יומנה של אווה

נהייתי לבת 13, ב-13 וביום שישי נולדתי.1 אָגי,2 בעלת אמונות תפלות למכביר, רק מתביישת בזה. יום הולדת ראשון שלי שאגי לא ירדה לבוא. יודעת אני שינתחוהָ, אף על פי כן יכולה היתה לרדת ולבוא. גם בוואראד יש רופאים טובים. ביום הולדתי ה-13 לא באה הביתה. אגי כעת מאושרת, כבר הדוד בֵּלה3 יצא מבית הסוהר. אגי אוהבת מאוד את הדוד בלה. גם אני אוהבת אותו. סבתא4 אומרת שאגי אינה אוהבת שום אדם אחר אלא רק את הדוד בלה - גם לא אותי. אבל אני איני מאמינה בזאת. ייתכן שכשהייתי קטנה לא אהבתני, אבל עכשיו היא אוהבת אותי. בייחוד מאז שהבטחתי לה כי אהיה עיתונאית-צלמת ואתחתן עם אחד אנגלי-ארי. סבא אומר שלכשאתחתן כבר יהיה היינו הך לגמרי אם יהיה לי בעל יהודי - יותר מזה, סבא שלי סובר שעד אז כבר המילה "אָרי" תיהפך למושג לא ידוע. אני איני מאמינה בזאת, משום שתמיד יהיה טוב לו למי שהוא ארי, אפילו כשלא יביאו עוד את היהודים לאוקראינה,5 כמו את הדוד בלה, או את היהודים העשירים של ואראד, ולא יהיה עוד "חוק יהודי".6 אגי אומרת תמיד שלאחר המלחמה בוודאי לא יהיה עוד, אלא שהיא גם אמרה תמיד כי הגרמנים יהיו מפסידים את המלחמה. היא האמינה בזאת גם בעת שלקחו את הדוד בלה לאוקראינה בקיץ לפני שנתיים. נדמה לי שלעולם לא אשכח את היום ההוא. כעת עלה בדעתי עניין זה דווקא, שכבר התרחשו בי דברים מרובים כל כך, שאזכור אותם עוד גם לכשאהיה גדולה. יותר מזה, אפילו לכשאהיה זקנה. יומני הקטן, אתה כבר היית בעולם כשנשאו את הדוד בלה לאוקראינה, אלא שבזמן ההוא עדיין הייתי קטנה למדי ולא כתבתי בפירוט מה היה הדבר כמות שהיה. אולם כעת, עם שכבר "גמרו טוב - כולו טוב" והדוד בלה יצא החוצה גם מבית הסוהר שבארגיט-קרוט,7 עוד אעלה על הכתב את היום ההוא. אולם יש עוד דברים שמעולם עדיין לא כתבתי אותם בך, משום שאתה, יומני הקטן, עדיין לא היית בחיים וגם אני קטנה הייתי. מעשה שכזה היה, כשהנאצים לקחו את מרטה8 לארץ פולין. גם זאת לא אשכח, כשהרומנים הלכו מכאן9 והורתי מיקלוש10 עבר רכוב על סוס לבן11 ברחוב הראשי ואני הסתכלתי בו מחלון בית המרקחת. אגי היתה כעוסה מאוד כשנפנפתי להורתי. היא אמרה שהורתי היה מרצח יהודים אצל הבּאלאטוֹן12 עוד בזמן שהיא, אגי, עדיין היתה ילדה. אז כעסתי מאוד על אגי, מדוע היא אומרת כזאת על מושל שנכדו13 יפה הוא כל כך. אולם לאחר זמן לא רב רצו לקחת את בית המרקחת של סבי, אני אז ידעתי מיד שהצדק היה עם אגי בקוראה להורתי מרצח ישיש. רואה אתה, יומני הקטן, גם על כך לא כתבתי בך, שהמדיארים כמעט שלקחו את בית המרקחת מסבא. סבי אומר כי אגי עזרה לסדר את העניין. אבל לפי סבתא שילם סבא להונגרים וכך קיבלוֹ בחזרה.

