הקדמה
חודשיים קודם
פייפר איבדה כל שמץ של היגיון כשנשיקתו חרכה את עורה ומגעו המיומן עורר את גופה באופן שכמוהו היא לא חוותה מעולם. הכאב והסבל שהיום הזה הביא לה נמחו מיד כשהוא לחש באוזניה מילים איטלקיות שנשמעו לה כה רומנטיות, למרות שלא היה לה שום סיכוי להבין אותן.
היא התענגה על החיבוק שלו. לראשונה זה חודשים רבים היא חשה נערצת, רצויה, נחוצה. מה יבוא אחרי הרגע הזה – היא לא יכלה לחשוב על זה עכשיו. היא לא רצתה להתמודד עם הריקנות. כל רצונה היה להפקיד את עצמה בידי האיש הזה והתשוקה שלו, להיכנע לנשיקות שלו ולהתמסר באופן מוחלט ולא מרוסן לרגע הזה – לאיש הזה.
היא נאנקה בתסכול כשהוא חדל מלנשק אותה. הוא התרחק ממנה והביט עליה מלמעלה, ועיני הקרמל שלו, הכהות כחטא, היו מלאות תשוקה – אליה. מחוזקת על ידי זה, היא חייכה אליו, בלי שתוכל להסתיר את הכמיהה שהתפשטה בקרבה במהירות האור. היא לא חשקה מעולם באף גבר, ובוודאי לא נושקה מעולם כמו שהוא נישק אותה זה עתה. אבל יותר מכך, זה היה האופן שבו היא רצתה שהוא ינשק אותה שוב ושוב ושוב.
האיש הזה היה מאהב מיומן מאוד, ובאופן שבו הוא הביט בה כעת, עם התאווה הגלויה הזאת שהרטיטה את האפלולית של חדר המלון, היא ידעה שאין לה דרך חזרה – לא שהיא רצתה לחזור בה. המשיכה ביניהם היתה פראית מדי, עזה מדי, עוד לפני שהוא הציע שהם יסתלקו מהמסיבה.
הלילה היא תעניק את עצמה לאיש הזה. אבל היא היתה מודעת בהחלט לכך שלא יהיה לזה מחר. היא אולי אישה תמימה שמגלה לראשונה את העונג שבמגעו של גבר, אבל היא ידעה שאל לה לצפות ליותר מכך. היא מילצרה בהרבה מסיבות של החברה הגבוהה, בסידני ובלונדון, והיא קלטה אותו בתור פלייבוי – גבר שמעוניין בלילה אחד של תשוקה, שאוהב ועוזב נשים. הלילה לא היה אכפת לה מהחלום שלה למצוא את הגבר הנכון ולהתמסד איתו. הלילה היא רצתה את הגבר הלא-נכון.
היא רצתה להטביע את יגונה בתשוקה שלקיומה היא לא יכלה להתכחש, שניצתה ברגע שעיניהם נפגשו, בהגיעו אל המסיבה. זה חלף ביניהם כאילו שהם נועדו להיות שם יחדיו, לכודים ברגע הזה של תאווה שתשנה אותה ללא ספק... תשנה את חייה. איך בדיוק, היא לא ידעה. היא רק ידעה שזהו רגע שהיא חייבת להתנסות בו.
הוא נגע בפניה, העביר את כרית אגודלו במורד לחיה, והיא עצמה את עיניה כשברכיה איימו להתקפל תחתיה. הוא משך אותה אליו, קירב אותה אליו בעזרת זרוע אחת, הותיר את גופה צמוד אל הנוקשות של גופו, גרם לגופה הבתולי לפעום בפראות רבה כל כך, מרוב תשוקה רעבתנית, שתוצאת הנשיקה הזאת כבר כאילו נחתמה מראש. כאילו זה היה גורל.
"לפני שנתקדם הלאה, אנחנו זקוקים להגנה?" קולו הצרוד, עם המבטא הכבד, החליק על גבי עורה, וחושיה היו מבולבלים כל כך בגלל התשוקה שבערה בתוכה, שפייפר לא היתה מסוגלת לחשוב בצלילות.
