מבוא
1. האנרגיה הנפשית ככלי בשירות התודעה
המושג אנרגיה נפשית עשוי להיות כלי רב-אפשרויות בשירות התודעה, אם נשכיל להבין את מכלול גילויי הכוח באישיות כבעלי מכנה-משותף, בעל עקרונות פעולה ברורים. יחד עם זאת יש להבין את תהליכי ה"התמלאות" ו"ההתרוקנות" שלהם ברצף המגע של האישיות עם סביבתה. אזי, נוכל אולי להקנות לתודעתנו כלי זה, את האנרגיה הנפשית, לשם ניהול משק-האנרגיה של האישיות וניווטה.
אני רואה במידת הצלחתנו לעצב כלי מושגי זה את הסיכוי לאפשר לתודעה להנהיג את הנפש הפרטית בעולם התמורות המודרני.
בספר זה נבחנות, במידה של קפדנות וזהירות, שבע תורות-אישיות פסיכולוגיות, מבחינת תפישתן את המושג אנרגיה נפשית. חמש תורות-האישיות הראשונות מתאפיינות בכך שהן עוסקות במושג זה באופן מרכזי ומפורש. בשתי התורות הנוספות אין כמעט כל התייחסות ישירה לאנרגיה נפשית, ולמרות זאת, גלומות בהן הנחות סמויות ההופכות מושג זה לאבן-הפינה של תורת-האישיות כולה.
אולם בתורות פסיכולוגיות אלה אין מודעות לשאלה: באיזו מידה יכול מושג זה, על-פי התיאוריה המוצעת, ליהפך לכלי בשירות התודעה של המטופל ושל האדם בכלל. זוהי, בעיניי השאלה המהותית ביותר, ולפיה אני מעריך את כוחה הסגולי של התיאוריה, מבחינת משקל יתרונותיה וחסרונותיה.
אם, למשל, מושג האנרגיה הנפשית בתורת-האישיות הפסיכולוגית אינו תואם את החוויה האינטואיטיבית הראשונית; אינו מתיישב עם מערכת ההתנסויות הפנימיות והחיצוניות שלנו בעולם מודרני זה; אם הוא מבוסס על ריבוי הנחות המסרבלות את היכולת ליישמו ככלי-עבודה; אם אין אפשרות לחשוף את ההנחות במערך שיטתי - הרי כל אלה מהווים ליקויים קשים מנקודת-הראות שלנו.
בחלק השני של הספר נחקרת, על פי אותן אמות-מידה, תפישת האנרגיה נפשית בהשקפה הדתית הקבלית-חסידית. נבחנת קבלת האר"י וכן דרך חסידות ברסלב, שבהן בא היבט זה לביטוי מיוחד. בתפישה דתית זאת אכן נעשה מאמץ מפורש להסתייע בהשקפה בדבר האנרגיה הנפשית ככלי בשירות תודעתו של המאמין. נבחנות במיוחד האסטרטגיות הקוגניטיביות שזוהו בחסידות ברסלב; ונדונה השאלה האם התנאי לאפשרות השימוש באסטרטגיות אלה ככלי בשירות התודעה הוא קבלת נקודת-המוצא האמונית-מיסטית.
2. מתודת "התחשיב המושגי" (The “Conceptual Calculation”)
הניסיון לבחון את האפשרות ליישם את האנרגיה הנפשית ככלי מושגי בשירות תודעתו של האדם, חשף את העובדה שמתודת החקירה-המושגית המקובלת אינה מספקת: המתודה המקובלת מתבססת על ניתוח, השוואה ודיון של משמעות המושג בתורת-אישיות מסוימת, מאפשרות לעמוד על משמעותו ואף להשוואתה בין התורות השונות. מתודה זאת אכן אפשרה לי בעבודה זאת את ההבנה המושגית המפורטת והמקפת של משמעות האנרגיה הנפשית.