יומני הקטן, אתה גם זאת אינך יודע, מיהו אותו "ויטֶז"14 סֶפֶּשווארי,15 שכך עולל לו לסבא. אני עוד אספר לך הכול. אז אמר הדוד בלה שאדם שהוא פּוֹפֶּסקו, או שהוא יוֹנֶסקו2 לעולם לא יעשה מעשה שמסוגל לו "ויטז". סבתא אומרת, אף על פי כן סולדת היא מפני הרומנים, אבל אגי וסבא מחבבים אותם, אלא שמכסים זאת מסבתא, משום שגם הם פוחדים ממנה. שאלתי גם את הדוד בלה, אבל הוא ענה באומרו שאי-אפשר להכליל, ואנו היהודים טרגדיה שלנו היא שאם אדוריאן אמיל,16 שהוא האדם העשיר ביותר בוואראד, אוגר ממון הרבה, הרי גם אותי שונאים הארים, משום שגם אני יהודייה, אם כי באמת אין לי שום כסף חסוך. את כל דמי הכיס שלי אני מוציאה על מתנות ימי הולדת. אמת שגם אני מקבלת אפילו לחג המולד.

השנה לא היתה אגי בבית אפילו לא בחג המולד וגם אני לא יכולתי ללכת לפֶּשט, משום שהייתי חולה. אבל אגי טלפנה לומר שאי-אפשר להניח את הדוד בלה בודד בבית הסוהר, אף על פי ששם באמת אין הוא בבדידות, שהרי היו יהודים רבים למדי כלואים עמו בבית הסוהר הצבאי שבמארגיט-קרוּט, בית מספר 87. גם אני כתבתי לדוד בלה לשם, וליום ההולדת שלו, שחל ב-8 בינואר, אף שלחתי לו צילום. אבי אמר שאכתוב בכתובת: לאסיר ז'וֹלט בלה. אולם אני כתבתי: לאדון ז'ולט בלה. חששתי שמא ייעלב. סבא אמר, שלפנים לא היו כולאים במאסר אלא אדם שגנב, או רצח או רימה, והיה בכך עלבון מחריד, אבל כעת הרי רק תפארת היא לאדם. סבא ממש מתגאה שחתנו היה כלוא לארבעה חודשים. הדוד שפירא,17 המורה לצרפתית בליציאון,18 אמר לי בעת ההפסקה הגדולה שבגלל זה עוד צפוי הדוד בלה להיות לאדם גדול לכשתיגמר המלחמה. הדוד בלה אדם גדול הוא גם כעת, ספרים הרבה רבים מאוד כתב, רק לי אין מרשים לקרוא בהם, משום שלא אבינם.19 אף על פי שאני קוראת גם את מוריץ יוקאי ואת קלמן מיקסאט20 ואני מבינה גם את אגדות שייקספיר. מקודם היה הדוד בלה כותב מאמרים ראשיים ב-אָז-אוּישאג,21 אבל אותם מאמרים באמת לא הבנתי. אמת, שאז עדיין הייתי קטנה בהרבה, ואחר כך מחמת החוק היהודי כתב דברים אחרים בעמוד הראשון, אבל את אלה אפילו לא ניסיתי לקרוא.