"הגנה?" המילה שנלחשה נשמעה כה מפתה, עד שבקושי היא יכלה להאמין שזה קולה. איך נהפכה האישה ההגיונית, הביישנית שהיא היתה בדרך כלל, לפתיינית כזאת?
"קארה, אני הולך לתנות איתך אהבים."
הוא נחלץ מהז'קט של חליפתו בתנועה מכוונת שגרמה לליבה לדהור לא פחות מהמילים שהוא השמיע. כל מחשבה הגיונית נעלמה מראשה בראותה איך הוא מסתובב ומשליך את הז'קט על כורסה סמוכה. חולצתו הלבנה בהקה באפלולית החלקית של החדר.
היא רעדה בציפייה כשהוא חזר אליה, נרגשת ומפוחדת ממה שעומד לקרות כעת. באיטיות מכוונת, הוא לקח אותה בזרועותיו שוב ונישק אותה. ואז ידו החליקה מטה, במורד צווארה ועל כתפה, נכנסה מתחת לרצועת השמלה שלה והסיטה אותה מעליה. שפתיו עקבו אחר הנתיב הלוהט שאצבעותיו הותירו, והיא הניחה לראשה להישמט אחורה בהתמסרה לשחרור המוחלט של הרגע הזה.
"זה מסודר..." היא פלטה את המילה בהתנשמות כשנשיקותיו נעו במורד צווארה, ובקושי היא יכלה לחשוב בבהירות בגלל האש שכל נשיקה הציתה בתוכה. והיא כל כך רצתה שימשיך כבר שבכלל לא חשבה על מילותיה, ולא שמה לב למשמעות המילים שנאמרו בלהט התשוקה.
"אם כך, אין שום דבר שיעצור אותנו." זו היתה הפעם הראשונה שהוא שאל שאלה זו. בדרך כלל הוא שלף את הקונדום מכיסו, כי לא רק הריון עמד על הפרק כשדובר ביחסי מין, ומוטב לא לקחת סיכון. אבל הלילה, עם האשה הזאת, הוא משום מה שכח להיזהר.
בקלילות קצת מדאיגה, הוא משך את הרוכסן שבצד שמלתה, ובד המשי השחור החליק מיד במורד גופה. להט של תחושת מבוכה הציף אותה, והיא הביטה בפניו כשהוא נגע בחזה שלה, ואצבעותיו התרכזו בפסגה המתקשה של פטמתה, גרמו לה להיאנק מהנאה. ואז הוא הרכין את ראשו והחל לגרות את הפטמה השנייה בלשונו, עד שהיא חשבה שהיא עומדת להתפוצץ מהנאה.
"זה כל כך..." היא עצמה את עיניה כשהחום צרב בתוכה, ולא היתה מסוגלת להגיד דבר נוסף.
"את רוצה אותי, קארה?"
נשימתו החמימה העצימה את תחושת החלום שלה כשלשונו הוסיפה להתגרות בפטמתה.
"אני רוצה שאתה..." היא התאמצה לבטא את המילים בעת שהוא הוסיף לחולל את הקסמים שלו. היא החדירה את אצבעותיה לשערו הסבוך, רצתה שהוא לא יחדל לעולם. "תתנה איתי אהבים."
הוא צחק חרש מול השד שלה, והתחושה גרמה לה להתפתל מולו.
"אני לא מסוגל לחשוב על שום רעיון מוצלח יותר, שובבה קטנה שכמותך."
המבטא שלו ריגש אותה לא פחות מהמילים שלו, והעצים את הצורך החדש והמרגש הזה שהיא הרגישה בתוכה, שדחק את פייפר האמיתית וגירש אותה משם.
"עכשיו." היא משכה אותו אליה, הצמידה אותו חזק ברצונה לחוש את גופו, לטעום את עורו. "אני רוצה אותך עכשיו."
צחוק חרישי וסקסי חמק מבין שפתיו והוא הרפה ממנה לשנייה, הרחיק אותה כמטווחי הזרוע. בד המשי השחור של שמלתה החליק מטה אל הרצפה ונקווה כמו שלולית סביב קרסוליה בהותירו אותה בתחתונים שחורים וזעירים ובנעלי העקב דקיקות הרצועות שלה.
