הבן שלי מתבגר

מילד לנער

אחד המעברים המשמעותיים, בין שאר המעברים שאותם חווים ילדינו, הוא המעבר משלב הילדות לשלב הנערות, תקופה המכונה בפי כל ‘גיל ההתבגרות‘. גיל זה מלווה בשינויים פיזיולוגיים פנימיים וחיצוניים, בצמיחה מואצת, בהתחבטות נפשית, בהתבררות עצמית ובחיפוש מענה לשאלות הנוגעות לזהותו ולמקומו של המתבגר בעולם הגדול.

תקצר היריעה מלברר את סך התהליכים שאותם עובר הנער המתבגר ובחיבור זה נתייחס בעיקר לתפקידנו כהורים נוכח התבגרותו הפיזיולוגית, לעקרונות החינוכיים ולשאלות הערכיות נוכח התבגרותו. אף על פי כן, על מנת שנכיר טוב יותר את אתגרי הגיל, להלן סקירה קצרה על השינויים המתחוללים אצל ילדינו בשלב המעבר מילדות לנערות:

שינוי פיזיולוגי – בגיל ההתבגרות משתחררים הורמונים גבריים והגוף גדל בקצב מהיר. הילד גובה במהירות בסנטימטרים רבים, שערות גופו צומחות, קולו נהיה עבה יותר ולעתים מופיעים פצעים בפניו. רבים מהילדים בגיל זה צורכים כמויות רבות של מזון. בכוחם של השינויים הפיזיולוגיים להתיש את גופו של המתבגר. פעמים והוא חש עייפות רבה כתוצאה מהתהליכים המואצים בגופו ולכן הוא גם ישן הרבה יותר מאשר בעבר. לפעמים נראה לנו כי שעות השינה הרבות נובעות מעצלנות ומפינוק יתר אך לא תמיד כך הם פני הדברים, שהרי הגוף הצומח אכן זקוק לשעות מנוחה רבות יותר מאשר בעבר1.

גיבוש זהות – בגיל ההתבגרות מגדיר הנער לעצמו מחדש את זהותו. מי אני? מהן דעותיי? מה נכון בעבורי? האם אני שלם עם דרכי או שמא אני מתנהל על פי דפוסי החשיבה שהקנו לי הוריי מבלי שאזדהה עמם? לא אחת הנחות היסוד שעליהן הוא גדל ושבהן הוא האמין יתערערו מקצה לקצה.

החיפוש אחר זהותו מביא אותו לתור אחר כל מיני דמויות שאִתן הוא יוכל להזדהות ושמהן יוכל ללמוד על עצמו. הדמויות יכולות להיות במעגלי החיים הקרובים אליו כדוגמת מורה קרוב, מדריך בתנועת נוער וכדומה, והן יכולות להילקח גם ממקומות רחוקים יותר כדוגמת שחקני ספורט, אנשים מעולם הבידור והתרבות וכן על זו הדרך.

מרחק מההורים – בגיל ההתבגרות מגבש הבן לעצמו את זהותו העצמאית. ייתכן שבשלבי גיבוש הזהות, בעת שהוא מגדיר לעצמו מי הוא ומהן דעותיו, הוא יתרחק מהוריו מרחק פיזי ובעיקר נפשי על מנת שיוכל לבחון באמת עד כמה הוא עצמאי בדעותיו ובהלך מחשבותיו. ההורים מסמלים בעבורו את העבר ואילו הוא רוצה להביט קדימה, אל העתיד. בגילאי ההתבגרות הוא מפסיק את תקופת היניקה הארוכה שאותה חוה בשלבי ילדותו ומתוך המרחק העכשווי הוא נחשף למרחב אחר שבו הוא יוכל להתברר מחדש. אל דאגה, המרחק שנוצר אינו לנצח. קרוב לודאי שלאחר תקופת ההתבגרות הוא יחזור להיות קשור להוריו, והפעם מתוך מקום מבורר יותר, מתוך מקום בוגר.