לפני כן היתה תמיד מסיבה ביום ההולדת שלי, אבל כבר אשתקד לא היו אצלי אלא שתי ידידות הכי טובות, קֶצ'קֵמֵטִי מאריצה,22 דודנית שלי, ופּאיוֹר אָניקוֹ23 - וכן גם אגי. אמרה סבתי שאין היא מרשה לעשות מסיבה, כדי שלא יאמרו הארים כי צאצאי היהודים מתגנדרים. נכון כי אצלנו רק מארישקה24 הטבחית היא נוצרית וכן יוסטי,25 המחנכת שלי, אבל הן אין להן פתחון פה לומר. מארישקה היתה תמיד אצל יהודים גם מקודם, משום שאצלם המשרתות מקבלות אותו אוכל כמו האדונים. מארישקה סיפרה שאצל הארים יש מזונות לחוד למשרתות והיא סולדת מזה. ויוסטי ממש מעריצה את היהודים. גם את אגי היא חינכה ובכלל היא מתמיד היתה רק אצלנו. את יוסטי אני מעריצה יותר מכול אשר בעולם, אולי יותר מאשר את אגי. אף על פי שיוסטי היא גרמנייה, היינו אוסטרית, אמא שלה גרה בקְנִיטֶלפֶלד, בכל זאת שונאת היא הכי הרבה את הגרמנים, כלומר את היטלר ואת ההולכים בעקבותיו, שהם נאצים, ביתר דיוק אנשי אֶס-אֶס. יוסטי תהיה כאן היום כל היום. מאז שהפוֹלקסבּוּנד26 לא התיר לה שתתגורר אצל יהודים, הלכה לטפל בשני ילדים ארים קטנים באחוזה כפרית. רואה אתה, יומני הקטן, גם את היום ההוא אין לשכוח, כשיוסטי צריכה היתה ללכת מאיתנו על פי גזירה מן הפולקסבונד, אל הפּוֹרוֹסלאים27 שבאחוזה הכפרית. כשהייתי שם בחוץ לכמה ימים בקיץ אשתקד, היה הדוד פורוסלאי חביב לגמרי, אלא שיוסטי יודעת שהוא שונא את היהודים. הדודה פורוסלאי אינה שונאת, משום שהיא קתולית אדוקה מאוד, גם פורוסלאי הוא קתולי, אף על פי כן הוא שונא, אם כי לי הוא לא גילה. פעם אחת בהיותי באחוזה ובאו אורחים מיהרה יוסטי להוציא אותי מן הטרקלין משום שהנוטריון הראשי והמורה גידפו את היהודים גם בנוכחותי, או, בלשונה של אגי, היו משתצפים ביהודים. אף זאת שמעתי בחטיפה, כשפורוסלאי אמר לדודה בורישקה, לרעייתו, כי כעת עדיין אני ילדה יפה מאוד, אבל לכשאגדל עוד יפרוץ בי האופי הגזעי שלי. אני איני מאמינה זאת, משום שאבא שלי, האדריכל היימן בלה,28 הוא כמו אָרי. הריהו בעל קומה תמירה וגבוהה ובעל עיניים כחולות כאותם טיפוסי גברים שב"סיגנאל". אבי שלי, היפה, כחול העין, עדיין הוא אוהב את המדיארים ואת הארים ורגיל לשבת איתם ביחד במגדנייה של יאפּוֹרט.29 אבא שלי הוא באמת בעל צורה ארית ואדם יפה מאוד. אגי לא אהבה אותו ומשום כך התגרשו. רואה אתה, יומן קטן שלי, על כך באמת אין אתה יכול לדעת כלום משום שהדבר היה לפני תשע שנים ואני הייתי אז רק בת ארבע. אלא שאני זוכרת גם זאת, אם כי לא בבירור רב כל כך כמו זאת, שבאותו יום, אחר הצהריים, נלקחה מרטה, כשהיתה אצלנו לארוחת מנחה, וקודם לכן רכבנו ביחד על אופניים. מחר אמשיך, וכעת עוד רק ארשום אילו דברים קיבלתי ליום הולדתי ה-13:

