המדריך הישראלי לפנסיה ולביטוח

פרק א' הקדמה: הפנסיה גדולה וחשובה הרבה יותר מדירה או ממכונית

קשים הם החיים ללא פרנסה. לכל אדם חשובה פרנסתו, אך לא כל אחד מודע לפגיעותה ולרגישותה לזעזועים ולתהפוכות, שעלולים לעבור על האדם. החיסכון הפנסיוני, למרות שמו המשעמם והיבש, הוא בעצם מערכת ההגנה על הפרנסה של האדם, מעכשיו ועד יומו האחרון. לכן אי-אפשר להגזים בחשיבותו. ההחלטות הקשורות בו הן מן החשובות ביותר בחיי האדם, הרבה יותר מרכישת דירה או מכונית. והנה, אדם הקונה מכונית משקיע זמן ומרץ, לומד את העניין ומשווה חלופות לפני ההחלטה. הוא אף מוכן להוציא כסף על ייעוץ, למשל למסור את המכונית לבדיקה במכון. אך בעניין הפנסיה, החשובה לו פי כמה וכמה, הוא מתעצל ומתחמק וסומך על אחרים, גם אם הם אינם לגמרי שוחרי טובתו בלבד. הוא אינו מוכן להוציא כסף על ייעוץ של מומחה שכל מטרתו לעזור לו ורק לו כי כך נבנה המוניטין המקצועי שלו. האם ההתנהגות הזאת סבירה והגיונית? ובעיקר - האם היא כדאית? כדאי להשקיע מעט בהבנת העניין. עבור שתי קבוצות קטנות הפנסיה היא עניין לא מעניין ולא חשוב:

1. חסרי כל פרנסה. אין להם על מה להגן וגם אין להם שום יכולת לרכוש הגנה.

2. מי שיש לו אישור (רצוי בכתב?) מהקב"ה לפרנסה מובטחת וסדירה עד גיל 120.

כל שאר "עמך ישראל" זקוקים להגנה. מפליא שיש צורך לומר ולהדגיש זאת. שתי רעות חולות גורמות לכך. ראשית, בגיל צעיר, שבו עדיין אפשר לפעול ולבנות תוכנית טובה בזול ובקלות יחסית, יש נטייה להתעלם מכל העניין ולהדחיק אותו ("לי זה לא יקרה", "עוד חזון למועד" ו"דייה לצרה בשעתה"). כאילו פנסיה היא עניין לזקנים בלבד. פתגם עממי קולע מתריע:

ביטוח רוכשים כאשר אין בעיות;

אם כבר יש בעיות - אי-אפשר להשיגו.

כמובן, כאשר אין בעיות, נוטה האדם להרגיע את עצמו ולהשתכנע ש"אין צורך" בשום צעד. סקר משנת 2011 מצביע על כך שרבים מאוד מאמינים בתמימות שאחרים - בניהם וקרוביהם, הממשלה - ידאגו לפרנסתם לעת זִקנה. כדאי להתפכח מיד מאשליות ומחלומות. מחצית מאלה שאין להם שום חיסכון לפנסיה, לא נתנו דעתם כלל על כל העניין. אחרים סברו שלא יצטרכו כלל לפרוש מעבודתם. הציבור הישראלי, הנוטה לחקות דפוסי צריכה, "שיגעונות וטרנדים" מארצות הברית, נופל בפח האמריקני גם בענייני הפנסיה. אין לנו כלל מה ללמוד מהם בתחום הזה. מחקרים אחרונים (Financial Literacy and Retirement Planning in the United States,http://www.nber.org/papers/w17108,) מעידים על מצב עגום וקודר בקרב החוסכים בארצות הברית. כמחצית הפורשים כיום לפנסיה צברו חסכונות עלובים, רבים מהפורשים הם בעלי חובות, רובם המכריע מתאמץ לדחות ככל האפשר את מועד הפרישה וכמעט מחציתם יעבדו בלית ברירה "עד הסוף".

