ערות בחיי היומיום

הקדמה

בילדותי הרגשתי שהחיים הם דבר מסתורי. קראתי ספרי פנטזיה, בדמיוני נטוו עולמות וראיתי קסם בכל דבר: החל מצמיחת התפוחים על העצים וריח הלילך שהפרפרים ואני הרחנו יחדיו, ועד האופן בו אנשים שלא הכרתי התהלכו ברחובות לונדון.

הייתה רק בעיה אחת: ידעתי שיום אחד אצטרך להיות מבוגר וכל הקסם הזה ייעלם. המחשבה הזו הייתה ממש מבעיתה. נראה היה שהמבוגרים תמיד דואגים או לחוצים, תמיד חסר להם משהו (בעיקר כסף), לעתים קרובות הם עצבניים או מתגוננים, עסוקים כל יום או עייפים מדי, ובאופן כללי חיים את חייהם כמו על טייס אוטומטי. מלבד זאת היה נדמה שהם מתלוננים ללא הרף על מיחושים גופניים ועל אומללות ונזקקים לתרופות, לרופאים או לטיפול פסיכולוגי רק כדי להמשיך לצעוד.

כולנו רוצים לפרוק את העול המכביד שאנו סוחבים לאורך חיינו. עול זה יכול להיות פנימי, בדמות חרדה, אומללות, חוסר שקט או שיפוטיות. לעתים נדמה שהעול הוא חיצוני, כאשר איננו מקבלים את מה שאנו רוצים, כאשר מתעוררים קשיים ביחסים עם אנשים הקרובים לנו או אם גופנו בוגד בנו ואנו נעשים חולים. אבל גם הקשיים החיצוניים מצויים למעשה בתודעתנו, שכן החיים משתנים ללא הרף ואין לנו שליטה כמעט על המתרחש. אך אנו יכולים לשלוט על האופן בו אנו מתמודדים עם השינויים. נדמה שהעול נדבק אלינו והופך לחלק מאתנו. לא ניתן להיפטר ממנו באמצעות תקווה למצב טוב יותר בעתיד, לא באמצעות חשיבה על אודותיו, וגם הכחשתו או ניסיונות לדמיין שנפטרנו ממנו לא יעזרו. אנו זקוקים למשהו אחר. במילותיו של אלברט איינשטיין: "לא ניתן לפתור בעיות באמצעות החשיבה שיצרה אותן." אנו זקוקות לעזרה, משום שהמועקה טבועה כה עמוק בנפשנו עד שכאשר אנו מנסות לשטוף אותה נגלה שאנו רוחצות במים מלוכלכים.

לכן מדיטציה ותרגול רוחני הם חשובים. הם נוגעים ופועלים ברובד העמוק ביותר בתוכנו ובאופן שבו אנו חווים את עצמנו ואת העולם מרגע לרגע. אז קורה משהו יוצא מגדר הרגיל. אנו מגלים שעצם טִבענו הוא שלֵו, שמח ומחובר, אלא שלא יכולנו לראות זאת בגלל האמונות, הסיפורים, הזיכרונות, המיתוסים וההרגלים אשר העיבו עליו. כאשר אנו מגלים כי העננים המכסים על תודעתנו כלל אינם ממשיים, בוקע אור השמש וחושף לעינינו מציאות רחבה, המתפרשת מעֵבר לגבולות המוכרים לנו. מתברר שהעולם הוא יותר ממה שחשבנו.

אנו מגלים גם שקסם הילדות לא פג. הקסם הזה הוא דרך הטבע, אשר נעלמה מעינינו בגלל שכבות רבות של מבנים ודפוסים מנטליים שהתקבעו בתודעתנו. אם רק נקלף אותן מעט נמצא שמחה, שקט ואהבה. אז נוכל להביט במציאות בעיניים פקוחות ולקבל אותה בברכה על כל מרכיביה. נוכל למצוא אינטימיות וחמימות בקשרים שלנו עם עצמנו ועם אחרים, בין אם הם קרובים אלינו ובין אם הם זרים. נוכל לחיות חיים רחבי אופקים ומלאי חוכמה, יצירתיות והשראה.

האם זה נשמע כמו תיאור אוטופי ודמיוני? אין מדובר כאן אלא בשינוי התפיסה שלנו את עצמנו ואת המציאות הסובבת אותנו. אנו מסוגלות ללמוד לטפח מבט חדש על המציאות ובכך לשנות את חיינו. בכך בדיוק עוסק ספר זה.

המאמרים בספר סוקרים היבטים שונים של חיי היומיום ומתארים שינויים רדיקליים שיכולים להתרחש באופן בו אנו חווים את קיומנו. המסע הפנימי המתואר כאן אינו התרחקות מהעולם, אין זו דרך שתמנע מאתנו להצליח ולהגשים את שאיפותינו. נהפוך הוא: זהו מסע להגשמה עצמית אמיתית בעולם המערבי העסוק בו אנו חיים.