אולם השאלה הנוספת ששאלתי, מעבר לחקירה המושגית המדעית, היתה פרגמאטית: כיצד ניתן להפוך את האנרגיה הנפשית למושג שימושי מועיל לאדם, בהנהגת אישיותו בחיי היומיום. כאן נצרכתי למעין התחשבנות מושגית בדבר היתרונות והחסרונות היישומיים של כל תורת-אישיות. מעבר לשאלות בדבר תוקף האמת של המושג ובדבר הערך המדעי של הפתרון המוצע בכל תורה, כאן נבחנת השאלה המעשית בדבר אפשרות יישומו של הפתרון. לשם כך נקטתי במתודה מיוחדת, לה קראתי "תחשיב מושגי". במתודת "התחשיב המושגי" אני עורך מעין התחשבנות בין יתרונותיו של מודל האנרגיה הנפשית בתורה המסוימת לבין חסרונותיו. אולם, שלא כבדיון המחקרי הרגיל, כאן נדרשת הכרעה: למשל, אם המודל הגיוני ובעל תואם-פנימי אך הינו מסורבל מאוד או בלתי מתיישב עם אינטואיציית ההתנסות-הראשונית, הייתי נאלץ, בעקבות "התחשיב המושגי", לדחותו. מהלך העבודה נבנה כך שכל תורת-אישיות היוותה לכאורה תשובה לליקויים "שהפילו" את קודמתה, אולם בהמשך נחשפו גם מגרעותיה שלה וכן הלאה.
מתודת "התחשיב המושגי" מאפשרת, אם כן, "התחשבנות מושגית" פרגמאטית, לא רק ביחס לפתרון מסוים אלא גם כ"התחשבנות מצטברת" מעבר לרצף של פתרונות הנבחנים בזה אחר זה.
3. שלוש השאלות הראשוניות
א. מהי האנרגיה הנפשית?
באומרנו 'אנרגיה נפשית' בשפה המדוברת, אנו מתכוונים למכלולם של גילויי-האישיות: שמחה, אופטימיות, מוטיבציה, אמביציה, תקווה, אמונה, וכן כיסופים, אומץ-לב, מסירות-נפש ועוד. אנו מניחים שקיים מעין מכנה-משותף, או משמעות אחת המתבטאים בגילויים אלה כולם. אולם, אין הם מופיעים באופן בלעדי כיצר או כרצון; אף לא כהרגשה או כמחשבה ולא כדמיון או כפעולה.
ברמת ההתנסות האינטואיטיבית, אנו חשים שמדובר באיכות אחת, אך אין ביכולתנו לאחוז בה, להגדירה, לזהות בבירור את טיבה ותכונותיה. תורות-האישיות השונות, בתחום הפסיכולוגיה והדת, נוקטות כל אחת עמדה ברורה וייחודית לגבי מהות האנרגיה הנפשית. השאלה הראשונית היא: מה הם המטען, הערכיות, הכלולים באנרגיה במצבה "המזוקק"?
ניתן להבחין בשלושה כיווני פתרון:
הערכיות המקורית של האנרגיה הינה תשוקת היצר (פרויד).
האנרגיה ניטראלית במקורה מכל ערכיות תוכנית (יונג, הרטמן).
האנרגיה ה"נקייה" הינה בעלת ערכיות רוחנית ומוסרית טהורה (פרנקל, ר' נחמן מברסלב).
ב. מהו מקור חידושה של האנרגיה הנפשית?
האדם חווה את האנרגיה הנפשית באישיותו כשפע-חיות נזיל, זורם, שעוצמתו הכוללת נמצאת בהשתנות מתמדת. עם הניסיון להבין ולהמשיג התנסות זאת, עולה השאלה: מהו מקור הנביעה המאפשר את התחדשותה של האנרגיה?
תורות-האישיות מקבלות כולן את ההנחה שבאישיות מתקיימת השתהות כלשהי, היווצרות מאגר של האנרגיה הנפשית. יחד עם זאת, מתקיימות תמורות ברמת האנרגיה: היא יכולה לרדת ואחר-כך לשוב ולעלות. ובכן, מהיכן התמלאה האישיות מחדש? זו השאלה.
כיווני הפתרון הבולטים הם:
יש באישיות מאגר אנרגיה נתון מלידה, ובפועל אין כל התחדשות (יונג, סליי).
האישיות מפיקה מתוך עצמה את המשאבים החדשים (ק' רוג'רס, ו' ג'יימס).
האנרגיה מסופקת לאישיות ממקור חיצוני:
א. מקור פיסיולוגי - גרייה פיסית-נוירולוגית, המצטברת כמתח יצרי (פרויד).
ב. מקור רוחני טרנסצנדנטי (בובר, האר"י, ר' נחמן מברסלב).
מחקר זה חושף גם ניסיונות מספר להשיב על השאלה על-ידי צירופן של כמה מן האפשרויות.
ג. מהי דרך התכלותה של האנרגיה הנפשית?
