לצאת מהמבוך

ביום סתיו קריר ובהיר התכנסה קבוצת אנשים למפגש שבועי נוסף במסגרת הסמינר שלהם לפיתוח עסקי. זה היה השיעור הלפני־אחרון שלהם, וכהכנה לקראתו הם התבקשו לקרוא סיפור קצר על שתי דמויות, חששון ונחשון, שהגיבו בדרכים שונות מאוד לשינוי. הספר נקרא "מי הזיז את הגבינה שלי?"

דניס, מדריך הסמינר, קרא את הכיתה לסדר.

"שימו לב כולם, אני רוצה להתחיל בשאלה: אז מי לעזאזל הזיז את הגבינה שלנו, ומה אנחנו הולכים לעשות בנדון?"

התלמידים צחקו. דניס ידע איך להשרות עליהם אווירה נינוחה, אך הם ידעו שהוא יכול גם להציע תובנות רציניות כשהעניינים מתחממים.

הם פתחו בדיון על הספר. היו שאמרו שהפיקו תועלת רבה מהסיפור, הן בעבודתם והן בחייהם האישיים.

אבל לחלקם היו שאלות.

"אני מבין את כל העניין של הסתגלות לשינויים," אמר אלכס, שכיר בחברת הייטק. "אבל זה משהו שקל להגיד וקשה יותר לבצע. איך בדיוק עושים את זה?"

מיה, רופאה במקצועה, הסכימה איתו. "יש שינויים שקל יחסית לקבל. אבל יש כאלה שאיתם זה ממש קשה."

"והגדרת התפקיד שלי לא סתם השתנתה," הוסיף אלכס. "נראה שהיא הולכת להיעלם לגמרי."

"גם שלי," אמרה בּרוּק שעובדת בהוצאה לאור. "לפעמים אני מרגישה שאני כבר לא מזהה את הענף שבו אני עובדת."

"לפעמים אני כבר לא מזהה את החיים שלי," אמר אלכס. האחרים צחקו. "ברצינות," אמר. "כל כך הרבה דברים משתנים בבת אחת. הייתי 'זז עם הגבינה' אם הייתי יכול — אבל חצי מהזמן אין לי בכלל מושג לאן הגבינה הלכה!"

במקביל לחילופי הדברים האלה הצביע בחור צעיר בשם טים שישב מאחור ואמר משהו.

דניס הניף את שתי ידיו כדי לעצור את ההמולה, וכשהאחרים השתתקו ביקש מטים לחזור על שאלתו כדי שכולם יוכלו לשמוע אותה.

טים כחכח בגרונו ואמר, "מה עם חששון?"

אלכס הפנה את ראשו לאחור והביט בצעיר. "מה איתו?"

טים אמר, "מה בעצם קרה איתו בסוף?"

דממה נפלה בחדר כשכולם הרהרו בסיפורם של חששון ונחשון, ושאלו את עצמם את אותה השאלה.

"זה מה שאני רוצה לדעת," המשיך טים. "כי למען האמת, חששון הוא הדמות שהכי הזדהיתי איתה בסיפור.

"נראה שנחשון מצליח להסתדר ומוצא את דרכו. בינתיים חששון נשאר לשבת בבית הריק שלו, בודד ועצוב. לי נראה שהוא רוצה לפתור את כל העניין לא פחות מנחשון, אבל הוא באמת ובתמים תקוע. ולא נעים לי להגיד, אבל ככה בערך זה גם אצלי."

השתררה שתיקה קצרה. לבסוף מיה הפרה אותה.

"אני מבינה למה אתה מתכוון. גם אני מרגישה במצב די דומה. אני רוצה ללכת להיכן שהגבינה נמצאת. אבל אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל."

בזה אחר זה התברר לכולם עד כמה דבריו של טים הצעיר נוגעים ללבם ומשקפים את מצבם. בסיפור, נחשון הוא זה שיצא ומצא "גבינה חדשה". הוא אימץ את השינוי, וזה השתלם לו. אבל חששון עדיין היה אבוד.

רבים מהם הרגישו כך בעצמם.

במשך כל השבוע הרהר דניס בדבריו של טים הצעיר ובשאלה ששאל.

כשהקבוצה נפגשה שוב כעבור שבוע, אמר דניס, "הקדשתי מחשבה רבה לשאלות שלכם מהשבוע שעבר, על כך שנחשון השתנה אבל חששון לא, ועל מה שעשוי לקרות בהמשך.

"נראה לי שיש מה להוסיף לסיפור, והייתי רוצה לשתף אתכם בזה."

בדממה שהשתררה בחדר אפשר היה לשמוע עכבר ממצמץ. כולם רצו לדעת: מה קרה לחששון?

"אתם בטח זוכרים מה קרה ב'מי הזיז את הגבינה שלי?'" פתח דניס...