תלות חברתית – על פי רוב, את הקן המשפחתי יחליפו הקשרים החברתיים. ההשפעה החברתית בתקופה זו גדולה במיוחד. הנער המתבגר ייהנה משעות רבות של מפגשים חברתיים עד השעות הקטנות של הלילה, חלקם הגדול סתמיים ולא מוגדרים וחלקם בעלי משמעות ותוכן שבהם יתפתחו דיונים העומדים ברומו של עולם ויסייעו בעיצוב זהותו. אל לנו לזלזל בחשיבות חברה טובה ואיכותית בגילאי ההתבגרות.

עד הקצה – בגיל ההתבגרות הנער חווה את עצמו. אולי בפעם הראשונה הוא מרגיש יכולת לקחת אחריות על עצמו ולעשות דברים בעצמו. הוא רוצה להרגיש את החיים, להתנסות בדברים חדשים ולעתים אף ללכת ‘עד הקצה‘. התנהגויות פזיזות, מסוכנות, לא מחושבות ולא הגיוניות יכולות להתרחש בתקופה זו מתוך תחושה שהנה עכשיו אני גדול, עכשיו אני יכול.

שינויי מצב רוח – השינויים הרבים, הפיזיולוגיים והנפשיים, הנלווים לתהליך התבגרות הנער מחוללים אצלו שינויים במצב הרוח. יום אחד הוא שמח וביום השני הוא עצוב. רגע אחד מלא אנרגיות וברגע השני הוא חלוש. בבוקר הוא יכול להיות הילד הכי משפחתי שמשקיע במיוחד באחיו הקטנים ובערב אין לו כוח לראות אף אחד.

עיסוק גובר בעצמי – בתקופת ההתבגרות יכול הנער להיות מרוכז בעצמו שעות רבות מבלי שיבחין במה שקורה סביבו. השאלות החדשות שאִתן הוא מתמודד והשינויים הפיזיולוגיים בתקופה המבגרת הזאת, מביאים אותו להיות עסוק בעיקר בעצמו מבלי שיהיה לו רצון וכוח להיות עם המשפחה הקרובה והמורחבת, מבלי שתהיה לו אנרגייה להיות נחמד למישהו אחר. לפעמים זה נראה כאטימות, כאגואיזם מוגזם. עלינו לזכור שזהו תהליך טבעי שיש לתת לו מקום.

התעניינות גוברת בבנות – הצמיחה הפיזיולוגית מלווה בשחרור הורמונים גבריים הגורמים למשיכה גופנית לבנות. אם עד לפני זמן קצר הבנים לא התייחסו לבנות ולא התעניינו בהן הרי שכעת הם נהנים מהקשר עם הבנות ורוצים להיות בקרבתן, ובהתאמה הם גם מעוניינים להתבונן בתמונות לא צנועות. בדור שלנו קיימת זמינות גבוהה לאמצעי המדיה השונים באמצעותן אפשר בקלות רבה להיחשף לתכנים לא צנועים, מה שמקל מאוד על סיפוק סקרנותם.

תגידו, מה עובר עליי?

לאחר שסקרנו בקצרה את השינויים הרבים שאותם חווה הנער המתבגר נייחס תשומת לב מיוחדת לשינויים הפיזיולוגיים, שהרי, כאמור, זוהי מטרת חיבור זה.

אם נתבונן מהצד בילד בן 12 ולאחר כחמש שנים נתבונן בו בשנית, נוכל לראות כיצד בתוך פרק זמן זה הילד החמוד והתמים הפך ונהיה לנער, כמעט לגבר. הוא חוה שינויים פיזיולוגיים ונפשיים משמעותיים ביותר. נוסף על כך, הוא לא בהכרח מבין מה עובר עליו ולכן שאלות רבות צפות מאליהן ללא מענה.

פעמים ותחושת בדידות עוטפת את בני הנעורים. ההורים והצוות החינוכי משוחחים עמם על נושאים רבים ומגוונים, אך במה שקשור לתהליכי צמיחתם הפיזיולוגית, על פי רוב שוררת שתיקה.

בואו ניכנס לרגע לראשו וללבו של הבן שלנו. ננסה להזדהות עם התחושות שמלוות אותו. נעיין במונולוג קצר של בחור צעיר המנסה לתאר את העובר עליו, ובעיקר את תחושותיו נוכח תהליך התבגרותו:

מתחוללים אצלי שינויים רבים. אני צומח, מתבגר, מרגיש שהיצרים חוגגים. אני צריך להתאפק. לרסן, לחנוק. קשה לי. יום אחד אני שמח ובשני עצוב. לא מבין מה עובר עליי ונראה לי שהם בכלל לא יודעים מה עובר עליי... הם זה המורים, הם זה הרבנים, הם זה אפילו החברים, אבל בעיקר הם זה ההורים. אני בודד...