האדם חווה כפעם בפעם את כוחותיו הנפשיים כמידלדלים ונחלשים. הוא עשוי להיקלע למצבי משבר או מצוקה פתאומיים או להימצא בתקופה של קשיים ומכשולים. במצבים אלה עשוי האדם לאבד תקווה, לשקוע בעצבות, בדכדוך וברפיון-רוח. מאידך גיסא, גם חיי שפע ונוחות עשויים לעורר תחושת שעמום, בדידות, אובדן הטעם בחיים וכדומה. במצבים אלה, שעיקרם משאבים מצומצמים של כוחות-נפש הנדרשים לספק צרכים מרובים, שואל האדם את עצמו: כיצד, מדוע ובאיזה אופן מתכלה האנרגיה הנפשית שלי?
ההסבר הפשוט, ברמה האינטואיטיבית, הוא, שאירועים מאיימים ומזיקים לקיום הנפשי הם הגורמים להתכלות האנרגיה. נוסף על כך, אנו נוטים ליישם את התנסותנו מתחום הפעילות הגופנית ולהניח, שכאשר משקיע האדם את כוחותיו הנפשיים במאמץ מרוכז כלשהו, מתכלים הכוחות הללו ואינם עומדים עוד לרשותו. הניסיון לתאר ולהסביר את תחושתנו בדבר התכלות זאת מגלה הבדלים ניכרים בין תורות-האישיות השונות. כיווני הפתרון הבולטים הם:
האנרגיה אינה מתכלה, אלא גולשת בתוך האישיות ואך יוצרת תחושה של התכלות (יונג).
כאשר באה האנרגיה הנפשית במגע עם המציאות הממשית, היא מתפוגגת (פרויד).
האנרגיה נצרכת כדלק על-ידי תפקודי ההסתגלות של האגו (הרטמן).
האנרגיה הנפשית הטהורה נגזלת על-ידי כוחות-הרע שבאישיות ומחוצה לה (התפיסה הקבלית-חסידית.)
4. האנרגיה הנפשית ועקרון שימור האנרגיה
מקור המונח 'אנרגיה' הוא בפילוסופיה של אריסטו, שהגדיר אותו כמבטא את המעבר ממצב של היות דבר-מה בכוח (בפוטנציה) להיותו בפועל (אקטואליה). למשל, צמח או בעל-חיים הגדל ומתפתח, מוציא את הצורה שלו מן הכוח אל הפועל, מממש אותה.
במשך המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה, הוכיחו חוקרי מדעי-הטבע, ובמיוחד הפיזיקה, באופן הדרגתי, כי הישות הטבעית, המתבטאת בטבע ככוח מסוים, מסוגלת לשנות את צורתה ולהמיר עצמה לביטוי-כוח שונה. כלומר, האנרגיה, שנעלמה לכאורה עם תום פעולת הכוח האחד, אינה נעלמת למעשה, אלא ממשיכה להתקיים, אלא שעברה לצורת כוח אחרת.
כך הגיעו להכרה, שאותה אנרגיה מקורית עוברת מצורת כוח אחת לאחרת, כלומר, שעוצמתה המקורית משתמרת. בהדרגה הורחבה הבנתה של תופעה זאת ועמה גם היקף חלותו של עיקרון זה. בתחילה הוכח כי האנרגיה הקינטית (כוח התנועה של הגוף) יכולה להמיר עצמה לאנרגיה פוטנציאלית (האנרגיה האצורה כאשר הגוף נמצא במנוחה). הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בפעולת המטוטלת: היא עולה עד לנקודה הגבוהה ביותר של תנועתה, נעצרת שם להרף-עין ולכאורה אזל הכוח המניע שלה, והנה היא יורדת מטה ועולה שוב בצד האחר לאותו גובה. כלומר, הכוח הדוחף אותה לכיוון האחד כאילו נאגר בה, ואחר כך יוצא אל הפועל מחדש בכיוון האחר. דוגמא נוספת היא הקפיץ. הוא אוגר את האנרגיה הקינטית הלוחצת אותו, וכשמרפים ממנו, היא מתפרצת ומקפיצה אותו בכיוון ההפוך.
