מן" היה אירוע בן שבעה ימים לציון יום ההיפוך של הקיץ, שהתקיים על קרקעיתו השטוחה של אגם פרהיסטורי במרחק שלוש שעות מהעיר רינוֹ. מפיקי האירוע עודדו את הבאים לבוא בתחפושות שערורייתיות, ממֶד־מָקְס עד תלבושות כמו בקרנבל של ריו. אפילו עירום "בטוב טעם" התקבל בברכה.
הרוואת, שהיה שרירי ונאה, בעל שיער חום ועיני קרחון כחולות, וגובהו 1.78 מטרים, יכול לא ללבוש כמעט כלום, אבל זה לא היה הסגנון שלו, וגם לא הגיוני לנוכח המשימה שעמדה בפניו.
במקום זאת הוא לבש מעיל צבאי אירופי וצבעי מלחמה של שבט הצ'ירוקי הסתירו את תווי פניו הנאים.
כשהרוח התגברה שוב, הרכיב על עיניו משקפי מגן בסגנון התקופה הוויקטוריאנית וכיסה את פניו בכאפייה. ענני אבק אלקלי דקיק כיסו את החוף הקדום והסתלסלו סביב. הראות נחלשה.
"חמישים מטר," אמר קול חסר גוף במכשיר שהיה תחוב עמוק באוזנו השמאלית. הוא המשיך ללכת, סוקר את סביבותיו משמאל לימין.
פסטיבל ברנינג־מן התקיים ב"עיר" זמנית שנבנתה לשם כך במדבר בלאק־רוק. העיר נקראה בלאק־רוק ועם יותר משבעים אלף משתתפים, הייתה צפופה יותר מלונדון.
ממעוף הציפור נראתה ההתכנסות כ-C ענקית או כשני שליש מעגל. זה הזכיר שרטוט של תחנת כוכב־המוות, שחלק נכבד ממנו נמחק.
השטח היה בקוטר של יותר משני קילומטרים, ובמרחק של כחצי קילומטר ממרכז ה-C הייתה דמות ענקית של "האיש" שבשבת בערב אמור לבעור.
לא היו סידורי לינה בבלאק־רוק, רק מה שאנשים גררו בעצמם פנימה (ונדרשו לגרור החוצה בצאתם). ה"ברנינגים", כפי שכונו משתתפי הפסטיבל, הקדישו חודשים רבים לתכנון מחנות וכפרים משוכללים מאוד לפי נושא, והגיעו לפני תחילת הפסטיבל כדי להתארגן. רק העשירים ביותר הגיעו ביום הראשון, לרוב באמצעות מסוקים, לאתרי קמפינג מפוארים שהוכנו עבורם.
והייתה עיר הילדים - מחנה למשפחות - שהייתה שנויה במחלוקת כיוון שהאירוע היה למבוגרים בלבד. בכל מקרה, השנה הגיעו יותר מאלף ילדים וזה היה אחד המחנות הגדולים ביותר בברנינג־מן.
צבא של מתנדבים, מתוגבר באנשי אבטחה פרטיים, סקרו כל כלי רכב שנכנס לשטח הפסטיבל, וכוחות מקומיים וארציים, וגם שומרים מטעם הנהלת האזור, פטרלו בשטח הפסטיבל.
לעיתים סייעו בידם אנשי משטרה סמויים, אבל זו הייתה יותר הצגה של אבטחה, כיוון שעומס התנועה והאווירה הנינוחה של האירוע לא אפשרו פיקוח יסודי.
וכך, למי שלא השתמש בסמים באופן גלוי, ולא סיפק אלכוהול לקטינים, לא הייתה כל בעיה להישאר מתחת לרדאר. אין פלא אפוא שפסטיבל ברנינג־מן משך אליו טרוריסטים.
שוב דיבר הקול באוזנו של הרוואת, "אתה יכול לראות את זה עכשיו."
הוא עצר מלכת והיטה את ראשו לאחור כדי לשתות מתוך בקבוק מים. כך יכול היה לסרוק את סביבתו בלי לעורר חשד.
הרוח בידרה את כנפות האוהלים ואת הדגלים הרבים. היו שם בר מאולתר שנקרא '7 ג'ינים קטלניים', משהו שנקרא 'מחנה וווּ־וווּ', וכן מקום בשם 'שׁוּמְבִּיקִינִי' ומובלעת שזכתה לשם 'צדפת דיסקו רעילה', שמאחוריה חנה הקרוואן הכחול.
"אני רואה אותו," אמר הרוואת והשליך את בקבוק המים.
"היי!" התלוננה אישה מאחוריו. הוא התעלם ממנה והמשיך להתקדם, הוא הגיע עד כאן ולא היה סיכוי שיניח לחַמְזָה רָחִים לחמוק ממנו.
אוויר הערב היה אפוף עשן מהמדורות ומהחביות הבוערות. מכל עבר הדהדה מוזיקה קולנית והרחק מעין רואה נהמו גנרטורים של דיזל, שסיפקו חשמל למערכות תקלוט וסאונד ולתצוגות תאורה ענקיות. על החוף הקדום רקדנים סובבו חישוקים בוערים ושרשרות ארוכות. מצגי אומנות מוארים על גלגלים ירקו אש אל השמיים.