מֵאָגי קיבלתי צמיד זהב מקושט באמייל כחול, שהיא קיבלה מאת בירו גיורקה,30 כלומר מאמא של גיורקה, רעיית ד"ר בירו גאזה מקוֹלוֹז'וואר,31 משום שגיורקה המסכן מת באוקראינה בטיפוס הבהרות ואחיו הגדול בירו פרי32 נעלם אף הוא, אבל הדודה בירו אומרת שעדיין הוא בחיים, אלא שהוא שבוי אצל הרוסים. מֵאגי נודע לי שהכו את המדיארים אצל ווֹרוֹנז'33 והמוני חיילים ואנשי מחנות עבודה נלקחו בשבי, אלא זאת גם אגי אינה יודעת, שאם כן מדוע עדיין אין סוף למלחמה? ברדיו, בדיוק בשעה ארבע אחרי הצהריים יש שידור הונגרי מרוסיה, אלא שמבודפשט מפריעים אותו מאוד. פעם אחת שמעה אגי את השידור ברדיו שלנו, היתה הקלטה מן הקו הראשון של החזית הפרטיזנית סֵרֵדינה-בּוּדה. באותו פרק זמן היה שם הדוד בלה ואז אמרו שברוסיה אנשים כז'ולט בלה אינם עושים עבודת כפייה בקור של 50 מעלות ואינם מקבלים מכות, אינם מורעבים, אלא עובדים אצל שולחנות כתיבה נאותים להם. אגי בכתה אז עד להחריד וגם סבתא וגם יוסטי. המעניין הוא שאמא של הדוד בלה34 בקוֹמָרוֹם35 גם היא שמעה את השידור ההוא, אף כתבה על זאת לאגי, שגם היא בכתה מאוד, אבל סומכת היא על האל שהוא יעזור ויחזיר את הדוד בלה. איני מכירה את הסבתא החורגת, אבל אגי אומרת שהיא זקנה יפה מאוד, חכמה וחיננית. כך יש לי אף שלוש סבתות, אמא [סבתא] היימן לואיזה,36 הסבתא ראץ והזקנה הקומָרומית. הסבתא לואיזה מוזרה מאוד, אני לפעמים אוהבת אותה מאוד. לפי אגי, מטורפת היא, כדרך הווייסלוֹביצ'ים בכלל, שקודם נישואיה נתקראה הסבתא בשם וייסלוביץ' לואיזה. אחיה שלה הוא הדוד וייסלוביץ' אמיל, אשר לו "המלון פארק", אלא שאמא לואיזה שרויה ברוגז עמו משום שהתקוטטו על הירושה. משום כך רוגז גם עלי הדוד אמיל, והרי אני איני אשמה בכך שהם התקוטטו עם האמא לואיזה, בעת שאני אפילו לא הייתי עוד בחיים. אני בדעה שחבל על כך שהתקוטטו, משום שכל הצדדים נחלו די הון, אבל אבי אומר, שהעושר של וייסלוביץ' עולה על העושר של משפחת היימן, שבבית המלון מרובים השטיחים הפרסיים וכלי המיטה ולסבתא רק קירות. אלא שבין הקירות יש אולם קולנוע וחנויות ודירות. אגי והדוד בלה מרבים לצחוק על וייסלוביץ' אמיל. כל סיפור מעשה שמספרים עליו סיומו בכך שהוא משליך החוצה את האורח מבית המלון. פעם אחת השליך החוצה גם את המלך הרומני, אז אף כלאוהו, אבל איני יודעת בדיוק מה קרה לאמיתו של דבר.

מן הסבתא ראץ קיבלתי מעיל אביבי שחום בהיר ושמלת אריג כחולה כהה. מאבי זוג חצאי נעליים שחורות מוגבהות עקב. עד עכשיו נעלתי רק נעליים שטוחות עקב ושני זוגות גרביים חלקים, עד עכשיו לבשתי גרביים פשוטים, או גרביות. מסבתא לואיזה שלוש פיג'מות, תריסר ממחטות צבעוניות וממתקים. מדודה לילי,37 אחות אבי, שרשרת זהב קטנה יפה. יומני הקטן, בשרשרת זו אשא מכאן ואילך את המפתח הקטן שבו אסגרך, שלעולם לא ייוודעו לאיש סודותי. מסבא - תקליטי גרמופון כאותם שאגי אוהבת. Parlez moi d'amour j'attendrai ועוד שלושה תקליטים, שבכל אחד מהם מזמרת לוּציֶין בּוּאַיֶיה, שאותה ראתה אגי גם בחיים ואמרה עליה שהיא האישה הכי מתוקה בעולם. סבי קנה אותם מטעם זה, שעל ידיהם אלמד את הטקסטים הצרפתיים ואז תהיה אגי מאושרת, שהרי היא אינה שמחה אפילו לתעודות בית הספר שלי, אלא רק כשיש בהן ציון של שקדנות חרוצה בצרפתית, משום שצלם-עיתונאי צריך שיֵדע היטב לשונות. אני יודעת היטב הונגרית וגרמנית, רומנית שכחתי וגם צרפתית כבר אני מתחילה