עולם הפוך

"אתה ניצב רגע לפני הגיוס, בן יקר, ואני חייב לשאול אותך שאלה שלגמרי מדירה שינה מעיניי".

"אבא, 18 שנים אני הבן שלך. אם יש לך כדור בקנה, פשוט תירה".

"כמה פעמים אמרתי לך להפסיק עם דימויי המלחמה הטיפשיים האלה שלך. תראה, אני יודע שרגשות ושיחות יחסינו לאן הם לא הצד החזק שלך, ולבטח לא שלי. רגע לפני שאתה יוצא למסע כל כך רציני, אני פשוט חייב לשאול: כמה חברים טובים יש לך? אני לא מדבר על מכרים, ידידים ושאר זיבולי זיבולים – כמה חברי נשמה אמיתיים הצלחת לרכוש עם השנים? אל תענה מייד, קח רגע לחשוב על זה".

הבן מתמהמה ומתחיל לספור במוחו, השניות עוברות אך התשובות לא באמת מגיעות.

"אתן לך דרך מעשית לבדוק את הסוגיה. היום בלילה תנסח הודעה בזו הלשון: 'אחי, אל תשאל. יצאתי באמצע הלילה כיוון שאזעקת הרכב צפצפה ולפתע התקיפה אותי חבורת נערים. תבוא דחוף, מצרף מיקום מדויק בווייז. מי שיתייצב למשימה חרף השעה הוא חבר אמת, וכל השאר הם לא יותר מזיופים זולים".

אביו הורה לו לשלוח את ההודעה בדיוק בחצות, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. ביום חמישי, שתי דקות לחצות, ניתן היה לחתוך את האוויר במצ'טה. בלי לחשוב יתר על המידה, שיגר הבן את ההודעה לחמשת חבריו הטובים ביותר, לפחות אלו שחשב שהם חבריו הטובים באמת.

למוחרת ניגש הבן לאביו כשארשת פניו עגומה וקודרת, קולו חנוק ורק משפט אחד בפיו, "היכן מוצא אני חברים חדשים?"

בכל פעם מחדש, כשאני שומע את הטרמינולוגיה המוזרה הזו "אחי", אני מזדעזע. חלילה אין לי בעיה עם המושג עצמו (אינני ערסופוב), אך אני לגמרי חושב שהדרך שבה משתמשים בו פוגעת בערך שלו באופן קיצוני. רוב אותם מכרים וידידים שאנו דואגים לקרוא להם כך, במקרה הטוב מחזירים דרישת שלום ובמקרה הרע מתעלמים ממך כשאתם עוברים זה על פני זה באותו צד של המדרכה.

טבע האדם הוא חיי חברה ושיתופיות. כל מי שינסה לשכנע אתכם אחרת הוא לבטח סוציופת באחוזון גבוה. היכולת שלנו לחיות עם פרטים נוספים תוך שיתוף אינטרסים והפגנת אמפתיה והזדהות חברתית היא אחת הסגולות החשובות ביותר שיש למין האנושי להציע. מה בכל זאת גורם לנו לחשוב פעם אחר פעם שהחבר שלנו אכן חבר אמת ולא נחש בעור של אדם?

בסיס כל חברות איתנה הוא תחילה הסכמה על אינטרסים משותפים והסכמות רחבות נוספות (כן, אני יודע שזה נשמע אגואיסטי מאוד, אבל זו המציאות). אין פשר הדבר שאינטרס חייב להיות מוחשי, בדמות כסף או מתנות יקרות ערך. רוב האינטרסים של בני האדם הם הרבה יותר תמימים מכפי שנהוג לחשוב: אהבה, קרבה, חמלה, הזדהות ותחושת ביטחון שרובנו ככולנו פשוט משוועים לה.

הסיפור על השאלה התהומית חבר מהו, הוא למעשה בקשה מכל אחד ואחד לשלוח את ההודעה לחבריו. חדל פניקה, אין צורך לשלוח אותה באמת. כל שעליכם לעשות הוא לשמן את גלגלי המחשבה והדמיון שלכם ולחשוב. בחרו חמישה חברים ושלחו את ההודעה בדמיונכם. אתם לבטח יכולים לנחש כיצד ישיבו. לאלו שאינכם בטוחים ביחס לתשובתם, פשוט שלחו את ההודעה והסירו את עמימותכם. חבר מזויף גרוע עשרות מונים מאויב אמיתי (מניסיון).

לעיתים קרובות המשפט כי אימא יש רק אחת יוצר את האשליה שאבא יש כמו מים, אבל לא, אין. מילה של אבא נובעת מניסיון חיים, הניסיון הזה הוא המשאב היקר ביותר בעולם. עצה טובה שמיושמת כהלכה חוסכת כסף וזיופים ומעניקה המון שמחת חיים. בסופו של יום, איש מאיתנו אינו יכול לעשות את כל הטעויות האפשריות בעולם. מוטלת עלינו חובה ללמוד מטעויות של אחרים בכל רגע נתון. ניסיון טוב הוא לא יותר מתוצר של שנים המלוות ניסיון רע ביותר.

"יש אנשים שפונים לכמרים, אחרים פונים לשירה. אני פונה לחבריי" (וירג'יניה וולף, סופרת ופמיניסטית אנגלייה).