מבטו האפל שוטט על פני עירומה הכמעט מוחלט והאוויר ביניהם היה טעון בניצוצות של תשוקה. התקף של ביישנותה הרגילה איים להופיע, אבל היא דחקה אותו בחזרה, סירבה להניח לו לקלקל לה את הרגע הזה, ושלחה את ידיה לעברו. הצורך שלה לראות יותר ממנו, להרגיש אותו גרם לה למשוך את חולצתו חזק כל כך, שכפתוריה נתלשו.
נהמת העונג הפראית שלו עודדה אותה להמשיך, גרמה לה לרצות אותו יותר, לרצות את זה אפילו עוד יותר. היא לא היתה מסוגלת לעצור כעת – לא יכלה להיכנע להססנות הרגילה שלה ולבלות אחר כך את שארית חייה בתהייה מה אם? הלילה היא תראה בעצמה "מה אם". היא לא יכלה לתת לרגע הזה לחמוק ממנה בלי להיענות לו.
בתנועה אחת, כה מהירה, כה החלטית, הוא הדף אותה אחורה, אל המיטה, תוך שהוא מסיר את חולצתו הלבנה וחושף את פלג גופו העליון השרירי, הזרוע שיער שחור, דליל. ואז, כשניצוץ שובב מבליח בעיניו מלאות התעוזה, הוא הסיר כל פיסת לבוש מעל לגופו הנהדר.
היא הביטה, מהופנטת ומרוגשת, בעת שהוא קרב לעברה, התנשא מעליה במלוא קומתו. היא רעדה בציפייה בשוכבה שם, ומבטו לא עזב את מבטה אפילו לא לרגע. ליבה הלם כל כך חזק, שהיא היתה בטוחה שכל לונדון מסוגלת לשמוע אותו, ואנחת עונג חמקה מפיה כשהוא הרכין את גופו מעליה, והנוקשות שלו היתה כמעט יותר מדי בשבילה.
הוא שב ודיבר באיטלקית בהתחילו לנשק את צווארה, תוך שהיא מעבירה את ידיה על מרחבי גבו החזק, נועצת את ציפורניה בבשרו. אבל עדיין, זה לא היה מספיק. עדיין היא רצתה יותר.
מונעת על ידי צורך עז, שעליו לא היתה לה כבר שום שליטה, היא החדירה את ידיה בין גופי שניהם, והוא התרומם מעט כדי להניח לה לגעת בו. היא רצתה לחוש אותו, לענות אותו כמו שהוא מענה אותה. אבל עדיין, זה לא הספיק. היא רצתה להסיר את מחסום הלבוש האחרון ולהרגיש אותו נוגע בה באופן אינטימי, לפני שהוא כובש אותה לגמרי.
הבהילות השתלטה עליה והיא נצמדה אליו, הרימה את מותניה לעברו כשכל גופה מתחנן לפורקן ולשיכוך התשוקה. היא כל כך רצתה אותו. זה היה כאילו שהיא חיכתה תמיד לרגע הזה – חיכתה לו.
"דיו מיו. את אלילה שנשלחה כדי לענות אותי."
קולו הגרוני ביחד עם נשיקותיו הלא פוסקות על צווארה היו כמעט יותר מדי, והיא ידעה שזה חייב להיות עכשיו – הם חייבים להתמזג, כי כבר אין שום דרך חזרה.
הוא נע, נעל את ידיו על פרקי ידיה והצמיד את זרועותיה למזרן משני צדי ראשה. ההבעה הפראית בעיניו היתה מרגשת ומפחידה באותה המידה. נשימתו נעשתה מהירה ומאומצת כשהוא נעץ בה את העיניים הללו, עם המבט הסקסי האפל. היא הרימה את ירכיה, כרכה סביבו את רגליה ושילבה את קרסוליה כשהצורך שלה להתאחד איתו הלך והתגבר.