לדעת. סבא מעריץ את אגי, נדמה לי, כי לו אותו הדבר הוא אם אני יודעת צרפתית אם לאו, בשבילו בית הספר הוא החשוב, אבל למען אגי רוצה הוא מאוד שאדע צרפתית. סבא אוהב רק את אגי, וכשמישהו אומר שאני ילדה יפה, הריהו משיב תמיד שאמא שלה עדיין היא יותר יפה. בכלל אומר סבא לפעמים על אגי שטויות כאלה שאגי יותר יפה מגרטה גרבו, וכל העולם כולו צוחק על כך. סבתא אומרת שבכל זאת אני אהיה יותר יפה מֵאגי, שהיא רק חיננית, ולי תהיה גִזרה מודרנית. זה בא לי משום שאני מתעסקת הרבה בספורט, שוחה, מחליקה, רוכבת על אופניים, מתעמלת, לומדת התעמלות ריתמית אצל וייס קלארי,38 אבל בזאת אני סולדת. עוד קיבלתי 14 ספרים, תפוזים, שוקולדה וממארישקה - חלת דבש, כלומר "שי-בן-שוק" ועליה זְרויות המילים: "לב שולח ללב בלבביות". והנה כבר כתבתי די להיום. מן הסתם גם אתה עייף, יומני הקטן.

עבר יום ההולדת שלי. היה תה עם כריך וזָאכֶר טוֹרְט.3 עד עתה היה שוקו וקצפת עם חלה, אבל כעת אין די חלב משום שיש מלחמה, ומה גם שבשתיית תה יש יותר בגרות. היתה חגיגה טובה למדי, מאריצה לא היתה חביבה משום שהיא יותר מבוגרת בשנה אחת, היא לומדת מחול, אנגלית ופסנתר, אבל שונאת לתרגל. אגי אינה מרשה שאלמד נגינה בפסנתר, אף על פי שיש לי שמיעה, אבל היא אומרת שבין כך ובין כך אינני מוכשרת וכשאהיה במקצת יותר גדולה, אז אלמד אנגלית. צלם-עיתונאי צריך שיֵדע גם אנגלית. אבא שלי הבטיח שבסוף השנה אקבל מנורת מגנזיום אחת שאפשר לצלם בה גם בתוך חדר, שהרי אני יודעת כבר די טוב. תפסתי גם את אנני, אלא שיצאה מכוערת בצילום, והיא אמרה שאיני יודעת לצלם. אולם אני יודעת ועוד אף אלמד, אם תהיה לי אחת צייס-איקון4 כְּזו של אבי, ואלמד לפתח את הפילמים. בין כך ובין כך חלון חדר הרחצה מדובק כולו בנייר שחור מחשש הפצצות אוויר וחושך גמור שם שאפשר יהיה אף לעבד את התמונות.

רבים אומרים שגם כאן תהיה הפצצה, כמו בגרמניה. אגי שמעה באיזה שידור רדיו מחוץ לארץ שמינכן כבר אינה קיימת אפילו. אבל היא אוהבת מאוד את האנגלים והיא מאמינה רק בדברים ששומעת בחשאי ברדיו האנגלי, משום שאסור להאזין, וסבתא ראץ אומרת שבגלל אגי עוד צפויים אנו להיכלא בבית הסוהר, והיא מאזינה גם למוסקבה, ודבר זה קל וחומר שאסור, אבל אגי סבורה שגם הרוסים אינם משקרים וגם לא "קול אמריקה", רק הרדיו הגרמני משקר והרדיו ההונגרי. אתמול ישבנו בדיוק בארוחת מנחה כשאגי טלפנה מבודפשט, שלמחרת היום היא נכנסת לסנטוריום. אומרת היא, לא צריך לחשוש, משום שלא יהיה אלא ניתוח קל. אילו ניתחוהָ כאן, יכולה הייתי להיות אצלה בכל יום ויום, אבל כיוון שכך, לא יהיה עמה אלא רק הדוד בלה. בכלל אומרת היא שבמרס יֵרדו ויבואו ויישארו כאן עד שתסתיים המלחמה. בין כה וכה אין הדוד בלה יכול לעבוד מחמת החוק היהודי. החוק מכוון גם לרוקחים, אבל תודה לאל אינו מכוון לסבא, משום שמותר לו ליהודי להחזיק בית מרקחת בזכות בעלות ריאלית, רק מנהל בית מרקחת לא יכול להיות יהודי. משום כך נמצא עתה באצ'קאי בבית המרקחת כמנהל, אבל הסבא הוא שעובד גם במקומו, אף על פי שהלה הוא הצעיר.