הבדידות היא מנת חלקם של נערים רבים בגיל ההתבגרות. אם אצל הבנות השינויים הפיזיולוגיים מתבטאים בביטויים חיצוניים בולטים כדוגמת תחילת ראיית דם המחזור, הרי שאצל הבנים תהליכי הגדילה מתרחשים בצורה מדורגת וללא סימנים חיצוניים ברורים, מה ש‘מאפשר‘ להורי הבנים להפטיר כדאשתקד ולהתעלם מצמיחתם, מה שמעצים תחושה זו. זאת ועוד, הדרכת התורה לא עושה ‘חיים קלים‘ למתבגרים. כאשר נפגשים הבנים עם הדרכת התורה הם מבינים שעל פי התורה אסור להם לתת דרור ליצריהם ועליהם להתנהל בצורה מאופקת. מחד גיסא הם חווים את גופם בצורה עוצמתית בפעם הראשונה, הם סקרנים, מלאי התלהבות, ולעתים הם מרגישים צורך לממש ולחוות את הכוחות החדשים שזה עתה גילו. מאידך גיסא, הדרכת התורה מגבילה ומצמצמת את היכולת שלהם ‘לזרום‘ עם החיים. הם לומדים כי אסור להסתכל על בנות בו בזמן שהם מרגישים שזה גורם להם הנאה. הם נפגשים לראשונה עם איסור נגיעה, עם איסור הוצאת זרע לבטלה, מבהירים להם שיש צורך להקפיד על מרחק מתאים מבנות (כל אחד בהתאם לחברה שאליה הוא משתייך) ועוד הגבלות ואיסורים הנוגעים לליבת חייהם. לא פלא אפוא שגם בהקשר הזה הם מעלים תמיהות לא פשוטות:

למה התורה אוסרת עלינו לחיות בהנאה ולזרום, למה אנחנו צריכים לשלם מחיר על היותנו דתיים, מה הרעיון שעומד בבסיס האיסורים? השיחות היחידות שהשמיעו לנו היו שיחות מוסר שנשמעו בערך כך: ‘אסור לכם. תיזהרו. זה לא טוב. זה לא יפה‘. תודה רבה באמת, את כל זה אנחנו כבר יודעים2...

הפער הגדל

הדברים שתוארו לעיל היו נכונים תמיד, בכל דור, ושבעתיים הם נכונים בימינו, עת בה גדל הפער בין הבגרות הפיזיולוגית המוקדמת לבין הבגרות הנפשית המתאחרת מה שמביא את ילדינו להימצא במתח לא פשוט שנים לא מעטות. היטיבה לתאר מציאות זו הרבנית רחל נריה בספרה ‘מול מבוכת המתירנות‘:

עולמינו המודרני מצטיין בפיתוח המדע, והחינוך הגבוה נעשה בו לנחלתם של ההמונים. היסוד האינטלקטואלי שבאדם מפותח בימינו מאוד אך עולמו הרוחני של האדם מושפע בעיקר מעולם הבידור, שעניינו גירוי היצרים. תקופת ההתבגרות נמשכת עד להגעתו של הנוער לעצמאות החברתית והכלכלית המוחלטת, אחרי גמר הלימודים. הוצאות מחיה וכלכלה ונתינת שירותים שונים נמשכת עד לגיל מבוגר ומעכבת את התפתחותו הנפשית של הצעיר ואת קבלת אחריותו המלאה לתוצאות מעשיו.

בנוסף לכך נוצר פער בין ההתבגרות הביולוגית המתחילה בגיל 12–14 לבין ההתבגרות הנפשית. עד לפני מספר דורות נמשכה תקופת ההתבגרות רק 2–3 שנים מגיל 13–14 עד 15–17, רוב הנוער עבד ועזר בנטל הפרנסה וכך הפך להיות עצמאי כבר בגיל צעיר. עצמאותו חינכה אותו לאחריות ולנשיאה בעול, כך שהבגרות הנפשית תאמה את הבגרות הביולוגית.