זו הזדמנות לספר מעט על חיי, כדוגמה לאפשרויות הגלומות במסע זה. המסע שלי פנימה החל בשנות השישים, כאשר למדתי באוניברסיטת אוקספורד. נסעתי בטרמפים להודו, חקרתי את התרבות הפסיכדלית בארצות הברית ובאנגליה, ועם זאת הייתי מחויב באופן עמוק לחקירה פנימית, שקירבה אותי לחיים ועוררה בי רוח של יצירתיות ועשייה. אף כי בחרתי לעסוק במחקר רפואי והשלמתי דוקטורט בתחום הביולוגיה המולקולרית, תמיד שמרתי על נקודת מבט רחבה, ובעזרת תרגול מדיטציה וראיית החיים כמגרש משחקים גדול וחופשי הצלחתי לחולל שינויים של ממש. כתבתי ארבעה עשר ספרים על בריאות ורפואה הוליסטית, פרסמתי כארבעים מאמרים מדעיים, ייסדתי ארגונים לרפואה הוליסטית באנגליה ואף ייעצתי לכמה חברות תרופות גלובליות. כאשר עברתי לגור בישראל לקחתי חלק בהקמת היישוב כליל, שהוא אחד היישובים האקולוגיים היפים ביותר בארץ, ומהווה כיום את ביתם של למעלה מ־500 אנשים. מאז הקמתי ואני מנהל פרויקטים המנסים להביא תיקון וריפוי אל הפער הקיים בין יהודים ישראלים לפלסטינים. ייסדתי את עמותת תובנה, הארגון הגדול ביותר בישראל להוראת הדהרמה* באמצעות מדיטציית ויפאסנה (מיינדפולנס) וללימוד ברוח הבודהיזם. לאורך השנה אני מלמד מאות רבות של תלמידים ברחבי הארץ, ולמרות זאת יש לי זמן ואנרגיה לשמש סבא שמח ומסור לנכדיי ואף לגדל לעצמי מזון וצמחי מרפא.

הספר הזה הוא גם מדריך "עשה זאת בעצמך", אשר צמח מתוך ניסיון חיי. מקובצים בו חיבורים ומאמרים שונים, אשר חלקם מבוססים על שיעורים שלימדתי ברטריטים שונים לאורך השנים. נושאיהם מגוונים מאוד: מהתמודדות עם רגשות ועד להתנהלות כספית, מקסמה של מדיטציית המיינדפולנס ועד להרהור באלוהות, מנושאים יומיומיים ועד לתפיסת המוחלט. אני רואה את הידע הבודהיסטי כבאר עמוקה, אשר ממנה ניתן לשאוב תבונה אינסופית, אך ספר זה אינו מדריך בודהיסטי. המאמרים מכוונים לגישוש ולחקירה. הם אינם אקדמיים, פילוסופיים או פואטיים, אלא ממזגים את האלמנטים הללו וכתובים מתוך הלך רוח המבקש להנביע תובנה ולעורר את האמת הפנימית. אלו מילים בעלות כוח משחרר, הנובעות ממודעות מעמיקה ומובילות אותנו אליה.

כל מאמר הוא עצמאי ועוסק בנושא, רעיון או שאלה מסוימים בנוגע לחיינו. אפשר וכדאי לקרוא את המאמרים השונים כפי שנכתבו — באופן ספונטני; לבחור בכל פעם את המאמר המתאים לאותו רגע.

הפיסות המרכיבות את הספר נועדו להיות כוכבים זעירים, אשר אינם מסנוורים אך אורם בהיר דיו בכדי להפיג את החשכה המוחלטת של שמי הלילה ולהוות מצפן המצביע על הדרך לעבר מקומות נשכחים, בהם אנו מייחלים לבקר. מי מאתנו לא שמע אי־פעם את לחישותיה של איכות מסתורית, הנמצאת מעבר לשגרה היומיומית, מעבר למאבקי החיים ולהרגלי החשיבה שלנו? כולנו חווינו את עוצמתם של ההרים, את מרחב השמים הנפרשים עד האופק, רגעים מפעימים של אהבה, מגע בלתי צפוי ומעצים של קדושה. הספר מציע תזכורות לרגעים כאלה, החושפים בפנינו את הפוטנציאל שלנו ואת טבענו האנושי האמיתי.

החלק הראשון הוא כללי ומבואי. פרקיו מהווים מעין חלון הפונה פנימה וגם החוצה, אשר דרכו ניתן להביט במציאות היומיום שלנו, לבחון אותה ולהכשיר את הקרקע לשינוי באמצעות הרהור בחיים מיטיבים והרמוניים.

החלק השני עוסק במקורות, בשיטות ובכיווניו של המסע לעבר תובנה ושחרור. לאיזה ציוד נזדקק על מנת לטפס על ההר?

החלק השלישי מתבונן בנוף ממעוף הציפור, ובו ייתכן ונגלה כי ההר הוא בסך הכול תלולית, והנוף הוא למעשה אנחנו.

הספר פונה לגברים ולנשים כאחד, ובגלל מגבלות השפה העברית נכתב בלשון זכר ובלשון נקבה לסירוגין.

* התרגול והלימוד המובילים להתעוררות; האמת של טבע המציאות.