סבתא אומרת, כי בגלל באצ'קאי התמעטה ההכנסה שלנו, אבל מילא, ובלבד שנצא בשלום מן המלחמה ואחר כך שוב יהיה סבא המנהל. סבא היה נשיאם של הרוקחים בעירנו, אלא שהדיחו אותו משום שהוא יהודי. אך לסבתא לא אכפת, שהרי בין כך ובין כך לא קיבל סבא כל תשלום בעבור זה, רק לעבוד היה צריך הרבה עד להחריד, אבל סבא היה בכל זאת עצוב ואגי בכתה כשנודע לה. היא אמרה: "אין דבר, עוד יבוא יום נקם ושלם", והתכוונה בכך שלאחר המלחמה לא יהיה אייטאי נשיאם של הרוקחים בעירנו, אלא שוב סבא, ואת אייטאי יתלו, משום שהוא איש החץ.39 לפי סבתא, אָגי מגדישה את הסאה משום שהיא שטופה בפוליטיקה, ועל כך צפויה היא למאסר ממש כמו על ההאזנה לרדיו. אני סבורה שאגי יש לה דעה אחרת לגמרי מזו של סבתא, משום שאגי אומרת שיכול עוד להיות גם קומוניזם ואז לא יהיה כלום לשום אדם, רק מה שהאדם יודע יהיה שלו. אולם אני אוכל גם אז להיות עיתונאית-צלמת, משום שעל זאת אפשר יהיה להתקיים גם אז. סבתא רגילה לומר על כך שזאת שטות, אגי תמיד אוהבת להפריז, אבל בכל זאת צריך ללמוד, משום שהכול צריכים לעבוד, גם נשים, רק ילדים פטורים - כי יש בזאת שחיתות כשהילדים אנוסים אף הם לעבוד. היום הורדתי את האופניים שלי מן הגג, בעוד שבועיים אולי אוכל לצאת ברכיבה. אני מעריצה את הרכיבה על אופניים והאופניים שלי הם של ממש, לא משל ילדים, אלא משל מבוגרים. אלא הלוואי שלא אזכר במרטה גם עכשיו, כשאני מביטה באופניים.

יומני הקטן, הבטחתי שאכתוב בך את סיפורה של מרטה משום שאתה הוא ידיד-נפש שלי ואי-אפשר שיהיו לי סודות מפניך. מרטה היתה מבוגרת ממני בשנתיים, אגי אמרה שהיא גאונית של ריקוד והיא דומה לג'וזפין בייקר, אלא שההיא שחורה ומרטה רק כהה היתה ונהדרת. תמיד הייתי גאה מאוד כשגאונית, שעולה עלי בשתי כיתות, מקיימת עמי ידידות. באותו יום, אחר הצהריים, כמעט שלוש שנים תמלאנה לכך בקיץ זה, מרטה היתה כאן אצלנו. בתחילה היינו ברכיבת אופניים בסאלדובאגי.40 זה היה "התיור" הראשון שלי עם אופניים אלה שבצבע אדום. של מרטה היו בדיוק כשלי, רק באדום בהיר יותר. אחר כך באנו הביתה ואגי ביקשה את מרטה שהיא תרקוד משהו לפי נגינת הגרמופון, אבל מרטה לא רצתה משום שהיתה עייפה מן הרכיבה על האופניים. אחר כך היתה לנו ארוחת מנחה, שוקו בקצפת ותותים עם קצפת, שאת אלה אהבה מרטה יותר מכול והעדיפה אפילו על פני המחולות. לפתע פתאום הצטלצל פעמון השער חמישה צלצולים. זאת היתה המינקת של מרטה, שנשארה אצלם כטבחית משום שמרטה אינה צריכה עוד למינקת. היא נכנסה ואמרה: "מרטיקה, בואי הביתה, הם נמצאים שם מן המשטרה, וגם את צריכה ללכת עם אבא ואמא". את אגי אני זוכרת