ייתכן שהשאננות בארץ היא מורשת העבר. במקומות עבודה רבים, בעיקר ציבוריים, הייתה נהוגה בעבר פנסיה תקציבית, ולפיה הפנסיה שיקבל העובד מובטחת לו ללא הפרשות שלו לחיסכון. כיום אין מקבלים עוד עובדים חדשים בתנאים כאלה. במקומות עבודה אחרים, קרנות הפנסיה הוותיקות היו הסתדרותיות והדיפו ריח של עוצמה וגב חזק שכולו דאגה לעמיתים. הן הבטיחו פנסיה של 70% מההכנסה. העתיד נראה מבטיח "על חשבון הברון". בינתיים קרו כמה דברים. "הברון" ירד מנכסיו, הקרנות נמצאו גירעוניות ונלקחו ממנו. אין עוד הבטחה של 70% מההכנסה. הכול תלוי בהיקף החיסכון שהחוסך מגיע אליו במועד פרישתו. לאור המצב, בממוצע אצל החוסך הישראלי, הציפיות מאכזבות. מפליא שבכל זאת, כך נראה, השאננות החולנית עברה בתורשה לבניהם של עמיתי הקרנות הוותיקות.

הצרה השנייה היא אי-הבנה של כל העניין, שאולי מסבירה במשהו את הצרה הראשונה. טבעי לאדם להתעלם ולהדחיק בעיה שאינו מבין, גם אם היא חשובה מאוד.

שאלת הפנסיה מעוררת בלבול ומבוכה אצל אנשים רבים, פשוטי עם ומשכילים, בעלי הכנסה גבוהה ובעלי הכנסה נמוכה כאחד. רבים מתקשים להבין את הענף המוזר הזה ואת השירותים השונים שהוא מייצר. לכן, קשה להם להחליט מה עושים, למה וכמה. בצר להם, מוצאים הנבוכים מפלט בכמה משענות קנה רצוץ:

1. לא לעשות דבר "עד יעבור זעם". כמובן, הזעם אינו יכול לעבור, והוא עתיד רק להתגבר.

2. להתנהל על ידי אחרים, למשל על ידי מקום העבודה, ולהסתמך על עצות של ידידים וקרובים, על המעסיק או על ועד העובדים, על סוכנים ועל משווקים. לדוגמה, בתוכניות שיש בהן מקום לבחירה בין אפשרויות ומסלולים, כ-90% מהציבור נמצא בברירת המחדל - מפלט מחשיבה ומהחלטה. בדרך כלל, ברירת המחדל אינה מתאימה לחוסך עם אופק של עשרות שנים. הבריחה מיוזמה ומקבלת החלטה עולה לנו ביוקר רב. הציבור הזה מוצא עצמו מבוטח בתוכניות שיזמו אחרים משיקוליהם-הם, תוכניות שאינן מתאימות לו.

3. להצטרף לעדר ולעשות "מה שעושים כולם".

ענף הביטוח: משונה, מסובך, מפחיד?

אחת הסיבות ששירותי ענף הביטוח מסובכים ומתוחכמים, היא שהענף מייצר הבטחות. גרוע מזה: ההבטחות נוגעות לעתיד ולתחומי הלא-ידוע. אין עוד ענף מוזר כזה. בענף "נורמלי" הצרכן בוחר סחורה (שמלה) שכבר יוצרה, או שירות (תספורת) שהסַפר עומד מוכן לייצר אותה, מקבל אותם ומשלם עבורם. בענף הפנסיה והביטוח הכול הפוך. תחילה משלמים, והתשלום הוא עבור שירותים שעדיין אינם בעולם. אפשר אפילו שחלק משירותים אלה לעולם גם לא יְיוּצרו, כי אין כלל ודאות שנזדקק להם. למשל, מי שפרנסתו לא נפגעה בגלל תאונה או מחלה, ועבד בבריאות טובה עד גיל פרישה, שילם "סתם" עבור הבטחה (ביטוח) לפצותו במקרים עצובים שלא התממשו. ההבטחה שעבורה שילם לא קרמה עור וגידים. משמעות הדבר היא שהצרכן יוצא מן "החנות" ובידו נייר, ובו רשימה של הבטחות, בדרך כלל באותיות קטנות. מַאמץ השיווק של קרנות הפנסיה ושל חברות הביטוח המתחרות ביניהן, אינו מוסיף בהירות והבחנה, כי אם ההפך הגמור מכך. כל חברה מציעה את מרכולתה, טוענת לעדיפותה, מקדמת את השמות שהיא המציאה ומכבידה עלינו את הבנת החלופות הבסיסיות. יש גם שחקנים נוספים בעסק - סוכנים, משווקים, יועצים - המשמיעים קולות ובוחשים בקדרה. קשה לדעת על מי לסמוך ולמי להקשיב.