על בסיס תופעות אלה ותופעות מקבילות בתחומים שונים לגבי הפיכתה של אותה עוצמת אנרגיה מצורה לצורה, העלה מאייר (Mayer) לראשונה את הרעיון, שעקרון שימור האנרגיה מקיף את כל תופעות הטבע. פירוש הדבר, שסך הכמות של האנרגיה או סך עוצמתה, נשאר קבוע בתחשיב עולם הטבע כולו. את הביסוס המהותי לרעיון זה נתן הלמהולץ, בשנת 1848, כאשר ניסח את עקרון שימור האנרגיה באופן מתמטי. עיקרון זה, שנקרא בפיו העיקרון התרמו-דינמי הראשון, מבוטא בנוסחאות המגדירות את היחס הקבוע בין כמות האנרגיה בצורתה האחת הנהפכת לכמות האנרגיה בצורתה האחרת. נוסחאות אלה מספקות תרגום כמותי של אנרגיה. (Elkana, 1974).
מלבד ניסוחו המתמטי, נוסח עקרון שימור האנרגיה גם ברמה המושגית- מבנית, ככולל שלושה ממדים המשלימים זה את זה:
א. "לא ייתכן תהליך במציאות הגשמית, שבו תכלה אנרגיה או תתהווה מן האין- מכאן מתחייב, שלא תיתכן מציאותם של מכשיר, הסדר או מכונה, שיפיקו אנרגיה (ז.א. יבצעו עבודה או יאפשרו את ביצועה) בלא שתושקע בהם כמות שוות ערך של אנרגיה באחת מצורותיה. לשון אחרת- לא תיתכן מציאותה של מכונה 'נעה מעצמה' או 'בעלת תנועה נצחית' (perpetuum mobile).
ב. "מלאי האנרגיה שבכל מערכת סגורה הוא קבוע ובלתי-משתנה. מכאן, שאם העולם הגשמי כולו הוא מערכת סגורה במובן הפיזיקלי, כמות האנרגיה שבו היא ערך קבוע ונצחי.
ג. "בכל הפיכה של סוג אחד של אנרגיה לסוג אחר נוצרת מכמות מסוימת של הראשון כמות מסוימת ומחושבת מראש של השני" (האנציקלופדיה העברית, ערך "אנרגיה", כרך ד, ע' 670).
לפי הבנתי, ניתן לתמצת ניסוחים אלה כמדגישים שלושה ממדים:
ממד השימוש - כל שינוי, פעילות או השקעת מאמץ במערכת צורכים אנרגיה.
ממד השימור - כמות האנרגיה במערכת סגורה נשארת קבועה.
ממד ההפיכות - כמות מסוימת של אנרגיה נהפכת לכמות קבועה של אנרגיה בעלת צורה אחרת.
בקצרה, הניסוח הצורני של עקרון השימור המדעי כולל שלושה ממדים: השימוש, השימור וההפיכות.
כעבור שנים הצליחו מדענים להוכיח בניסויים אמפיריים את הפיכות האנרגיה ולכמתה בנוסחאות תרגום מתמטיות. הרחבה מהותית בהיקף חלותו של עקרון זה נעשתה בראשית המאה העשרים על ידי איינשטיין. הוא הראה, כי עקרונית, גם המסה של גוף עשויה ליהפך לאנרגיה בתנאים מסוימים, וניסח את החוק המתמטי המגדיר הפיכות זאת בנוסחתו המפורסמת: E=mC2.
הישגים אלה ואחרים שחלו במדעי-הטבע אפשרו להעמיד על בסיס מתמטי-קונספטואלי משותף תחומי מדע שנחשבו קודם-לכן כנפרדים זה מזה (בכך שהוכחה הפיכות האנרגיה מצורה אחת לאחרת): פיזיקה מכאנית; פיזיקת הגרעין; אסטרונומיה; כימיה; מיקרוביולוגיה; ביולוגיה; בוטניקה; זואולוגיה; ועוד.
דומה שניתן לראות בעקרון המדעי של שימור האנרגיה את הכלי המושגי המרכזי המאפשר ניסוח כמותי של תופעות מתחומי מדע שונים, כבעלות מכנה-משותף אחד.
התפתחות זאת של התפיסה המדעית שחלה במדעי-הטבע חדרה במשך השנים, ללא ספק, גם להכרתו של הציבור הרחב, של "האיש ברחוב" החסר השכלה מדעית. בכך משפיעה תפיסה זאת על גישתו הבסיסית להבנת תופעות הטבע והטכנולוגיה. למשל, אדם בעל השכלה בסיסית יודע כיום, שעולם הצומח כולו יכול לקיים את הפעולות המאפשרות לתאיו לחיות - כגון ספיגת מים ומינרלים מן הקרקע וקליטת החמצן מן האוויר- הודות ליכולתו להפיק את האנרגיה של אור השמש בתהליך הפוטוסינתזה. שום צמח אינו יכול להתקיים בלא מקור האנרגיה החיצוני והמתמיד - אור השמש.