גם עכשיו. היא הלבינה כסיד שעל הקיר, אבל מרטה אמרה שבוודאי משום שרכבה על האופניים שלה בדהירה ברחוב רימאנוצי ואבא שלה אמר כבר פעמים הרבה שצפויה היא להגיע למשטרה בעוון "נסיעה מהירה". גם אני נרגעתי מהסבר זה, אלא שאגי פסעה הנה ושוב בחדר באורח מוזר כל כך, ולא פסקה מלקרוא בטלפון לדודה פאסטור, היא הסבתא של מרטה, אבל לא היה שם איש בבית. בבוקר גם אני טלפנתי, ולא היתה תשובה ממספר הטלפון של בית מרטה. שמעתי כשאגי אמרה לסבא, שבערב אמרו במועדון העיתונאים כי הממשלה מתכוננת לאיזה מעשה נבלה גדול ואלה האנשים שלא נולדו בהונגריה והם יהודים יילקחו לארץ פולין ושם יהיה להם גורל מחריד.

דבר זה לא הבנתי מיד, משום שמרטה נולדה בוואראד וגם אמא שלה, ולסבא שלה, היה לו עיתון יומי משלו בעיר נאגיוואראד, לפני זמן רב עד להחריד, כשאפילו אגי עדיין לא היתה בעולם. כמדומה לי ששם העיתון היה "נאגיוואראדי פריש אוּישאג". אולם סבא של מרטה, הדוד פאסטור, מת, וכעת מחזיקים הם רק בבית מסחר לספרים ובמשרד לפרסומי מודעות, שאביה של מרטה, הוא הדוד מונצר, מנהלם. אגי אמרה שהדוד מונצר נולד בבוקובינה, אבל אין בכך כלום, כי גם אותו חבל ארץ היה שייך למונרכיה. דבר זה אז לא הבנתי, מונרכיה מה היא. אשאל את סבא משום שהוא זקן וזוכר הכול, דברים שהיו משכבר הימים, הוא זוכרם. בזמן שאמא של מרטה עדיין היתה נערה פנויה, למדה היא בווינה וגם הדוד מונצר. הם התאהבו זה בזה ונישאו זה לזה, ומאז הם מתגוררים כאן בעיר ואראד. הדוד מונצר ידע היטב הונגרית ואילו מרטה לא ידעה גרמנית אלא רק אנגלית.

אז היתה מתיחות איומה. אגי בכתה ללא הפסק וטלפנה, וסבתא אסרה, באומרה שאין לדבר על כך בטלפון. ואז רצה אגי העירה אל העיתונאים, והם סיפרו לה כי 10,000 בני אדם, שהם בדומה למרטה ובני ביתה, נלקחו בקרון לארץ פולין בלא מזוודה ובלא אוכל. הם אמרו שאם הדודה מונצר תתגרש מהר, אז ייתכן שהיא ומרטה תוכלנה להישאר. אולם הם לא רצו להתגרש. וגם מרטה לא רצתה להישאר כאן בלא אבא שלה. אגי שמעה כי סבתא פאסטור עלתה לעיר הבירה פֶּשט ושם היא ניסתה לעשות הכול. נדמה לי כי איזה מיניסטר אחד בשם קֵרֶסטֶשׁ-פישֶׁר41 שלח מברק לגבול הפולני שיורידו אותם מן הקרון, אבל לא קיבלו את המברק. אגי גם אז טענה שזה שקר, הם רק הכחישו משום שכעת הכול מנוולים והם אינם מקבלים פקודה אף לא מן השר. האופניים של מרטה נשארו שם בסמוך לשלי בפתח השער ולא העזנו לשלוח אותם אל סבתא של מרטה. אגי בכתה בקול גדול מדי בראותה את צמד האופניים האדומים זה על יד זה. אני אף שאלתיה מדוע היא בוכה תמיד. אותנו לא יישאו מכאן משום שאבא שלי נולד בבודפשט, הדוד