המבוכה הגדולה של הציבור, כולל של אלה החוסכים לפנסיה, ניכרת וזועקת מכל סקר. ראשית, כמחצית מהציבור אינם חוסכים כלל, לא לזמן קצר ובוודאי לא לזמן ארוך, ורבים אף מגדילים מדי חודש את גירעונם בבנק (האוברדרפט). אין מדובר דווקא בעניים החיים מן היד אל הפה, אלא בקצרי ראות שהשתבש עליהם סדר הקדימוֹת, וסופם להתחרט. על פי הסקרים, מקרב האנשים המחזיקים בקרנות הפנסיה, שהם אלו שלכאורה נקטו צעד חשוב של חיסכון פנסיוני, כמחצית לא התייעצו כלל עם אף אחד לפני שבחרו את הקרן שלהם. מתוך המחצית שכן התייעצו רק כשישית התייעצו עם יועץ פנסיוני, כ-40% התייעצו עם קרובים וחברים, והשאר - עם סוכן ביטוח או עם אחרים. מחצית מציבור החוסכים אינם מבינים את הדו"ח השנתי הנשלח אליהם, ושני שלישים מהם אינם יודעים מהו גובה דמי הניהול שהם משלמים לקרן שלהם. חשוב לדעת, דמי הניהול הם גורם מכריע, המשפיע מאוד על גודל הפנסיה שנקבל, והוא גורם שיש להתחשב בו בבחירת הקרן או במעבר מקרן לקרן (ראו פרק י"ד, העוסק בדמי הניהול).

מעניין להשוות את המבוכה בענייני החיסכון לפנסיה עם התנהגות הצרכנים בתחומים אחרים. כאמור, בקניית מכונית, אשר בהשוואה לפנסיה היא פעולה פעוטה הנוגעת לשנים ספורות בלבד, צרכנים חוקרים ומשווים תכונות ומחירים. גם בלקיחת הלוואת משכנתה, כשני שלישים מן הלוֹוים בודקים ומשווים ביותר מבנק אחד. לעומת זאת, בהחלטה בעניין הפנסיה, שהיא ההחלטה המשמעותית ביותר בחיים בכל הנוגע לענייני כספים, משמעותית אף יותר מקניית דירה(!), אנשים מוותרים מראש על בירור האפשרויות והעדיפויות.

יש גם בעיה הפוכה, דווקא אצל אנשים שמעורים בחיי הכלכלה ועוקבים אחרי ההתרחשויות ואחרי מדורי הכלכלה בעיתון. יש בהם המודעים לבעיות ולכשלים שיש בשוקי הפנסיה והביטוח, ולכן הם בוחרים להתרחק מהם. למשל, יש מהם המשקיעים בנדל"ן, בבורסה ובעוד תחליפים אשר, כביכול, יוצרים "פנסיה פרטית" מתוצרת עצמית. בעיות אומנם קיימות (רבות מהן מצוינות בפרק ט"ו), אך המסקנה פזיזה ואינה כדאית. אין לנו ברירה אלא להיעזר בשוק הקיים, מכיוון שלעת עתה אין לו תחליף. התחליפים הקיימים, כביכול, אינם תחליפים מלאים, משום שאינם עונים על צורכי הביטוח הבסיסיים ביותר. החסר והמטעה בחלופות הפרטיות נידון ביתר הרחבה בפרק ה', בעמוד 58. נוסף על כך, אפשר להיות אופטימיים ולצַפות שקלקולים רבים יתוקנו בעתיד, מכיוון שממש בימים אלה הדברים צפים ונידונים בכנסת ובממשלה.

