בן חורין

נולדתי במוצאי-שבת "נחמו", זמן שבו על פי המסורת היהודית נולד המשיח. בינתיים לא נראה שזה אני... אבל מובא בתלמוד שהמשיח עוסק בקיבוץ גלויות, ולכך אני שותף מלא!

ברור, אם כן, שלא צריך לחפש הסבר עמוק מדוע מלידתי הנני קשור לענייני שמים. אין זה רק בגלל שהושלכתי לכלא הרוסי על ניסיון חטיפת המטוס. ישנם אנשים הבוחנים את המתרחש בחייהם בעיני החומר, ויש כאלו שמתבוננים בעיני הרוח. אצל האחרונים קורה לא פעם שבמצבים לא קלים שנקלעו אליהם בחייהם, הם חשים גם את הממד ש'מעל'.

את הספר הראשון שלי "מבצע חתונה" כתבתי מיד אחרי שחרורי מהכלא הרוסי, בו הייתי כלוא כמעט 11 שנה. לכן ספר זה היה בבחינת יומנו של אסיר. אמנם גם בו ניתן להרגיש את הממד האלוקי. עצם הכוונה לעלות למטוס כדי לחיות או למות למען המולדת, מהווה חוויה רוחנית עמוקה.

תהיתי אז: "האם זכיתי להיות חלק מההיסטוריה של עם ישראל?"

לא הרגשתי פחד אלא שמחת מסירות נפש למען הכלל.

לנסים שונים זכיתי בחיי. נסים רבים מהם אי-אפשר להסביר בהגיון. לכן אין פלא שתחושת הצד הניסי כל-כך חדורה בי.

שחרור ניסי מהכלא... כל נאשמי משפט המטוס השתחררו בפסח 1978, ורק אני נותרתי לבדי במחנה הכפיה הרוסי, למרות שדווקא אסירים 'כבדים' שבתחילה נגזר עליהם עונש מוות, דימשיץ וקוזנצוב, כבר ישבו בבתי-קפה בתל-אביב.

ופתאום - כעבור שנתיים, בחג הפורים, מגרשים אותי היישר מהכלא לארץ-ישראל, ומשם - לזרועותיו הפתוחות של הנשיא רייגן בבית הלבן.

עברו שנים, התחתנתי, למדתי ועבדתי, אך מראות העבר לא עומעמו, אלא להפך, התחדדו וקבלו עומק ומשמעות בלתי רגילים.

אין זה רק בגלל שהרביתי ללמוד תורה בישיבות והוסמכתי לרבנות, אלא בזכות ההמשך - שגם בחיי כאן בארץ-ישראל שרשרת הנסים לא פסקה, ואף קיבלה צורה מושלמת ומכוונת.

לכן הרגשתי צורך להציג בפני עם ישראל את הראייה המחודשת שלי לגבי מה שהתרחש.

עם ישראל הוא עם שחי את ההיסטוריה שלו. רק עם ישראל תפס בצורה כל-כך מיוחדת את משמעות לימוד ההיסטוריה, עד שמקצוע זה מופיע בתורה כמצוה –"בינו שנות דור ודור" (דברים, פרשת האזינו). כשלומדים את ההיסטוריה של עם ישראל מגלים את האמונה באלוקי ישראל.

כך הפך ספרי החדש מתיאור חוויות לספר אמונה.

כדי שהקריאה בספר תהיה נוחה, חילקתיו לנושאים: אוסף סיפורים קצרים על השבת, איך חגגתי בכלא רוסי את חג הגאולה - חג הפסח, חנוכה ועוד. חלוקה זו נועדה לאפשר לכל אחד למצוא את הסיפורים המתאימים בזמנים השונים.

כך, למשל, יש אפשרות לקרוא בסעודת שבת סיפורים על שבת בכלא, מה שיכול להוסיף נופך וחוויה מיוחדת לשולחן השבת. ובוודאי - בפסח. לי פשוט לקיים מצות הגדת הפסח, ש"חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". אצלי זה לא "כאילו", אלא ממש... בעזרת סיפורי האמיתי יכול אדם להזדהות עם סיפור יציאת מצרים של יוסף מנדלביץ' שגר כאן, על ידך, בשכונה הסמוכה.

הייתי יכול לקרוא לספרי "אגדת יציאת מצרים בימינו". הסיפור שלי הינו החיים עצמם. ביציאה מהגלות יש הרבה מאוד סבל, הרבה צער, וזהו חלק בלתי נפרד מהאמת.

ועוד– משמעותה של חרות אינה רק לחיות בארץ ישראל חיים יהודים. אדם צריך להשתחרר מדעות קדומות שנטבעו בו, וגם להיות פתוח להמשיך לחפש את עצמו. לכן בספרי זה אני מקדיש תשומת לב רבה לעבודה עצמית, לא רק לחפש את הזהות היהודית שלך, אלא גם לדעת להתגבר על החולשות והיצרים.

באחד הסיפורים אני מספר איך התגברתי על הרגשת הרעב. כאשר הייתי בצינוק נתנו לי מעט מאד לחם לאכול, וחשתי השפלה בכך שאני רעב, רוצה עוד אוכל, ואין נותנים לי. החלטתי אז שברצוני החופשי אוכל פחות ממה שנותנים לי, ובהחלטה זו השתחררתי מהצורך להיות תלוי בחסדי אחרים. אני אוכל כמה שאני רוצה, ואני רוצה לאכול פחות ממה שהסוהרים נותנים לי.

כאשר האסירים האחרים ראו שאינני תלוי בענייני חומר, מינו אותי להיות "זקן התא", אדם המחלק אוכל בין האסירים ודואג לשמור על מערכת יחסים תקינה בין יושבי התא.

עכשיו הייתה לי אחריות לא רק על עצמי אלא גם על אנשים אחרים. סיפורים אלה אהובים עלי ביותר - איך מלוחם חרות ישראל ידעתי להפוך ליוסף, שבכלא מצרים השתדל עבור כל האסירים וכולם אהבו אותו.

כך, ברגע שזכיתי באהדתם של אסירים אחרים, ידעתי שהפכתי באמת להיות "בן חורין". שכן, גם בכלא יכול להיות אדם בן חורין, ולהפך, בעולם ה'חופשי' עלול הוא להיות עבד לחולשותיו ויצריו.

אם לסכם את תוכן ספרי, אפשר לומר שזהו ספר לימוד לדור החדש - איך להיות יהודי, איך להיות בן אדם.