מסביב לשנה

אלול אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. (שיר השירים ו, ג)

חודש אלול מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות" כיוון שהוא מקדים את הימים הנוראים, וראשי התיבות שלו הם: "אני לדודי ודודי לי".

במקורות רבים "דוֹד" פירושו "אוהב", ולכן "דודי" משמע אהובי. מהפסוק אנו למדים כי בחודש אלול קרוב הבורא לעם ישראל כמו דוד אוהב.

אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. (שיר השירים ו, ג)

ארבע המילים בפסוק זה, "אני לדודי ודודי לי", מסתיימות באות י', 10 בגימטריה, וביחד 40 - מספר הימים שבהם שהה משה רבינו על הר סיני לקבלת התורה.

40 הוא גם מספר הימים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.

* * *

רבי לוי יצחק מבֶּרדיצֶ'ב, סניגורם של ישראל, הזדמן בתחילת חודש אלול לפונדק שישבו בו כמה גנבים יהודים. הם זללו וסבאו והשתבחו זה לפני זה במעשי ידיהם.

שמע הרב אחד מהם מספר ברהב לחבריו כיצד טיפס על סולם רעוע, נכנס לבֵית עשירים וגנב חפצים רבים.

אורו פניו של רבי לוי יצחק ואמר:

ישראל קדושים הם! ימי הסליחות עוד רחוקים, והנה יהודי זה כבר מקדים ומתוודה על חטאיו...

* * *

כִּי ה' אֱלוֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ

לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. (דברים כג, טו)

"להצילך ולתת אויביך לפניך": ראשי תיבות "אלול".

רמז לכך שאם בחודש זה יוכנו הלבבות לקראת הימים הנוראים, הקב"ה יציל את עמו מאויביו.

* * *

מגיד אחד התלונן בפני "החפץ חיים":

אני אומר דברי מוסר בפני קהל רב ואינני מבחין שאף לא אחד מהמאזינים מתעורר בתשובה. אם כן, הרי שלשווא הם דבריי.

חייך "החפץ חיים" וענה לו:

גם אם רק אחד מהשומעים יהרהר בתשובה בגלל דבריך, ואם אותו אחד אינו אלא אתה עצמך - כדאי הדבר.

* * * לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה' בְּאֶרֶץ חַיִּים. (תהילים כז, יג)

"לולא" היא מילה המטילה ספק, אך בשֹיכּול אותיות מתקבלת לעומתה המילה "אלול".

ואכן, בחודש אלול מתחזקת האמונה לקראת ראש השנה המתקרב, ולאחריו יום הכיפורים. האמון ההדדי בין האדם לאלוהיו מתחדש ומתחזק בתקופה זו של השנה ומסיר ספקות הרבה.

(האידנ"א)

* * *

בעיצומו של חודש אלול יצאו רבי מרדכי מִלכוֹביץ' וחסידיו לדרך רחוקה. עם רדת הערב הגיעו לפונדק קטן ונכנסו אליו ללינת הלילה.

באולם הכניסה הסבו לשולחן כמה איכרים גויים ושוחחו.

יודעים אתם, אמר אחד מהם לחבריו, החודש צריך לעבוד קשה ולהתאמץ בעבודת השדה. יש לזרוע לפני הגשם, ומי שלא יתאמץ - לא יהיה לו אוכל כל השנה.

אמר רבי מרדכי בהתרגשות לחסידיו:

שמעתם את דבריו של האיכר הזה? כך הדבר גם ברוחניות. מי שאינו מתאמץ בחודש זה בעבודת ה' לתקן את עצמו, לא יהיה לו מזון רוחני כל השנה.

* * * וּמָל ה' אֱלוֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ. (דברים ל, ו)

בפסוק זה מפּרשת ניצבים מופיעים ראשי התיבות "אלול": "ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך".

בחודש האחרון בשנה יש לתקן את הפגמים של השנה החולפת ולהכין את הלבבות לקראת השנה הבאה.

מכאן היסוד לאמירת סליחות בכל חודש אלול כמנהג עדות המזרח.

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם - רָאשֵׁיכֶם, שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם, נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ, לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלוֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ כּוֹרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. (דברים כט, ט-יא)

פסוקים אלה לקוחים מפרשת ניצבים הנקראת בשבת שלפני ראש השנה משום שהיא עוסקת בענייני תשובה.

המילים "אתם ניצבים היום", עולים בגימטריה 694, שווה ל"לעמוד לסליחות" - 694.

ואכן, למחרת שבת ניצבים מתחילים בקהילות אשכנז לומר סליחות.

כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב: לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים. (מגילת אסתר ט, כב)

רמז נוסף למהותו של חודש אלול מצוי בראשי התיבות של הפסוק: "איש לרעהו ומתנות לאביונים" - "אלול".

בחודש זה, ובימים הנוראים המתקרבים, יש לתקן את המעשים טעוני התיקון שבין אדם לחברו ולהרבות בעזרה לנזקקים.

* * *

תלמיד ישיבה בא לפני ראש השנה אל רבו לקבל ממנו רשות ללכת הביתה: הוא ישמש כחזן בתפילות ראש השנה ולכן עליו לעיין במחזור ולהכין את התפילות.

הרב לא מיהר לתת את הרשות ואמר לתלמידו:

המחזור עומד בחזקתו. מוטב שתעיין במעשיך שלך ותכין את עצמך לתקן מה שדרוש.

* * * אַרְיֵה שָׁאָג - מִי לֹא יִירָא? (עמוס ג, ח)

"אריה" - ראשי תיבות: אלול, ראש השנה, יום הכיפורים.

מחודש אלול ועד יום הכיפורים כל מעשינו, הטובים והרעים, מהדהדים בנו כשאגת אריה אדירה. אך על השאגה לחדור גם אל הלב כדי שיתקיים בנו:

"וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה' " (שמות לה, י).

(הרשי"ל)

* * *

אדם הולך ברחוב עם ילדיו ולפתע בא מולו אריה. מה גדול ונורא פחדם!

לעומת זאת, אדם לוקח את ילדיו הקטנים לגן חיות. הם נעמדים מול כלוב האריה ולא חשים כל פחד. להיפך, הם שמחים ונהנים.

מה ההבדל?

כאשר יש מחיצה, אין האדם חש כל פחד בלבו, ואילו כשאין מחיצה - גדול הוא הפחד ממלך החיות.

משום כך, ככל שמודעותו של האדם גדולה יותר, כך מוּסרת כל מחיצה בינו לבין הימים הנוראים ולבו מתמלא רֶתת. ואילו אדם שאינו נותן דעתו די הצורך לעשיית תשובה המתבקשת ממנו בימים אלה - מחיצה עבה מפרידה בינו לבינם ולכן אין הוא חש כל מורא ופחד.

* * * אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק, וּלְיִשְׁרֵי לֵב - שִׂמְחָה. (תהילים צז, יא)

"אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" - ראשי תיבות: "אלול".

בחודש זה מפציע אור המבשר כי השנה הבאה מתקרבת, ולישרי לב תהיה זו שנה שמחה מקודמתה.

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. (במדבר ו, יא)

"אחד לחטאת ואחד לעולה" - ראשי תיבות: "אלול", חודש הרחמים והסליחות, שבו יש להרבות במעשים טובים כדי לזכות לכפרה. (האידנ"א)

* * *

רבי ישראל מסַלָנט הִרבה בחודש אלול להקהיל קהל ולדרוש דברי מוסר והתעוררות. פעם אמר לו אחד המאזינים:

רבינו טורח טרחת שווא בגלל שדבריו נכנסים באוזן אחת ויוצאים מהאוזן השנייה.

השיב לו רבי ישראל בשמחה:

הנחת את דעתי משום שדאגתי שמא דבריי אינם נכנסים אפילו לאוזן אחת. עכשיו, כששמעתי מפיך כי הם נכנסים לאוזן זו ויוצאים מאוזן זו - אי אפשר שלא יישאר משהו בין האוזניים...

* * * פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה, וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. (דברים כט, יז-יח)

"שורש פורה ראש ולענה" - ראשי תיבות: "שופר".

תקיעות השופר מעוררות את בני האדם לתשובה, כדברי הנביא עמוס (ג, ו): "אם ייתקע שופר בעיר - וְעָם לא יחרדו?"

בכוחן של התקיעות בחודש אלול יש כדי לעקור את השורשים הרעים.

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

כך נוהגים לברך בתום השנה.

באמצע המילים "תכלה" ו"תחל" נמצאות האותיות כ' וח': כח.

ועל כך אומר הנביא ישעיהו: "וקוֹוי ה' יחליפו כח" (מ, לא).

תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

המילה "שנה" משמעותה גם "חזרה": השנה מסתיימת לאחר ארבע עונות וחוזרת שוב. ואילו המילים "תכלה" ו"תחל" משמעותן סוף והתחלה.

את השנה עצמה לא ניתן לעולם לשנות והיא תמיד תחזור. מבורך מי שמשׂכיל להשאיר את הקללות מאחוריו ולהמשיך קדימה ללא כעסים, טינה או זכרונות רעים.

(הרשב"ד)