מבעד לסדקים

 בחדרי חדרים

אַהֲבָה אֲמִתִּית מִתְגַּלָּה בְּחַדְרֵי חֲדָרִים,

בִּתְנוּעוֹת זְהִירוֹת,

בַּשְּׁבָרִים בַּקִּירוֹת,

בְּלִי קָהָל

וּבְלִי תַּפְאוּרוֹת.

הַשְּׁכָבוֹת מִתְקַלְּפוֹת מֵהַגּוּף,

הַנֶּפֶשׁ עוֹמֶדֶת זָקוּף,

וְהַלֵּב הוּא עֵירֹם וְחָשׂוּף.

הַפַּס הַמּוּאָר מֵהַתְּרִיס מִשְׁתַּקֵּף,

אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת בִּזְהִירוּת מְלַטֵּף,

אֶת כָּל הַפְּחָדִים הוּא שׁוֹטֵף.

אָז בָּחַרְנוּ בְּיַחַד כְּבָר צַד בַּמִּטָּה,

וּבְכָל זֹאת הָרֶגֶל אֵלֶיךָ נוֹטָה,

וְהָאוֹר הַדָּלוּק הוּא עִלָּה לִסְחִיטָה:

מִשְׂחֲקֵי אוֹהֲבִים בְּלִי שְׁלִיטָה.

אֲבָל לָמָּה לְכַבּוֹת אִם אֶפְשָׁר לְהַשְׁאִיר?

לְהַבִּיט בַּסְּדָקִים אוֹ בָּעוֹר שֶׁהֶחְוִיר,

בַּגֻּמּוֹת שֶׁבַּגַּב,

בַּחִיּוּךְ,

בַּקְּפָלִים?!

בְּחַדְרֵי חֲדָרִים בּוֹא נִהְיֶה רְגִילִים.

נוֹרִיד מַסֵּכוֹת עוֹד לִפְנֵי הַבְּגָדִים,

נַרְשֶׁה לְעַצְמֵנוּ לִהְיוֹת יְלָדִים,

נֵצֵא לְמַסָּע בְּלִי לִמְדֹּד צְעָדִים,

בַּדִּמְיוֹן הָרָחוֹק נְבַקֵּר מְקוֹמוֹת,

נָטוּס וְנִסַּע וְנַכִּיר עוֹלָמוֹת,

בְּיַחַד נַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת,

נִצְחַק כְּמוֹ חוֹלִים וְהַבֶּטֶן תִּכְאַב,

כִּי דִּגְדַּגְתִּי בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַתָּה עַל הַגַּב,

וְאָז בְּלִי מִלִּים גַּם נִשְׁכַּב.

אַהֲבָה אֲמִתִּית מִתְגַּלָּה בְּחַדְרֵי חֲדָרִים,

כְּשֶׁהִכַּרְנוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים

וְגִלִּינוּ אֶת כָּל הַשְּׂרִיטוֹת שֶׁבִּפְנִים,

כְּשֶׁקִּבַּלְנוּ כְּשֶׁרַע אוֹ קָשֶׁה וְגַם מַר

וְנִסִּינוּ גַּם אִם הִרְגִּישׁ שֶׁנִּגְמַר,

כְּשֶׁנִּלְחַמְנוּ בָּאֵשׁ

בַּטֵּרוּף, בַּשְּׁתִיקָה,

כְּשֶׁהָיִיתִי אֲנִי,

וְאַתָּה הָיִיתָ אַתָּה.