והנה, גם עולם החי - בעלי החיים לצורותיהם - אינו מסוגל להתקיים בלא הספקת אנרגיה קבועה ממקורות חיצוניים, הניתנים לו כמים ומזון וכאוויר לנשימה. כך גם גוף האדם, וכל תא אורגני בכלל. יותר מכך, גם בתחום הטכנולוגיה והתיעוש ידוע לכל, כי אינה אפשרית הפעלתם של מכונה, מכשיר או מערך מכני, אלא אם יקבלו הספקה שוטפת של אנרגיה ממקור חיצוני. לדוגמא, הדלק הנדרש למכונית וזרם החשמל הנחוץ להפעלת מחשב.
כלומר, כל המערכות הפועלות במציאות חיינו - עולם הצומח, בעלי-החיים ולהבדיל, הטכנולוגיה - כולן נזקקות לאנרגיה לשם קיום אפשרות פעילותן. מכיוון שאין הן יכולות לספק אנרגיה זאת לעצמן, הן תלויות במקור מזין חיצוני להספקת האנרגיה, הנדרשת לשם ההתמד וההתחדשות של פעילותן.
אין אדם צריך להיות פיזיקאי, בוטניקאי, רופא, כימאי או מהנדס כדי להיות מודע לתופעה זאת. ההכרה בתחולתו המקיפה של עקרון שימור האנרגיה, ולו גם בממד אחד שלו בלבד, הינה כיום נחלת התודעה האישית היומיומית של האדם בעולם המודרני.
בספר זה נחשפת לראשונה העובדה שהן בתורות-האישיות הפסיכולוגיות והן בתפיסה הדתית של האישיות, מיוחס למושג האנרגיה הנפשית מעמד מרכזי ביותר, ותמיד נעשה הדבר מתוך זיקה חזקה מאוד לשלושת הממדים הצורניים שציינתי של הגדרת המושג בעקרון השימור של מדעי-הטבע.
במחקר זה מנסה אני לבחון האם ניתן ליישם את התפיסות השונות בדבר האנרגיה הנפשית בתחומי הפסיכולוגיה והדת באופן שייווצר כלי מושגי בשירות האישיות. כלי זה אמור לעזור לאדם להבין ולנווט את עצמו בעולם התמורות המודרני, כשם שהוא משתמש במושג שימור האנרגיה המדעי ככלי להבנה ולהכוונה של כל המערכות במציאות הריאלית.
6. "חידת האנרגיה הנפשית" בפסיכולוגיה של האישיות
בחלק הראשון של הספר נבחנות שבע תורות-אישיות פסיכולוגיות, מרכזיות ובעלות השפעה. בכל אחת מהן מהווה המושג אנרגיה נפשית מרכיב חיוני ביותר בתיאור האישיות ובגישה הטיפולית לשינויה. בכל אחת מחמש התורות הראשונות נערך דיון מפורש במושג זה. בשתי התורות הנוספות נידונה משמעותו של מושג זה באופן מוסווה בלבד. בחנתי את הסיבה לכך ואת השפעת הדבר על אופיין.
הבוחן את אופן השימוש במושג זה בתורות-האישיות הפסיכולוגיות נוכח לדעת, כי בדומה למדעי-הטבע בריבוי תחומיהם, הוא המקנה להן את אופיין המדעי. מושג זה מהווה את הכלי המרכזי המאפשר לעבוד עם ההנחות בדבר השתמרות כוחות הנפש מעבר לזמן; לחשב כמותית את עוצמת הכוחות הנפשיים הכלים והמתחדשים; להניח את האפשרות של הפיכת כוח אחד לכוח אחר.
אומנם, בתורות-האישיות אין מדובר בעוצמות הניתנות לכימות ולמדידה אובייקטיבים, כבמדעי-הטבע; ובכל זאת, הצביון המדעי של התורה הפסיכולוגית מותנה במידה רבה ביכולתה להתנסח בהתאם לממדים של עקרון שימור האנרגיה. שאם לא כן, היא עשויה להיות מעורפלת ונוטה לכיוון המיסטי.