בימינו נקלע הנוער המתבגר בין שני עולמות, עולם הילדות מחד גיסא, ועולם ההתבגרות מאידך גיסא. ההתבגרות הגופנית מקדימה בארץ כבר לגיל 12–13, והנוער בגיל 15–16 כבר בשל למדי הן מבחינת ההתפתחות הגופנית והן מבחינת ההתפתחות המינית. הוא רואה עצמו אפוא כמבוגר, בעוד שמין הבחינה החברתית כלכלית הוא עדיין תלוי לשם סיפוק צרכיו, בהורים3

כיום מקובל לחשוב שגיל שמונה עשרה הוא הגיל בו הנער נחשב כעצמאי וככזה הוא משתייך לעולם המבוגרים. מפאת מחשבה זו ניתנים כל מיני היתרים בגיל זה (לדוגמה: היתר קניית משקאות אלכוהוליים, כניסה למועדוני בילוי, היתר צפייה בתכניות ‘למבוגרים בלבד‘ וכן על זו הדרך). על פי הרבנית נריה, מחשבה זו אינה בהכרח נכונה, שהרי אמנם מבחינה פיזיולוגית ההתפתחות הגופנית בגיל זה אכן מעידה על בגרותו, אך התפתחות זו היא איננה המדד היחידי לקביעת בגרותו של הנער. בעולמנו המודרני, גם בגיל שמונה עשרה, הנער איננו עצמאי. הוא תלוי בהוריו, ברמה הכלכלית, ברמה הנפשית ובמישורים נוספים. הוא גדל בבית הוריו, הוא סמוך על שולחנם וממילא בגרותו הנפשית מתעכבת.

הימשכות תקופת הבגרות מעצימה למעשה את הקונפליקט שבו שרוי הנער שהרי הבגרות הפיזיולוגית כבר הגיעה, ועד שתגיע הבגרות הנפשית יעבור זמן רב. נוצר פער של שנים מספר שבהן הגוף בשל עקרונית, אך למרות בשלותו הוא אינו יכול לבוא לידי ביטוי באופן מלא. ייתכן והנער מרגיש צורך לבוא בקשר קרוב עם אישה, מה שלא יכול להתאפשר הן מצד חוסר המוכנות הרגשית והנפשית והן מצד ההלכה.

סיכום

בפרק זה סקרנו בקצרה מה עובר על הנער המתבגר, הן בהיבטים הנפשיים והרוחניים והן בהיבטים הפיזיולוגיים. ראינו שבפרק זמן קצר יחסית מתחוללים אצלו שינויים משמעותיים מאוד. לנוכח מציאות זאת נראה כי חובה גדולה מוטלת עלינו להדריך נכונה את ילדינו בגיל זה. עלינו ללמוד על אודות גיל זה ולגבש מענה חינוכי תואם. נכונים היו הדברים מאז ומעולם ונכונים הם שבעתיים בדורנו, דור בו המתירנות גואה, והנגישות הרבה למאגרי מידע מביאים את בנינו להיחשף לגירויים חזקים. גירויים אלה מעצימים את הרגשת התסכול שבחוסר מימוש כוחותיהם, בו בזמן שהם נחשפים לים של מידע לא מבוקר ולא מסונן, מידע אשר לא תמיד עולה בקנה אחד עם המסרים החינוכיים שאותם אנחנו משתדלים להקנות לילדינו. התוצאה, כאמור, היא תסכול, קושי, גיבוש תפיסות עולם מבולבלות, ופעמים אף כאב וייאוש. למרבה הצער, מה שמעצים תחושות אלה היא ההרגשה שבנושאים הללו אין להם עם מי לדבר.

1 סקירה מפורטת על השינויים הפיזיולוגיים המתחוללים בגיל ההתבגרות ראה להלן בפרק השביעי ובנספח שבסוף הספר.

2 עיון מהיר באתרי שו“ת של בני נוער יכול ללמד עד כמה שאלות מסוג זה מטרידות אותם באופן קיומי ממש.

3 הרבנית רחל נריה, מול מבוכת המתירנות, עמ‘ 25, ספריית בית אל.