קללה נוספת נפלטה מפיו, והוא הרפה מאחת מידיה בעת שהרים את מותניו וקרע מעליה את תחתוניה השחורים. אנקת התדהמה שלה רק עודדה אותו והוא כמעט שלא השתהה כשהיא הצמידה את עירומה אל גופו והרגישה באופן אינטימי את הלהט של זיקפתו.
"פר דיו."
המילים ברחו מפיו כשהוא נע והציב את עצמו ממש מולה. הוא חדר לתוכה, וזעקת ההפתעה שלה עצרה אותו מיד. היא הביטה מעלה וראתה הבעה זועמת על פניו היפים, אבל היא לא יכלה לתת לזה להסתכם בכך. היא רצתה כיבוש מלא. היא רצתה שהוא ייקח אותה, ויעשה אותה שלו. אפילו אם זה רק ללילה האחד הזה.
"אל תעצור." היא הרימה את מותניה, לקחה אותו לתוכה עמוק יותר תוך שהיא מרימה את ראשה כדי להצמיד לחזהו נשיקות, לטעום את המליחות העזה של תשוקתם על גבי עורו.
"את..." הוא לחש בצרידות.
אבל היא הצמידה את שפתיה לשפתיו, הסתירה את האמת בהשתמשה בצורך הבלתי מרפה של גופה וכשהיא מרימה את עצמה אליו, מעמיקה ומעצימה את הכיבוש שלו, מאלצת גם אותו להיכנע לרגע הזה.
עוד קללה פראית חמקה מפיו בהצטרפו אליה בריקוד הסקס התזזיתי. זה היה נהדר, כל כך הרבה יותר טוב מכל מה שהיא העזה לקוות אי-פעם, עד שברחפה מעל לאובדן החושים המוחלט היא זעקה בקול, הצמידה אותו בכוח אל גופה וכמה דמעות חמקו להן וזלגו על לחייה. היא טמנה את פניה בחזהו, שאפה לקרבה את ניחוחו הסקסי, וידעה שהרגע הזה ייחרט בזיכרונה לעד.
באותו הרגע שבו היא איבדה את בתוליה, הפכה לאישה אמיתית, עם גבר שאפילו את שמו לא ידעה.
כשפעימות ליבה והלמות גופו הלכו ונרגעו, היא החלה להתרחק, אך הוא כרך את זרועו סביבה ומשך אותה בחזרה אליו. "קארה, את לא הולכת עדיין לשום מקום."
המילים הלוהטות הללו סובבו לה את הראש – ביחד עם ההכרה במה שהיא עשתה זה עתה. מבעד לערפל התשוקה החלו כעת לחזור סוף-סוף מחשבות צלולות. היא איבדה את בתוליה והעמידה בסכנה את המשרה החדשה שלה – בשביל גבר שלא טרח אפילו להציג את עצמו בנימוס המינימלי. נשיקותיו ומילותיו הרכות פיתו אותה ביום שבו היא היתה במצבה הרגיש ביותר, ביום שבו היא היתה חייבת אישור להיותה עדיין בחיים, הוכחה שהיא מסוגלת להיות אישה ששולטת בחייה.
נשימותיו העמיקו כשהוא החל להירדם, ולמרות שגופה היה צמוד וחבוק אל גופו, פייפר ידעה שאין לה ברירה אלא להסתלק. היא חוותה אולי לילה נפלא ביותר, אבל זה לא מה שהיא.
היא חמקה בזהירות מהמיטה ואספה חרש את בגדיה כדי להתלבש בחשיכה הכמעט מוחלטת. הוא נע בשנתו והיא הביטה בו – בפניו הנאים, בגופו החטוב, המכוסה חלקית בסדין הצחור – לחקוק את כל זה בזיכרונה, כי זה היה ללא ספק גבר שמעוניין רק ברומן חולף. למרות תמימותה, בקשר לזה לא היה לה שום ספק.
היא עזבה חרש את החדר של הגבר שאת שמו היא לא ידעה אפילו – הגבר שלעולם היא לא תשוב לראות כשתחזור להיות שוב האישה שהגיעה ללונדון מאוסטרליה, רק לפני שנה.
צליל –
הפעם הראשונה
מישהי שקראה ויכולה להמליץ?