והנה, בעוד תורות-האישיות הפסיכולוגיות נזקקות להנחות של עקרון שימור האנרגיה, מגלה החקירה תופעה מעניינת: התורות נשענות על הנחה חבויה, מוסכמת על הכול ובלא עוררין: לאנרגיה הנפשית אין קיום מחוץ ומעבר לתחומי אישיות היחיד. כלומר, האנרגיה הנפשית אינה יכולה להיות מועברת במרחב הטרנס-אישיותי: ביחסי-הגומלין בין אדם לאובייקט, בין אדם לאדם ובין אדם לבין ישות מטפיזית.
הנחת-אקסיומה זאת של פסיכולוגיית-האישיות המדעית היא הצד המשלים של הנחת עקרון שימור האנרגיה והיא המקנה לתורות אלה את כוחן לתאר תופעות ולנסח כללים באופן מדעי. שהרי, אילו הניחו אפשרות של זרימת האנרגיה הנפשית במרחב הטרנס-אישיותי, היה פירוש הדבר שאנרגיה זאת הינה תופעה מיסטית-מטפיזית, שאין למדע ולכלי החקירה האמפיריים גישה אליה.
הימנעותן הקפדנית והעקבית של תורות-האישיות הפסיכולוגיות-מדעיות מפתרון כזה היא אפוא "הסייג למיסטיות", המנחה אותן בניסיונן לתאר ולנסח את תופעות האישיות באופן מדעי. מכאן יוצא, שיכולתן של התורות להתנסח באופן מדעי מבוססת ככל הנראה על צמידותן העקבית לשתי ההנחות:
ההנחה של עקרון שימור האנרגיה - כל מערכת הצורכת אנרגיה זקוקה למקור חידוש חיצוני, זאת בהתבסס על שלושת הממדים הצורניים: השימור, השימוש וההפיכות.
ההנחה של הסייג למיסטיות - אנרגיה נפשית אינה יכולה לזרום במרחב הטרנס-אישיותי או לעבור ממערכת למערכת. כלומר, אינו אפשרי חידוש האנרגיה ממקור חיצוני.
שתי הנחות אלה סותרות זו את זו למעשה. סתירה זאת ביניהן מעמידה את תורות-האישיות הפסיכולוגיות במצב המכונה בפי חידת האנרגיה הנפשית.
מחד גיסא, ברצותן לשמור על אופיין המדעי, הן חייבות לקבל את עקרון שימור האנרגיה, מכיוון שהוא מהווה את הכלי המושגי העיקרי לתיאור התהליכים החלים בעוצמת הכוחות הנפשיים ולניסוח החוקים של תהליכים אלה במונחים כמותיים. מאידך גיסא, אין הן יכולות לקבל את עקרון שימור האנרגיה, מכיוון שאם יקבלוהו, הן ייקלעו להנחה המיסטית בדבר זרימת האנרגיה הנפשית במרחב הטרנס-אישיותי.
אין ספק שכדי לבסס את המושג אנרגיה נפשית ככלי פסיכולוגי רב-עוצמה בשירות האישיות, חיוני לפתור פרדוקס זה וליישבו. כל אחת משבע תורות-האישיות הנידונות מהווה פתרון חדש ומקורי לבעיה. הן מוצגות בספר באופן שכל אחת מהן מהווה לכאורה את התשובה לבעיות שהתעוררו בפתרונות הקודמים. אולם עיקשותו של פרדוקס זה גורמת לכך שכל אחת מהן נחשפת גם היא לליקוי בסיסי מכיוון שונה. לפי ממצאי, הן לכודות כולן בדילמה בלתי-פתורה זאת, אותה מכנה אני "חידת האנרגיה הנפשית", ולכן אין הן מקנות את הבסיס התיאורטי והיישומי המספק לכלי המושגי שאנו מבקשים.
7. האנרגיה הנפשית בהשקפה הדתית-מיסטית
בחלקו השני של הספר אני בוחן את מושג האנרגיה הנפשית מצדו השני של המתרס, בתפיסה הדתית. התמקדתי במיוחד בכמה תורות-אישיות, המייצגות קטע מן התפיסה הקבלית-חסידית בנושא זה. גם כאן נחשפה בפני תופעה מעניינת: העולם המושגי העשיר והמורכב, המתאר והמסביר את היקום ואת האדם על-פי עקרונות תיאולוגיים מיוחדים, ערוך גם הוא, בקפדנות ובדייקנות, באופן התואם את ממדיו הצורניים של עקרון שימור האנרגיה.