הוא הקיף לאיטו את המחנה שבתוכו חנה הקרוואן הכחול. נראה שכולם התכנסו באוהל גדול, חוגגים וממתינים שסופת האבק תשכך.
הרוואת נתן לקבוצה של רוכבי אופניים מקושטים בתאורת לֶד לעבור אותו, ואז התקרב.
פנים הקרוואן היה חשוך. הוא ניסה להציץ דרך החלונות, אבל הם היו מכוסים בווילונות ועל השמשה הקדמית היה פרוש סוכך שמש.
הוא הצמיד את אוזנו אל הדלת והקשיב. כלום. אם היה מישהו בפנים, הוא היה דומם לחלוטין.
הוא ניסה לפתוח את הדלת, היא הייתה נעולה.
הוא שלח מבט מהיר מעבר לכתפו ושלף ערכת פריצה. איש לא ראה אותו, ותוך שניות הדלת הייתה פתוחה. הוא הרכיב משתיק קול על אקדחו והחליק פנימה.
ריח נורא של סיגריות עבשות ושל שירותים חדר אפילו דרך הכאפייה שכיסתה את פניו. הוא הסיר את משקפי המגן. עברו כמה שניות עד שעיניו הסתגלו לחשכה.
על השולחן היו צלחות עם שאריות מזון, בכיור נערמו כלים. שקית אשפה לבנה, מלאה עד גדותיה בזבל, הייתה קשורה לאחת הידיות במטבח. הריפוד היה קרוע, השטיחים מוכתמים ואבק החוף הקדום כיסה כל משטח. חמזה רחים חי כמו חיה.
הרוואת הבחין במשהו על הרצפה והתכופף להרימו. חתיכות של כבל חשמלי. ליבו החיש את פעימותיו.
עד כמה שבסי־איי־אי ידעו, רחים נשלח לפסטיבל ברנינג־מן כדי לבצע מעקבים שלפני מתקפה. היה עליו לאסוף מודיעין ולהעבירו חזרה במעלה ההיררכיה של הארגון. תפקידו של הרוואת היה לחטוף את רחים ולחסל את הרשת שלו בכל דרך אפשרית, אבל חתיכות הכבלים היו סימן לכך שהסי־איי־אי היו אולי בכיוון הלא נכון. הוא נשא את אקדחו והתקדם לעבר חלקו האחורי של הקרוואן.
היה שם ארון קטן מלא בזבל, ומולו עמדה מיטת קומתיים. נראה שבשתי המיטות ישנוּ. סימן רע - רחים היה אמור להיות לבד.
אזור השינה המרכזי היה מאחורי מיטת הקומתיים וגם בו נעשה שימוש.
נשאר מקום אחד לבדוק - חדר הרחצה.
הדלת הייתה סגורה. הרוואת נעמד מצידה האחד וניסה את הידית. נעול.
הקול היחיד ששמע היה הלמות המוזיקה שבחוץ.
הוא עמד מול הדלת, הרים את רגלו ובעט בידית. מנגנון הנעילה התרסק ועכשיו היה שם רק חור.
הצירים היו בחוץ, כלומר הדלת הייתה אמורה להיפתח אל תוך חלל חדר הרחצה.
הרוואת הסיר יד אחת מהאקדח, הושיט אותה אל הדלת - ואז היא התפוצצה.
מיכל –
מאבק כוחות
ספר רביעי מעלילות הסוכן סקוט הרוואת.
ספר מתח עמוס בהרבה אקשן וסוחף.
ממליצה מאוד על הספר.
מי שאהב את ספריו הקודמים של בראד תור , יהנה גם הפעם .
גדעון –
מאבק כוחות בראד תור
מאבק כוחות של הסופר הנמרץ בראד תור הוא אכן מאבק, ניסיון רב תושיה להתגבר על המשפטים הקצרצרים שנראים קצת כמו הוראות תסריט, ניסיון להפנים את חוקי הזאנר, ניסיון ליהנות מהעלילה למרות דלות הפורמט
גדעון –
מאבק כוחות בראד תור
(המשך) ואני חייב להודות, שאחרי שהמאבק הוכתר בהצלחה (כלומר, התרגלתי למשפטים הדלים, הפנמתי שהגיבור נאה ושרירי, והתייחסתי לספר כמו אל סרט אחר צהריים עם מטרות בידוריות ברורות) התחלתי ליהנות מהקצב המסחרר והמקצועיות שבה תוארו מעללי הגיבור, זו לא ספרות יפה, זה אקשן על גבי נייר, ובסוגו הוא דווקא טוב למדי
אפרים –
מאבק כוחות
ספר מותח, מביא לנו את סיפור ההגירה הגדולה לאירופה.סקוט הרוואת מרתק. ממליץ בחום על קריאת הספר. מדרג אותו ב 4 כוכבים