האם ספר זה מספיק לכל אחד?

התשובה על שאלה זו שלילית. בפרט, הוא עלול שלא להיות מספיק למי שכבר גורר עבר של החלטות שגויות ותוצאותיהן. ההחלטה העומדת לפני מי שכבר "תקוע" שנים ארוכות בתוכניות ובביטוחים - קשה יותר, וייתכן שכדאי לו לפנות ליועץ מקצועי. עבורו, עדיף אולי להישאר בתוכנית גרועה מלעבור לתוכנית טובה, למשל אם השתנה לרעה מצב בריאותו.

ואולם, הספר מספק תועלת רבה:

1. הוא מסביר את המושגים ואת האפשרויות המרחפים בחלל הדיון. הוא מצביע על בעיות, על מכשלות ועל נקודות עדינות וחשובות. זה מועיל לכל אחד, ומספק רקע והכנה גם למי שזקוק לעזרה של ייעוץ נוסף. יש הבדל ניכר בין התועלת שיפיק מייעוץ מי שבא מוכן, יודע "מי נגד מי" ועל מה מדובר, לבין מי שאינו יודע דבר וצריך להסביר לו הכול מן ההתחלה. שני האנשים - זה שרכש ידע, וזה שאינו יודע דבר - לא ישאלו את אותן שאלות ולא ילמדו את אותם דברים. (על שירותי הייעוץ האישיים ועל מכשלותיהם - ראו בפרק ט"ז.)

2. הוא מספיק למי שעושה את צעדיו הראשונים ועדיין לא צבר החלטות ושינויים לא-הפיכים.

ראוי וחשוב להבהיר: ספר זה נכתב מעמדה עצמאית, נטולת כל נגיעה או זיקה מסחרית לענף הביטוח, לענף הייעוץ הפנסיוני או לפיקוח הממשלתי. המחבר אינו עוסק בעצמו בייעוץ פנסיוני ואין לו שום קשרים כלכליים - ישירים או עקיפים - עם קרן פנסיה, עם חברת ביטוח, עם קופת גמל, עם סוכן ביטוח ובנק, אלא כצרכן בלבד. הספר מנסה להכניס סדר עיוני באפשרויות הבסיסיות העומדות לפני הצרכן. בעזרת הספר יוכל הצרכן להרכיב לעצמו תוכנית גמישה לרכישת סל שירותים שייתפר לפי צרכיו ולפי העדפותיו, המשתנים במשך החיים, ולא לפי הכדאיות הכלכלית של אחרים.

האם הספר עומד להתיישן בשנה הבאה?

מובן שלא. הספר עוסק בעקרונות בלתי משתנים. אומנם, הוא מצטט גם הרבה מספָּרים שימושיים הנזכרים בחוקי המס ובהחלטות שלטוניות, ואלו מתעדכנים משנה לשנה - למשל, "השכר הממוצע במשק", קצבאות הביטוח הלאומי ועוד מספרים המועמדים לעדכון מדי שנה - אולם השינויים האלה קטנים וצפויים. בדרך כלל הם, פחות או יותר, מקבילים לשינוי ברמת המחירים. בכל מקום שמספר כזה מוזכר בספר, מצוין לידו לאיזו שנה הוא מעודכן. שום שגיאה מהותית לא תקרה בעקבות שימוש במספר לא מעודכן.

* * * סיכום פרק א' - ההקדמה

הפנסיה היא מערכת הגנה על פרנסתו של האדם, מעכשיו (אסונות, מחלות, הכנסה אחרי פרישה) ועד יומו האחרון. ענייניה חשובים יותר מכל עניין כספי אחר. כל טעות או הזנחה בה תעלה לנו הון עתק, ואנו עתידים להתחרט על כך. הציבור ברובו אינו מבין את תחום הפנסיה, בוחר שלא להחליט ונגרר אחרי אחרים. הספר מועיל לכל אחד, אך עלול שלא להיות מספיק למי שכבר גורר החלטות עבר ותוצאותיהן או שבריאותו לקויה.