ניסיון ייחודי זה לבחון תורות-אישיות פסיכולוגיות ודתיות על פי התייחסותן לשאלת האנרגיה הנפשית, הבהיר כבר בשלב הראשון את קו-הגבול המהותי והברור החוצה בין שתי התפיסות, הפסיכולוגית והדתית: ההשקפה הדתית, בניגוד לפסיכולוגית, נשענת תמיד על ההנחה המיסטית, כי בהתמלא תנאים מסוימים, יכול האדם לזכות בשפע של כוח-חיות מן המקור הטרנסצדנדטי, האלוהי. פירוש הדבר, כי אנרגיה א-חומרית - רוחנית או נפשית - שמהותה היא מרץ וחיות מחודשים, יכולה עקרונית לזרום מבחוץ, וכך לחדש ולהזין את חיוניותה של המערכת האישיותית הפרטית.
כך מתגלה לפנינו צידה השני של חידת האנרגיה הנפשית: כאשר אתה מוותר על התביעה למדעיותה של תורת-האישיות ונשען על ההנחה המיסטית של שפיעת אנרגיה מן החוץ, דווקא אז נעשית תורתך הולמת להפליא את הממדים הצורניים של עקרון שימור האנרגיה במדעי-הטבע.
המאמצים של אנשי הדת לתאר את התופעות המטפיזיות בדרך מטפורית כתואמות את עולם התופעות הריאלי, מוליכים אותם מניה וביה לדבוק בהנחות של עקרון השימור.
כאשר בחנתי מקרוב את מערך הדימויים העשיר והמגוון של הקוסמולוגיה הקבלית בתורת האר"י, התקבלה תמונה מפתיעה: כל פיתוחיה המורכבים - תורת הצמצום, השבירה והתיקון; תורת הרע והקליפה; תורת גלגול הנשמות - כולם כפופים באופן עקבי וברור לממדים הצורניים של עקרון שימור האנרגיה המדעי.
כלומר, דרך- הפתרון הדתית לחידת האנרגיה הנפשית משמיטה את ההנחה השנייה, את הסייג למיסטיות, ואז ניתן לקבל באופן מושלם את ההנחה הראשונה.
בהנחה שזו עדיין דרך-פתרון אפשרית, מיקדה את תשומת-ליבי השאלה: באיזו מידה מאפשרת התפיסה "המהופכת" הזאת של האנרגיה הנפשית - כלומר, כמתחדשת מלמעלה, מן הרוחני - את יישומה ככלי מושגי בשירות תודעתו של האדם. ניסיתי לאתר אסטרטגיות קוגניטיביות המוקנות בדרך- החיים החסידית, המבוססות על המושג רב-העוצמה "אנרגיה נפשית" והמהוות בה בעת תשובה לאותן בעיות שציינתי כמהותיות לקיום הנפשי של כל אדם בעולם המודרני.
לשם בחינת עניין זה התמקדתי בהשקפה התורנית ובדרך- החיים של חסידות ברסלב. השקפה זאת נראתה מתאימה במיוחד לענייננו, מכיוון שחסידות זו ניכרת במאמץ לרתום את החוויה המיסטית והאקסטאטית לתהליך גיבושה והתעלותה של האישיות.
ההיכרות הקרובה עם חסידות זו (שתיל, "פסיכולוג בישיבת ברסלב", 1993) אפשרה לי לזהות חמש אסטרטגיות קוגניטיביות ייחודיות, שכולן נשענות על ההנחה של חידוש האנרגיה הנפשית באישיות מן המקור הטרנסצנדנטי. בה בעת אין אסטרטגיות אלה מוכרות בפסיכולוגיה ואולי אף אינן אפשריות על-פי תורות-האישיות הפסיכולוגיות. אסטרטגיות אלה הן דרכי-פעולה תודעתיות, הנשענות על מושג האנרגיה הנפשית והופכות אותו לכלי חיוני ביותר בשירות אישיותו של המאמין. הן מיועדות לייצב, בהנחיית התודעה, את משק האנרגיה הנפשית שלו, להנהיג ולנווט אותו בתמורות החיים ובתהפוכותיהם.
ראובן –
חידת האנרגיה הנפשית
קדגכשESDF