בלה בקומָרום והסבא בקאפושוואר. אבל היא רק בכתה ואמרה כי עוד יכולים לקרות דברים הרבה ואף אותנו יכולים לשאת בקרון לארץ פולין, רק משום שיהודים אנחנו וכאן יש פשיזם. אני אינני יודעת פשיזם מהו, אבל ודאי כלול במשמעותו הדבר שמשלחים את היהודים לארץ פולין. סבתא של מרטה אומרת כי מרטה וגם הוריה נמצאים בחיים, אלא שאינם יכולים לכתוב משום שהגרמנים אינם מרשים. כבר היו אצלם פעמים הרבה חיילים שביקשו ממנה תחילה כסף ורק אחר כך סיפרו לה שהם ראו את מרטה וגם את האמא שלה באיזו עיר פולנית ששמה קמניץ-פודולסק. אני אף תרתי אחר המקום במפה שלי וציינתיו באדום. אלא שאין להם בגדים, שהרי לא יכלו לשאת איתם מזוודה והחיילים לוקחים ומביאים אליהם את בגדיהם, שלא יסבלו קור. אף זאת שמעתי, כי במרפסת מנקה הדודה פאסטור במברשת את חליפת הפראק של הדוד מונצר. משום שהפראק נמצא בבית, שם אין לו צורך בו. החיילים מבקשים בעיקר בגדים חמים משום ששם קר. אבל אמא של מרטה כנראה אינה סובלת מקור, משום שסבא שלי שמע כי לאחרונה בא חייל לקחת לה את החליפה הקיצית שלה. שאלתי גם את אגי אבל היא סירבה לדבר על כך.

אגי אומרת שאין אני צריכה לדעת על כל זוועה, שהרי בין כך ובין כך תקופת ילדות שלי אינה מאושרת. בזאת הצדק עם אגי. ופעם אחת כשהיו יושבים בחוץ בגזוזטרה ונדמה היה להם שכבר אני ישנה, אז אמרה יוסטי לאגי שצאצאיהם של הורים שהתגרשו לעולם לא יוכלו להיות מאושרים. על זאת השיבה אגי, אני זוכרת היטב גם עכשיו, כי ייתכן שילדי הורים שלא התגרשו יהיו אף הם אומללים והיא מצדה היתה נשארת עם אבא בגללי, אף על פי שלא אהבה אותו. והרי, אמרה עוד אגי, יודעת יוסטי היטב כי צריכים היו להתגרש בגלל סבתא לואיזה, שמעולם לא חיבבה את אגי, ואילו היה אז אבא שלי בוחר באגי, הרי אפילו דירה לא היתה לנו, משום שהבית הוא של סבתא וגם מחוץ לזה אילו לא היה אבא שלי עושה את אשר ברצונה של סבתא לואיזה, עלולה היתה לנדות את אבי מן הירושה ואבא שלי אינו רוצה בזאת - ולכן מעדיף הוא לציית בכול לסבתא. אני גם כעת מעדיפה לציית, כדי שלא תהיה קטטה, משום שאני סולדת מקטטות, אבל לכשאגדל ארוויח את לחמי כצלמת-עיתונאית ואעשה ככל שיעלה על לבי. אגי אומרת כי זה נכון מאוד, אבל בכל זאת אהיה צריכה לשמוע בקולו של בעלי, אפילו כשאהיה כבר צלמת-עיתונאית. כמדומה לי שאָרי אנגלי לא יתקוטט עמי, משום שהאנגלים אינם עצבניים כל כך והם אצילים מאוד. אסיים משום שיש לי עוד הרבה עבודה לעשות, יומני הקטן. צריכה אני לשנן בעל-פה שלושה פעלים בצרפתית, שנטייתם שונה מן הרגיל, ועוד אני רוצה גם לקרוא את הספר "ילדי הקפיטן גרנט" מאת ז'ול ורן. לילה טוב!