לבנות ולהבנות

האוויר הראשון שאנו נושמים בחיים אלה, פקיחת העין הראשונה, המבט הכה מרגש של אימא אלינו, מלווה בדמעה מלוחה שכולה מתיקות ומוסיפה לנו תוספת קטנה ונותנת לנו זריקת סוכר להתחלת חיינו.

אלו אבני היסוד של הבניין הכה מרשים שייבנה אט־אט בהמשך חיינו.

הכול מתחיל בבריאה הכי מיוחדת בעולם, ברגע הגדול ביותר - הרגע שבו אנו יוצאים לאוויר העולם.

הרגע שבו אנחנו שואבים מהורינו את הכול, ויוצאים החוצה.

הרגש של כל המעורבים בבריאה זו מחלחל אלינו בהמון צורות ונותן לנו את האהבה הראשונה שבה נתקלנו בתור בני אדם.

אנו חווים רגש ראשוני, מקבלים דעת ראשונית, מקבלים תבונה, מקבלים רצון וכוח, מקבלים את החומרים שיבנו לנו את בית החלומות של האדם בהתמודדות בכל קשייו בהמשך חייו.

החיבוק של אימא מגן עלינו מכל משמר, ומציב סביבנו את החומה מול כל אלה שירצו לגרום לנו לרע.

הבכי הראשון נותן לנו לדעת שיש בידנו יכולת להתבטא מול כל אדם.

העיניים המבריקות של אבא עומד מהצד, מתרגש, זוהי ההתגאות בי ובאימא שלי. כך אפשר לדעת שיש מי שעומד לצידי בכול.

ה'מזל טוב' הראשון של המיילדת הוא ברכת הדרך לתחילת חיינו.

ההנקה הראשונה היא הקשר שמחבר ביני לבין אימי, זו שנתנה לי את הזכות להיות בן אדם, שנותנת לי מדי רגע ורגע את המזון שלי להתמודדות עם כל אשר יעמוד בפניי, ונותנת לי את הכוח לעמוד בפני כל מכשול.

המבט של הקרובים שלי באינקובטור מראה שגם בגיל כה צעיר אנו מהווים מודל להשראה בפני אנשים גדולים מאיתנו, למרות שזה רק מההיבט החיצוני.

יציאתנו לאוויר העולם היא ברית עולם, הברית של הקשר שלנו מול העולם, מול כולם, מול כל רגש, אדם, אכזבה, אהבה, כישלון.

בואו ניקח את כל מה שקיבלנו בלידתנו, ונתחיל את חיינו ברגל ימין.